בעלי נרקיסיסט: האם הוא אוהב אותי באמת, והאם הוא יכול להשתנות?
מה המחקר יודע, ומה אינו יכול לדעת, על אהבה, נישואים טובים, פגיעה ושינוי בזוגיות עם אדם בעל תכונות נרקיסיסטיות.
האם בעלך יכול לאהוב אותך? כן. תכונות נרקיסיסטיות אינן שוללות כשלעצמן את היכולת לאהוב. המחקרים מתארים דפוסים של אהבה ומחויבות, אך אינם יכולים לקבוע מה אדם מסוים מרגיש.
האם אפשר להיות מאושרת בנישואים כאלה? אפשר לקיים קשר מספק בנוכחות תכונות נרקיסיסטיות, ויש מחקרים שמצאו גם חוויות זוגיות חיוביות. אבל אושר הוא שאלה מורכבת: אנשים מוצאים אושר בזוגיות בדברים שונים מאוד, ולעיתים אף מנוגדים.
האם הזוגיות חייבת להידרדר? לא בהכרח. מחקרי אורך לא מצאו מסלול אחיד של הידרדרות.
האם הוא יכול להשתנות? אנשים משתנים, ויש עדויות לכך שגם היחסים עצמם משתתפים בתהליכי שינוי. אין עדות לכך שאהבתך לבדה תשנה אותו.
התשובות האלה אינן פשוטות כפי שהן נשמעות. המחקרים מבחינים בין סוגים שונים של נרקיסיזם, בין אהבה למחויבות, ובין זוגיות שנשמרת לזוגיות שטוב לחיות בתוכה. הם מאפשרים לשאול לא רק מה עלול להיפגע בקשר, אלא גם מה עשוי להיות טוב בו.
המאמר עוסק בזוגיות שבה לאחד מבני הזוג יש תכונות נרקיסיסטיות בולטות, ולא בהכרח בהפרעת אישיות מאובחנת. אף שהכותרת מנוסחת בלשון נקבה ומתייחסת לבעל, נרקיסיזם אינו תופעה גברית בלבד. השאלות על אהבה, אושר ושינוי נוגעות גם לנשים בעלות תכונות נרקיסיסטיות ולבני זוגן.
רוב המחקרים אינם בודקים רק אנשים בעלי תכונות בולטות. הם מודדים נרקיסיזם כתכונה רציפה באוכלוסייה הכללית, ללא סף מוסכם שממנו אדם נחשב לנרקיסיסט. לכן הממצאים מלמדים כיצד תכונות נרקיסיסטיות קשורות ליחסים, אך אינם מתארים בהכרח את מה שמתרחש דווקא בקצה הגבוה ביותר של ההתפלגות.
„בעלי נרקיסיסט” היא גם ציפייה היוצרת את המציאות
כשאת אומרת „בעלי נרקיסיסט”, את לא רק מתארת אותו. המילה עשויה לשאת איתה גם תחזית על העתיד.
הוא אינו אוהב אותי באמת. הקשר יידרדר: קודם התאהבות מסחררת, אהיה מרכז העולם, אחר כך אהפוך מובנת מאליה, ובסוף נטישה.
תפסיקי לשקר לעצמך — הוא לא ישתנה.
בשנים האחרונות התרחב השימוש במילה „נרקיסיסט” הרבה מעבר לאבחנה הקלינית. ברשתות החברתיות, בכתיבה הפופולרית וגם בשיח הטיפולי, היא משמשת לתיאור בני זוג קשים, אנוכיים או פוגעניים, גם כשלא נערך להם אבחון. אבל לא רק המילה התפשטה. יחד איתה התפשט גם סיפור על האדם שהיא מתארת: כיצד הוא מתאהב, כיצד הוא פוגע, ומדוע אין לצפות ממנו להשתנות.
התסריט הזה חוזר במקומות רבים שבהם כותבים על מה מאפיין נרקיסיסטים. החוויות שהוא מתאר אמיתיות; רבות ורבים עברו אותן. אבל האם זה מסלול שנמדד במחקרים לאורך זמן אצל זוגות רבים, או סיפור שמארגן בדיעבד חוויות שונות זו מזו?
ועוד שאלה מחקרית. אנשים מעריכים קשר בדיעבד באופן שלילי יותר מאשר העריכו אותו בזמן אמת, במיוחד אחרי פרידה. זה לא מוכיח שהעדות המאוחרת על פגיעה שגויה. ההערכה המאוחרת עשויה לחשוף הבנה חדשה של הקשר, אך היא עשויה גם להיות מושפעת מן הפרידה עצמה. לכן תיאור הקשר בדיעבד אינו תחליף למעקב אחר מה שאנשים הרגישו וחוו בזמן שחיו בו — וגם המעקב עצמו אינו מבטל את מה שהבינו מאוחר יותר.
האם הוא אוהב אותי?
„אהבה היא ההכרה הקשה עד מאוד בכך שמשהו מלבד עצמנו הוא ממשי.”
— איריס מרדוק, The Sublime and the Good (1959), בתרגום חופשי.
