אישה נרקיסיסטית: מי משתקפת במראה?
איך מזהים נרקיסיזם אצל נשים, ומה המחקר וההיסטוריה מגלים על הדמויות שאנחנו לומדים לראות.
איך מזהים אישה נרקיסיסטית? אין התנהגות אחת שמאפשרת לזהות נרקיסיזם, ואין רשימת סימנים המציינת באופן אמין אישה נרקיסיסטית. אבל יש דפוסים בולטים: תחושת זכאות, קושי לראות את צרכיו של האחר, שימוש באנשים ובקשרים לטובתה, והפחתת ערכו של האחר כשהוא אינו מעניק את ההכרה שהיא מצפה לה.
אלה אינם סימנים נשיים באופן מיוחד. הם אינם אבחנה של הפרעת אישיות, וגם אינם מופיעים אצל כל אדם בעל תכונות נרקיסיסטיות.
המחקר מוצא הבדלים ממוצעים עקביים בין נשים לגברים: גברים מקבלים ציונים גבוהים יותר, בעיקר בזכאות ובנצלנות. אבל הוא אינו מצביע על שני טיפוסי אישיות נפרדים, והטענה שנרקיסיזם נשי הוא בעיקר נרקיסיזם סמוי או פגיע אינה נתמכת.
ובכל זאת, אנחנו ממשיכים לדבר על „אישה נרקיסיסטית” כאילו זו דמות מוכרת אחת שצריך לחפש. איך נוצרה הדמות הזאת? מדוע תכונות מסוימות נראות לנו נרקיסיסטיות יותר כשהן מופיעות אצל אישה? ומה אנחנו עלולים להחמיץ כשאנחנו בטוחים שכבר זיהינו אותה?
„מעולם לא הייתה לי ולו שעה אחת של אושר במחיצתה, ובכל זאת מחשבותיי, בכל שעות היממה, שבו אל האושר שבחיים איתה עד יום מותי.”
— צ'רלס דיקנס, תקוות גדולות, פרק 38 (1861). תרגום חופשי.
פיפ מתאר את משיכתו לאסטלה, אישה שהוא מכיר גם בכוחה לפגוע בו. הקסם והכאב אינם שני שלבים של הקשר, אלא שתי חוויות המתקיימות בו יחד. אם משהו מן החוויה הזאת מוכר לכם, ייתכן שגם אתם נגעתם בקסם ובכאב. מה החוויה הזאת מלמדת על האישה שאהבנו, ומה היא מלמדת עלינו?
מה אפשר לראות, ומה מסיקים ממנו
מה שנוכל לראות הוא התנהגות בתוך היחסים: רגעים שבהם מציבים לה גבול, מבקרים אותה, היא מתאכזבת, או הצרכים של האחר מתנגשים בשלה. רגעים כאלה יש בכל קשר, והם המקום שבו דפוס, אם יש כזה, נעשה גלוי.
אם היא כועסת שוב ושוב כשמבקרים אותה, נוכל לחשוב בעקבות זאת שני דברים: שהיא כועסת כי היא מגינה על תמונה מנופחת של עצמה (דימוי עצמי גרנדיוזי), או שכזאת היא בכל מקום ובכל זמן, וזה מי שהיא.
שתי המסקנות אפשריות, אבל אף אחת מהן אינה נובעת בהכרח ממה שראינו. כעס על ביקורת יכול לנבוע גם מבושה, מעייפות, או מכך שהביקורת אכן הייתה פוגענית.
עם זאת, דפוס שחוזר לאורך זמן, במצבים שונים ומול אנשים שונים, אומר יותר מאירוע בודד. הוא מצדיק בירור.
ומה לגבי רשימות הסימנים הפופולריות: עיסוק במראה, פרסום תמונות עצמיות, שימוש במיניות או ביישנות שמושכת תשומת לב? אלה אינם מאפשרים לזהות אישה נרקיסיסטית. גם כשהתנהגות מסוימת קשורה במחקר לנרקיסיזם, הקשר אינו הופך אותה לסימן אבחוני.
האם נשים נרקיסיסטיות אחרת?
בממוצע, גברים מקבלים ציוני נרקיסיזם גבוהים יותר מנשים. ההבדל אינו גדול, אבל הוא עקבי, ונמצא במחקרים שנערכו לאורך שנים ובאמצעות כלי מדידה שונים.
