פיתוח יצירתיות כמודל אבולוציוני

פיתוח היצירתיות כהסבר ליתרון האבולוציוני שקידם את האדם מעבר למינים אחרים ידוע מכבר, אבל כאן רציתי להדגיש את המנגנון הזה כדימוי למוח ולארגון היצירתי. חשוב להדגיש שפרשנות בכלל, ופרשנות אבולוציונית בעיקר, תמיד מסוכנת ונועדה לקדם אג'נדה של נקודת מבט מסוימת.

 המנגנון האבולוציוני הוא המנגנון היצירתי של הטבע.  העקרונות המפעילים אותו הוגדרו כבר בלא מעט תפיסות כעקרונות יסוד העומדים לא רק מאחורי התפתחות ביולוגית אלא גם מאחורי התפתחויות טכנולוגיות, חברתיות ופיזיות . ניתן לחשוב על המנגנונים העומדים מאחורי האבולוציה  כמנגנוניים של היצירתיות הן ברמת הארגון או החברה, והן ברמת האינדיבידואל.  העקרונות האבולוציוניים של מקריות, גיוון, ניסוי ותעייה, מוטציות ויחסים דיאלקטיים מורכבים, פועלים בלי ספק היטב בכל הרמות ובכל החתכים.  היצירתיות כיכולת המבדילה את האנושות מכל שאר המינים (אני לא נכנס כאן לדיון באיזו רמה מינים אחרים יצירתיים) ושאפשרה לה להתערב במהלך האבולוציה עצמה בצורה דרמטית-היא גם תוצר אבולוציוני וגם מחולל  אבולוציוני משנה משחק.   יצירתיות  כמנגנון שינוי, כיכולת הישרדותית, יכולת  ללמידה עצמית, יכולת להשתנות , היכולת ליצור את עצמך מחדש. יכולת לשחק בחוקי הגנטיקה עצמם. יצירתיות כטבעת מוביוס שבה האדם בורא את עצמו, מגדל בבל, משחק באלוהים.

 קורס רישום-אשר-ידיים רושמות

מאוריץ קורנליס אשר-ידיים רושמות

המודל הדרוויניסטי של יצירתיות מדבר על ברירה טבעית: הוא מציג שני שלבים בתהליך , שלב עיוור של יצירת מחשבות, ושלב של בחירה, בו מנפים, ובוחרים את הכיוונים המבטיחים ביותר. (Campbell; Simonton, ‘Creativity as a Darwinian Phenomenon
Origins of Genius).

מתח בן מיקוד וריכוז לפיזור וגיוון: 

אנחנו מדברים רבות על מיקוד, התמחות, וריכוז כיכולות חשובות להצלחה. היכולת למקד מאמצים במקום אחד בזמן קצר כמו מכת קראטה מאפשרת לחדור דרך אבן, ונחשבת ליסוד באמנות המלחמה. ריכוז הוא הוא מה שהופך שחקני שח לאמנים, ואמנים לפורצי דרך, וכל מי שכתב דוקטורט או תזה יודע כמה חשוב לא להתפזר, אם יש ברצונך יום אחד לסיים אותה. מיקוד לעומת פיזור נחשב גם לעקרון עסקי חשוב ואפילו המיינדפולנס שהפך לאופנה, מתבסס על ריכוז פנימי והחרשת מחשבות.  מבחינת פיתוח היצירתיות אפשר לחשוב על המיקוד והריכוז כמחוללים רבי עוצמה.  הקשר בן יצירתיות לבן אינטנסיביות רגשית בוסס בשורה של מחקרים.  אני חסיד גדול של ריכוז, מיקוד והתמחות. אבל שחושבים על חלק גדול מהדוגמאות שנתתי, הן בנויות על בחירה ראשונית של יעד, הגדרה שלו כנכון, וויתור מראש על אפשרויות אחרות, הן הופכות לרעשי רקע שצריך להחריש, אינפורמציה שרק עלולה לבלבל. אנחנו עיוורים לכל, מלבד לבחירה שלנו. כשצבא מרכז כוחות במקום אחד כדי להכריע מערכה. הוא מהמר עם כל מה שיש לו על אותה נקודה , והופך פגיע בנקודות אחרות-מערכות רבות הוכרעו בדרך זו-לכאן ולכאן. 

