שפה
השפה כמציאות, פסיכולוגיה והכרה
השפה אינה רק מתארת את המציאות — היא בונה את תפיסת המציאות שלנו. הרעיון שהשפה, תפיסת המציאות והמציאות עצמה שלובות זו בזו חוזר אצל בלשנים, פילוסופים ואמנים:
"השפה היא מרכיב מרכזי בהתנסות האנושית שלנו, והשפות שאנו מדברים מעצבות את הדרך בה אנו חושבים, את הדרך בה אנו רואים את העולם, את הדרך בה אנו חיים את חיינו."— לרה בורודיצקי
הרעיון עתיק יומין. במסורת היהודית העולם נברא בדיבור — "בעשרה מאמרות נברא העולם" — ולאותיות יוחס כוח יוצר ממשי: ספר יצירה, ספר הקבלה העתיק ביותר, מתאר את הבריאה כמתרחשת דרך עשרים ושתיים האותיות ועשר הספירות, ומכאן קצרה הדרך אל מיתוס הגולם — בריאה מעשה ידי אדם בכוח צירופי אותיות. גם המבט המודרני מצביע על אותו קשר: לפי השערת ספיר-וורף, מבנה השפה מעצב — ואף מגביל — את האופן שבו הדובר תופס את העולם.
אבל אם השפה יוצרת את העובדות, היא יוצרת גם מעין עבדוּת: אנחנו עשויים מילים, עטופים בהן, וכמהים לראות מעבר להן. כבר אפלטון התווכח עם סופיסטים כגורגיאס מלאונטיני, שקבעו כי אי אפשר לחוות את העולם הפיזי אלא באמצעות השפה. דוד גרוסמן נגע באותה כמיהה כשתיאר את הרגע שבו ילד לומד את המילה הראשונה:
"...את בטח זוכרת את הפלא הזה כשילד מתחיל לתת שמות לדברים. ובכל זאת בכל פעם שהוא למד מילה חדשה, מילה שהיא גם קצת "שלהם", של כולם, אפילו המלה הראשונה שלו, מלה יפה כמו "אור", הלב שלי גם נחמץ קצת, באפס קצהו, כי חשבתי — מי יודע מה הוא מאבד ברגע זה, וכמה אינסוף סוגים של זוהר הוא הרגיש וראה וטעם והריח, לפני שדחס את כולם לתוך התיבה הקטנה "אור", עם הריש הזאת בקצה, כמו מתג כיבוי. את מבינה?"— דויד גרוסמן, "שתהיי לי הסכין"
מן המתח הזה — בין מה שהשפה פותחת למה שהיא סוגרת — יוצאים שלושת האשכולות שכאן.
אודותי
שלום, שמי זיו אייל. אני פסיכותרפיסט, אמן פעיל ומלמד אמנות כבר למעלה מ-30 שנה. בעל תואר שני באמנות (MFA) מאוניברסיטת קורנל בניו יורק, וחבר באיגוד הפסיכולוגים האמריקאי (APA).
שליחת הודעה