ב־2015 איחדו Emily Grijalva ועמיתיה 355 מחקרים עם יותר מ־470 אלף משתתפים. ההבדל הגדול ביותר נמצא דווקא בתחושת זכאות ובנכונות לנצל אחרים, מן המרכיבים של הנרקיסיזם הנקשרים יותר מכול לפגיעה באחרים. בסמכות ובמנהיגות נמצא פער קטן יותר, ובראוותנות ובהבל כמעט שלא נמצא הבדל.
זהו ממצא מעניין במיוחד לנוכח הדמות התרבותית של האישה הנרקיסיסטית. רשימות הסימנים הפופולריות מדגישות את המראה, היופי והצורך למשוך תשומת לב. אבל דווקא במרכיב הראוותנות אין כמעט הבדל בין נשים לגברים, ואילו בזכאות ובנצלנות הגברים מקבלים ציונים גבוהים יותר.
החוקרים בדקו גם אם חלק מן ההבדלים נובע מהטיה באופן שבו שאלוני הנרקיסיזם מודדים נשים וגברים. הבדיקה לא הסבירה את הפער שנמצא, אף שהשפיעה על אומדן גודלו. כלומר, אין בסיס לפטור את ההבדלים האלה כתוצר של שאלון מוטה בלבד.
ב־2023 בדקו Rebekka Weidmann ועמיתיה יותר מ־270 אלף משתתפים באמצעות שמונה כלי מדידה שונים. גם במחקר הזה גברים קיבלו בדרך כלל ציונים גבוהים יותר, לרבות בכמה מדדים של נרקיסיזם פגיע. גודל הפער השתנה בין הכלים, אך הכיוון הכללי היה עקבי.
גם ברמה הקלינית יש הבדלים. בסקר אוכלוסייה אמריקאי גדול שפורסם ב־2008 נמצאה שכיחות לאורך החיים של הפרעת אישיות נרקיסיסטית אצל 7.7% מן הגברים, לעומת 4.8% מן הנשים. אלה שיעורים שנמדדו באמצעות ראיונות מחקריים, ולא שיעור האנשים שאובחנו בפועל בטיפול.
ומה עם „הנרקיסיסטית הסמויה”? כמה ממחקריה של Ava Green ועמיתיה מצאו ציוני נרקיסיזם פגיע גבוהים יותר אצל נשים. אבל במטא־אנליזה של Grijalva לא נמצא הבדל מגדרי בפגיעות נרקיסיסטית, ובמחקר הרחב של Weidmann נמצאו גם תוצאות בכיוון ההפוך. אין כיום בסיס לקביעה שנרקיסיזם נשי מתבטא בעיקר בפגיעות ובהסתרה.
לפיכך, אין הצדקה להתייחס ל„נרקיסיזם נשי” כאל סוג אישיות נפרד, אבל גם אין הצדקה למחוק את ההבדלים המגדריים שהמחקר מצא. חלקם חוזרים בעקביות, במיוחד בזכאות ובנצלנות; אחרים משתנים בהתאם לממד ולדרך המדידה.
המחקר מאפשר לנו לזהות הבדלים בין קבוצות. הוא אינו אומר לנו איזו מן הדמויות האלה היא האישה המסוימת שמולנו.
איך הפכה הנרקיסיסטית לאישה שאנחנו מזהים היום?
„כאילו אנו מקנאים בהן על שהצליחו לשמר מצב נפשי מאושר: אהבה עצמית שאין דבר שיכול לפגוע בה, ושאנחנו עצמנו ויתרנו עליה מזמן.”
— זיגמונד פרויד, על הנרקיסיזם, 1914. תרגום חופשי מגרמנית.
האישה הנרקיסיסטית של פרויד כמעט הפוכה לזו שאנחנו חושבים עליה היום.
פרויד מתאר נשים שאוהבות, כך כתב, בעיקר את עצמן, ושצורכן אינו לאהוב אלא להיות נאהבות. הן נראות מספיקות לעצמן, ודווקא בכך טמון כוח המשיכה שלהן: כמו ילדים, כמו חתולים וחיות טרף גדולות, הן מושכות אותנו משום שאינן נראות זקוקות לנו. לכן אנחנו מקנאים בהן.
ושימו לב מי מזהה אותה: הגבר שאוהב. היא מבקשת להיות נאהבת, אבל אינה נראית זקוקה לו כפי שהוא זקוק לה.
פרויד לא ראה בנרקיסיזם רק פתולוגיה נשית. באותו חיבור הוא תיאר אותו גם כשלב בהתפתחות של כל אדם, ולא הצמיד אותו למין אחד. ובכל זאת, דווקא הדמות הנשית שתיאר היא שעברה הלאה אל התרבות.