מרדוק מציעה תפיסה של אהבה שאינה מסתפקת במה שאנחנו מרגישים. לאהוב פירושו גם להכיר בקיומו של אדם אחר, שאינו המשך שלנו ואינו חייב להיות כפי שאנחנו רוצים שיהיה. זו תפיסה פילוסופית, לא הגדרה שניתן לבדוק בשאלון. אבל היא מעלה שאלה שחשובה כאן: מה היחס בין עוצמת הרגש שלנו כלפי אדם לבין היכולת לראות אותו כנפרד מאיתנו?
ב־2002 בדקו Keith Campbell, Craig Foster ו־Eli Finkel בחמישה מחקרים איך נרקיסיזם קשור לאהבה. הם מצאו שנרקיסיזם נקשר בעיקר לסגנון אהבה של משחק (Ludus). הסגנון הזה נקשר לצורך בכוח ובאוטונומיה, לתשומת לב רבה יותר לחלופות זוגיות ולמחויבות נמוכה יותר. דיווחי בני זוג נוכחיים וקודמים תמכו גם הם בתיאור.
המחקר אינו מוכיח שהאהבה הזאת מזויפת, וגם אינו טוען שהיא אמיתית. הוא מתאר כיצד אנשים נוטים לנהל קשר רומנטי, לא את מלוא החוויה שהם קוראים לה אהבה.
וכאן צריך להיזהר משתי מסקנות הפוכות.
„הוא אוהב אותי” יכול להיות נכון.
„הוא אוהב אותי, ולכן הקשר טוב לי” היא כבר טענה אחרת.
וגם להפך: כשאדם פוגע, אין להסיק מכך שאין בו אהבה. אפשר להרגיש אהבה, געגוע, תשוקה ופחד מאובדן, ובכל זאת לא להצליח להתחשב באדם האהוב.
אבל גם אין אהבה אחת. האהבה שלי אינה האהבה שלו. אנחנו לא בהכרח אוהבים באותה דרך, מבקשים את אותם דברים או מוצאים סיפוק באותן צורות של קרבה. הזוגיות אינה רק מפגש בין שתי אהבות; היא יצירה משותפת של צורת חיים שאינה חייבת להידמות לזוגיות אחרת.
לכן השאלה „האם הוא אוהב אותי” אינה מסתכמת במה שהוא מרגיש. היא כוללת גם את השאלה מה כל אחד מאיתנו מבקש מן האהבה, ומה אנחנו מצליחים ליצור ממנה יחד.
נרקיסיזם אינו דבר אחד
נרקיסיזם הוא שם לדפוסים הקשורים באופן שבו אדם מעריך את עצמו, מבקש הכרה מאחרים ומגיב כאשר הערך העצמי שלו מאוים. לא כל המרכיבים האלה מופיעים יחד, ולא כולם קשורים באותה דרך לזוגיות.
אבל גם ההנחה שכל הדפוסים האלה שייכים לאותה תופעה נמצאת במחלוקת. חוקרים חלוקים בשאלה מהו הגרעין המשותף לנרקיסיזם, וכיצד קשורות אליו תכונות כמו עליונות, פגיעות, זכאות ואנטגוניזם. יש המציעים לראות בהן ביטויים שונים של מבנה אישיות משותף, ואחרים מבקשים לפרק את הנרקיסיזם לממדי אישיות כלליים יותר.
ב־2017 בדקו Stefanie Wurst ועמיתיה, בשבעה מחקרים, שני ממדים של נרקיסיזם גרנדיוזי. הערצה נרקיסיסטית מתבטאת בחיפוש הכרה בייחודיות באמצעות קסם, ביטחון והצגה עצמית. יריבות נרקיסיסטית מתבטאת בהגנה על אותו דימוי עצמי באמצעות תחרות, זלזול והקטנת אחרים. המשיכה הרומנטית בתחילת היכרות נקשרה בעיקר להערצה, וקשיים בקשרים ממושכים נקשרו בעיקר ליריבות.
אלה ממדים, לא טיפוסים. אותו אדם יכול להיות גבוה בשניהם, ולהתנהג אחרת במצבים שונים.
האם ייתכן ששנינו נרקיסיסטים?
התמונה המוכרת מציבה אדם נרקיסיסטי מול בן זוג אמפתי, שמתקשה להציב גבולות. אבל מחקרים מצאו גם אפשרות אחרת: אנשים נוטים להימשך למי שרמת הנרקיסיזם שלו דומה לשלהם, ודמיון כזה בין בני זוג נקשר גם לשביעות רצון גבוהה יותר מאשר אי־דמיון. עם זאת, דמיון לא ביטל את הקשרים השליליים שנמצאו ברמות גבוהות במיוחד של התכונות.
האם זה אומר שמי שבחרה באדם נרקיסיסטי היא בהכרח נרקיסיסטית? לא. מה שמושך אותנו בתחילת הקשר, מה שלמדנו להכיר בהמשך, ומה שגורם לנו להישאר בו כיום, אינן בהכרח אותן סיבות. העובדה שאדם בחר בבן זוג שהתגלה כפוגעני אינה מוכיחה שהוא חיפש פגיעה.
