פיסול מזכרת בתיה — חוג, קורסים, סדנה ולימודים
חוג פיסול במזכרת בתיה — לחיות את השאלות בחומר
יש חומרים שאי אפשר למהר איתם.
חימר, גבס, בטון, רשת מתכת, עץ, אבן, נייר, חוט, בד — כל חומר פותח שאלה אחרת. יש חומר שמסכים להשתנות מיד, ויש חומר שדורש זמן. יש חומר שמחזיק, ויש חומר שקורס. יש חומר שמזמין מגע עדין, ויש חומר שמחזיר התנגדות. יש חומר שאפשר לתקן שוב ושוב, ויש חומר שבו כל החלטה משאירה עקבה.
חוג הפיסול במזכרת בתיה נבנה סביב האפשרות לשהות עם השאלות האלה. לא לפתור אותן מהר מדי. לא להפוך את הפיסול רק לטכניקה, לאובייקט יפה או לתוצר גמור, אלא להיכנס אל תהליך שבו החומר, הידיים, הגוף והזמן מתחילים לחשוב יחד.
רילקה כתב למשורר צעיר שלא יחפש מיד את התשובות, אלא יחיה את השאלות עצמן. זה משפט שקל להפוך למוטו רך מדי, אבל בעיניי הוא קשה ותובעני. לחיות שאלה אינו אומר לדבר עליה יפה. זה אומר להסכים להישאר עם מה שעדיין אינו יודע את צורתו. עם גוש חומר שלא ברור מה הוא מבקש. עם פסל שלא עומד. עם חלל ריק. עם קו מתכת שמתעקם. עם צורה שנולדה מוקדם מדי וצריך לפרק אותה.
בפיסול, השאלה אינה נשארת רק בראש. היא נעשית חומר.
לפני הצורה
הרבה פעמים אנחנו מגיעים אל יצירה עם דימוי מוכן. אני רוצה לעשות דמות. אני רוצה כלי. אני רוצה פסל מופשט. אני רוצה משהו שראיתי. אני רוצה להגיע לתוצאה.
אין בכך פסול. אבל לפעמים הדימוי המוכן מגיע מוקדם מדי. הוא סוגר את האפשרות לפגוש את החומר באמת. הוא אומר לחימר מה עליו להיות לפני שהיד הספיקה להרגיש את המשקל שלו. הוא כופה על הרשת צורה לפני שראינו כיצד היא בונה חלל. הוא מבקש מן הבטון לציית לפני שהבנו מה פירושו חומר שמתקשה, מכביד, מתחייב.
רילקה חשוב כאן משום שהוא מזכיר שהשאלה צריכה זמן. גם הצורה צריכה זמן. אין צורך למהר אל הפסל הגמור לפני שהחומר עבר דרך הידיים, דרך התנגדות, דרך אי־ידיעה, דרך כישלון קטן, דרך תיקון, דרך שהייה.
לפני הצורה יש מפגש.
יד נוגעת בחומר. חומר מחזיר תשובה. משהו נפתח. משהו נסגר. משהו נשבר. משהו מתעקש להישאר חסר צורה עוד קצת.
שם מתחיל הפיסול.
לחיות את השאלה בחומר
בפיסול, שאלה אינה רעיון מופשט. היא מצב חומרי.
מה קורה כאשר גוש חימר מתחיל להתמוטט? מה קורה כאשר רשת מתכת יוצרת חלל במקום מסה? מה קורה כאשר בטון מחייב החלטה שאי אפשר למחוק בקלות? מה קורה כאשר גבס מתקשה מהר מדי? מה קורה כאשר פסל נראה גמור, אבל מת בפנים? מה קורה כאשר חומר פשוט, כמעט חסר ערך, מתחיל להחזיק נוכחות?
השאלות האלה אינן נענות בהסבר. הן נענות בעבודה.
