כיצד אני מלמד
כל מי שנכח פעם ברגע מותו של אדם מכיר אולי את התחושה.
פניו הם אותם פנים.
אבל הוא כבר אינו דומה לעצמו.
כל מה שעשה אותו למי שהכרנו איננו.
אני חושב לא פעם שאותה חוויה מלמדת משהו עמוק גם על החיים, גם על האמנות וגם על הפסיכותרפיה.
לא הדמיון הטכני הוא שהופך ציור או פסל לחי.
לא היחסים הנכונים בין איברי הפנים.
לא הדיוק בפרופורציות.
יש דבר אחר, חמקמק הרבה יותר, הקשור ביכולתו של האמן לגעת בחיים ולהעביר אותם.
עם השנים אני מרגיש שלפעמים אני מתחיל לזהות את המוות גם בפניהם של אנשים חיים.
לא מוות ביולוגי.
אלא דפוסים שנעשו נוקשים כל כך, עד שהם מחליפים את התנועה.
הרגלים שהפכו לכלא.
דרכי מחשבה שאיבדו את היכולת להשתנות.
ופעמים רבות אני מרגיש שגם מאחורי הנוקשות הזאת עדיין חי געגוע.
הרצון לפרוץ את הכלא הפנימי ולחזור לגעת בחיים.
עבורי, הוראה היא יצירה של תנאים שבהם האדם יכול לחזור לגעת בחיים.
במשך יותר משלושים וחמש שנים אני מלמד ציור, פיסול ויצירה.
אני חושב על ההוראה לא כהעברת ידע אלא כמפגש בין בני אדם.
אנשים מגיעים לסטודיו כדי ללמוד לצייר.
אבל כמעט תמיד, אחרי זמן מה, מתברר שהם באו ללמוד משהו נוסף.
כיצד לעמוד מול דבר שאינם יודעים עדיין לעשות.
כיצד לשאת תסכול.
כיצד לטעות.
כיצד לפגוש חומר שמתנגד.
כיצד לפגוש את עצמם.
במובן הזה אינני מלמד רק ציור או פיסול.
אני מנסה ללמד דרך של למידה.
אפשר לתאר את הדרך הזאת מזוויות רבות.
בדפים "כיצד אני עובד" ו"כיצד אני מטפל" אני מתאר את התפיסה הרחבה יותר.
כאן אני רוצה להתבונן דווקא בדרך שבה היא מתממשת בסטודיו.
כשאדם מתחיל ללמוד אמנות, נדמה לי שעומדות בפניו שתי דרכים עיקריות.
הדרך הראשונה מבקשת לעשות סדר.
לפרק את המציאות למרכיביה.
ללמד פרופורציות, אור וצל, קומפוזיציה, אנטומיה, פרספקטיבה.
אפשר ללמוד לצייר ציפור באמצעות עיגולים וקווים.
אפשר ללמוד לפסל גוף באמצעות כדורים וגלילים.
אלו דרכים חשובות.
במובנים רבים הן דומות לאופן שבו גם המדע מבקש להבין את העולם — באמצעות פירוקו למרכיביו.
אבל האמנות יודעת גם דבר נוסף.
היא מעולם לא שכחה שהמודל איננו המציאות.
שהמפה איננה השטח.
יש גם דרך אחרת.
קשה הרבה יותר להסביר אותה.
היא אינה מתחילה בפירוק המציאות אלא במפגש איתה.
היא מבקשת לעקוף, ולו לרגע, את התבניות האוטומטיות שדרכן אנחנו רואים את העולם.
לא כדי לוותר על הידע.
אלא כדי לאפשר מפגש חדש עם החיים עצמם.
אולי משום כך רודן ביקש מן המודלים שלו לזוז בזמן שרשם אותם.
מונה צייר את חבצלות המים שלו כאשר כמעט איבד את ראייתו.
פולוק הניח את הבד על הרצפה והפך את הציור לאירוע גופני.
כל אחד מהם חיפש דרך אחרת להשתחרר מן התבנית.
במהלך השנים ניסיתי לפתח תרגילים המלמדים בדיוק את הדבר הזה.
לא רק כיצד לצייר טוב יותר.
אלא כיצד לראות אחרת.
כיצד להשהות לרגע את הדפוסים האוטומטיים של המוח.
כיצד לאפשר ליד לדעת דבר שהראש עדיין אינו יודע.
כיצד לפגוש את העולם לפני שממהרים להסביר אותו.
אבל אינני מאמין שיש לבחור בין שתי הדרכים.
הסטודיו חי דווקא במתח שביניהן.
בין סדר לבין כאוס.
בין שליטה לבין התמסרות.
בין טכניקה לבין משחק.
בין תכנון לבין גילוי.
בין מה שכבר למדנו לבין מה שעדיין איננו יודעים.
