האם אמן הוא מדען טוב יותר?

זו כותרתו של מחקר שנערך ב2019 בגרמניה על ידי-רבקה פרנץ, ג'וליאן בוכר, ואנג'ה הרמן-פאנקהנל- יו"ר מחקר חדשנות וניהול טכנולוגי בגרמניה. בעקבות מחקרם של של רוברט ומישל רוט-ברנשטיין על המתאם בין עיסוק אמנותי להצלחה מדעית.

כבר כתבתי במקומות רבים על ערכה של גישה בינתחומית, על החשיבות של היכולת להחזיק בנקודות מבט רבות בו זמנית, על אמביוולנטיות חיובית  ועל חשיבות של פרדוקסים וסתירות ביכולת שלנו להיות יצירתיים ולהשתנות. בעולם תחרותי שרואה בהתמחות, מיקוד וריכוז יכולות מרכזיות ,וכאשר משרד החינוך מתעדף 5 יחידות מתמטיקה על פני תחומים הומניסטיים וקורסי אמנות, חשוב לי להציג תפיסה אחרת הן של הצלחה מדעית או מה הופך למדען טוב?, אבל יותר מכך תפיסה של הנפש האנושית הבנויה על מתח יצירתי וחלק ממתח זה- הוא המתח בין מיקוד מול פיזור.

מדענים מצליחים הם לא רק מגוונים יותר... אלא בעלי הישגים טובים יותר

 רוברט ומישל רוט-ברנשטיין, פרופסורים באוניברסיטת מישיגן סטייט, הציגו ב2019  מחקר בשם "מדענים אמנותיים ואמנים מדעיים: הקשר בין פולימתיה או מה שקרוי "אנשי אשכולות" ויצירתיות.  מאמר זה מבוסס על הצגה של מחקרם, שנכחתי בה במישיגן ארצות הברית.

בני הזוג רוט-ברנשטיין התמקדו בסוגיית היצירתיות על פני דיסציפלינות על ידי בחינת פולימתים - אנשי אשכולות- בעלי הישגים רחבים במיוחד - כמו ליאונרדו דה וינצ'י, שבימי חייו היה צייר, פסל, אדריכל, מדען, מוזיקאי, מתמטיקאי, מהנדס, ממציא, גיאולוג , קרטוגרף, סופר, בוטנאי ועוד.

"אנחנו טוענים שכמעט כל אחד יכול להיות פולימת בלי להיות גאון", אומר רוברט רוט-ברנשטיין, במחקרו- המתעמק ברעיון שאנשים יצירתיים לוקחים על עצמם תחומי עניין ועיסוקים רבים.

"מדענים, פסיכולוגים ואפילו היסטוריונים של מדענים גילו מחדש שאנשים מצליחים הם לא רק מגוונים יותר... אלא גם הישגיים יותר במגוון רחב של פעילויות", אמר.

רוברט ומישל ניתחו קבוצה מסוימת של אנשים כדי להוכיח נקודה זו - זוכי פרס נובל. הם גילו שרוב חתני פרס נובל, ללא קשר לתחום, צפויים להפגין עניין והישגים ביותר מתחום נושא אחד, ולמחציתם היו שני תחומי עניין או יותר אחרים.

שיר אדלר -קבוצת הנוער-פיסול בחוט ברזל על גבי פרספקס

שילוב תחומי עניין

מישל רוט-ברנשטיין הציגה נושא שני במחקרם: אנשים יצירתיים משלבים את תחומי העניין המרובים שלהם. לדוגמה, דורותי הודג'קין זכתה בפרס נובל לכימיה בשנת 1964 על פיתוח קריסטלוגרפיה של קרני רנטגן לקביעת המבנים של תרכובות ביוכימיות כמו ויטמין B12, פניצילין ואינסולין. במצגת שלה הצביעה רוט-ברנשטיין על התעניינותה של הודג'קין בציור כהשראה לעבודתה בקריסטלוגרפיה. האינטגרציה  הזו של תחומי עניין היא אמרה, היא מה שעושה את היכולת הבינתחומית הזו ליכולת מועילה.