לו אנדראס־סלומה, סופרת והוגה שהייתה מקורבת לפרויד, כתבה ב־1921 את „הנרקיסיזם ככיוון כפול”. היא הציעה לראות בנרקיסיזם לא רק אהבה של האדם לעצמו, אלא גם תנועה שבה גבולות העצמי נפתחים אל העולם. והזהירה מפני הסכנה שהמושג יתבלבל עם „אהבה עצמית גרידא”, ובעייתו תיפטר בלי שנפתרה.
סלומה עצמה תוארה לא אחת כפאם פאטאל: אישה שעצמאותה, קשריה ובחירותיה הפכו אותה בעיני אחרים לדמות מסקרנת ומאיימת. אישה שכתבה תיאוריה על נרקיסיזם נעשתה גם מושא לסיפורים על כוח המשיכה המסוכן של אישה עצמאית. מה אפשר לדעת על אישיותה מתוך הסיפורים האלה? ומה הם מספרים על מי שסיפרו אותם?
במחצית השנייה של המאה העשרים השתנו גם המושג וגם הדמות. הפסיכולוגית Ilene Philipson טענה ב־1985 שהתיאוריות הקליניות של קרנברג וקוהוט נבנו בעיקר על מקרים של גברים, ולכן תיארו נרקיסיזם גרנדיוזי, תובעני ודומיננטי.
ההיסטוריונית Elizabeth Lunbeck מראה שהשינוי לא היה רק במין של הדמות. הוא היה גם בשיפוט המוסרי. אצל פרויד, אהבה עצמית ועצמאות יכלו להיות גם תכונות חיוביות. בהמשך הן הפכו לשם נרדף לאנוכיות.
והיום, בחלק נרחב מן הכתיבה על נרקיסיזם נשי, מופיעה כמעט הדמות ההפוכה מזו של פרויד: אישה פגיעה, נעלבת, זקוקה ללא הרף להכרה.
מה נשאר מן המושג, כשהדמות שהוא מתאר התהפכה? אולי מה שנשאר קבוע אינו האישה, אלא נקודת המבט. בשתי הדמויות היא נמדדת לפי מה שהיא נותנת, או מסרבת לתת, למי שעומד לצדה. הציפייה לנתינה אינה נרקיסיזם, אבל יש צורה של נרקיסיזם שנבנית דווקא סביב הנתינה: נרקיסיזם קהילתי.
המבט: מה נראה נרקיסיסטי יותר כשזו אישה
המחקר מצא את ההבדל המגדרי בזכאות ובניצול, ושם הגברים גבוהים יותר. הדמות התרבותית מחפשת אותו בהבל, במראה ובצורך להיראות, ושם כמעט אין הבדל. הפער הזה אינו נמצא באישה. הוא נמצא במבט. והמבט פועל גם בקליניקה: אותה התנהגות יכולה לקבל שם אחר כשהיא מופיעה אצל אישה.
ב־2023 הציגו Ava Green ועמיתיה ל־108 אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש תיאורי מקרה של מטופלים דמיוניים. כשהתיאור הציג נרקיסיזם גרנדיוזי, הם נטו לזהות הפרעת אישיות נרקיסיסטית בלי קשר למין המטופל. כשהתיאור הציג נרקיסיזם פגיע, הם נטו יותר לאבחן הפרעת אישיות גבולית אצל מטופלת מאשר אצל מטופל.
במחקר נוסף, שפורסם ב־2025, 157 אנשי מקצוע העריכו תיאורים דומים באמצעות המודל הממדי של ICD-11, הבוחן את חומרת הקושי בתפקוד האישיותי ואת תחומי התכונות. הפעם הערכות החומרה היו דומות בין נשים לגברים.
שני המחקרים אינם מוכיחים שהמודל הממדי מבטל הטיות מגדריות. הם מעלים אפשרות: גם האופן שבו אנחנו מחלקים את האישיות לקטגוריות עשוי להשפיע על מה שנראה לנו. וכיוון שמדובר בתיאורי מקרה ולא במטופלים ממשיים, איננו יודעים מהם כמה שכיחות ההטיות האלה בקליניקה.
