חוג פיסול ברחובות

שלום, שמי זיו אייל. אני אמן פעיל ומלמד אמנות כבר למעלה מ-30 שנה. הסדנה פועלת בכפר גיבתון בתוך רחובות, ומציעה חוג פיסול רב-תחומי למבוגרים. העבודה משלבת מגוון רחב של חומרים וטכניקות, אבל הדגש אינו רק על הטכניקה — אלא על תהליך היצירה, הדיאלוג עם החומר והדרך האישית של כל משתתף.

חוג פיסול ברחובות — לחשוב דרך חומר

לפעמים אתם באים עם רעיון ברור למה שאתם רוצים ליצור. במקרה כזה, התפקיד שלי הוא להציג בפניכם חומרים, טכניקות, אפשרויות עבודה ואת הדרך המעשית ליצור את הפסל.

אבל גם אז, העבודה איתי אינה נשארת ברמה של “איזה חומר מתאים?” או “איך עושים את זה נכון?”. חומר וטכניקה אינם תשובה פשוטה. הם אינם רק אמצעי ביצוע. הם שאלה. לפעמים הם אפילו מערערים את השאלה שאיתה באתם.

הם מחזירים אותנו אל מה שיצר את ה“איך” מלכתחילה: מה אני בעצם מנסה להעביר? מה חשוב לי בצורה הזו? האם הפסל מבקש דיוק, תנועה, כובד, שבריריות, מתח, רוך, התנגדות? האם החומר שבחרתי משרת את הרעיון — או משנה אותו? והאם הרעיון שאיתו באתי בכלל מספיק עמוק כדי לעמוד מול החומר?

לפעמים פיסול אינו מתחיל מרעיון ברור. הוא מתחיל ממגע: גוש חימר, רשת מתכת, גבס, עיסת נייר, בטון, חוט ברזל, או חומר שנראה בתחילה חסר צורה. הידיים פוגשות התנגדות, משקל, שבירה, גמישות וחוסר ודאות. משהו משתנה לא רק בחומר, אלא גם בדרך שבה אנחנו רואים, מחליטים, מתקנים וממשיכים.

אני חושב על חומר וטכניקה לא רק כאמצעים לביצוע רעיון, אלא ככוחות שמשתתפים ביצירתו. החומר אינו רק מקבל את מה שתכננו מראש. הוא מפריע, מתנגד, מסיט, פותח כיוונים, יוצר צמתים, ולעיתים מאלץ אותנו להבין שלא ידענו באמת מה אנחנו עושים עד שהתחלנו לעבוד.

חוג הפיסול ברחובות בנוי סביב ההבנה הזו: פיסול הוא לא רק יצירת אובייקט. הוא דרך לחקור כיצד דבר נוצר. איך צורה מופיעה מתוך חומר. איך טעות הופכת לכיוון. איך קצב העבודה משנה את המחשבה. איך הידיים יודעות לפעמים לפני שהראש יודע להסביר.

ללמוד לפסל דרך תהליך

בחוג נלמד טכניקות פיסול שונות: עבודה בחימר, בניית שלד, פיסול ברשת מתכת, חוט ברזל, גבס, עיסת נייר, חומרים מעורבים וחומרים נוספים לפי שלב העבודה. אבל הטכניקה אינה עומדת לבדה. היא תמיד מחוברת לשאלה עמוקה יותר: מה היא משנה? מה היא מאפשרת לנו לראות? איזה סוג של מחשבה היא יוצרת? איזה סוג של אדם היא מחייבת אותנו להיות מול החומר?

יש חומרים שמזמינים עבודה מהירה ואינטואיטיבית. יש חומרים שמחייבים תכנון, סבלנות ובנייה הדרגתית. יש חומרים שמגיבים מיד לכל נגיעה, ויש חומרים שדורשים מאבק, המתנה, פירוק ותיקון. דרך ההבדלים האלה לומדים לא רק “איך לפסל”, אלא איך לחשוב דרך חומר — ואיך החומר חושב בחזרה דרכנו.

לכן העבודה אינה מתמצה בהעתקה של מודל או בביצוע תרגיל. כל תרגיל הוא נקודת התחלה לחקירה אישית: צורה, נפח, תנועה, חלל, איזון, קריסה, חיבור, ריקנות, משקל, עקבות היד. השאלה אינה רק מה נוצר בסוף, אלא מה השתנה בדרך כדי שהדבר הזה יוכל להיווצר.

