התמודדות עם הטראומה של הפלה-פרידה קאלו.

דף זה הוא המשך לדף-התמודדות עם הפלה בציור: פאולה רגו.

הרצאה זו נתנה במסגרת יום עיון בסדנה לפסיכולוגים בתל אביב, ופסיכולוגים רחובות על ההיסטוריה של ההתמודדות באמנות עם הפלות והטראומה של הפלות בעקבות ביטול פסיקת רו- וויד בארה"ב.

כפי שכתבתי בחלק הראשון עבודות אמנות העוסקות  בהפלות  נעות על מנעד מגוון  ועוברות בין אקטיביזם פוליטי בסגנון ברברה קרוגר בקצה האחד -שבו מבוטאת זכות הנשים לשליטה על גופן לבין חשיפה עצמית רגשית מדממת והתייחסות להפלה כטראומה רגשית אישית- אותה מייצגת  פרידה קאלו בקצה השני.

פאולה רגו  בציורי פסטלי ההפלות שלה, יצרה גשר בן שני הקטבים הללו.  רגו יצרה עולם המשקף את החוויות האמתיות של העולם שלנו. היא נותנת הצצה  לבתים של נשים אמתיות כדי להציע לצופים מבט בחייהן הסודיים והאינטימיים של בנותיהם, אימהותיהן וחברותיהן. חלק מהכוח של הסדרה של רגו הוא שהיא מוציאה לאור היום ולקאנון ההיסטורי של האמנות את נושא ההפלה, המוחזק לעתים קרובות כסוד מביש בין זוגות, נשים, חברים או בתוך העצמי. באמצעות הדימויים שלה, רגו טוענת בהתרסה לזכותן של נשים לבחור ולהגן על גופן איך שהן רואות לנכון, ללא קשר לתפיסות הדת או החוק.

חוגי ציור רמת גן-פאולה רגו-הפסיכולוגיה של ההפלה כמרד בנקודת המבט הגברית

אמנות כהתמודדות רגשית אישית עם הכאב של הפלה

אמנות כהתמודדות עם טראומה וכתיאור אוטוביוגרפי פסיכולוגי מיוצגת בצורה המובהקת ביותר על ידי פרידה קאלו,(לצד אמניות כהאנה ווילקה, אווה הסה, אלינה שפוצ'ניקוב ואחרות) הציירת המודרניסטית המקסיקנית המבריקה שהמציאה את מסורת השיתוף הרגשי החזותי ותוך כדי כך נתנה לגיטימציה לטראומה נשית כנושא באמנות.

ללא כותרת: פרידה קאלו-הדפס משנת 1932-התמודדות פסיכולוגית עם דיכאון לאחר הפלה.

אני חושב על הדפס נדיר בנושא הפלות מאת קאלו משנת 1936. ליטוגרפיה קטנה ונוקבת, הנקראת "אל אבורטו" (“El Aborto”) או "פרידה והפלה".(קאלו עצמה מעולם לא נתנה שם לעבודה וכנראה שלא במקרה). אל אבורטו משנת 1932 הוא ההדפס המשמעותי היחיד שקאלו עשתה אי פעם. הוא נוצר בדטרויט, שם היא השתמשה בסדנת ליטוגרפיה  כדי לעזור לה להילחם בדיכאון לאחר שסבלה מהפלה ראשונה מתוך שלוש.

בהדפס היא מתארת את עצמה בתנוחה המזכירה ציור פיזיולוגי של אישה בספר לימוד רפואי,  היא מציירת את עצמה עם הפנים אלינו. עובר  מכונס נראה בתוך רחמה. שתי דמעות גדולות זולגות על לחייה, וגם הירח מעל בוכה. רישום נוסף  של עובר - זה שנעקר  מגופה - מרחף בפינה השמאלית התחתונה,  יד רפאים  אוחזת בפלטת ציור  בצורת לב בצד ימין ומדברת על היצירתיות  כדרך להתמודדות עם הטראומה .

