פרפקציוניזם-טיפול פסיכולוגי

פסיכולוג רחובות:פרפקציוניזם-טיפול פסיכולוגי:

הצד האפל של הצבת יעדים גבוהים-  ספרו של פרופסור תומס קוראן  - "מלכודת השלמות"

בעולם המהיר התחרותי של היום, החתירה למצוינות וחינוך למצויינות הפכו לאידאל הבא לידי ביטוי הן במערכת החינוך והן כתפיסה כלכלית וחברתית. עם זאת, יש חסרונות  בשאיפה לשלמות: חלקם קשורים בסתירות הנסתרות שערך המצויינות מציב הן חברתית והן אישית, (עולם של מצויינים הוא עולם של ציונים, עולם של מנצחים ומפסידים, של מרכז ושוליים)  נושאים כהצרת הגיוון , פרדוקסים יצירתיים, ובכלל שאלות כמו מי מגדיר מה הוא המצוין?

 נושא אחר הוא המחיר הפסיכולוגי של המצויינות (והדוגמה הקיצונית לכך היא החשיפה של המחירים הפסיכולוגיים שמשלמים אתלטים מצטיינים.)

 פרפקציוניזם, המאופיין בחתירה בלתי פוסקת לחוסר פגמים והצבת סטנדרטים גבוהים באופן לא מציאותי, יכול להוביל לאינספור קשיים רגשיים ונפשיים. מאמר זה  עוסק  בהשפעה השלילית של פרפקציוניזם על רווחתם של אנשים ומדגיש את החשיבות של טיפוח גישה בריאה, מאוזנת ומוכללת יותר לצמיחה אישית.

 "הסדנה" -מרכז לאמנות ולטיפול פסיכולוגי יצירתי, המאגד הן מורים לאמנות בתחומים שונים, והן פסיכולוגים, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים- המאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בחיות ובבריאות הנפשית  אנו רואים ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו כבני אדם להתמודד עם המציאות- זו הפנימית וזו החיצונית.  "להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו.". אנו מציעים גם טיפולי נוירופידבק כדרך לעבוד ולתמוך בפלסטיות של המוח וכאפשרות לטיפול קצר מועד.

ראו גם-פרפקציוניזם קיצוני כפתולגיה של משפחה.

ופרפקציוניזם אצל ילדים-בציור דמויות מנגה

חוגי ציור-פרפקציוניזם כמחסום יצירתי:  "פרפקציוניזם הוא קולו של המדכא, אויב האדם . הוא ישאיר אותך מְכֻוָּץ ומשוגע כל חייך, וזה המכשול העיקרי בינך לבין טיוטה ראשונה מחורבנת. אני חושבת שהפרפקציוניזם מבוסס על האמונה האובססיבית שאם תרוץ בזהירות מספקת, תעבור כל אבן דרך- בדיוק כמו שצריך, לא תצטרך למות. האמת היא שאתה תמות בכל מקרה ושהרבה אנשים שאפילו לא מסתכלים על הרגליים שלהם יצליחו הרבה יותר טוב ממך, ויהנו הרבה יותר בזמן שהם עושים את זה".פסיכולוגים תל אביב על המחיר הפרפרציוניזם-אן למוט, "ציפור אחר ציפור".

מעגל הקסמים של פרפקציוניזם:

פרפקציוניזם יכול לבוא לידי ביטוי בצורות שונות,  הוא יכול להיות פרפקציוניזם בעל אוריינטציה עצמית, פרפקציוניזם המופנה כלפי אחרים או פרפקציוניזם מובנה חברתית. באופן כללי פרפקציוניסטים נוטים להפעיל לחץ מופרז על עצמם, מציבים ציפיות גבוהות מדי ועוסקים בביקורת עצמית בלתי פוסקת. החיפוש הבלתי מושג הזה אחר חוסר פגמים מוביל לעתים קרובות למעגל קסמים של התנהגויות מביסות עצמי, מצוקה רגשית ופגיעה בתפקוד.