למשוך. ללחוץ. לחבר. לקרוע. לקשור. לגרד. לבנות. לפרק. למלא. לרוקן. להעמיד. להשעין. לחכות. לחזור. לשבור. להתחיל מחדש.
פיסול הוא דרך לחיות שאלה דרך הגוף. לא רק לחשוב עליה, אלא לתת לה משקל, נפח, התנגדות, קצב, טקסטורה ומקום בחלל.
הכרח, לא סגנון
רילקה כתב גם שיצירת אמנות טובה כאשר היא צומחת מתוך הכרח.
צריך להיזהר מן המשפט הזה. הכרח אינו דרמה. הוא אינו אומר שכל יצירה צריכה לבוא מכאב גדול או מסיפור גדול. הוא גם אינו אומר שצריך לעבוד מתוך סבל. הכרח הוא דבר עדין יותר ועיקש יותר: משהו שחוזר ומבקש צורה. משהו שלא נעלם כאשר מתעלמים ממנו. דימוי, חומר, תנועה, זיכרון, גוף, שאלה, מתח — דבר שממשיך לקרוא לנו לחזור אליו.
בפיסול, ההכרח מתגלה לא תמיד ברעיון הגדול, אלא בעבודה עצמה.
יש מי שחוזר שוב ושוב לדמות אנושית. יש מי שנמשך לחלל ריק בתוך הצורה. יש מי שזקוק לחומר קשה ומתנגד. יש מי שמגלה שהחומר הרך מאיים עליו יותר מן הקשה. יש מי שבונה גבוה מדי והכול קורס. יש מי שאינו מעז להגדיל. יש מי שמסתיר את השבר. יש מי שדווקא השבר הוא המקום שבו עבודתו מתחילה.
החוג אינו נועד ללמד את כולם אותו סגנון. הוא נועד לעזור לכל משתתף לגלות מה מוכרח להיווצר אצלו — ומה עדיין רק רצון לחקות, להרשים או להצליח מהר.
מזכרת בתיה — חומר, זיכרון וזמן
מזכרת בתיה מתאימה לפיסול כזה מפני שהיא אינה דורשת רעש גדול כדי להיות נוכחת. זהו מקום שבו הזמן אינו מופיע רק כהיסטוריה כתובה, אלא כחומר: קירות, חצרות, שערים, עצים, אדמה, צל, אבן, בית, שכבות של ישן וחדש.
פיסול במזכרת בתיה יכול להתחיל מן הקשב הזה. לא מן הרצון לעשות אובייקט מרשים, אלא מן ההבנה שחומר נושא זמן. אבן נושאת שחיקה. עץ נושא סיבים ופציעות. מתכת נושאת כיפוף, חלודה, מתח. חימר נושא את סימני היד. בטון נושא משקל והתחייבות. נייר נושא קיפול, קריעה ועדינות.
במקום כזה אפשר לעבוד לאט יותר. לשים לב למה שקיים לפני שהופכים אותו לדימוי. להבין שפיסול אינו רק יצירת צורה בחלל, אלא הקשבה לאופן שבו חומר מחזיק זיכרון, זמן ופגיעות.
בין חומר שמחזיק לחומר שקורס
כל פיסול חי מתקיים במתח בין החזקה לקריסה.
פסל צריך להחזיק את עצמו, אבל אם הוא מחזיק יותר מדי — הוא עלול להפוך סגור, מת, נוקשה. אם הוא רופף מדי — הוא מתפרק. העבודה מתרחשת בין שני הקטבים האלה.
זה נכון בחומר, וזה נכון גם באדם.
אנחנו מנסים להחזיק צורה: זהות, תפקיד, דימוי, סדר, שליטה. אבל לעיתים הצורה הישנה מפסיקה להספיק. היא נסדקת. מתעייפת. כבר אינה נושאת אותנו. פיסול מאפשר לפגוש את המקום הזה באופן ממשי: לראות איך צורה נבנית, איך היא נכשלת, איך היא משתנה, איך היא מוצאת תמיכה אחרת.