המבט פועל גם מחוץ לקליניקה. בספרה Selfish Women בוחנת Lisa Downing את האופן שבו אינטרס עצמי נשי נעשה מושא לשיפוט מוסרי: אישה המבקשת לעצמה כוח, הכרה או עצמאות נתפסת כמי שחורגת מן התפקיד המצופה ממנה. אנוכיות יכולה לפגוע. השאלה היא אם אנחנו מבחינים בין עצמאות, דאגה עצמית וניצול באותו אופן אצל גבר ואצל אישה.
„נוכחות גברית מדברת על הדברים שהוא יכול לעשות לך או עבורך, נוכחות אישה מגדירה את הדברים שאפשר או אי אפשר לעשות לה”
— ג'ון ברגר
„נשים שימשו במשך כל המאות האלה כמראות, בעלות הכוח הקסום והמענג להחזיר את דמות הגבר בגודל כפול מגודלה הטבעי.”
— וירג'יניה וולף, חדר משלך, 1929. תרגום חופשי.
וולף הופכת את השאלה: מי זקוק למראה, ומי נדרש להיות המראה של האחר?
גם המלכה של שלגייה תלויה במראה. אפשר לראות בה ביטוי ליריבות נרקיסיסטית, אבל המראה אינה אומרת לה שהיא יפה פחות משהייתה אתמול. היא אומרת שיש יפה ממנה. ערכה נקבע באמצעות השוואה שאינה מאפשרת לה לשאת את עליונותה של אישה אחרת. האם זו רק אישיותה של המלכה, או גם החוק של העולם שבתוכו היא מבקשת לדעת את ערכה?
הבל, הממד שבו המחקר כמעט לא מצא הבדל בין נשים לגברים, הוא בדיוק מה שלמדנו לראות באישה העומדת מול המראה.
נרקיסיזם, נשים ופגיעה בזוגיות
הקשר בין נרקיסיזם לפגיעה בבן זוג חלש, ולא נמצא הבדל מובהק בעוצמתו בין נשים לגברים. והוא נמצא בעיקר בפגיעה פסיכולוגית, לא באלימות פיזית.
מטא־אנליזה מ־2024 של Eliza Oliver ועמיתיה איחדה 22 מחקרים ו־11,520 משתתפים. נמצא קשר חיובי וחלש בין נרקיסיזם לבין פגיעה בבן זוג: בפגיעה פסיכולוגית ובפגיעה דרך תקשורת דיגיטלית. לאלימות פיזית לא נמצא קשר מובהק. לא נמצא הבדל מובהק בעוצמת הקשר בין נשים לגברים, והקשר היה חזק יותר בנרקיסיזם פגיע מאשר בגרנדיוזי.
זה אינו אומר שנשים וגברים פוגעים באותה מידה או באותה חומרה. המחקר משווה את עוצמת הקשר בין תכונה להתנהגות, לא את היקף האלימות. ומה שידוע על אלימות זוגית בכלל אינו מתיישב עם אף צד של הוויכוח. במטא־אנליזה של John Archer מ־2000, במדגמים מערביים, נשים דיווחו על מעשי תוקפנות פיזית כלפי בן זוג בשיעור דומה ואף מעט גבוה יותר מגברים. אבל 62% מן הנפגעים היו נשים, ולפי האו״ם כ־82% מקורבנות רצח בידי בן או בת זוג הן נשים. מעשי תוקפנות נפוצים בשני המינים; הפגיעה החמורה נופלת בעיקר על נשים. שני הנתונים באים ממדגמים, מתקופות וממדדים שונים, ולכן הם מצביעים על כיוון ולא על יחס מדויק.
המחקר שזכה להד הרב ביותר בנושא הוא של Ava Green ועמיתיה. במדגם של 328 משתתפים, נרקיסיזם פגיע אצל נשים נקשר ליותר פגיעה פסיכולוגית וליותר אלימות פיזית או מינית בבן הזוג, ואצל גברים נקשר נרקיסיזם גרנדיוזי לפגיעה פסיכולוגית. זיכרון של אם מטפלת נקשר אצל הנשים לפחות נרקיסיזם פגיע. החוקרות מצאו אפוא מסלולים שונים אצל נשים וגברים, לא אישה מסוכנת יותר.
ההבדל בין נשים לגברים בקשר לאלימות פיזית או מינית לא היה מובהק סטטיסטית, הכלי שמדד אותה היה בעל מהימנות נמוכה, והממצאים מבוססים על דיווח עצמי במדגם מקוון. בכתבה פופולרית שכתבו החוקרות עצמן, הממצא הפך לטענה שנשים נרקיסיסטיות „מסוכנות ואלימות כמו עמיתיהן הגברים”. הנתונים אינם מראים זאת.