חרדה ומתח כרוני:

פרפקציוניסטים חווים לעתים קרובות רמות מוגברות של חרדה עקב הפחד לטעות או לא לעמוד בסטנדרטים הגבוהים הבלתי אפשריים שלהם. מצב כרוני זה של חרדה גובה  מחיר מבריאותם הנפשית והפיזית, ומוביל לעלייה ברמות הלחץ, להפרעות שינה ואפילו להתפתחות הפרעות חרדה. החתירה המתמדת לשלמות משאירה את האדם בתחושת חוסר שביעות רצון תמידית ומנציחה תחושות של חוסר התאמה, למרות כל הצלחות החיצוניות שהוא עשוי להשיג.

דיכאון ודימוי עצמי נמוך:

החתירה הבלתי פוסקת לשלמות מלווה לעתים קרובות בבקורת פנימית שמקצינה ומגדילה כל כישלון או מה שנתפס כחוסר שלמות. עם הזמן, הקול הביקורתי הזה שוחק את ההערכה העצמית ומעורר תחושות של דיכאון. פרפקציוניסטים עלולים לחוות תחושה מתמשכת של אכזבה מעצמם, המובילה לירידה בתחושת הערך העצמי. הפחד מכישלון והאמונה שכל דבר שאינו  מושלם  אינו שווה -תורמים לדימוי עצמי שלילי וליכולת מופחתת של האדם להעריך את הישגיו.

סדנת אפוקסי-יציקות שקופות-פסיכולוגים נס ציונה על סכנות הפרפקציוניזם: "הבנת ההבדל בין שאיפה בריאה לפרפקציוניזם היא קריטית להגנה על חייך וצמיחה. מחקרים מראים שפרפקציוניזם מעכב הצלחה. למעשה, לרוב זו הדרך לדיכאון, חרדה, התמכרות ושיתוק חיים".- ברנה בראון, "מתנת חוסר השלמות"

 במאמר שפורסם בטיימס הבריטי מציג פרופסור תומס קוראן, פסיכולוג בבית הספר לכלכלה של לונדון והסמכות המובילה בעולם לפרפקציוניזם את המחירים הנפשיים של פרפקציוניזם:

"רובנו מאמינים  עמוק בפנים, שלהיות פרפקציוניסט זו תכונה רצויה למדי בעולם תחרותי שבו עליך  להתבלט  כדי להתקדם? זו כנראה הסיבה שכל כך הרבה מאיתנו יענו על שאלת ראיון העבודה הקלאסית ההיא, "מה החולשה הכי גדולה שלך?", בדרך מזויפת ומצטנעת, "אוי, אני חייב לומר שזה הפרפקציוניזם שלי".

"זה הפגם האהוב על החברה", אומר פרופסור תומס קוראן, בן 35, פסיכולוג בבית הספר לכלכלה של לונדון והסמכות המובילה בעולם לפרפקציוניזם. העובדה שהוא מתאר את עצמו כ"פרפקציוניסט בגמילה" מרמזת  על המשימה שהציב לעצמו בעת כתיבת ספרו "מלכודת השלמות"  והיא לשכנע אותנו שפרפקציוניזם הוא, למעשה, השורש של רבות מהחרדות והבעיות הנפשיות המודרניות. כמו גם- שפרפקציוניזם הוא ההפך משימושי, ועלול להוביל לספקות עצמיים, מחשבות טורדניות, דחיינות, דיכאון ושחיקה.

במידה מסוימת, כולנו יכולים להאשים את ההורים שלנו - פרפקציוניזם זו תכונה תורשתית (גנטיקה מהווה 30-40 אחוז מהנטיות שלנו); אמו של קורן גם היא פרפקציוניסטית. 

גם לשנות הילדות והחינוך המוקדם יש תפקיד מרכזי. הוא גדל במשפחת פועלים בוולינגבורו, נורת'המפטונשייר. "הרגשתי נחיתות כי לא היו לנו דברים שלמשפחות אחרות היו. הרבה מהפרפקציוניזם שלי נובע מהדאגה לא להיות מספיק טוב, השוואה לאנשים אחרים או החרדה שאני לא שייך; הפחד שהם יראו שאני מתחזה".

אבל זה היה באוניברסיטה כשהפרפקציוניזם שלו באמת הקצין והוא הרגיש צורך אובססיבי להצטיין, קורן עבד באופן קבוע 80 שעות שבועיות. זה הוביל לדיכאון קל ומתמיד ש"התפוצץ" להתקפי פאניקה בשנות העשרים המוקדמות לחייו, מספר חודשים לאחר פרידה כואבת מבת זוגו.