רילקה אינו מבקש מאיתנו לברוח מן השאלות אל תשובה מהירה. בפיסול זה אומר: לא להציל מהר מדי כל קריסה. לפעמים הקריסה מגלה את האמת של החומר. לפעמים היא מראה שהמבנה היה שקרי. לפעמים היא פותחת צורה שלא היינו יכולים להמציא מראש.
לא כל שבר צריך תיקון
אחד הדברים החשובים בעבודה פיסולית הוא ללמוד להבחין בין שבר שצריך תיקון לבין שבר שצריך הקשבה.
חימר נסדק. גבס נשבר. רשת מתכת מתעקמת. בטון מתפורר בקצה. נייר נקרע. חיבור אינו מחזיק. פרופורציה משתבשת. פסל מאבד שיווי משקל.
התגובה הראשונה היא לעיתים לתקן, להסתיר, להחזיר את העבודה למה שהתכוונו. אבל לא כל שבר הוא כישלון. לפעמים הוא הרגע שבו העבודה מפסיקה לבצע את התכנית ומתחילה לומר דבר משלה.
השבר אינו תמיד דבר שצריך למחוק. הוא יכול להיות עדות. הוא יכול להיות פתח. הוא יכול להיות המקום שבו החומר מזכיר לנו שהוא אינו רק חומר בידינו, אלא שותף ממשי בתהליך.
פיסול אינו תשובה — הוא הבשלה של שאלה
בחוג נלמד טכניקות פיסול: עבודה בחימר, בניית צורה, ריקון, חיבור, טקסטורות, עבודה עם גבס, רשת מתכת, חוטי ברזל, נייר, חומרים מעורבים, יציקות, מבנה, חלל, משקל וקומפוזיציה תלת־ממדית.
אבל הטכניקה אינה התשובה. היא הדרך לתת לשאלה אפשרות להתקיים.
טכניקה טובה אינה סוגרת את העבודה. היא פותחת אותה. היא מאפשרת לחומר לשאת יותר, להסתכן יותר, להיות מדויק יותר, להתפרק פחות או להתפרק נכון יותר. היא אינה מחליפה את ההכרח הפנימי, אלא נותנת לו גוף.
לכן נלמד גם מתי להשתמש בטכניקה, ומתי לא לתת לה להשתלט. מתי לבנות נכון, ומתי לאפשר לחומר לחרוג מן הסדר. מתי לתכנן, ומתי להקשיב למה שמתרחש. מתי להמשיך, ומתי לעצור לפני שהעבודה נחנקת מעודף טיפול.
הבדידות והקבוצה
רילקה מדבר הרבה על בדידות, אבל בדידות אצלו אינה ניתוק. היא היכולת להיות עם מה ששלך לפני שמבקשים מן העולם לאשר אותו.
בסטודיו, זהו מתח חשוב. מצד אחד, כל משתתף צריך לפגוש את החומר שלו, את השאלה שלו, את הקצב שלו. אף אחד אחר אינו יכול לעשות זאת במקומו. מצד שני, העבודה מתרחשת בתוך קבוצה: אנשים אחרים עובדים לידך, טועים לידך, מעזים לידך, נתקעים לידך, ממשיכים.
הקבוצה אינה מקום להשוואה. היא מרחב שמאפשר לראות דרכים שונות לחיות שאלות שונות. מישהו עובד לאט עם חומר רך. מישהו בונה מבנה נוקשה. מישהו מפרק. מישהו חוזר שוב ושוב לאותה צורה. מישהו מגלה שהפסל שלו חי דווקא בחלל הריק.
הבדידות של העבודה והנוכחות של הקבוצה אינן סותרות זו את זו. הן מחזיקות זו את זו.
ללמוד את עצמך דרך מה שמתעקש לחזור
פיסול מלמד אותנו לא רק ליצור אובייקטים, אלא לראות מה חוזר בעבודה שלנו.