במחקרם גילו בני הזוג רוט-ברנשטיין נושא נוסף: ישנם כמה דפוסי עיסוק אופייניים. הם ציינו שיעור גבוה באופן בלתי צפוי של הכשרה מדעית ועניין בקרב זוכי פרס נובל שאינם מדענים, כאשר 87% מהזוכים בפרס בכלכלה היו בעלי הכשרה פורמלית במדע או בתחומי עניין מדעיים. 24 אחוזים מזוכי פרס הספרות גם הם הפגינו עניין רב במדע אחד או יותר, יחד עם 20% מזוכי פרס נובל לשלום. כדוגמה, ג'ורג' ברנרד שו, חתן פרס נובל לספרות, תיאר את עצמו כ"ביולוג מדעי". עבודתו, "בחזרה למתושלח", כוללת מרכיבי מדע בדיוני, כמו חסינות להזדקנות.

בינתחומיות כאסטרטגיה מוכוונת

אורי אדלר-ציור בשמן

כ-פסיכולוג תל אביב בסדנה לתהליכים יצירתיים עסקתי כבר בערכו של המשחק ביצירתיות, כמו גם בשאלה מה מאפשר -להישאר יצירתי לאורך החיים.  עקרונות אלו עולים בדרכים שונות גם במחקר הנוכחי.

מחוץ לזוכי פרס נובל, רוברט רוט-ברנשטיין בחן גם את דפוסי הפרסום של המדענים המובילים במחקר בן עשרות שנים של ברניס אידוסון.

"למדענים המצליחים מאוד יש היסטוריית  פרסום צבעונית מאוד. הם המשיכו לדלג בין תחומי מחקר ונושאים", אמר. לעומת זאת, המדענים עם ההשפעה הנמוכה ביותר שרואיינו למחקר ראו בפעילויות נוספות כפוגעות בעבודתם העיקרית.

זה הביא את רוברט רוט-ברנשטיין לנושא הרביעי של המחקר שלהם: לפולימאתים יש תפיסה של קשר בין תחומי העניין שלהם. הוא שיתף ציטוטים מכמה זוכי פרס נובל שחיברו את עבודתם עם תחומי עניין אחרים:

"בלי הציור לא הייתי מגיע כל כך רחוק כסופר", אמר הרמן הסה, חתן פרס נובל לספרות ב-1946.

"תורת היחסות עלתה בי דרך אינטואיציה, והמוזיקה היא הכוח המניע מאחורי האינטואיציה הזו", אמר אלברט איינשטיין, חתן פרס נובל לפיזיקה ב-1921.

"אני תמיד רואה את התחביבים שלי כחלק מהמחקר שלי", הרברט א. סיימון, חתן פרס נובל לכלכלה בשנת 1978. סיימון היה גם פסנתרן מיומן, מלחין, שחמטאי וצייר.

באמצעות דוגמאות אלו, אמר שורש-ברנשטיין כי מחקריו הראו שפולימאתיה אצל אנשים אלו,  הפכה לאסטרטגיה מכוונת להצלחה יצירתית.

מישל רוט-ברנשטיין אומרת  שהמחקר שלהם הראה שפולימאתים גם משתמשים במערכת של "כלי חשיבה מקבילים"  עבור יְצִירָתִיוּת. אלה כוללים התבוננות, הפשטה,(ראו:  רישום וציור כחשיבה יצירתית) חשיבה דרך הגוף ואמפתיה.

היא הראתה דוגמאות לשימוש בכלי חשיבה אלו : לואי פסטר היה צייר פורטרטים מיומן לפני שהלך לקולג' לכימיה ופיזיקה. על ידי ציור גבישי חומצה טרטרית, פסטר הוכיח לפרופסור שלו שיש שני סוגים של גבישים, האחד הוא תמונת המראה של השני. כמי שעסק ב-לימוד ציור פנים, פסטר הוכשר לראות אסימטריות בפנים, והכשרה זו בהתבוננות עברה לכימיה. כדוגמה נוספת, הפיזיקאי יעקב שחם שילב פיזיקה ומשחק על במה באמצעות כלי החשיבה של האמפתיה.

"המשחק לימד אותי איך לקרוא משוואות כמו תסריט עם דמויות שהייתי צריך להביא לחיים", אמר.