בביוגרפיה שחיבר על קאלו  כתב הררה:

"גופה של פרידה מחולק לחצאים בהירים ואפלים, כאילו כדי לחשוף את החצאים הבהירים והאפלים של נפשה, את הנוכחות בתוכה של חיים ומוות. בצדה האפל יש ירח בוכה, וזרוע שלישית שמחזיקה פלטה שצורתה דומה לעובר, מה שרומז, אולי, שהציור הוא תרופה כנגד הכישלון האימהי, שעבור פרידה, היצירה חייבת לתפוס את המקום של יצירת ילדים."

חוסר היכולת של קאלו להביא ילד לעולם, לאחר הפציעה שעברה, היה אחד הטראומות המרכזיות של חייה. היא עברה הפלה אחת כשהיה ברור שבריאותה לא תאפשר לה לעבור את ההיריון. כשנכנסה להריון שוב כעבור שנתיים, היא הפילה. עם זאת ישנו ויכוח בן מבקרים על ההצגה הנעדרת מתחים של הנרטיב.

שנים עשר ימים לאחר ההפלה שלה היא כתבה לד"ר ליאו אלוסר שאתו הייתה לה מערכת יחסים חברית קרובה (היא אפילו הקדישה דיוקן עצמי לאלוסר: "ציירתי את הדיוקן שלי בשנת 1940 עבור ד"ר ליאו אלוסר, הרופא שלי והחבר הכי טוב שלי. עם כל אהבתי. פרידה קאלו.').
  קאלו נותחה יותר מ-30 פעמים במהלך חייה. חלק מרגלה נקטעה חודשים לפני מותה ב-1954. באחד מביקוריה בבית חולים הנרי פורד  בסן פרנסיסקו היא פגשה את אלוסר.

חוגי ציור תל אביב: קאלו,  A Few Small Nips) , 1935)-טראומה נשית כנושא באמנות.

 : "דוקטורציטו קוורידו: רציתי לכתוב לך יותר  זמן מכפי שאתה יכול לדמיין. כל כך ציפיתי לקבל דייגויטו קטן (כלומר בנה עם דייגו ריברה) שבכיתי הרבה, אבל זה נגמר, אין שום דבר אחר שאפשר לעשות מלבד לשאת את זה.'

במכתבים אחרים  בהם היא מרחיבה על  הימים הראשונים להריונה; מבוטאים  תפיסה מורכבת יותר הן נפשית והן לגבי המציאות- מזו הבאה לידי ביטוי בביוגרפיות הרשמיות של קאלו. מכתבים אלו מגלים את האמביוולנטיות, הפחדים, והמציאות החוקית החברתית בתוכם חיה קאלו.   במכתב לדר' אלוסר מ1932  היא כותבת:

"חשבתי שעדיף לעשות הפלה. אמרתי לו את זה, והוא נתן כינין ושמן קיק חזק מאוד לטיהור. יום אחרי שלקחתי את זה היה לי דימום קל מאוד, כמעט כלום. היה לי קצת דם במשך חמישה או שישה ימים, אבל מעט מאוד. בכל מקרה, חשבתי שהפלתי והלכתי לראות  את ד"ר פראט שוב. הוא בדק אותי ואמר לי שהוא בטוח לחלוטין שלא הפלתי ושהרבה יותר טוב לשמור על הילד במקום לגרום להפלה באמצעות ניתוח. [הוא אמר] שלמרות הצורה הרעה של גופי, אוכל להביא ילד לעולם בניתוח קיסרי ללא קשיים גדולים. הוא אומר שהוא ייקח על עצמו לטפל בי מקרוב אם נישאר בדטרויט במהלך שבעת החודשים הבאים של ההיריון שלי. אני רוצה שתגיד לי מה אתה חושב בכנות, כי אני לא יודע מה לעשות במקרה הזה. ... לפני שנתיים עברתי הפלה כירורגית במקסיקו, פחות או יותר באותן נסיבות כמו עכשיו, לאחר הריון של שלושה חודשים. הפעם עברו רק חודשיים ואני חושבת שזה יהיה קל יותר, אבל אני לא יודעת למה ד"ר פראט חושב שעדיף להביא ילד לעולם... אבל אם אתה באמת שותף לדעה של ד"ר פראט שזה יהיה הרבה יותר טוב בשביל הבריאות שלי לא לעשות הפלה וללדת את הילד, אפשר לפתור את כל הקשיים האלה בדרך אחת או אחרת. . . . במקרה שההפלה (לדעתך)  מומלצת יותר, אני מתחננת בפניך לכתוב לד"ר פראט. ...מכיוון שביצוע הפלה מנוגד לחוק, אולי הוא מפחד או משהו אחר, ובהמשך אי אפשר יהיה לעבור ניתוח כזה. . . . אם אתה חושב שאני צריכה לעבור ניתוח מיד, אודה לך שתשלח לי מברק דיסקרטי כדי שלא תסתבך."