האם אפשר להיות מאושרת בנישואים עם אדם נרקיסיסטי?
האם הוא מסוגל לאהוב זו שאלה אחת. האם הנישואים יחזיקו מעמד זו שאלה שנייה. האם טוב לחיות בהם אינה זהה לאף אחת מהן. ואושר הוא בכלל שאלה ברמה אחרת. זוגיות יכולה להיות יציבה בלי להיות מספקת, ולהתקיים עם אהבה לצד קושי. מנגד, תכונות נרקיסיסטיות אינן שוללות מעצמן שמחה, קרבה או עניין הדדי.
במחקר יומן מ־2021, 171 זוגות דיווחו על קרוב לאלפיים מצבים יומיומיים משותפים. נרקיסיזם הקשור לחיפוש הערצה נקשר לשביעות רצון גבוהה יותר מן המפגש היומיומי; נרקיסיזם אנטגוניסטי נקשר לשביעות רצון נמוכה יותר. העובדה שאדם זקוק להערצה אינה מוכיחה שמחווה אוהבת מצדו מזויפת.
וכאן כדאי להבחין בין שני מובנים של המילה. הערצה נרקיסיסטית היא שם לממד אישיותי של חיזוק עצמי; הערצה לבן זוג היא התפעלות מתכונותיו. היא יכולה להיות הדדית, חד־כיוונית או חלק מהתפעלות משותפת ממה שהשניים יוצרים יחד. קשר אינו חייב להיות סימטרי כדי להיות הדדי. אבל נותר לשאול אם האדם המוערץ יכול להכיר באחר גם כאשר הוא חדל להעריץ אותו, ואם ההתפעלות יכולה לשאת אכזבה.
עדיין חסרה תשובה לשאלה שנראית פשוטה: כמה מן הנישואים שבהם אחד מבני הזוג גבוה בנרקיסיזם הם נישואים ששניהם מתארים כטובים לאורך שנים? המחקרים מספקים מתאמים וממוצעים, לא תשובה לזה.
אבל גם אילו ידענו כמה מן הנישואים האלה מאושרים, עדיין הייתה נשארת השאלה האישית: האם אני יכולה להיות מאושרת איתו? המחקר יכול להראות מה מתרחש בממוצע בין אנשים בעלי תכונות מסוימות. הוא אינו יכול להחליט מה אפשרי בין שני אנשים מסוימים, ובוודאי לא מה כדאי לאחד מהם לעשות.
האם הזוגיות חייבת להידרדר?
זה הממצא המפתיע ביותר במחקר של Gwendolyn Seidman ו־William Chopik מ־2026. שביעות הרצון של זוגות שבהם הייתה יריבות נרקיסיסטית גבוהה הייתה נמוכה יותר, אבל היא לא ירדה מהר יותר מזו של זוגות אחרים. ובזוגות שהיו יחד שנה או פחות לא נמצא קשר מובהק בין נרקיסיזם לשביעות רצון.
מחקר מוקדם יותר, של Justin Lavner ועמיתיו, עקב אחר 146 זוגות נשואים טריים במשך ארבע שנים, ומצא הידרדרות מואצת אצל חלק מהם.
לפני שמסיקים שהסיפור על ההידרדרות פשוט אינו נכון, צריך לראות שלושה דברים.
הראשון: המחקר עקב אחרי זוגות שכבר היו יחד. אם יריבות נרקיסיסטית מפרקת חלק מן הקשרים מהר, הזוגות האלה עלולים שלא להופיע במדגם. החוקרים עצמם מעלים את האפשרות הזאת.
השני: שביעות הרצון נמדדה דרך שאלה אחת.
השלישי: החוקרים מציעים בעצמם שאולי הנזק אינו מופיע בשביעות הרצון הכללית של בן הזוג, אלא במקום אחר.
וגם כששביעות הרצון אינה יורדת, קשה לדעת מה היא מסמנת: חיים משותפים שמצאו את דרכם, או ציפיות שצומצמו.
כרגע ניתן לענות: לא נמצאה עדות למסלול אחיד שבו כל זוגיות כזאת מידרדרת. אבל גם הישארות יחד, ואפילו היעדר ירידה בשביעות הרצון, אינם הוכחה לנישואים מאושרים.
על מה שקורה לאדם כששימור הקשר נעשה המדד להצלחתו כתבתי בדף שליליות בזוגיות: את מי מנסים להציל?.
קשר שאינו מידרדר אינו בהכרח קשר שאינו פוגע
זו אולי ההבחנה החשובה ביותר בדף.
שביעות רצון זוגית אינה זהה למחויבות. מחויבות אינה זהה לאהבה. ואהבה אינה מבטיחה שלא תהיה פגיעה. זוגיות יכולה להחזיק מעמד שנים ובכל זאת לכלול שליטה או השפלה.