כאשר הפסיכולוג שטיפל בו אמר לו שפרפקציוניזם הוא שורש הבעיות שלו, "זו הייתה התגלות מדהימה", הוא אומר. "דיברתי עם חברים והבנתי שאני לא היחיד שמרגיש לחץ, או צורך להצטיין ולקבל ציונים הרבה מעל הממוצע, אחרת אנשים ישפטו אותי כלא מספק". הרצאת טד שלו ב-2019, על האובססיה המסוכנת שלנו לפרפקציוניזם, זכתה ליותר משלושה מיליון צפיות.

חוגי אמנות לילדים ונוער- הנזק בפרפקציוניזם. פסיכולוגים רמת גן: "פרפקציוניזם הוא מערכת אמונות הרסנית וממכרת המונעת בעיקר על ידי המחשבה  הזו: אם אני אראה מושלם, ואעשה הכל בצורה מושלמת, אוכל להימנע או למזער את הרגשות הכואבים של בושה, שיפוט והאשמה."- ברנה בראון, "מתנת חוסר השלמות"

מעטים מאיתנו חסינים בפני הקריאה לפרפקציוניזם בעולם שבו לכאורה אנחנו תמיד יכולים לעשות יותר, להיות טובים יותר, להשתפר, לעוף גבוה יותר, להיראות טוב יותר. אלו האנשים בדרגים הבינוניים והגבוהים של החברה שנמצאים בסיכון הגבוה ביותר, אומר קוראן, בין אם זה השגת ציון 9 או A* במבחנים, הצלחת הקריירה שלך או כוונון אינסופי של משטר הכושר או הדיאטה שלך. למעשה, המחקר שלו מראה שאנחנו בעיצומה של מגיפה. 

קוראן מאמין שהאשמה נעוצה בתרבות ההיפר-צרכנית שלנו שאומרת לנו שאנחנו תמיד צריכים יותר, והמוגברת 24/7 על ידי המדיה החברתית. "כל אחד מאיתנו במערב חי בתוך תרבות הסרוגה מפנטזיות פרפקציוניסטיות", הוא אומר. "תמיד יש עוד מוצר שיעזור לנו להיות האדם שאנחנו צריכים להיות. תמיד יש יותר, תמיד יש טוב יותר, תמיד יותר ביצועים ולהרוויח יותר. אנחנו אפילו  לא יכולים פשוט להיכשל, אנחנו צריכים 'להיכשל טוב יותר' ולצמוח כל הזמן".

אז איך תדעו מתי מאמצים לשיפור עצמי הופכים לפרפקציוניזם? ואיך משתחררים מהמלכוד?

פסיכולוגים ראשון לציון: אבל אני לומדת ששלמות זה לא מה שחשוב. למעשה, זה בדיוק הדבר שיכול להרוס אותך אם תאפשרי לו".אמילי גיפין, "משהו בהשאלה"

לא מדובר רק בסטנדרטים גבוהים

 קוראן רוצה להבהיר: פרפקציוניזם אינו זהה לסטנדרטים גבוהים;מדובר בסטנדרטים גבוהים שבבסיסם הוא חוסר ביטחון. "לפרפקציוניסטים אמנם יש סטנדרטים גבוהים, אבל יש להם אותם כי הם מרגישים שבבסיסם הם לא מספיק טובים, לא מספיק אטרקטיביים, לא מספיק מוכשרים, לא מספיק מצליחים", הוא מסביר. הם מיומנים בלהסתיר את המאבקים שלהם -ובדרך כלל גם להתאמץ  חזק יותר כשהדברים מתסכלים- עד שיום אחד הם פשוט לא יכולים לעשות את זה יותר.

"אנשים אומרים לי לפעמים, אבל האם לא היית רוצה שהמנתח או טייס חברת התעופה שלך יהיו פרפקציוניסטים? בהחלט לא. פרפקציוניסטים מתפקדים טוב כשהדברים הולכים כשורה, אבל הם מוצאים מצבים מאתגרים מאוד קשים. הם בעלי ביקורת עצמית קיצונית, הם דואגים, החרדה משתלטת על קבלת ההחלטות שלהם והם עלולים להישבר. לא הייתי רוצה להיות במטוס הזה. מה שהייתי רוצה זה שהטייס או המנתח שלי יהיה מצפוני, קפדן ומסתגל היטב למצבים בלתי צפויים, אבל לא מופעל על ידי חרדה קיצונית".