המכתב מצביע על כך שהיא הייתה אמביוולנטית מאוד לגבי המשך ההיריון, ומתברר שהיא ביקשה הפלה, למרות שד"ר פראט חשב שהיא יכולה הייתה לעבור הריון. המכתב חושף גם את הזהירות שבה נאלצה קאלו להתמודד עם שאלות הנוגעות להפלות: בארצות הברית, כמו במקסיקו, הפלות היו בניגוד לחוק ויכלו  לגרור אחריהן השלכות משפטיות כמו ענישה ושלילת רישיון רפואי.

קאלו נותחה יותר מ-30 פעמים במהלך חייה. חלק מרגלה נקטעה חודשים לפני מותה ב-1954. באחד מביקוריה בבית חולים הנרי פורד  בסן פרנסיסקו היא פגשה את אלוסר.

בית החולים הנרי פורד- ציור של פרידה קאלו, האמבוולנטיות הפסיכולוגית של ההפלה. חוגי ציור גבעתיים.

 הררה מפרש את הציור Henry Ford Hospital מ1930 כתיעוד ביוגרפי של ההפלה והצער שחשה קאלו על אובדן ילד. קאלו  כותבת" הציור השלים את חיי. איבדתי שלושה ילדים. ... הציור החליף את כל זה. אני מאמינה  שעבודה היא הדבר הטוב ביותר."

חוגי ציור: פרידה  קאלו, הלידה שלי-1932- הפסיכולוגיה של הטראומה כמציאת משמעות.

פרידה קאלו מציירת את רגע לידתה. היולדת יולדת כשסדין מכסה את ראשה,  כפי שמכסים ראש של נפטר. הרך הנולד מגיח לעולם עם הפנים הבוגרות של פרידה. הכל קורה על מיטה, בחדר פשוט, עם דמות אחת נוספת בלבד: ציור של הבתולה דה לאס אנגסטיאס- בוכה.

הציור מתאר קשר מורכב בן המוות לחיים, בן טראומה למציאת משמעות.  מחזור של כאב היוצר חיים , גלגל חיים. מוות המעניק חיים. פרידה ציירה את הציור המרשים הזה עם מות אמה,  אבל הוא עוסק לא פחות בהפלות שאותן חוותה כסוג של כישלון נשי ואימהי מחד- אבל כישלון שיצר את הזהות שלה והאמנות שלה, מאידך.

גם מקסיקו נוכחת: בסצנה יש מרכיבים של קתוליות, אלמנטים פגאניים, אמנות פרה-קולומביאנית, והפרימיטיביות הנאיבית של קאלו, המאפיינת את השפה הציורית הישירה שלה שמעצימה את הכנות והעוצמה  הרגשית.

הדם, הנוכח לעתים קרובות כל כך בעבודתה (הפלות, לידה, רציחות...) מופיע כאן שוב. זהו נוזל המרכיב את חיי היומיום של נשים, אבל הדם תמיד נחשב לטאבו חברתי ואמנותי. פרידה מעולם לא חששה להציג אותו, בצורה נאיבית לכאורה, אבל עם קונוטציות פוליטיות ברורות.

הזמרת מדונה, מעריצה מוצהרת של קאלו, רכשה את הציור הזה.

המשך-התמודדות עם הפלה דרך אמנות מחאה.