מטא־אנליזה מ־2024 של Eliza Oliver ועמיתיה, שאיחדה 22 מחקרים ו־11,520 משתתפים, מצאה קשר חיובי חלש בין נרקיסיזם לבין הפעלת אלימות כלפי בן זוג. הקשר נמצא בפגיעה פסיכולוגית ובפגיעה באמצעות תקשורת דיגיטלית, ולא נמצא קשר מובהק לאלימות פיזית. הקשר היה חזק יותר בנרקיסיזם פגיע מאשר בנרקיסיזם גרנדיוזי.
מחקרים נוספים מצביעים לאותו כיוון: הסיכון אינו דווקא בקסם ובגרנדיוזיות שבהם מתחיל הסיפור המוכר. הוא קשור יותר לאנטגוניזם, לפגיעות ולחומרת הקושי בתפקוד האישיותי.
הקשרים שנמצאו חלשים עד מתונים. הם מספקים מידע על הבדלים בסיכון בין קבוצות, אך אינם מאפשרים לקבוע אם בעלך פוגע או יפגע בך.
מה שכן אומר משהו הוא מה שקורה ביניכם. אם יש בקשר פחד, שליטה, השפלה או עונש על התנגדות, יש להתייחס לכך בלי קשר לשאלה איזה שם מתאים לאיש. על הדרך שבה קשר כזה יכול להחזיק אדם בתוכו כתבתי בדף סימנים לקשר טראומטי.
האם האהבה שלי יכולה לשנות אותו?
ב־2009 בדקו Finkel, Campbell ועמיתיהם בשלושה מחקרים, מסטודנטים ועד זוגות נשואים, מה קורה כשמעוררים אצל אדם תחושה של אכפתיות וקרבה. התחושה הזאת נקשרה למחויבות גבוהה יותר לקשר, והשפעתה הייתה חזקה יותר אצל אנשים גבוהים בנרקיסיזם. כשהתחושה הייתה חלשה, הם היו מחויבים פחות מאחרים; כשהיא הייתה חזקה, הפער הצטמצם ולעיתים אף התהפך.
ב־2026 עקבו Anna Braig ועמיתיה מאוניברסיטת ינה אחרי 1,925 זוגות במשך כארבע שנים. שינויים בתכונות אנטגוניסטיות ואנוכיות נקשרו לשינויים באיכות היחסים, והקשרים הופיעו בשני הכיוונים. מבין התכונות שנבדקו, נרקיסיזם הראה קשרים עקביים במיוחד עם תהליכים זוגיים.
הראשון בחן מצב פסיכולוגי ומחויבות, לא טיפול. השני מצא קשרים לאורך זמן, לא סיבה ותוצאה.
גם „שינוי” אינו דבר אחד. אדם יכול להפוך קשוב יותר בשיחה אחת. הוא יכול ללמוד לזהות רגע שבו הוא נעלב ולהגיב אחרת. הוא יכול להפסיק התנהגות פוגענית, גם כאשר תחושת הזכאות או הרגישות לדחייה עדיין קיימות בו. והוא יכול לעבור שינוי עמוק יותר בדרך שבה הוא מבין את עצמו ואת האחר.
אלה שינויים שונים, ואין סיבה להניח שהם מתרחשים יחד או באותה מהירות.
ובכל זאת, המחקרים מערערים על התמונה שבה אדם מגיע לזוגיות עם אישיות מוגמרת, משפיע על היחסים, אך אינו משתנה בעצמו.
דווקא כאן כדאי להפנות לרגע את השאלה גם אל עצמנו. אם אנחנו מבקשים מן האדם הנרקיסיסטי להכיר באחר כנפרד ממנו, עד כמה אנחנו מסוגלים להכיר בנפרדות שלו, גם כאשר היא אינה תואמת את משאלותינו? אין פירוש הדבר שצריך לקבל פגיעה. אבל יש הבדל בין רצון שהאחר יפסיק לפגוע לבין רצון לעצב אותו מחדש באמצעות אהבתנו.
ויש בתקווה „האהבה שלי תרפא אותו” עוד דבר: היא מניחה את העבודה כולה על מי שאוהבת. היא הופכת אותה למטפלת.
אהבה יכולה להשתתף בשינוי. היא אינה טיפול בפני עצמה.
וההמתנה לשינוי היא מחיר שמישהו משלם.
על המרחק בין לדעת משהו על עצמך לבין להשתנות כתבתי בדף האם נרקיסיסטים יודעים שהם נרקיסיסטים, ועל מה ידוע על טיפול בדף טיפול ואבחון של נרקיסיזם.
מה המילה „נרקיסיסט” אינה מספרת על בעלך
ברגע שאדם מזוהה כנרקיסיסט, כל פעולה שלו יכולה להפוך לראיה נוספת: הוא מחמיא כדי להשיג הערצה, מתרחק כדי לשלוט, מתקרב כדי לנצל, מבקש סליחה כדי להחזיר את הקשר לשליטתו. גם שינוי בהתנהגותו עלול להיחשב רק לצורה מתוחכמת יותר של אותה תכונה.