לצד המחקרים הכמותיים יש מחקר איכותני מ־2019 של אותה קבוצה: ראיונות עם עשרה גברים שתיארו קשר פוגעני עם אישה שזיהו כנרקיסיסטית. הם תיארו שימוש במעמד הקורבן, בתפקיד האם ובנורמות חברתיות כאמצעי שליטה. אלה עדויות חשובות, ואין סיבה לבטל אותן. אבל הן מתארות איך בני זוג לשעבר חוו את הקשר, לא תכונות שנמדדו אצל הנשים עצמן. ההנחה שבת הזוג נרקיסיסטית הייתה נקודת המוצא של המחקר, ולא מסקנה שנבדקה.
ויש ממצא אחד שמערער את התמונה מן הכיוון ההפוך. במחקר אורך על 146 זוגות נשואים טריים, שנבדקו שש פעמים לאורך ארבע שנים, נרקיסיזם של הנשים, ובמיוחד זכאות וניצול, נקשר לירידה מהירה יותר בשביעות הרצון של שני בני הזוג ולעלייה בבעיות. נרקיסיזם של הגברים כמעט לא ניבא שינוי כזה. המחקר מדד את איכות הנישואים, לא אלימות. על הממצא הזה כתבתי גם בדף בעלי נרקיסיסט.
איך להבין את הממצא? אפשר להציע כמה הסברים, והמחקר אינו בודק אף אחד מהם: הבדלים בהתנהגות עצמה, בחלוקת התפקידים בבית, בבחירת בני הזוג, או באופן שבו כל אחד מהם דיווח. ויש שאלה מוקדמת יותר: האם „זכאות” היא אותו דבר אצל אנשים שהעולם העניק להם מלכתחילה זכויות ואפשרויות שונות? „מגיע לי” יכול להיות דרישה לעליונות, דרישה לשוויון, ניסיון לתקן חסך, או ציפייה שהאחר יתכופף. גם כאשר שאלון מבקש למדוד תחושת זכאות מיוחדת, התשובה אינה מספרת לבדה כיצד התפתחה התחושה הזאת, אילו אפשרויות פעולה עומדות לרשות האדם, או כיצד היא מתבטאת ביחסים.
ומה שמכריע בסוף אינו התווית אלא מה שקורה ביניכם. אם יש בקשר פחד, שליטה, השפלה או עונש על התנגדות, יש להתייחס לכך בלי קשר למין של מי שפוגע. על הדרך שבה קשר כזה מחזיק אדם בתוכו כתבתי בדף סימנים לקשר טראומטי.
מה הנרקיסיזם עושה לה?
עד כאן שאלנו מה אנחנו רואים באישה הנרקיסיסטית, ומה היא עושה למי שלצדה. כך נכתב על נרקיסיזם כמעט תמיד, גם במחקר: מנקודת המבט של מי שעומד לידו. אבל מה קורה כשמפנים את השאלה אליה? האם היא תזהה את עצמה בתיאור? ואם תאמר שמה שאנחנו מכנים גרנדיוזיות הוא פשוט ידיעה של ערכה, האם נוכל לשמוע אותה, או שנראה גם בזה הגנה?
והיא יכולה לומר דבר אחר לגמרי: שהשאלה איך היא מרגישה כלפי עצמה אינה השאלה. שהיא מדברת על העבודה שלה, על מה שהיא אוהבת ויוצרת, על מה שרצתה לעשות ועל מה שאחרים ניסו למנוע ממנה. כאן היא אינה מתנגדת לאבחנה, אלא לשאלה עצמה: היא מבקשת שיראו בה אדם שפועל בעולם, ולא רק מערכת שמווסתת את ערכה. סלומה הציעה משהו קרוב כבר ב־1921, כשכתבה שהנרקיסיזם אינו רק החזקה של העצמי, אלא גם תנועה שלו אל העולם. הפסיכולוגיה, גם זו שבמאמר הזה, עונה בדרך כלל על התנגדות כזאת בעוד פסיכולוגיה. כדאי לזכור את זה כשקוראים את מה שבא אחר כך.