יש עוד מרכיב בולט בדרך כלל מדובר על מהלך לטווח קצר עד בינוני, ריכוז תובע מאמץ ומשאבים, הוא אינו יכול להיעשות לאורך זמן. הוא מחייב גם חוקי משחק ברורים , קבועים ויציבים. כשאנחנו מתיישבים למשחק שח, אסור לו להפוך לקרב יריות. 

מיקוד ריכוז והתמחות הוא מיתרונות התנועה הליניארית- החתירה למטרה (סירת משוטים לעומת סירת המפרש). ואכן יש בהם יתרונות בים שקט, ללא רוחות או סערות. בסביבות יציבות ובלתי משתנות, עם חסמים של רגולציות , תנועה ותקשורת המאטים שינויים. אולם בעולם שהגלובליזציה היא עובדה קיימת בו והשנויים  בתהליך של האצה גוברת והולכת. ההתמחות והמיקוד עם כל יתרונותיהם, מגיעים עם מקדם סיכון הולך ועולה. כל התמחות ומיקוד צריכה להיחשב כסוג של מין אנדמי הנתון בסכנת הכחדה.   פיתוח היצירתיות בנוי על מתח דינמי בן שני הקטבים  של הרצף -בן מיקוד ופיזור ויכולת לנוע בניהם.

" כשבונים יחד צוות מחקר אונקולוגי, חברת ביוטק כמו Gilead  או ג'נטק לא יצרו מבחן  כדי לשכור את את האנשים בעלי ציונים הגבוהים ביותר בתחום , או יחפשו אנשים שהרזומה שלהם מראה הצטיינות בתחום, לעומת זאת הם יחפשו מגוון. הם יבנו צוות המציג מגוון תחומי ידע, כלים ויכולות אנליטיות...כשאתה יוצר יער אתה לא בוחר בעצים הטובים ביותר, כיוון שאז אתה יוצר סלקציה לכיוון דומה. אתה רוצה גיוון. מתכנתים משיגים גיוון זה הזנת כל עץ בדטה שונה, טכניקה הידועה בשם בגינג ( bagging), הם גם מגבירים את היכולת הקוגניטיבית של 'היער' על ידי הכשרת העצים בתנאי קיצון, אלו שהיער הנוכחי יכשל בהם. זאת כדי לוודא עוד יותר את הגיוון ... "-"מדוע העסקת האנשים 'הטובים' ביותר, מפיקה את התוצאות הפחות יצירתיות"-Scott E Page.

"אתם תגלו מהנדס אווירונאוטי עובד יחד עם מעצב אופנה ומפקדי מבצעים מהצבא לשעבר, חושבים יחד עם מומחי לייזר"., אסטרו טלר- מנהל הפיתוח של גוגל X.

חלק גדול מההצלחה הן של עמק הסיליקון , הן של מערכת האוניברסיטאות האמריקאיות,  נעוצות ביכולת שלהם למשוך הון אנושי מכל העולם.  יש לא מעט מדינות שההגירה ויכולת שלהן להכיל גיוון תרבותי- הפכה אותן לסיפורי הצלחה.

עם זאת מחקרים מראים, שללא מנהיגות נכונה, גיוון עלול ליצור קונפליקטים חברתיים המונעים דיאלוג פורה. גיוון עלול להפוך לשסע, וקונפליקט או למנוע יצירתי. גם במקרה הזה הפתרון נעוץ במתח , ותמיד כל נקודת  איזון תכיל קונפליקט ומחיר-ועם זאת אף אחד לא יכחיש שפיזור סיכונים הוא כעיקרון הדרך הנכונה להשקעה.