אבל אם אין שום התנהגות שיכולה לשנות את ההשערה שלנו עליו, כבר איננו בודקים את ההשערה. אנחנו משתמשים בה כדי לפרש מראש כל דבר שיקרה.
אבחנה קלינית, ציון בשאלון ותיאור של התנהגות אינם אותו דבר. וגם כשהמילה מוצדקת, היא אינה מכילה את כל מה שאפשר לדעת על האדם, ובוודאי לא על הקשר ביניכם. דווקא לגבי נרקיסיזם אנחנו נוטים לשכוח שאדם גדול מן האבחנה שלו, ולהפוך את התווית לתחזית מוסרית על עתידו. על כך כתבתי בדף נרקיסיזם כתווית בעייתית.
מה אפשר לדעת כשצריך להחליט?
המחקרים אינם יכולים לומר לך אם תהיי מאושרת עם האיש שאת אוהבת. אבל גם אין פירוש הדבר שאת צריכה להחליט בלי לדעת דבר.
את מכירה את מה שכבר נוצר ביניכם. האם יש בקשר שמחה, קרבה, עניין הדדי ואפשרות להיות מי שאת? האם הוא מסוגל לשאת התנגדות, להכיר בפגיעה ולקחת אחריות? האם אתם יכולים להשתנות יחד, והאם השינויים האלה מחזיקים מעמד גם כשאין משבר שמחייב אותם?
השאלות האלה אינן רק דרך להעריך אותו. הן דרך להתבונן במה שמתרחש ביניכם.
והן שונות בהתאם למקום שבו את נמצאת. בתחילתו של קשר, את יודעת מעט והאפשרויות רבות. אחרי שנים משותפות, את כבר מכירה דפוסים חוזרים, את מה שהשתנה ואת מה שלא השתנה למרות הניסיונות.
אבל גם הידע הזה אינו מאפשר לדעת בוודאות מה יקרה. ההחלטה להישאר, לעזוב, להציב גבולות חדשים או לשנות משהו באופן שבו אתם חיים יחד עשויה בעצמה לשנות את היחסים. אין פירוש הדבר ששני בני הזוג אחראים באותה מידה למה שמתרחש ביניהם, או שהתנהגות פוגענית של אחד מהם היא באחריות האחר.
וכאן חוזרת השאלה על האדם שבחרנו: האם אנחנו אוהבים את מי שנמצא מולנו, או גם את מי שאנחנו מקווים שיהפוך להיות? אין הכרח לבחור בין השניים. אהבה כוללת גם תקווה לשינוי.
אבל יש הבדל בין תקווה הנשענת על מה שכבר אפשר לראות ביחסים, לבין תקווה המחייבת אותנו להתעלם ממה שאנחנו רואים.
אפשר להאמין שאדם מסוגל להשתנות, ובכל זאת להחליט שלא להמתין לשינוי. ואפשר לזהות בו תכונות נרקיסיסטיות ולבנות יחד קשר שיש בו אהבה וסיפוק.
התווית אינה יכולה לקבל את ההחלטה במקומך. אבל היא גם אינה צריכה למנוע ממך לראות את מה שאת כבר יודעת.
כך זה מסתבך המחקרים, השיטות והמגבלות
על מי המחקרים האלה באמת מדברים? רוב המחקרים על נרקיסיזם וזוגיות מודדים תכונות על פני רצף, ולא משווים קבוצה מוגדרת של „נרקיסיסטים” לקבוצה של אנשים אחרים. אין סף מחקרי מוסכם שממנו אדם נעשה נרקיסיסט, וגם לא הוכח שסף כזה מסמן שינוי חד באיכות היחסים. לכן קשר סטטיסטי בכלל המדגם אינו מלמד בהכרח מה מתרחש בקצה הגבוה של ההתפלגות. במחקרים שבחנו דמיון בין בני זוג נמצא שגם הצירוף של תכונותיהם חשוב, אך אין בכך הוכחה שדמיון מבטל את הקשיים ברמות קיצוניות.
האם נרקיסיזם הוא מושג אחיד? — Miller ועמיתיו, 2017; Krizan & Herlache, 2018. חוקרים חלוקים בשאלה מהו הגרעין המשותף לתופעות המכונות נרקיסיזם, וביחסים שבין גרנדיוזיות, פגיעות, זכאות ואנטגוניזם. חלקם מבקשים להסביר את התופעות באמצעות ממדי אישיות כלליים, בעוד שאחרים מציעים מודל ספקטרום בעל גרעין משותף של חשיבות עצמית וזכאות. המחלוקת אינה על עצם קיומן של התכונות, אלא על השאלה מה מצדיק לראות בהן ביטויים של מבנה אחד.