יש מחקר אחד שעונה כמעט ישירות על השאלה שלה. במטא־אנליזה של 68 מחקרים על מנכ"לים מצאה Priscilla Kraft ב־2022 שנרקיסיזם של מנהלים נקשר לחדשנות, ודרכה לביצועים טובים יותר של החברה, אבל אצל מנכ"לים גברים פעולות אחרות שלהם קיזזו את היתרון והזיקו. אצל מנכ"ליות נרקיסיסטיות התמונה התהפכה: הפעולות האחרות שלהן היו מועילות, ושיפרו את הביצועים הכוללים. המחקר אינו מסביר מדוע. אבל הוא מזכיר שאותה תכונה שנקשרה אצל נשים לשחיקה בנישואים יכולה, בזירה אחרת, להיות קשורה להישג.
ובכל זאת, למחקר יש מה לומר על השאלה שלנו. מטא־אנליזה בין־תרבותית של Constantine Sedikides ועמיתיו מ־2024 מצאה שנרקיסיזם גרנדיוזי קשור לרווחה נפשית גבוהה יותר, ונרקיסיזם פגיע לרווחה נפשית נמוכה יותר. שני הקשרים נעלמו כשהחוקרים הביאו בחשבון את ההערכה העצמית; ייתכן שהיא מסבירה אותם, וייתכן שהיא רק חופפת להם. הממצא מקשה על התמונה הפופולרית שלפיה מאחורי כל תחושת גדלות מסתתר אדם שברירי וסובל. ייתכן שאדם בעל נרקיסיזם גרנדיוזי אכן מרגיש טוב עם עצמו, ואין סיבה להניח מראש שתחושתו מזויפת. נרקיסיזם פגיע, לעומת זאת, גובה מחיר מן האדם עצמו: הוא נקשר להערכה עצמית נמוכה, לבושה ולמצוקה.
באותה מטא־אנליזה, הקשר החיובי בין נרקיסיזם גרנדיוזי לרווחה היה חזק יותר בארצות אינדיבידואליסטיות, שבהן בולטות והצגת ערך עצמי מתוגמלות. מטא־אנליזה מאוחרת יותר לא מצאה השפעה ממשית של התרבות, ולכן זה ממצא פתוח. אבל השאלה שהוא מעלה ממשיכה את הפרק הקודם: אם משמעותה של תכונה תלויה בעולם שבו היא פועלת, הנרקיסיזם אינו רק מה שיש בה. הוא גם היחס בין מה שיש בה לבין מה שהעולם מתגמל ומעניש.
וכאן הפרק הזה פוגש את הקודם. הממד של הנרקיסיזם שנקשר יותר מכול לפגיעה בבן הזוג, הנרקיסיזם הפגיע, הוא גם זה שנקשר למצוקה של האדם עצמו. אלה שני ממצאים נפרדים, ולא הוכחה למנגנון אחד. אבל הם מזכירים שמי שפוגע באחר עשוי גם לחוות מצוקה משלו. ההכרה בכך אינה מבטלת את האחריות לפגיעה.
מחקר ישראלי עקב אחרי 385 נשים מן ההיריון ועד כחודשיים לאחר הלידה. נרקיסיזם גרנדיוזי נקשר לרווחה נפשית גבוהה יותר לאחר הלידה, בין היתר דרך חוויית הגוף והקשר עם התינוק. נרקיסיזם פגיע נקשר לרווחה נפשית נמוכה יותר, דרך חוויית הגוף, תחושת המסוגלות כאם והקשר עם התינוק.
המחקר מבוסס על דיווח עצמי. הוא אינו מוכיח שהנרקיסיזם גרם להבדלים האלה, ואינו מלמד כיצד הנשים טיפלו בתינוקות שלהן. אבל הוא מפנה את המבט אל מה שמתרחש בחייה שלה, ברגע שבו הגוף, הזהות והיחסים משתנים בבת אחת. על הרגשות הסותרים של אמהות כלפי ילדיהן כתבתי בדף אמביוולנטיות אימהית.
גם לשם שהיא מקבלת יש מחיר. בפרק על המבט ראינו שכשנרקיסיזם פגיע מתואר אצל אישה, אנשי מקצוע נוטים יותר לזהות בו הפרעת אישיות גבולית. אבחנה כזאת עשויה להשפיע על הטיפול שהיא תקבל ועל האופן שבו היא תלמד להבין את עצמה, אף שהניסויים עצמם לא בדקו זאת.
