זיו אייל — פסיכולוג, פסיכותרפיסט, אמן ומורה לאמנות

שמי זיו אייל. אני פסיכולוג ופסיכותרפיסט, אמן ומורה לאמנות, ומנהל את הסדנה לתהליכים יצירתיים. יותר משלושים וחמש שנה אני עובד עם אנשים בקליניקה ובסטודיו, מלמד ציור ופיסול, עובד בחומרים ובטכניקות שונות, וכותב את האתר הזה.

אנשים שמגיעים לכאן שואלים לפעמים איך כל זה מתחבר. איך אדם אחד מקבל מטופלים בבוקר ומלמד פיסול בערב, ולמה באותו אתר יש דפים על אבל, חרדה ושפה לצד דפים על בטון, פיסול ושרף אפוקסי.

התשובה אינה שיש לי שני עיסוקים שהצלחתי לחבר.

נקודת המוצא שלי היא האמנות.

לא אמנות במובן המצומצם של יצירת ציור או פסל, אלא כצורה יסודית שבה אדם נעשה: משהו שעדיין אין לו שם פוגש גוף, חומר, זמן, מגבלה ואדם אחר — ומקבל צורה שלא הייתה קיימת קודם.

לפעמים זו יצירה. לפעמים זו מחשבה. לפעמים שפה. לפעמים דרך אחרת לחיות.

מכאן מגיע גם האופן שבו אני מבין טיפול. לא כתיקון של אדם שהתקלקל, ולא כניסיון להחזיר אותו אל עצמי שלם שהיה שם פעם. אין תחילה אדם שלם ואחר כך שבר. האדם נעשה בתוך השבר. טיפול הוא אחד המקומות שבהם אפשר לתת צורה למה שעדיין אינו מסוגל להתקיים בצורה אחרת.

איני מטפל באמצעות אמנות ואיני מלמד אמנות כטיפול. מי שמגיע לטיפול אינו מתבקש לצייר, ומי שבא ללמוד פיסול אינו נכנס בדלת האחורית לפסיכותרפיה. ההבחנה חשובה לי. אבל הדרך שבה אני חושב על אדם נולדה במידה רבה מן האמנות — מן החומר, מן הקצב, מן הטעות, מן ההתנגדות ומן העובדה שאי אפשר לדעת מראש מה ייווצר.

טיפול

אני עובד עם מבוגרים ומתבגרים סביב חרדה, דיכאון, אבל ואובדן, משברי חיים, יחסים משפחתיים מורכבים ותקופות שבהן אדם מרגיש שהוא חי בתוך חיים שנבחרו עבורו.

העבודה מבוססת על שיחה, הקשבה ומפגש. הכשרתי כוללת חשיבה פסיכודינמית ואנליטית, לצד עבודה עם הגוף, נוירופידבק וכלים נוספים שאספתי לאורך השנים.

איני עובד לפי פרוטוקול אחד. הידע המקצועי חשוב לי, אבל תפקידו להרחיב את מה שאפשר לראות — לא למהר לקבוע מה האדם הוא ומה צריך לעשות איתו.

הקליניקות שלי ברח׳ העמדות 1 בגיבתון וברח׳ ויסוצקי 4 בתל אביב.

על אופן העבודה אפשר לקרוא בדף הדרך שבה אני מטפל.

אמנות והוראה

בסדנה לתהליכים יצירתיים אני מלמד ציור, רישום ופיסול, ומעביר סדנאות וקורסים בעבודה באפוקסי. אני עובד עם מתחילים ועם אמנים שעובדים שנים.

אני מלמד טכניקה ברצינות. חופש בלי יכולת הוא לעיתים פשוט חוסר אונים שקיבל שם יפה. אבל טכניקה אינה מסלול שכולם צריכים לעבור בו באותו סדר.

אנשים רואים אחרת, נעים אחרת ולומדים אחרת. איני מניח שבתוך כל תלמיד מחכה „קול אותנטי” שצריך רק לשחרר. קול אישי אינו אוצר חבוי. הוא נוצר מתוך מפגש עם חומר, השפעות, מגבלות, טעויות והתנגדות.

אי אפשר למסור לאדם את הקול שלו. אפשר לבנות מקום שבו יוכל ליצור אותו.

הסטודיו ברח׳ העמדות 1 בגיבתון וברח׳ בית אלפא 13 בתל אביב.

על האתר הזה

האתר הזה אינו רק דרך להגיע לקליניקה או לסדנה. הוא חלק מן העבודה עצמה.

אני כותב כאן על כאב, זמן, שפה, גוף, חרדה, יחסים, ציור, פיסול וחומרים. לפעמים המחשבה מתחילה ממשפט שנאמר בקליניקה. לפעמים מתנועה של יד, מחומר שמתנגד, ממשהו שלא הצליח.

איני מנסה לבנות כאן שיטה סגורה שבה כל דף מוכיח את הקודם. להפך. רעיון שמפסיק להשתנות מתחיל בדרך כלל להסתיר משהו.

לכן שאלה שמתחילה באמנות יכולה לשנות את הדרך שבה אני חושב על טיפול. מפגש טיפולי יכול לשנות את הדרך שבה אני מבין חומר, קצב או מרחק. ודף שנכתב לפני כמה שנים אינו מקבל חסינות רק מפני שאני כתבתי אותו.

מי שרוצה להבין את הציר שמחבר בין הדברים יכול להמשיך אל הדרך שבה אני עובד — על שבר, סדר, קצב, חומר והאופן שבו דברים מקבלים צורה.

אפשר ליצור קשר בנוגע לטיפול, ללימודי האמנות, לקורסים או לדברים שקראתם כאן.

חבר באיגוד הפסיכולוגים האמריקאי (APA). בעל תואר שני באמנות (MFA) מאוניברסיטת קורנל, ניו יורק.