פסיכולוג נוער: "פרפקציוניזם הוא הגנה רגשית שאין כמותה עבור ילדים שננטשו רגשית. חוסר ההשגה הקיומית של השלמות חוסך מהילד את הוויתור, אלא אם או עד- שהצלחה מועטה מאלצת אותו לסגת לדיכאון של הפרעה דיסוציאטיבית, או משגרת אותו באופן היפראקטיבי להפרעת התנהגות. פרפקציוניזם מספק גם תחושת משמעות וכיוון לילד חסר הכוח והלא נתמך. במסווה של שליטה עצמית, השאיפה להיות מושלם מציעה סימולקרום של תחושת שליטה. שליטה עצמית בטוחה יותר כשאיפה מכיוון שהורים נוטשים בדרך כלל שומרים את עונשם החמור ביותר לילדים שקולניים לגבי רשלנותם".- פיט ווקר

ישנם שלושה סוגים שונים של פרפקציוניסטים:

בסוף שנות ה-80 שני פסיכולוגים קנדים, פול יואיט וגורדון פלט, המציאו מבחן דירוג וסווג של פרפקציוניזם המבוסס על מידת ההסכמה או אי ההסכמה שלך עם אמירות כגון: "אם אני מפשל או נופל, אני קשה עם עצמי"; "אם אני לא  מבצע משימות בצורה מושלמת, אני מרגיש אשמה ובושה"; "כולם מצפים ממני להיות מושלמת"; ו"כשמישהו קרוב אליי מפשל או נכשל, חשוב לבקר אותו".

הם תיארו שלושה סוגים של פרפקציוניסטים. הנפוץ ביותר הוא פרפקציוניזם בעל אוריינטציה עצמית -שהוא בעל לחץ פנימי להיות מושלם המתבטא כתחושה שלעולם לא אהיה מספיק טוב. השני הוא פרפקציוניזם עם אוריינטציה כלפי אחרים - לצפות מאחרים להיות לא פחות ממושלמים ולבקר אותם כשהם נכשלים, לעתים קרובות בגלל שאתה מפצה על חוסר השלמות המדומיין שלך (גברים נוטים לקבל ציון גבוה יותר על כך מנשים). השלישי הוא פרפקציוניזם  מובנה חברתית - התחושה שכולם מצפים ממך להיות מושלם ושופטים אותך כל הזמן. רוב הפרפקציוניסטים יהיו שילוב של שלושת הסוגים- אם כי ככל הנראה יקבלו ציון גבוה יותר בסוג אחד. לנשים אין נטיה  להיות פרפקציוניסטיות יותר מגברים, אומר קוראן, אבל הן חשופות ליותר לחץ חברתי ולכן הן פגיעות יותר.

הסוג המסוכן ביותר של פרפקציוניזם- נמצא בעלייה.

כל שלושת הסוגים הופכים נפוצים יותר, כפי שגילה קוראן כאשר הוא ועמיתו, ד"ר אנדרו היל, בילו שלוש שנים במעקב אחר הנתונים של 40,000 סטודנטים שמילאו את טופס ההערכה של בוחן  פלט והיואיט בין 1989 ל-2016. אבל זה היה פרפקציוניזם המובנה חברתית. שעלה בצורה המדאיגה ביותר, בכ-40% - במיוחד אחרי 2005 (כשהמדיה החברתית החלה לפרוח). קוראן מצפה שבעוד 20 שנה היא תהיה הצורה הדומיננטית מאחד מכל שלושה יסבלו ממנה ב"רמות רלוונטיות מבחינה קלינית".

זה חשוב, כי למרות שלכל שלושת הסוגים של הפרפקציוניזם יש מתאם עם בעיות נפשיות, סוג זה גורם לנזק הרב ביותר. אם אתה מאמין שכולם מצפים ממך להיות מושלם וישפטו אותך בחומרה אם לא תצליח, החיים שלך מובנים מסביב לניסיון  לקבל קבלה ואישור. פרפקציוניסטים מסוג זה מדווחים על בדידות, מחשבות אובססיביות, מערכות יחסים לא איכותיות והערכה עצמית נמוכה. יש גם מתאם עם פגיעה עצמית, בעיות בדימוי גוף, אנורקסיה, חרדה וקשר חזק יותר למחשבות על התאבדות מאשר סוגים אחרים.