ומן החוויה שלה אפשר לחזור אל היחסים. Mitja Back ועמיתיו הבחינו ב־2013 בין הערצה נרקיסיסטית, השאיפה לבלוט ולזכות בהערכה, לבין יריבות נרקיסיסטית, הניסיון להגן על הערך העצמי באמצעות הקטנת אחרים. במחקרי המשך על זוגיות, ההערצה נקשרה למשיכה בתחילת ההיכרות, והיריבות לקשיים בקשרים ממושכים. מה שנחווה אצלה כהגנה לגיטימית על ערכה עשוי להיחוות אצל האחר כהקטנה. ההבדל בין החוויות אינו מבטל את הפגיעה: אם יש השפלה, איום או שליטה, אין צורך לקבל את ההסבר שלה כדי להכיר במה שקרה. אבל גם חווייתו של מי שנפגע אינה מעניקה ידיעה מלאה על עולמה. על כך גם בדף בעלי נרקיסיסט.
יש הבדל בין ידע על אדם לבין הסבר שסוגר מראש את האפשרות שאותו אדם ילמד אותנו משהו שלא ידענו. השאלה אינה אם לוותר על הידיעה, אלא אם אנחנו מוכנים לאפשר לה להשתנות במפגש עם האדם שהיא מבקשת לתאר.
מה התווית עושה ליחסים
התווית אינה רק מתארת. ברגע שחושבים על אישה כעל נרקיסיסטית, משתנה מה שמשגיחים בו, מה מצפים ממנה ואיך מפרשים את מה שהיא עושה. מחמאה נקראת כתמרון, נסיגה כעונש, התנצלות כניסיון להחזיר שליטה.
לעיתים הפרשנות הזאת מזהה דפוס אמיתי, שלא ניתן היה לראות קודם. אבל היא יכולה גם להפוך להסבר שאין דרך להפריך: אם היא מתקרבת, היא מנסה לשלוט; אם היא מתרחקת, היא מענישה; ואם היא משתנה, גם השינוי הוא חלק מן המניפולציה.
זו אינה טענה שהתווית יוצרת את הנרקיסיזם, וגם אינה מטילה אחריות על מי שנפגע. זו הכרה בכך שידיעה על יחסים אינה חיצונית להם. על הדרך שבה המילה הופכת לתחזית שאין דרך להפריך כתבתי בדף נרקיסיזם כתווית בעייתית, ועל מה שהמחקר מצא כשבדק את ההתנהגויות עצמן, בדף מה מאפיין נרקיסיסטים.
אצל פרויד, הנרקיסיסטית היא מי שאינה זקוקה לאחר. בחלק מן הכתיבה היום היא דווקא מי שזקוקה לו ללא הרף. אלה שתי דמויות שונות מאוד, באותו שם.
יש ידיעה שנולדת מתוך שנים של חיים עם אדם, ולא מתוך שאלון אישיות. גם היא יכולה לטעות. אבל המחקר אינו מכיר את הקשר המסוים טוב יותר ממי שחי בתוכו.
ויש מראה שלישית: האופן שבו האישה רואה את מי שלצדה. פיפ אינו רק מתבונן באסטלה. הוא לומד לראות את עצמו דרך עיניה, ומתבייש במה שהיא רואה בו; וגם שאיפותיו שלו להיות מישהו אחר משתתפות בבושה הזאת. לפעמים מה שמביא אדם לחפש את המילה נרקיסיזם אינו רק מה שראה בה, אלא מה שנעשה ממנו לידה.
מי שמגיע לשאלה הזאת מתוך קשר עם אישה מסוימת חי בתוך סתירה שאין לה פתרון נוח. השם שעלול לכלוא אדם בתוך דמות הוא לפעמים גם השם שמאפשר למי שלצדו לזהות פגיעה שלא ידע לקרוא לה, להציב גבול או לצאת מקשר. אלה אינן שתי ידיעות, אחת מצילה ואחת מסוכנת. זו אותה פעולת ידיעה. ייתכן שזיהית משהו אמיתי מאוד, ושהיית זקוק לשם כדי לראות אותו. וייתכן שהשם הזה גורם לך להפסיק לראות דברים אחרים. לעיתים קרובות שני הדברים נכונים יחד.
וגם אחרי שהשם אפשר לנו לזהות משהו אמיתי, נותרת שאלה: האם אנחנו עדיין מנסים להכיר את האדם שלפנינו, או שכבר מצאנו את הדגם שלמדנו לזהות?
על השאלה מתי נרקיסיזם הוא הפרעה, ועבור מי, כתבתי בדף עבור מי הנרקיסיזם הוא הפרעה?.