איזה חומר מושך אותנו? מאיזה חומר אנחנו נמנעים? האם אנחנו רוצים לשלוט מוקדם מדי? האם אנחנו מפחדים מגודל? האם אנחנו ממהרים לסגור צורה? האם אנחנו משאירים הכול פתוח מדי? האם אנחנו פוחדים מן השבר? האם אנחנו יודעים להקשיב לצורה שמופיעה בלי שתכננו?
אלה אינן שאלות שצריך לענות עליהן במילים מיד. אפשר לחיות אותן דרך העבודה. לראות אותן מופיעות בחומר, בידיים, בחזרות, בתקלות, בבחירות הקטנות. לפעמים אדם מגלה את צורת העבודה שלו לא כאשר הוא מצליח, אלא כאשר אותו קושי חוזר שוב ושוב — עד שהוא מפסיק להיות תקלה והופך לשאלה אמיתית.
למי מתאים החוג?
חוג הפיסול במזכרת בתיה מתאים למתחילים ולמתקדמים. אין צורך בידע קודם. אפשר להגיע מתוך רצון ללמוד פיסול, מתוך אהבה לחומר, מתוך סקרנות לעבודה תלת־ממדית, או מתוך צורך לעבוד בידיים ובקצב שאינו מיידי.
העבודה נעשית בקבוצה קטנה, עם ליווי אישי. כל משתתף יכול לעבוד בקצב שלו, לבחור חומרים שמעניינים אותו, לפתח שפה אישית, וללמוד כיצד להפוך שאלה, תחושה או דימוי לצורה ממשית בחלל.
זהו חוג למי שמוכן לא רק “לעשות פסל”, אלא להיכנס לתהליך שבו החומר שואל בחזרה. למי שמוכן לפגוש התנגדות, שבר, זמן, חוסר ודאות והכרח — ולגלות כיצד מתוך כל אלה יכולה להופיע צורה.
לחיות את השאלות עד שהן נעשות צורה
חוג הפיסול במזכרת בתיה אינו מציע תשובה אחת לשאלה מהי יצירה. הוא מציע מקום שבו אפשר לחיות את השאלה בחומר.
לא למהר אל הצורה לפני שהחומר דיבר. לא להפוך טכניקה למתכון. לא למחוק מיד את השבר. לא להסתפק בדימוי יפה. לא להחליף הכרח בסגנון. לא לברוח מן השאלה — אבל גם לא להישאר בה כערפל.
לעבוד. לגעת. לחזור. להחזיק. לפרק. להמתין. לבנות. לשבור. לתקן. להקשיב.
פיסול מתחיל כאשר שאלה מקבלת משקל. כאשר אי־ידיעה נעשית חומר. כאשר דבר שעדיין אין לו שם מתחיל לתפוס מקום בעולם.
וזו אולי ההזמנה העמוקה ביותר של החוג: לא למצוא מיד תשובה, אלא לחיות את השאלות עד שהן נעשות צורה.
הקבוצות שלנו כרגע מלאות. לכניסה לרשימת המתנה ניתן לשלוח פרטים.
מיקום: רח' העמדות 1 כפר גיבתון. שעות: ימי ראשון ורביעי 9.00–11.30; ימי שישי 10.00–12.30.
מה מייחד אותנו
מצד אחד, אנו מציעים מגוון רחב של התמחויות וטכניקות מורכבות בפיסול ברמה מקצועית. מצד שני — דגש על מעשה האמנות כתהליך נפשי ותודעתי. הסטודיו נמצא בכפר גיבתון במרחק נסיעה קצר ממזכרת בתיה.
גישה כוללת המתמקדת בתהליך
אנחנו מציעים גישה המתמקדת בתהליך היצירתי: דיאלוג ומפגש בינינו, ולא לימוד על פי תכנית נוקשה. גיוון של שפות אמנותיות. מקום לאי ידיעה ותהליך פתוח. הקשבה לקצב אישי.