פסיכולוג אשדוד-"פרפקציוניזם הוא התעללות עצמית מהמעלה הראשונה."- אן ווילסון שאף

דחיינות היא רק אחד הסימנים

למרות הרעיון  שפרפקציוניזם הוא סוג של נשק סודי הדוחף להצטיינות בבית הספר או במקום העבודה, מחקרים מראים אחרת. כמה מחקרים לא מצאו קשר בין נטיות פרפקציוניסטיות להישגים אקדמיים; אחרים מצאו עלייה זעירה (4 אחוזים), שבטלה בשישים  מול החיסרון של בעיות נפשיות, אומר קוראן. בכל הנוגע למקום העבודה, המחקר לא מצא יתרונות כלל, אלא סיכון מוגבר לשחיקה. פרפקציוניסטים בעבודה נוטים להיות בעלי מוטיבצית יתר  לא יעילה, אומר קוראן: הם נמנעים  ממשימות קשות אך מתגמלות מחשש לכישלון ונותנים עדיפות למשימות קלות יותר. הם נמנעים מלהציב את עצמם במצבים שבהם הם עלולים להיכשל הם גם  לא מבקשים קידום או העלאות שכר. הם גם דוחים, או נמנעים ממאמצים לחלוטין כאשר הם חושדים שמדובר במצב מתסכל או שאפשר להיכשל בו.

'מספיק טוב' זה מספיק טוב.

קוראן אומר שהוא משיג ציונים גבוהים בכל שלוש התכונות הפרפקציוניסטיות, אבל במיוחד בהבניה חברתיות. ולמרות שהטיפול הפסיכולוגי שלו הצליח במידה רבה להחליש את הלחץ  הוא אומר שזה לעולם לא ייעלם לחלוטין, במיוחד לאור "המרק הפרפקציוניסטי" שכולנו שוחים בו.

הצעד הראשון, בכל טיפול פסיכולוגי בפרפקציוניזם -הוא אומר, זה לקבל שזו בעיה שצריך לטפל בה, גם אם היא חבויה עמוק. "כמעט כל פרפקציוניסט מיומן בצורה יוצאת דופן בהסתרת הכאב שלו מאחורי מסכה של תפקוד גבוה, מקסום וכשירות", הוא מציין. לקבל את עצמך כ'טוב מספיק' זה המפתח - למרות שקורן הוא הראשון להודות, "זה דבר אחד להגיד את זה לעצמנו, אבל אחר לגמרי להאמין בזה בכנות".

כדי להגיע לנקודה בטיפול הפסיכולוגי  הזו, חשוב להתעמת עם החרדות הבסיסיות שלך: פחד משיפוטיות, דחייה וכישלון. "דרך טובה לעשות זאת היא חשיפה מצבים המעוררים חרדה, לבחור משימה שתאתגר את החרדות הבסיסיות שלך בדרכים לא נוחות", הוא אומר. "דבר במצבים שאתה בדרך כלל מרגיש בהם לא בנוח, שלח את המועמדות לעבודה, דבר עם הבוס שלך על ההעלאה או הקידום שמגיע לך, תגיד לא לעבודה ללא שכר. ואז שים לב מה קורה. איך זה יצא? איך אתה מרגיש?"

קוראן אומר שהקסם מתרחש כאשר אתה מרשה לעצמך לפגוש את החרדה שהמצבים האלה מייצרים, במיוחד אם הם לא מתגלגלים כפי שקיווית. "אל תדחיק את זה ואל תהפוך את זה למשהו אחר. פשוט תן לזה לשטוף אותך."

חוגי אמנות תל אביב: "יותר מדי אנשים מבלים יותר מדי זמן בניסיון לשכלל ולהפוך משהו למושלם לפני שהם באמת עושים אותו. במקום להמתין לשלמות, רוץ עם מה שיש לך, ותקן את זה בדרך..."- פול ארדן. פסיכולוגים רחובות על חינוך ילדים למודלים של חיים אמיתיים.

איך לגדל ילדים שאינם פרפקציוניסטים

באופן מכריע, המחקר של קורן והיל שפורסם בשנה שעברה מצא שיש קשר גבוה  בן ציפיות הורים לפרפקציוניזם של ילדים.  שמחקרם על סטודנטים בארה"ב, קנדה ובריטניה מצא שציפיות ההורים עלו ב-40% ב-30 שנה.