פיסול כתהליך יצירתי וחקירה אמנותית

בדרך שבה אני חושב — הן כמורה לאמנות והן כמטפל — האמנות אינה נתפסת רק כדרך לבטא רעיון קיים, וגם לא רק כדרך לגלות ידע. היא דרך ליצור נוכחות אחרת: מצב תודעה אחר, מבנה אחר של חוויה, ולעיתים מציאות פנימית אחרת לגמרי.

האמנות אינה “ממחישה” את החיים. היא משנה את התנאים שבהם החיים נחווים. היא אינה רק אומרת משהו על המציאות; היא יוצרת אפשרות אחרת להיות בתוכה.

האמן אינו רק “מבצע” תכנית שהייתה לו מראש. הוא עובד בתוך תהליך שבו החומר, הפעולה, הגוף, הזמן והמבט משתתפים יחד ביצירת מצב אחר. הפסל אינו נוצר רק מתוך רעיון; הוא נוצר מתוך מפגש. מתוך חיכוך. מתוך אי־ציות של החומר. מתוך שינוי מתמיד בין מה שרצינו לעשות לבין מה שהחומר מאפשר, מסרב לו, או מגלה לנו בדרך.

זו גם נקודת המוצא של חוג הפיסול ברחובות. איננו מתחילים רק מן השאלה “איך עושים פסל יפה?”. זו שאלה קטנה מדי. אנחנו מתחילים משאלות אחרות: מה החומר מבקש? מה קורה כאשר מפעילים עליו כוח? מתי צריך להתעקש ומתי להקשיב? מה משתנה כאשר משנים קצב, משקל, מרחק, מבנה או נקודת מבט? איזה מצב פנימי נוצר כאשר אנחנו עובדים כך לאורך זמן? ומה בנו נאלץ להשתנות כדי שהפסל יוכל להופיע?

במובן הזה, הסטודיו אינו “מקום של ידע”. זה ניסוח חלש מדי. הסטודיו הוא מעבדה חיה לשינוי מצב תודעה. מקום שבו חומר, גוף, זמן ופעולה יוצרים לא רק פסל, אלא אפשרות אחרת של נוכחות. מקום שבו לא רק האובייקט משתנה, אלא גם האדם העובד בו: דרך הראייה שלו, הסבלנות שלו, המאבק שלו, היכולת שלו לשאת חוסר ודאות, והאופן שבו הוא מרשה לדבר חדש להיווצר.

למה דווקא ברחובות, בכפר גבתון?

הסטודיו בכפר גבתון, סמוך לרחובות, אינו רק עוד מקום שבו מתקיים אותו חוג. זהו מרחב אחר, ולכן גם העבודה בו אחרת.

המרחב הכפרי, השטח הפתוח והקרבה לטבע מאפשרים פיסול שאינו מוגבל לגבולות של כיתה סגורה או שולחן עבודה קטן. אפשר לעבוד עם חומרי גלם מן הטבע, לאסוף חומרים, להשתמש בכלים ובמכונות שאינם יכולים להיכנס לסדנה קונבנציונלית, ולעבוד בחומרים הדורשים אוורור, לכלוך, ייבוש, ליטוש, יציקה, מרחק וזמן.

כאן אפשר לעבוד עם בטון, אפוקסי, עץ, מתכת, חומרים פלסטיים, חומרים מוקצפים וחומרים מעורבים. אפשר לבנות שלדים, לגלף, ללטש, לצקת, לפרק, לחבר ולעבוד גם בקנה מידה גדול יותר. יש עבודות שאינן צריכות רק טכניקה. הן צריכות מקום. הן צריכות אוויר. הן צריכות שהחומר לא יוכנס מיד למסגרת נקייה מדי.

לטבע יש השפעה על העבודה לא משום שהוא “יפה”, אלא משום שהוא משנה מקצב. הוא מוציא את העבודה מן הלחץ של תוצאה מהירה. הוא יוצר זמן אחר, נשימה אחרת, אפשרות לשהות עם חומר, עם לכלוך, עם כישלון, עם תיקון, עם תהליך שאינו נגמר מיד.

לכן החוג ברחובות אינו מכוון לסדנה חד־פעמית של תוצאה מהירה. הוא מכוון למקום שבו אפשר לחזור אל החומר, להתקדם משבוע לשבוע, לבדוק החלטות, לפרק, לבנות מחדש, ולראות כיצד העבודה משתנה יחד עם האדם שיוצר אותה.

זהו חוג למי שרוצה ללמוד פיסול ברצינות, אבל לא מתוך אקדמיזציה כבדה ולא מתוך העתקה של נוסחאות. אפשר להגיע מתוך סקרנות, מתוך אהבה לחומר, מתוך רצון ליצור בידיים, או מתוך צורך למצוא צורת חשיבה אחרת — פחות מילולית, יותר גופנית, חומרית וחיה.