דיאלוג ומפגש בינינו — ולא לימוד על פי תכנית נוקשה. גיוון של שפות אמנותיות. מקום לאי ידיעה — ותהליך פתוח. הקשבה לקצב אישי. ועוד.
טכניקות ונושאים עיקריים בהם נעסוק
2
שילוב חומרים שקופים בפיסול
טכניקות מעורבות — חומרים מוצקים כחימר וקרמיקה עם חומרים שקופים.
לדף הטכניקה →
אבל בלי טכניקות אי אפשר — אז הנה כמה שבהן אנו נוגעים בסדנה:
פיסול בחימר ופיסול קרמיקה
חוג פיסול בחימר מזכרת בתיה
קורסי פיסול בחימר
קורס פיסול בחימר מזכרת בתיה
סדנאות קרמיקה
פיסול בבטון בטכניקות שונות
פיסול בבטון על גבי רשת מזכרת בתיה
יציקות מחומרים שונים, פיסול בבטון תוך שימוש ביציקה (תבנית)
פיסול בבטון על גבי רשת מתכת — חוג פיסול מזכרת בתיה
פיסול בנייר ובעיסת נייר
פיסול בחוט ברזל וברשת חשופה
פיסול שקוף — אפוקסי, אקריל, פוליאסטר
אפוקסי לעץ
אנו מציעים סדנה לאפוקסי ומוכרים אפוקסי לעץ במחיר זול.
פיסול בסיליקון
פיסול בבד וסיבים — ועוד טכניקות רבות
"מעל לכל — לאהוב אמנות"
Troy Coulterman
"מעל לכל, העניין הוא לאהוב אמנות — לא בהכרח להבין אותה."
— פרנאן לז'ה
זוהי אחת מתפיסות היסוד שלי כמורה. אני לא מאמין שצריך "להבין" אמנות כדי לעשות אמנות. צריך לאהוב אותה. ההתמסרות לחומר, לתהליך, לגילוי — היא לא תוצר של הבנה אינטלקטואלית. היא תוצר של אהבה.
"זה לא נורמלי לדעת מה אנחנו רוצים"
"זה לא נורמלי לדעת מה אנחנו רוצים. זה נדיר והישג פסיכולוגי קשה."
— אברהם מאסלו
אחת הסיבות שאנשים מגיעים לסטודיו היא שהם לא יודעים בדיוק מה הם רוצים ליצור. וזה בסדר. הסטודיו הוא מקום שבו אנחנו לומדים יחד מה אנחנו רוצים — דרך הניסיון, ההתנסות, התגובה לחומר. ללכת לאיבוד זו חלק מהדרך לגלות.
פרנסיס בייקון — על תפקיד האמן
פרנסיס ביקון — חדר עבודה
פרנסיס ביקון — דיוקן על ידי לוסיין פרויד
"תפקידו של האמן הוא תמיד להעמיק את המסתורין."
— פרנסיס בייקון
"אני מאמין בכאוס בעל סדר עמוק."
— פרנסיס בייקון
זו הגישה שאני מנסה להעביר. סדר עמוק שמתוכו עולה כאוס נשלט. הפסל המופשט הוא לא בריחה לתוך אקראיות — הוא חיפוש אחר אותו "סדר עמוק". פסל פיגורטיבי טוב הוא לא חזרה על המציאות — הוא העמקה במסתורין של איך אדם נראה.
"זה אשר אינו מוכן לארח בתוכו מחשבות על מוות"
דיוקן עצמי — ביקון
"זה אשר אינו מוכן לארח בתוכו מחשבות על מוות, לעולם אינו בבית."
— פרנסיס בייקון
הפיסול מתעסק במוות — בקיפאון של החומר, בנפח שתופס מקום בעולם, בעקבות שנשארות. כל פסל הוא הצהרה: "הייתי כאן". בייקון ידע: מי שלא מוכן להכיל את הזמני, לעולם לא יחווה את הקבוע.