ככל שחולפות השנים אני משתכנע שהמתח הזה אינו מאפיין רק את האמנות.
הוא מאפיין את החיים עצמם.
על צורות אחרות להסתכל על התהליך היצירתי באמנות ניתן לקרוא מטה.
מאמרים על הדרך שבה אני מלמד
- המבט הכולל — כיצד אני עובד — הגישה הרחבה שמתוכה אני גם מלמד: מה מניע אדם ליצור, וכיצד נולדת אפשרות חדשה.
- אמנות הדיאלוג — שינוי במפגש — הוראה כדיאלוג: למידה ושינוי נולדים במפגש, לא בהעברת ידע חד-כיוונית.
- אי-ידיעה בלמידה ובאמנות — ליצור מתוך אי-ידיעה — הלא-נודע כתנאי ליצירה.
- אמנות ההליכה לאיבוד — מתי איבוד הדרך באמנות הופך לפתח, וחוסר-הוודאות לתהליך.
- גמגום כאומץ — הססנות וחוסר-שלמות של הלומד כמקום של אומץ ואמת.
- הפסיכולוגיה של לקיחת סיכון — אמנות דורשת אומץ להעז ולשחרר — מה מתאפשר כשמסתכנים.
- אמון — היסוד של הלמידה — אמון כיסוד ללמידה: בלי ביטחון אין נכונות לנסות, לטעות וליצור.
- היעדר, חוסר ושתיקה — המקום של החלל הריק והשתיקה באמנות.
- זרות, אי-שייכות וצמיחה — כיצד תחושת הזרות של האמן היא שמאפשרת לו מבט אחר.
- תסכול יצירתי — מקומו של התסכול בלמידה, ביצירתיות ובאמנות.
- כלים וטכניקות — מדע, נפש ואמנות — כיצד החומרים, הכלים והטכניקות שלנו יוצרים אותנו היוצרים.
- חרדה כדחף יצירתי — החרדה אינה רק מלווה כל יצירה — היא תנאי לה.
- פחד מהרס כמחסום יצירתי — “כל פעולה יצירתית היא קודם כל פעולה של הרס.”
- אמנות ההתמסרות — “התהליך היצירתי הוא תהליך של התמסרות — לא של שליטה.”
- חוסר אונים וגדילה נפשית — כיצד מתוך חוסר אונים של היוצר צומחת יצירה ושינוי.
- פסיכולוגיית השגיאה היצירתית — הטעות כחלק חיוני מהלמידה והיצירה האמנותית.
- הפסיכולוגיה של הקשבה — הקשבה מציבה את האדם בעמדה של למידה מן האחר; הימצאות בעמדת המקשיב, השואל או הלומד מבליעה את ההודאה שאין למקשיב את כל התשובות.
- שפה כמעצבת האני — השפה לא רק מתארת את המציאות — היא יוצרת את המציאות שהיא מתארת.
- הכנסת אורחים נפשית — הכנסת אורחים כרוכה בנכונות לשבש את המוכר לטובת החדש, לוותר על השליטה ולהיפתח לטבעו הבלתי צפוי של האורח.
- הפסיכולוגיה של הקצב — קצב, חזרה ותנועה כיסוד בעבודה היצירתית.
- תבוסה, יצירה והאפשרות להשתנות — “להיות אמן זה להיכשל, כפי שאיש לא מעז להיכשל.”
- פסיכולוגיה של מיקוד ופיזור — הגמישות והיכולת לנוע בין מיקוד לבין פיזור, כמאפיינים של יצירה באמנות.
- פרדוקסים וסתירות — יצירתיות פסיכולוגית — ללמד לשאת פרדוקס וסתירה — היצירה חיה במתח, לא בפתרונו.
ללמוד וליצור אמנות
- לימוד אמנות, ואמנות כתהליך
אמנות כתהליך ואמנות תהליכית — ללמוד וליצור מתוך התהליך עצמו, לא כמרדף אחר תוצאה.
- מהי אמנות?
שאלת היסוד: מה הופך דבר לאמנות.
- מה מאפשר למידה באמנות?
התנאים ללמידה ולהשראה בתהליך האמנותי.
- המרד היצירתי באמנות
מרי, חריגה וחידוש כמנוע של יצירה.
- שפה אישית באמנות
פיתוח קול וסגנון אישי כתהליך נפשי.
- אמנות רב-תחומית: פיסול וציור
לימוד מספר תחומי אמנות יחד.
קישורים נוספים — נושאים קרובים
רוצה לדעת אם הדרך שבה אני מלמד מתאימה לך?אודותי
שלום, שמי זיו אייל. אני פסיכותרפיסט, אמן פעיל ומלמד אמנות כבר למעלה מ-30 שנה. בעל תואר שני באמנות (MFA) מאוניברסיטת קורנל בניו יורק, וחבר באיגוד הפסיכולוגים האמריקאי (APA).
שליחת הודעה