למי מתאים החוג?

חוג הפיסול ברחובות מתאים למתחילים ולמתקדמים. אין צורך בידע קודם בפיסול. העבודה נעשית בקבוצה קטנה, עם ליווי אישי, כך שכל משתתף יכול לפתח שפה משלו בתוך המסגרת המשותפת.

יש מי שיימשכו לדמות האנושית. אחרים יגלו עניין במבנים מופשטים, בחומרים תעשייתיים, באובייקטים, בחיבורים, במרקמים, ביחסים בין חלל לגוף, או במתח שבין חומר פראי לבין צורה מדויקת.

אין דרך אחת נכונה לפסל. יש תהליך שבו לומדים לראות מה מבקש להיווצר — ומה העבודה דורשת מאיתנו כדי שזה יקרה.

החומר כמורה, הידיים כחשיבה

האמנות אינה קישוט לחיים. היא גם אינה רק דרך לביטוי רגשי. היא מקור ידע, אבל לא ידע שיושב בראש ומחכה לניסוח. בפיסול הידע הזה עובר דרך הידיים: דרך לחיצה, חיתוך, חיבור, החסרה, כיפוף, יציקה, שבירה ותיקון.

כאשר אדם עובד בחומר, הוא לומד משהו על צורה ועל התנגדות, אבל גם על זמן, גבול, בחירה, סבלנות ושינוי. הפסל שנוצר בסוף חשוב, אבל הוא אינו הדבר היחיד שנוצר. נוצרת גם דרך חדשה לראות. לפעמים נוצרת גם דרך אחרת להיות.

חוג הפיסול ברחובות מזמין אתכם להיכנס אל התהליך הזה: לא רק ללמוד טכניקות, אלא לפגוש את החומר כמורה, את הידיים ככלי חשיבה, ואת הפיסול כדרך לחקור כיצד דברים מקבלים צורה — וכיצד אנחנו משתנים כאשר אנחנו מאפשרים להם להיווצר.

מה מייחד את החוג

13 טכניקות פיסול

1

פיסול בחימר וקרמיקה

שינוי בהרכב הטכני של החומר הפיסולי מאפשר להגיע לפרטים עדינים ומורכבים. דמויות חימר של נעמי רינת מהחוג ברחובות.

לדף הטכניקה →

2

שילוב חומרים שקופים בפיסול

פיסול בטכניקות מעורבות — חומרים מוצקים כעץ וקרמיקה עם חומרים שקופים.

לדף הטכניקה →

3

פיסול ברשת מתכת

פיסול ברשת מתכת ערומה, ליצירת שקיפות; פיסול ברשתות מתכת מסוגים שונים בציפויים שונים — מבטון ועד פוליאוריטן ואפוקסי. שימוש ברשתות מחומרים פלסטיים בפיסול.

לדף הטכניקה →

4

פיסול בבטון בטכניקות שונות

פיסול בבטון בטכניקות מורכבות: יציקה בתבנית, ציפוי רשתות, וטכניקות שפיתחנו בסדנה עם חומרי קישור לחומרים פלסטיים.

לדף הטכניקה → לדף הטכניקה →

5

פיסול בחוטי ברזל

פיסול בחוטי ברזל — קווי מתאר במרחב, צורות פתוחות, שילוב עם בטון או אפוקסי.

לדף הטכניקה →

6

יציקות פוליסטירן ופוליאוריטן

שימוש בחומרים מוקצפים בפיסול — קל, גמיש, ניתן לעיבוד וציפוי. מאפשר עבודות גדולות בעלות נמוכה.

לדף הטכניקה →

7

פיסול בסיליקון

פיסול ביציקות סיליקון — חומר עכשווי המאפשר אבטיפוסים מורכבים, פסלים גמישים, וטיפול בפני שטח רגישים.

לדף הטכניקה →

8

פיסול בפרספקס

עבודה בפרספקס (אקרילי שקוף) — שילוב של חיתוך, חימום, הרכבה, ויצירת אובייקטים אופטיים שקופים או צבעוניים.

לדף הטכניקה →

9

סדנת אפוקסי

הסדנה היא מחלוצות השימוש באפוקסי ליצירה בארץ. אנו גם מייבאים ומציעים אפוקסי לקנייה תוצרת אולין גרמניה.

לדף הטכניקה →

10

פיסול בנייר ועיסת נייר

טכניקה קלאסית של פיסול בעיסת נייר — חומר זמין, גמיש, בעל אסתטיקה ייחודית של מרקם נייר וטקסטורה ארגונית.