"היגיון אינו יכול להכניע רגש" — שפינוזה
"היגיון אינו יכול להכניע רגש. רגש יכול להיות מוחלף, או נשלט, רק על ידי רגש חזק יותר."
— ברוך שפינוזה
זו אחת הסיבות שהאמנות יעילה כל כך כדרך טיפולית. כשמילים לבד לא מצליחות לשנות — החומר, החימר בידיים, הברזל שנמתח, הבטון שמתקרר — אלה יוצרים חוויה חזקה יותר מהרגש הקודם. הם מחליפים אותו.
"שגרה היא קטלנית" — פאולו קואלו
לב קפלן
"אתה חושב שהרפתקאות מסוכנות? נסה שגרה — היא קטלנית."
— פאולו קואלו
פיסול הוא שבירה של שגרה. שעתיים בשבוע, אתה לא ליד המסך, לא בכביש, לא במפגש עבודה — אתה ידיים בתוך חומר. זה לא טיפול במובן הקליני, אבל זו חוויה משנה. תושבי מזכרת בתיה רבים שהצטרפו אלינו תיארו את השעות בסטודיו כ"הזמן שאני שלי".
"הדמיון שלי יקנה לי כרטיס כניסה לגיהנום"
Jill M. Armstrong
"הדמיון שלי יקנה לי כרטיס כניסה לגיהנום יום אחד."
— ג'ון סטינבק, מזרח לעדן
"כולנו מחפשים מישהו שיראה מי אנחנו"
Erwin Wurm
"בעיקרון — כולנו מחפשים מישהו שיראה מי אנחנו, ויבשר לנו את זה בעדינות."
— Robert Brault
סילביה פלאת — קרסי חיוכים קטנים
פיסול קרמי — KH Würtz
KH Würtz
"החיוכים שלהם נתפסים לי בעור, קרסי חיוכים קטנים."
— סילביה פלאת
"תקווה טובה לארוחת בוקר"
ילד משותק הולך על ארבע — פרנסיס ביקון
"תקווה טובה לארוחת בוקר, אבל גרועה כארוחת ערב מאוחרת."
— פרנסיס ביקון
מרגרט אטווד — היעדר, שקט וסבל
רון מואק — פיסול היפר-ריאליסטי
"הייתי מוכנה כמעט לכל, מלבד ההיעדר, השקט."
— מרגרט אטווד
Chiharu Shiota, מצב ההוויה, 2015
"סבל משעמם, אבל זה שאת מבחינה בזה לא גורם לזה להיפסק."
— מרגרט אטווד
גוסטב קורבה — היופי כמו האמת
אניש קפור — ציור, אקריליק וגועש
"היופי, כמו האמת, יחסי לתקופה שבה אדם חי ולאדם הייחודי שתופס אותו."
— גוסטב קורבה, מי שהמציא את הצבע מחדש
רנה מגריט, 1937
לקריאה נוספת
בנוסף לחוג הפיסול לתושבי מזכרת בתיה אנו מציעים חוגי פיסול כלליים, קרמיקה ולימוד חימר, סדנת פיסול במגוון חומרים, ופיסול פיגורטיבי. ניתן לקרוא על פיסול מופשט ועל 10 הפסלים החשובים בעולם היום.
סטודיו נוסף שלנו פועל ברחובות (אותו סטודיו בכפר גיבתון), בתל אביב, בראשון לציון, ביבנה, ובראש העין.
שליחת הודעהאודותי
שלום, שמי זיו אייל. אני פסיכותרפיסט, אמן פעיל ומלמד אמנות כבר למעלה מ-30 שנה. בעל תואר שני באמנות (MFA) מאוניברסיטת קורנל בניו יורק, וחבר באיגוד הפסיכולוגים האמריקאי (APA).
שליחת הודעה