הפסיכולוגיה של אמנות החולי

"כל הנבראים מחזיקים באזרחות כפולה – בממלכת הבריאים ובממלכת החולים, אף על פי שכולנו מעדיפים להשתמש בדרכון הטוב, במוקדם או במאוחר חייב כל אחד מאתנו – לפחות לזמן מה –להזדהות כאזרח של המקום האחר ההוא"- 'המחלה כמטפורה'-סוזאן סונטג.

"השאלה היא לא איך להתרפא, אלא איך לחיות."- ג'וזף קונרד

שמי זיו אייל (יולי) . אני פסיכותרפיסט, אמן ומורה לאמנות. מנהל "הסדנה" -מרכז לאמנות ולטיפול פסיכולוגי יצירתי, המאגד הן מורים לאמנות בתחומים שונים, והן פסיכולוגים, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים- המאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בבריאות הנפשית ובעצם תחושת החיות שלנו . אני בוגר הלימודים המתקדמים בפסיכותרפיה אנליטית המוכר על ידי American Psychological Association )- ובעל .M.A בפסיכולוגיה ואמנות (התמחות בתהליכים יצירתיים).  בעל ניסיון רב בטיפולי פנים אל פנים וטיפול מרחוק (שירות "פסיכולוג אונליין"). אני רואה ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו כבני אדם להתמודד עם המציאות- זו הפנימית וזו החיצונית.  "להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו."

אין זכות לבריאים לכתוב על המחלה, כיוון שזו ארץ אחרת, רק למי שנמצא בה מותר לתאר אותה.

איך אתה יכול לתאר כמה כאב הוא מתיש? כמה מעט נשאר לך לכל דבר אחר. איך אתה יכול לספר

עד כמה החרדה מבודדת אותך? איך אפשר להעביר את משמעות בגידת הגוף למי שגופו והוא חד הם?

יש משהו יומרני בכתיבה על מחלה ויצירתיות יחד, כמו שמציינת ג'ינה מ. שוֹ: "מחלה אינה מתנה, מתנות נותנות

ואילו הסרטן הוא 'הגנב שלוקח בלי הפסק'". מכיוון שמחלות לוקחות מאיתנו יותר ויותר, ככל שהן מתארכות

ומחריפות, עלינו לדחות כל ניסיון לעטוף את המחלה הזאת במעטה חיובי של מידות טובות, של אמת, או של כל דבר אחר.

מסוכן להפוך את החולי לציפייה ליצירתיות. מחלות כנראה מאכלות את היצירתיות יותר מכפי שהן מגלות אותה. ובכלל- למי ששונא את דת הפסיכולוגיה החיובית כמוני יש משהוא מרתיח בהפיכת המחלה ללימונים שצריך להפיק מהם לימונדה, כיוון שזו עוד דרך לשפוט ולהרשיע את החולה, שנכשל פעמיים. פעם במחלה שהביא על עצמו בחוסר החיוביות שלו ופעם שנייה בלהפוך אותה לסרט קולנוע הוליוודי על אושר בין האינפוזיה לבין הזונדה.

עם זאת בערעור הזה של העולם המוכר והבריא, בהבנה של קיום ארעי ושביר, נתקלתי בלא מעט מקרים שאנשים מגלים את היצירתיות.

כמו מכתבים ממסע לאותה ארץ אחרת, היצירתיות מאפשרת להפוך ולו לרגעים את כיוון הכיליון. זהו ניצחון קטן על השיתוק ועל ההיעדר. זהו ניצחון בעצם האפשרות לדבר מול הפחד, ומול מה שאין לו מילים.

ניטשה טען שגם אם סבל גדול אינו הופך אותנו לאנשים טובים, הרי הוא הופך אותנו לעמוקים יותר– החולי הוא המשחרר הגדול של הרוח. לפעמים זה נכון, לפעמים ההפך הוא הנכון. 

המחלה אינה יפה ואינה נעימה, הכאב מדלל אותנו שוב ושוב, מה שנשאר אחרי הכאב הוא זיכרון עמום של מי שהיינו, אנחנו הופכים לצללים רפויים שכל רצונם הוא שיניחו להם. אם אפשר למצוא יצירתיות בכאב היא בפנטזיות הבריחה ממנו. כמו אסיר רעב בכלא המצייר לעצמו ארוחה מפוארת לפרטיה. כמו אדם עני החולם על החיים אחרי זכייה בהגרלה, זו היצירתיות שבבריחה, אולם כמו כל דבר נפשי אחר, לעיתים מה שאין הופך ממשי יותר מה שיש, לעיתים הבריחה הופכת לבית.

דנה, חוג ציור רחובות-טכניקה מעורבת

"לפעמים אני חושבת שמחלה יושבת בתוך כל אישה ומחכה לרגע הנכון להנץ. הכרתי כל כך הרבה נשים חולות  בחיי. נשים עם כאב כרוני, עם מחלות הריון תמידיות. נשים עם מצבי מחלה. גברים, בטח, יש להם עצמות שבורות, יש להם כאבי גב, הם עברו ניתוח או שניים, הוציאו שקד, מכניסים ירך פלסטיק מבריקה. נשים נבלעות בכאב".- ג'יליאן פלין, 'חפצים חדים'.

שרון בן יהודה-חוג פיסול ראשון לציון -טכניקה מעורבת-פיסול ברשת מתכת, ציפוי בטון, חיזוקי אפוקסי,

"כיוון שאין תהילה במחלה. אין לה משמעות. אין כבוד בלמות ממנה".- ג'ון גרין, 'אשמת הכוכבים '.

פיסול בסיליקון-סדנת פיסול רחובות, רשת מתכת, סיליקון, אפוקסי שקוף, חימר.

"אני נשבע, רבותי, שלהיות מודע מדי זו מחלה - מחלה רצינית של ממש."-- פיודור דוסטויבסקי, כתבים מהמרתף.

אורית כהן-חוג פיסול קרמי-נס ציונה

"רציתי להגיד לה שאני מבריא , כי זה היה אמור להיות הנרטיב של המחלה: זו הייתה משוכה שקפצת מעליה, או קרב שניצחת. מחלה היא סיפור המסופר בזמן עבר".-- ג'ון גרין, 'צבים כל הדרך למטה'.

שולחן אפוקסי "פצוע", סדנאות אפוקסי, אפוקסי לעץ, שברי זכוכית, עץ זית.

"כל מטופל נושא בתוכו את הרופא שלו".-- נורמן קאזינס, 'אנטומיה של מחלה'.