אי ידיעה- בטיפול ואמנות
אמנות אי הידיעה
אי הידיעה כמרכז החיות, הטיפול הפסיכולוגי היצירתי והאמנות
"כשאנו מחפשים את הנוגדן, או התרופה שתרפא אותנו, זה 'החדש' שאפשר למצוא על ידי קפיצה ללא נודע. עלינו לצאת למסעות בסקס, ספרים, ארצות אחרות, למרות שאנו יודעים שאלו יובילו אותנו לתהום, שהיא כשנופלים אליה, הנוגדן היחידי שיש."-רוברטו בולנו.
"אכן, היכולת להכיל אי ודאות היא תנאי מוקדם לפסיכותרפיסט. למרות שהציבור עשוי להאמין שמטפלים מנחים את המטופלים באופן שיטתי ובטוח בשלבי טיפול צפויים למטרה ידועה מראש, זה קורה לעתים רחוקות: במקום זאת, כפי שסיפורים אלה מעידים, מטפלים מרבים להתנדנד, לאלתר ולגשש כיוון. הפיתוי העוצמתי להשיג ודאות באמצעות אימוץ אסכולה אידיאולוגית ומערכת טיפולית הדוקה הוא בוגדני: אמונה כזו עלולה לחסום את המפגש הלא בטוח והספונטני הנחוץ לטיפול יעיל. המפגש הזה, לב ליבה של הפסיכותרפיה, הוא מפגש אנושי אכפתי בין שני אנשים". אירווין ד' יאלום, תליין האהבה.
שמי זיו אייל. אני אמן, מורה לאמנות ופסיכותרפיסט, בוגר הלימודים המתקדמים בפסיכותרפיה אנליטית המוכר על ידי American Psychological Association )- ובעל .M.A בפסיכולוגיה ואמנות (התמחות בתהליכים יצירתיים). בעל ניסיון רב בטיפולי פנים אל פנים וטיפול פסיכולוגי אונליין.
למידע נוסף עלי ועל אפשרויות טיפול-ניתן ללחוץ על הצילום המשמש קישור:
פסיכולוג תל אביב: "האות שמשהו או מישהו חשוב לנו הוא העובדה שאנו מאבדים את היציבות הנפשית שלנו"-אדם פיליפס.
כשאני חושב על תהליך יצירתי, בן אם באמנות, ובן אם בפסיכותרפיה, אני חושב על משהו חדש. איך עושים "חדש"? איך מפתיעים את עצמנו? איך יוצאים מהמעגליות?
איך מגיעים למקום שאינו שיכפול של העבר?
כבר שנים רבות מלווים אותי שני דימויים בהקשר הזה, שניהם קשורים בשייט. האחד הוא חתירה למטרה, חתירה בסירת משוטים. זה ביטוי של כוח, של מיומנות, של דבקות במטרה, של ריכוז, של אגו. זו יכולת שאיש לא יכול לוותר עליה, לא במסגרת אמנות ולא בחיים. יכולת זו היא גם מיומנות לינארית, מיומנות לטווחים קצרים, מיומנות שחלק ממנה הוא צמצום וגיזום מוחי, מיומנות של התמחות, יש חשוב ולא חשוב, את הלא חשוב משמיטים שוב ושוב, כדי להתרכז בחשוב.


הדימוי השני הוא סירת המפרש, גם כאן יש מיומנות מורכבת, אבל גם מיומנות של ויתור על שליטה. של התמסרות, כדי לגלות את אמריקה צריך סירת מפרש.
צריך להסתכן בללכת לאיבוד, כדי להיות קולומבוס. יש כאן סיכון עצום, אבל יש גם סיכוי ל"חדש". זו מיומנות של טווחים ארוכים, של דיאלוג עם החוץ ועם הפנים ולא מונולוג. זו מיומנות של צניעות.
במובן מסוים "אי הידיעה" היא אותו מפרש, לא פשוט לא לדעת, לא פשוט לחכות לרוח... אבל נדמה לי שבעיני זו המהות של הפסיכותרפיה, האמנות ושל הוראת האמנות. דונלד ברתלמי במאמרו "על האמנות של אי הידיעה ועל אי הידיעה של האמנות" עוסק בהגדרת האמן כ"לא יודע מקצועי": כתיבה היא תהליך של התמודדות עם חוסר ידיעה והאמן כופה את ה"מה והאיך",