גם ברמת האינדיבידואל המתח בין גיוון ופיזור למיקוד מהווה ניבוי טוב לרמת היצירתיות. חשיבה מסתעפת למעשה בנויה על הרעיון של אסוציאציות ושבירת הלינאריות המחשבתית, לטובת גשם של רעיונות.  במחקר שצוטט אין ספור פעמים  שערך ברני אדיסון - ( Bernice Eiduson), נמצא שהמנבא הטוב היחיד ליצירתיות  של מדענים -היא מגוון תחומי העניין שלהם.  ( 4 חברים מקבוצת המחקר זכו בפרס נובל, שניים אחרים הוכרזו כמועמדים לפרס מספר פעמים, ו11 נבחרו לאקדמיה האמריקאית למדעים.)  למדענים היצירתיים היו יותר תחביבים, הם פיסלו, ניגנו, ציירו. הם בילו פחות זמן במעבדה, ונטו לנטוש קווי מחקר שלדעתם לא נשאו פרי-בקלות רבה יותר. בעצם המחקר טען שיש יחס הפוך בן מיקוד אובססיבי לתוצאות נושאות פרי ויצירתיות לפחות בתחומי המחקר המדעי. גם ברמת האינדיבידואל פיזור לבדו לא יהיה יצירתי- את מה שמפזרים  צריך לאסוף, ליישם, לחדד, להפוך לצלול. כאן נדרשת התמדה וריכוז , וגם מידה של אובססיביות.

טעויות, מוטציות ומקריות. 

האבולוציה לא טוענת שיש יתרון לחזק, או למוכשר,  אלא למותאם.  וההתאמה היא לא פעם עניין של מקריות. אפילו גמישות וסתגלנות יכולה לפעול כנגדך בסיטואציות מסוימות כמו שהוכיח צ'מברלין. הגיוון הוא הכלי להתמודד עם חוסר הוודאות של המציאות. והדרך האבולוציונית ליצור גיוון היא אינטראקציה רחבה ככל האפשר, וטעויות ומוטציות. הטעות היא הדרך שלנו לצאת מעצמנו, ליצור צומת במקום בו הייתה דרך ישרה., לצאת מהסט המחשבתי שלנו, וזה תמיד קשה, ובדרך כלל אנו זקוקים לאירוע חיצוני שיאפשר זאת. כמובן שיש להכיר בטעות כבעלת פוטנציאל כדי לעשות זאת. ישנן תפיסות שונות המדגישות את הטעות והמקריות כמרכיב בעל פוטנציאל יצירתי.  רואות בהן לעיתים כבחירה של הלא מודע, יצירה של הלא מודע. כפי שפרויד ראה בפליטת פה הפרוידיאנית. 'כבד את הטעות ככוונה נסתרת'- אומר מפיק העל בריאן אינו. באמנות טעויות נתפסות כמרכיב בהרחבה של האפשרויות. אלתור מצוין לא פעם כחוזקה וכחולשה של תרבות ההיי- טק הישראלית. דיאלוג אלתורי כמו בג'ז הוא חלק מהאפשרות להתרחב. לדעת יותר. 

ניסוי, וכישלון.

האבולוציה מתפתחת דרך ניסוי ותעייה, דרך עשייה. קיים מתח מתמיד בכל אדם , תרבות, או ארגון בן ידע כהון ומשאב, ובן ידע כמשקל ההולך  ומכביד עלינו מבחינה יצירתית. עלינו לשמור על האי ידיעה כדי להישאר יצירתיים. זה אומר שעלינו לנסות ולהיכשל לעיתים.  לקפוץ לפעמים לסוג של תהום. עלינו לעשות, והמחיר של עשייה הוא טעות. אני מאמין שדינמיקה של עשייה  יוצרת אנרגיה , בה הטעויות והכישלונות הופכות לחלק מריקוד החיים. מי שרגיל להיכשל ולעשות טעויות אבל גם להצליח- גם פחות נתפס בכשל ההשקעה האבודה, קל לו יותר לנטוש קווי חשיבה והשקעה כושלים. הוא אינו צריך להגן על דימוי עצמי של צודק. שחקני כדורסל טובים זורקים לסל יותר, הם מחטיאים יותר, וקולעים יותר. ניבוי  הלך הרוח והגישה שתגרום להם לזרוק יותר - מאפשרים לחזות כמה יחרגו מהממוצעים שלהם.  לא פעם הפחד לטעות הוא הפחד להרוס. זה הפחד משנוי שמקבע ארגונים ואנשים במקומות לא טובים.  חיפוש ביטחון עומד כנגד הרצון לשינוי ומעקר כל יוזמה.


-