התסריט שנכתב בדיעבד — Smyth, Peetz & Capaldi, 2020. במחקר על 184 משתתפים שהעריכו קשרים בזמן אמת ואחר כך בדיעבד, ההערכות המאוחרות היו שליליות יותר, במיוחד אצל מי שנפרדו. הממצא אינו ייחודי לנרקיסיזם ואינו מאפשר לפסול עדויות מאוחרות על פגיעה. מחקר על נישואים טובים צריך להקשיב לשני בני הזוג בזמן היחסים, להמשיך לעקוב גם אחר מי שנפרדים, ולבחון את מה שהם מספרים בדיעבד, בלי להפוך את אחת מנקודות המבט לאמת היחידה.
האהבה — Campbell, Foster & Finkel, 2002. חמישה מחקרים. נרקיסיזם נמדד כציון כולל, ולכן המחקר אינו מאפשר לדעת אם הקשר לאהבה משחקית ולמחויבות נמוכה מתקיים גם אצל מי שגבוה בהערצה ונמוך ביריבות. דיווחי בני הזוג מחזקים את הממצא, אבל זהו עדיין מדד של סגנון יחסים, לא הכרעה על חוויה רגשית.
שני הממדים — Wurst ועמיתיה, 2017. שבעה מחקרים, 3,560 משתתפים, בשיטות מגוונות: דיווח עצמי, דיווחי חברים ובני זוג, סרטונים ומפגשים במעבדה. המודל מבחין בין הערצה ליריבות נרקיסיסטית, אך אינו קובע שכל קשר עובר מהערצה ליריבות, או ששני הממדים ממצים את כל צורות הנרקיסיזם.
דמיון בין בני הזוג — Grosz ועמיתיו, 2015; Kardum ועמיתיו, 2024. אצל Grosz, במחקר תרחישים על 1,347 משתתפים, מי שגבוה בהערצה נמשך למי שגבוה בהערצה, ומי שגבוה ביריבות נמשך למי שגבוה ביריבות; אפקט הדמיון נמצא גם במחקר זוגות עם 182 משתתפים. אצל Kardum נבדקו 205 זוגות הטרוסקסואליים: דמיון בנרקיסיזם נקשר לשביעות רצון גבוהה יותר, לצד קשרים שליליים ברמות גבוהות של תכונות השילוש האפל. אין כאן מחקר אורך או מדגם של אנשים שאובחנו ב־NPD.
החוויה היומיומית — Rentzsch, Wieczorek & Gerlach, 2021. במחקר יומן, 171 זוגות תיארו 1,941 מצבים יומיומיים. נרקיסיזם אסרטיבי נקשר לחוויות חיוביות יותר של מצבים זוגיים, ואילו נרקיסיזם אנטגוניסטי נקשר לחוויות שליליות יותר. המחקר מלמד גם על הדרך שבה המשתתפים תפסו את המצבים, ואינו מאפשר לקבוע שהחוויה החיובית של אדם אחד הייתה גם חוויית בן זוגו.
שמירת קשר — Zeigler-Hill ועמיתיו, 2020. בשלושה מחקרים, הערצה נרקיסיסטית נקשרה יותר להתנהגויות המעניקות יתרונות לבן הזוג, ויריבות נרקיסיסטית להתנהגויות המטילות עליו מחירים. באותם מחקרים נמצאו גם תנאים שבהם הערצה נקשרה להתנהגויות בעייתיות. התנהגות אינה חושפת בהכרח את המניע העומד מאחוריה.
מחויבות — Seidman, Shrout & Zeigler-Hill, 2020. בארבעה מדגמים שכללו 2,106 משתתפים, רמה משולבת גבוהה יותר של הערצה ויריבות נקשרה למחויבות רומנטית נמוכה יותר. יתרון יחסי של הערצה על פני יריבות אינו מוכיח מחויבות גבוהה. מכיוון ששני הממדים מתואמים, יש להיזהר בפרשנות של מודלים סטטיסטיים שמנסים להפריד את השפעותיהם.
ההידרדרות וההבדלים המגדריים — Seidman & Chopik, 2026; Lavner ועמיתיו, 2016. מחקר Seidman ו־Chopik התבסס על נתוני סקר המשפחות הגרמני pairfam. שביעות הרצון נמדדה בשאלה אחת בכל שנה, לאורך עד שש שנים. יריבות נרקיסיסטית נקשרה לשביעות רצון נמוכה יותר, אך לא נמצאה הידרדרות מואצת עקבית. תת־המדגם של קשרים חדשים היה קטן בהרבה מהמדגם המלא, וקשרים שהסתיימו מוקדם עלולים להיות מיוצגים בחסר.
Lavner ועמיתיו עקבו אחרי 146 זוגות נשואים טריים בשש מדידות במשך ארבע שנים. נרקיסיזם אצל הנשים, ובמיוחד תחושת זכאות ונצלנות, נקשר להידרדרות מהירה יותר בשביעות הרצון ולעלייה בבעיות הזוגיות; אצל הגברים לא נמצא דפוס מקביל ברור. זהו ממצא ממדגם אחד, שאינו מאפשר להסיק שנרקיסיזם נשי מזיק יותר מנרקיסיזם גברי. גם היעדר מובהקות אצל הגברים אינו מוכיח שהשפעת התכונות אצלם קטנה יותר.