אי ידיעה כחרדה
אמנים מדווחים על חרדה בתחילת עבודה, חרדה הקשורה לאי הוודאות. "אין לי דבר לצייר ואין דבר לצייר אתו", אומר בקט מפי בראם ואן ואלד.
"אמנות אינה קשה מפני שהיא רוצה להיות קשה, אלא מפני שהיא רוצה להיות אמנות", אומר ברתלמי בהמשך.
" 'ככל שאתה יודע יותר, כך אתה מבין פחות. אני יודע שאיני יודע...אלו הצופים העולם מתוך תחושת ודאות טיפשים, ואלו עם איזה שהוא דמיון והבנה מלאים בספקות.' את זה אמר המתמטיקאי והפילוסוף ברנרד ראסל. ...קרל פופר אחד הפילוסופים של המדע המשפיעים ביותר ממשיך באותה נימה- 'האמונה והשכנוע העצמי המרגיעים שלנו שהעולם הגיוני, מתבססים על יסודות יציבים: הבערות והבורות שלנו לגבי הבערות והבורות שלנו'. " ג'ימס גלטפדר -"ההכרה של המציאות"-סרטון בסוף הדף.





פסיכותרפיה כאמנות אי הידיעה
הפסיכואנליטיקאי ביון ראה בפסיכולוג ובמטפל הפסיכואנליטי- אמן. מטפל צריך לדעת איזה סוג של אמן הוא ואם אינו יכול להיות אמן עליו לחפש לעצמו מקצוע אחר הוא אמר. ביון הטביע את הביטוי "ללא זיכרון, ללא תשוקה", על המצב בו צריך להיות הפסיכותרפיסט בטיפול: קל יותר "לשכוח" מה שאתה יודע ולשכוח מה שאתה רוצה, להיפטר מתשוקותיך, ציפיותיך וזיכרונותיך, כך תהיה לך הזדמנות לשמוע את הצלילים החלשים מאוד האלה שקבורים בצפיפות הרועשת הזאת", (Bion, 2005)"







3 ספרים על אי ידיעה יצירתית
On Not Knowing: How to Love and Other Essays, by Emily Ogden
באוסף זה של חיבורים קצרים ונלהבים, אוגדן עוסקת בחוויות כ- ללדת ילד, לקרוא שיר, רומן של לילה אחד - שאינן מובילות לידיעה סופית וברורה. אלא לאזור הזה של תחום הביניים, שבו אנו לא בבורות מוחלטת ואך גם לא בעלי ידע מוחלט. לתחום זה יש סגולות משלו, היא טוענת: גמישות, ענווה, פליאה, שובבות. החיבורים של אוגדן עוקבים אחר קו מחשבה לזמן מה, ואז נוטשים אותו רק כדי לחזור אליו בדלת אחרת. בשלב מסוים, היא משבחת את ה"ריפים" במוזיקה אבל גם בפרוזה, שם מתחילים ב"מתחילים עם רעיון אחד ומעבירים אותו סדרה של שינויים, לייפות אותו, להפוך אותו ליותר ויותר משוכלל ואפילו לאבסורד". החיבורים שלה נראים בדיוק כך. הם מנסים דברים; הם לא מתחילים בנקודה אלא מתקרבים לנקודה זמנית דרך הכתיבה עצמה. לפעמים זו אינה שיחה אמיתית אלא תחרות של ודאויות סותרות זו את זו. כמה נפלא לקרוא את אוגדן, סופרת שאומרת ש"העניין של סימן השאלה איתי לעולם לא יסתיים" ומתכוונת לזה.
-The Wisdom of Not Knowing: Discovering a Life of Wonder by Embracing Uncertainty by Estelle Frankel
The Book of Not Knowing: Exploring the True Nature of Self, Mind, and Consciousness- Peter Ralston
לקריאה נוספת: לחיות את השאלות בחומר — רילקה ופיסול. לרדת לביצה — דונלד שון על אי־ידיעה מקצועית.
אודותי
שלום, שמי זיו אייל. אני פסיכותרפיסט, אמן פעיל ומלמד אמנות כבר למעלה מ-30 שנה. בעל תואר שני באמנות (MFA) מאוניברסיטת קורנל בניו יורק, וחבר באיגוד הפסיכולוגים האמריקאי (APA).
שליחת הודעה