לדף הטכניקה →

11

פיסול בבד וסיבים

שימוש בבדים, סיבים וחומרים רכים בפיסול — שילוב של תפירה, מבנה תמך, ותחושת מגע שונה לחלוטין מחומרים קשים.

לדף הטכניקה →

12

פיסול באור ותאורה

פיסול בגופי תאורה — שילוב חוטי ברזל, זכוכית ואפוקסי ליצירת אובייקטים פונקציונליים-אמנותיים.

לדף הטכניקה →

13

פיסול ויציקת ברונזה

פיסול ויציקת ברונזה — עיינה סגל. תהליך מלא מפיסול בחומר רך ועד ליציקה במתכת מוצקה.

לדף הטכניקה →

למי החוג מתאים

החוג פתוח למבוגרים — מתחילים ומתקדמים כאחד. אין דרישות קדם או ניסיון אמנותי קודם. הגישה השכבתית מאפשרת לכל משתתף להיכנס בקצב שלו, להתנסות בחומרים שונים, ולמצוא את השפה הפיסולית שמתאימה לו.

במהלך 25 שנות עבודה פיתחנו בסדנה שיטת לימוד ייחודית המאזנת בין הצד החוויתי-יצירתי של האומנות ובין ידע ומיומנות. הוראת אמנות עבורי היא היכולת לעזור ולעורר את תהליך הגילוי במסע היצירתי. להיות במקום שלך, לעסוק בחומרים שלך — זה לא עניין של כישרון, זה קשור יותר לתשוקה, לאהבה של מה שאת/ה עושה. אם זה קיים — תמצא/י את הדרך.

חומרים וטכניקות — הצד האישי

אני מרותק מצדדים טכניים בפיסול.

כן, אני יכול לחוש התרוממות רוח בחנות לכלי עבודה או בסוכנות לחומרי יציקה. הידיים שלי מגרדות: 'אני חייב לקנות את המסור הזה, לבדוק את הדבק ההוא'. קטלוגים של חומרים אני קורא כמו ספרות יפה. אבל אני מרגיש שהעמדת הצד הטכני במרכז — חוטאת לעניין. ומהו העניין? התהליך היצירתי עצמו, הפלא שמתרחש — איפה? בראש? בידיים? על גבי השולחן ממול? כשנכנסים לעשייה, כשגוש חימר, קלקר, עץ או מתכת, מתחיל לרכוש חיים משל עצמו, אישיות.

כשאתה מפנה ממנו את המבט וחוזר ומסתכל כדי לגלות שהוא משרה עליך קסם.

כשאתה מאבד את המציאות החיצונית ומאבד אפילו את עצמך הרגיל ולכמה שעות נמצא במקום אחר. כשאתה מתמסר לזה לחלוטין. הצורך לדבר, להביע את עצמך, לעשות, לשנות, להגדיר זהות. האם זה מקרי שבבריאת העולם אלוהים לא משחק בקוביות, לא מצייר — אלא מפסל בחומר?!

האנושיות עצמה הוגדרה בצורה ישירה דרך הפיסול בחומר. על פי היהדות, אלוהים צר את האדם ומיד מתמלא תסכול ומתאבל על מה שעשה. יש לפיסול את הכוח לגעת בעומק רגשי וסמלי יוצא דופן, אולי משום שמבין כל האומנויות הפלסטיות — זוהי הראשונית, הגופנית והחושנית ביותר. בכל זאת אני חוזר קצת לצד הטכני שיש לו משמעות: כשאנו מגלים חומר חדש או טכניקה חדשה, הם מיד מוצאים איזה שקע ב-ד.נ.א. של הדימויים המבקשים לבקוע — להתחבר אליו, לעתים בצורה ישירה ולעתים מכיוון שהנושאים הטכניים האלה מחייבים אותך להתמודד בדרך חדשה עם הדפוסים הישנים שלך.

לקריאה נוספת

חוג פיסול וקרמיקה — דף ראשי | פיסול בחימר וקרמיקה | פיסול בבטון | פיסול בחוט ברזל | פיסול ברשת מתכת | פיסול בעיסת נייר | פיסול תל אביב | חוג ציור רחובות

אודותי

שלום, שמי זיו אייל. אני פסיכותרפיסט, אמן פעיל ומלמד אמנות כבר למעלה מ-30 שנה. בעל תואר שני באמנות (MFA) מאוניברסיטת קורנל בניו יורק, וחבר באיגוד הפסיכולוגים האמריקאי (APA).