נישואים ממושכים — South, Boudreaux & Oltmanns, 2020. במחקר על זוגות מבוגרים בנישואים ממושכים, שכלל שש נקודות מדידה, קשיי אישיות נקשרו לשביעות רצון נמוכה יותר בתחילת המעקב אצל שני בני הזוג, אך לא נמצאה ירידה ממוצעת נוספת. החוקרים מעלים אפשרות של הסתגלות, אך זו עשויה לשקף הן פיתוח דרכי חיים משותפות והן צמצום ציפיות. המחקר אינו ספציפי לנרקיסיזם.
שביעות הרצון של האדם עצמו — Kislev, 2023. אליקים כסלו מן האוניברסיטה העברית בחן, באמצעות נתוני pairfam, כיצד שינוי בהערצה וביריבות נרקיסיסטית קשור לשינוי בשביעות הרצון הזוגית של האדם שתכונותיו נמדדו. כאשר שני הממדים נכללו יחד, עלייה בהערצה נקשרה לעלייה בשביעות הרצון אצל נשים, אך לא נמצא קשר מובהק מקביל אצל גברים. המחקר אינו מודד בהכרח את ההשפעה על בן הזוג האחר.
הבריאות הנפשית של בן הזוג — Lautenbacher, Eid & Richter, 2023. במחקר על 7,438 זוגות שחיו יחד, רוב הקשרים בין הערצה או יריבות נרקיסיסטית של אדם לבין בריאותו הנפשית של בן זוגו היו זעירים. החריג הבולט היה קשר בין יריבות נרקיסיסטית אצל גברים לבין בריאות נפשית פחות טובה אצל בנות זוגם. חלק מהקשרים הצטמצמו או השתנו לאחר בקרה על תכונות אישיות נוספות. חשוב גם לזכור שהמדגם כולל זוגות שחיו יחד בעת המדידה, ולא בהכרח את מי שקשריהם הסתיימו קודם לכן.
הפגיעה — Oliver ועמיתיה, 2024; Zeigler-Hill ועמיתיו, 2025; Day ועמיתיו, 2025; Green ועמיתיה, 2024. המחקרים עוסקים בתכונות נרקיסיסטיות או בנרקיסיזם פתולוגי, ולא במדגם מייצג של אנשים בעלי אבחנת NPD.
במטא־אנליזה של Oliver, שכללה 22 מחקרים ו־11,520 משתתפים, נמצא מתאם כולל של 0.15 בין נרקיסיזם לבין אלימות זוגית. המתאם היה 0.18 לפגיעה פסיכולוגית ו־0.22 לפגיעה דיגיטלית. לא נמצא קשר מובהק לפגיעה פיזית. המתאם היה גבוה יותר בנרקיסיזם פגיע (0.25) מאשר בנרקיסיזם גרנדיוזי (0.11). אלה מתאמים קבוצתיים, ולא מדדים המאפשרים לנבא התנהגות של אדם מסוים.
במחקר של Zeigler-Hill, שכלל 515 משתתפים באיראן, נרקיסיזם אנטגוניסטי נקשר באופן העקבי ביותר למדדי אלימות זוגית. במחקר של Day, שהתבסס על 135 משיבים שדירגו אדם קרוב, חומרת הקושי בתפקוד האישיותי נקשרה הן לשליטה כפייתית והן להתעללות זוגית. נרקיסיזם פתולוגי נקשר לשליטה כפייתית, אך לא נמצא קשר מובהק למדד ההתעללות הכולל. המדגם אינו מייצג את כלל הזוגות. מחקר Green מצא הבדלים מגדריים בקשרים בין ממדי נרקיסיזם לבין סוגים שונים של פגיעה.
השינוי — Finkel ועמיתיו, 2009; Braig ועמיתיה, 2026. אצל Finkel נמצאה אינטראקציה בין הפעלת ייצוגים של קרבה ואכפתיות לבין רמת הנרקיסיזם בשלושת המחקרים, בעוד שההשפעה הכללית של ההפעלה נמצאה בשניים מהם. חלק מן ההפעלות היו ניסוייות ורגעיות, ואין מדובר בטיפול בהפרעת אישיות.
Braig ועמיתיה בדקו 1,925 זוגות בשלוש מדידות בהפרשים של שנתיים. נמצאו קשרים לאורך זמן בין שינויים בתכונות אישיות אנטגוניסטיות ואנוכיות לבין שינויים בתפקוד הזוגי. זהו מחקר תצפיתי, שאינו מאפשר לקבוע אם היחסים חוללו את השינוי באישיות או להפך.
מקורות מרכזיים
- Campbell, W. K., Foster, C. A., & Finkel, E. J. (2002). Does Self-Love Lead to Love for Others? A Story of Narcissistic Game Playing. Journal of Personality and Social Psychology. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/12150232/
- Wurst, S. N., et al. (2017). Narcissism and Romantic Relationships: The Differential Impact of Narcissistic Admiration and Rivalry. Journal of Personality and Social Psychology. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/27560609/
- Grosz, M. P., Dufner, M., Back, M. D., & Denissen, J. J. A. (2015). Who Is Open to a Narcissistic Romantic Partner? The Roles of Sensation Seeking, Trait Anxiety, and Similarity. Journal of Research in Personality, 58, 84–95.