ילדים המרגישים שהאהבה והחיבה של הוריהם אינן קשורות להישגים או להתנהגות טובה הם בעלי רמות פרפקציוניזם נמוכות יותר, הוא אומר. "וודאו שהם יודעים שכישלון זה נורמלי - יש לכשלון השלכות, אבל אין מה לפחד. נסו לא להגן עליהם ממצבים לא נוחים ומאתגרים. תן להם לשהות עם אי הנוחות הזו, לפחות לזמן מה. תמכו בהם בהתמודדות עם אכזבה ולא בניסיון להימנע ממנה. עזרו להם אבל אל תנסו לתקן דברים בהם ועבורם. התענגו על המוזרויות והכישרונות שלהם; תנו להם לנסות הרבה דברים חדשים כדי שהם יגלו את התשוקות והדרך שלהם בחיים."

ציפיות הן בסדר, הוא אומר, אבל עבדו עם ילדכם כדי להגדיר אותן ולהפוך אותן למציאותיות. "אם הם נופלים, חבקו אותם בכל זאת, שבחו את המאמץ שלהם, והזכירו להם שבחינה או עבודה אחת היא רק מדד אחד ללמידה ולא הרסה את סיכויי החיים שלהם. דברו איתם על הכישלונות שלכם כדי שהם יראו שכישלון הוא אנושי ולא משפיל".

קורס פיסול רחובות-חוט ברזל- על ריקוד בלט קלאסי כחינוך לפרפקציוניזם. "בשורשו, פרפקציוניזם אינו באמת קשור לאהבה עמוקה לשלמות. הוא בעצם פחד. פחד לטעות. פחד לאכזב אחרים. פחד מכישלון. פחד מהצלחה".- מייקל לאו. טיפול פסיכולוגי ראשון לציון-על החינוך לפרפקציוניזם.

אל תחפשו לקחים בכישלון

בהתחשב בכך שהימנעות מכישלון בכל מחיר היא סימפטום של פרפקציוניזם, אתם עשויים לחשוב שקורן יהיה בעד "דפוס חשיבה של צמיחה". שהפך אופנתי בשנים האחרונות, ומקודם בכל מקום מבתי ספר ועד לפודקאסטים לעזרה עצמית. רעיון הדוחק בנו לחגוג את הכישלונות שלנו ואת השיעורים שהם יכולים  ללמד אותנו.

למעשה, זה עלול להיות מלכוד 22 לפרפקציוניסטים, הוא טוען. "הלקח שאנו לומדים הוא שעלינו תמיד להיות ערניים במיוחד לכישלון, , בכל פעם שאנו נתקלים בו, עלינו להפוך אותו להצלחה (כפסיכולוג ברחובות בזמן הקורונה נתקלתי פעמים רבות בחרדה של מטופלים שלא הצליחו "להמציא את עצמם מחדש" במשבר). דפוס חשיבה של צמיחה מתיימר לחגוג כישלון אך עושה את ההפך. נקודת המפנה הכי גדולה עבורי הייתה כשהצלחתי לתת לחיים לקרות ופשוט לקבל שיש דברים שאני לא יכול לשלוט בהם וזה בסדר".

מה שלא אומר שניתן להעלים את המבקר הפנימי שמחכה להתנפל תמיד. "אני חושב שתמיד אהיה חרד", הוא מודה. הוא חשב למשל בצורה אובססיבית במשך חודשים על כך שלא קיבל מחיאות כפיים סוערות בסוף ההרצאה ההיא בטד. "אני בחרדה  לגבי ההרצאות שאני נותן לתלמידים שלי; אני חרד לגבי איך הראיון הזה עבר.
"אבל עכשיו, כשהוא מתמודד עם לחץ, או תחושה שדברים לא הולכים טוב, הוא מקבל את העובדה שגם זה חלק מהחיים. "אנחנו לא צריכים להמציא את עצמנו מחדש כל הזמן או 'להיכשל טוב יותר', או למנף את הרגעים האלה", הוא אומר. "אלה לא דברים שצריך לתקן; אלא דברים שצריך להכיר ולהעריך כתזכורת למה זה להיות בן אדם."