אלה צידון-רישום בפסטלים יבשים

 תוכנית לימודים מבוססת אמנויות תשפר את תוצאות הלמידה של החינוך המדעי והטכנולוגי

לסיום, רוברט רוט-ברנשטיין התמקד בנושא השישי והאחרון של המחקר שלהם, זה של כלי חשיבה בפרקטיקה מקצועית ובהכנה חינוכית - או היעדרם. הוא ציין כי בעוד שאמנים נוטים יותר להשתמש בכלי חשיבה כמו הפשטה, אמנים ומדענים נוטים באותה מידה להשתמש בכלי החשיבה של התבוננות. בשל כך, הוא טען כי תוכנית לימודים מבוססת אמנויות תשפר את תוצאות הלמידה של החינוך המדעי והטכנולוגי וכי למידה חזותית תשפר את יכולות המדע וההנדסה. משמעות הדבר היא שכדי להיות מוכשרים כמדענים בצורה הטובה ביותר, יש להכשיר את התלמידים להיות פולימטים.

"יצירת פולימאטיה היא טוב חברתי ופוליטי ששווה לשאוף אליו", אמר.

יואל נבו- קורס ציור תל אביב

מה מונע מאנשים להפוך לפולימאטים?

כפסיכולוגים תל אביב בסדנה,  אנו שואלים מה מונע או מאפשר לאדם להפוך איש אשכולות?

נדמה לנו שהתשובה  כרוכה בשינוי מערכות היחסים שלנו עם ידע. מערכות החינוך המערביות עדיין נוטות להתמחות עמוקה ומגיל צעיר מעודדים ילדים לקיים מערכות יחסים עם תחום משמעותי יחיד שבו יכלו להצטיין. יתר על כן, ברמת הפרט- אנשים נמנעים לעתים קרובות מכניסה  לסוגי סוגי ידע חדשים בשל חמישה סוגי פחדים שיש להכיר ולהתגבר עליהם.

הפחד משרלטנות:

רבים מאתנו לוקים בתסמונת המתחזה, - התחושה שהישגי העבודה שלך אינם ראויים ושאת/ה צפוי/ה להיחשף כהונאה. לפיכך אנו פונים לביצור ההתמחות שלנו על ידי פרפקציוניזם.

הפחד להיות מוגדר כמפסיד או לוזר.

פרפקציוניזם לא עוסק בצורך להצטיין אלא יותר בפחד מכישלון. להתחיל בתחום חדש פירושו לחשוף את עצמך לכישלון.

פחד מאיבוד שליטה.

לפעמים אדם עשוי לחפש מערכת יחסים עמוקה עם מומחיות כדי לפצות על חוסר ערך עצמי או צורך במוקד שליטה חיצוני.

פחד מאיבוד כוח.

לפעמים המונומט חווה כוח כמומחה שקשה לוותר עליו - במיוחד אם הוא החל לפעול כ"שומר סף" בתוך תחום הידע הזה. בכניסה לתחום ידע חדש הוא ימצא את עצמו נדחק לפתע לעמדה של גמגום או של תלמיד -. חוויה זו יכולה להרגיש מבטלת עוצמה והיא דורשת מידה גבוהה של ענווה כדי לעסוק בפרדיגמה חדשה.

פחד מאובדן זהות.

אילן- ציור שמן

 לפעמים המונומט זוכה לתחושת זהות עמוקה על ידי הזדהות עם התמחות, וגיוון אינטלקטואלי יכול להרגיש כמו איום על הזהות המקצועית שלו. הם עלול גם לחשוש מיצירת מתח  עם "חברי קבוצה" אחרים או למשוך אי הסכמה של "שומרי סף משמעתיים" המתנגדים להתפזרות בתחומי ידע אחרים.

יובל -ציור שמן-חוגי אמנות לנוער

4-ספרים על חשיבה יצירתית רב תחומית

12 כללי יצירתיות - מאת מיכאל אטאבר

הגדרת יצירתיות: האמנות והמדע של רעיונות גדולים-Wouter Boons-

אמנות החשיבה היצירתית - מאת רוד ג'דקינס

לירי תירוש -ציור בשמן

מיכל ציור בשמן-חוג ציור לנוער