- Kardum, I., et al. (2024). The Dark Triad Traits and Relationship Satisfaction: Dyadic Response Surface Analysis. Journal of Personality. https://doi.org/10.1111/jopy.12857
- Rentzsch, K., Wieczorek, L. L., & Gerlach, T. M. (2021). Situation Perception Mediates the Link Between Narcissism and Relationship Satisfaction: Evidence From a Daily Diary Study in Romantic Couples. Social Psychological and Personality Science. https://doi.org/10.1177/1948550620987419
- Zeigler-Hill, V., Cosby, C. A., Vrabel, J. K., & Southard, A. C. (2020). Narcissism and Mate Retention Behaviors. Journal of Social and Personal Relationships. https://doi.org/10.1177/0265407520939190
- Seidman, G., Shrout, P. E., & Zeigler-Hill, V. (2020). Untangling the Associations That Narcissistic Admiration and Narcissistic Rivalry Have With Agency, Communion, and Romantic Commitment. Journal of Research in Personality. https://doi.org/10.1016/j.jrp.2020.104022
- Seidman, G., & Chopik, W. J. (2026). From Spark to Strain? Changes in Relationship Satisfaction as a Function of Narcissistic Admiration and Rivalry. Journal of Personality. https://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/jopy.70065
- South, S. C., Boudreaux, M. J., & Oltmanns, T. F. (2020). The Impact of Personality Disorders on Longitudinal Change in Relationship Satisfaction in Long-Term Married Couples. Journal of Personality Disorders. https://doi.org/10.1521/pedi_2019_33_392
- Smyth, A. P. J., Peetz, J., & Capaldi, A. A. (2020). Ex-appraisal Bias: Negative Illusions in Appraising Relationship Quality Retrospectively. Journal of Social and Personal Relationships. https://doi.org/10.1177/0265407520907150
- Lavner, J. A., Lamkin, J., Miller, J. D., Campbell, W. K., & Karney, B. R. (2016). Narcissism and Newlywed Marriage: Partner Characteristics and Marital Trajectories. Personality Disorders: Theory, Research, and Treatment. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/26098378/
- Kislev, E. (2023). The Longitudinal Effect of Narcissistic Admiration and Rivalry Traits on Relationship Satisfaction. Social Psychological and Personality Science, 14(7), 865–874. https://doi.org/10.1177/19485506221134348
- Lautenbacher, L. M., Eid, M., & Richter, D. (2023). Do Narcissistic Admiration and Rivalry Matter for the Mental Health of Romantic Partners? Insights from Actor-Partner Interdependence Models. Journal of Social and Personal Relationships, 40(8), 2683–2705.
- Oliver, E., Coates, A., Bennett, J. M., & Willis, M. L. (2024). Narcissism and Intimate Partner Violence: A Systematic Review and Meta-Analysis. Trauma, Violence, & Abuse, 25(3), 1871–1884. https://pmc.ncbi.nlm.nih.gov/articles/PMC11155208/
- Green, A., et al. (2024). Gendering Narcissism: Different Roots and Different Routes to Intimate Partner Violence. Sex Roles. https://doi.org/10.1007/s11199-024-01471-4
- Zeigler-Hill, V., Beigi, A. M., LeBlanc, R., & LaVallee, J. (2025). Narcissism and Intimate Partner Violence: The Mediating Role of Desire for Power. https://ijpp.rug.nl/article/view/42767
- Day, N. J. S., et al. (2025). Coercive Control and Intimate Partner Violence: Relationship With Personality Disorder Severity and Pathological Narcissism. Personality and Mental Health, 19(4), e70038. https://doi.org/10.1002/pmh.70038
- Finkel, E. J., Campbell, W. K., Buffardi, L. E., Kumashiro, M., & Rusbult, C. E. (2009). The Metamorphosis of Narcissus: Communal Activation Promotes Relationship Commitment Among Narcissists. Personality and Social Psychology Bulletin, 35(10), 1271–1284. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/19622759/
- Braig, A., Johnson, M. D., Mund, M., & Neyer, F. J. (2026). Evolving Together: Longitudinal Associations Between Self-Centered, Antagonistic Personality Traits and Romantic Relationship Functioning. Journal of Personality and Social Psychology. https://doi.org/10.1037/pspp0000607
- Miller, J. D., Lynam, D. R., Hyatt, C. S., & Campbell, W. K. (2017). Controversies in Narcissism. Annual Review of Clinical Psychology, 13, 291–315. https://doi.org/10.1146/annurev-clinpsy-032816-045244
- Krizan, Z., & Herlache, A. D. (2018). The Narcissism Spectrum Model: A Synthetic View of Narcissistic Personality. Personality and Social Psychology Review, 22(1), 3–31. https://doi.org/10.1177/1088868316685018