כך זה מסתבך המחקרים, השיטות והמגבלות
האם הנרקיסיזם הוא מושג אחיד? — Miller ועמיתיו, 2017; Krizan ו־Herlache, 2018. חוקרים חלוקים בשאלה מהו הגרעין המשותף לנרקיסיזם, כיצד קשורות אליו גרנדיוזיות ופגיעות, ועד כמה כלים שונים מודדים את אותו דבר. יש המציעים „גרעין אנטגוניסטי” — זכאות, נכונות לנצל אחרים והפחתת ערכם — כמשותף לכל צורות הנרקיסיזם. זה מודל אחד מתוך כמה, לא הגדרה מוסכמת. מודלים שונים נותנים משקל שונה לזכאות, לגרנדיוזיות, לפגיעות ולוויסות הערך העצמי, ולכן גם ההשוואה בין נשים לגברים תלויה בכלי שנבחר.
ההבדלים בין המינים — Grijalva ועמיתיה, 2015; Weidmann ועמיתיה, 2023. אצל Grijalva הפער הכולל היה d=0.26 לטובת גברים: בזכאות ונצלנות d=0.29, בסמכות ומנהיגות d=0.20, בראוותנות d=0.04, ובנרקיסיזם פגיע (42 מחקרים) d=−0.04. בדיקת הטיית מדידה על כ־19 אלף משתתפים לא הסבירה את הפערים; אחרי תיקון פריט מוטה אחד, הפער בזכאות ונצלנות ירד ל־d=0.20 ונשאר. הפער נשמר בקבוצות סטודנטים אמריקאיות בין 1990 ל־2013 ובין קבוצות גיל. אצל Weidmann האפקט הממוצע היה r=−0.079 (בערך d=0.16, כ־0.6% מן השונות). גברים היו גבוהים יותר כמעט בכל כלי ותת־ממד, כולל סולם הרגישות־היתר (HSNS), זכאות, יריבות נרקיסיסטית ותסמיני NPD. בממד הפגיעות של PNI ההבדל לא היה מובהק בניתוח הראשי (β=−0.032, p=0.083), ובחלק מתתי־הממדים של PNI היו חריגים. הכלים חופפים רק בחלקם, וב־PNI „פגיעות” כוללת גם זעם זכאות, הסתרת העצמי והפחתת ערך. כמה מחקרים קטנים יותר, רובם ב־PNI, מצאו נרקיסיזם פגיע גבוה מעט יותר אצל נשים.
הקצוות: מודל, לא ממצא. אם מניחים שתי התפלגויות נורמליות בעלות אותה שונות ו־d=0.26, מעל שתי סטיות תקן יהיו כ־1.8 גברים לכל אישה, ומעל שלוש כ־2.3. ההנחה הזאת לא נבדקה בקצה הפתולוגי של הנרקיסיזם, ולכן החישוב הוא המחשה בלבד ואינו ראיה לשיעורי הפרעת האישיות.
NESARC: עמידה בקריטריונים אינה אבחנה. בסקר NESARC (Stinson ועמיתיו, 2008), שכלל 34,653 מבוגרים, נמצאה שכיחות לאורך החיים של 7.7% אצל גברים ו־4.8% אצל נשים, יחס של כ־1.6. אלה אנשים שעמדו בקריטריונים בראיון מחקרי, לא בהכרח מי שקיבלו אבחנה קלינית. השכיחות הכוללת בסקר, 6.2%, גבוהה בהרבה מאומדנים במחקרים אחרים.
זכאות ונצלנות אינן פגיעה מוכחת. שאלון NPI אינו מודד התעללות, אלימות או ניצול שאומתו בידי אחרים. הוא מודד עמדות ותיאורים עצמיים בעלי משמעות בין־אישית. לכן נכון לומר שמדובר במרכיבים הנקשרים לפגיעה, אבל ציון גבוה בשאלון אינו הוכחה לכך שגברים פוגעים בפועל יותר מנשים בכל סוגי היחסים.
היקף בדיקת הטיית המדידה. Grijalva בדקה הטיית מדידה בפריטי ה־NPI בלבד. הממצא מחזק את התוצאה לגבי הכלי הזה, אבל אינו מראה שכל כלי הנרקיסיזם נטולי הטיה מגדרית, או שהמושג עצמו אינו מושפע מן ההיסטוריה התרבותית שלו. ב־Weidmann, ההבדל בממד הפגיעות של B-PNI הפך למובהק לטובת גברים רק לאחר סינון משיבים שענו בחוסר קשב.
סימני ה„אישה הנרקיסיסטית”. ברשימות הפופולריות מופיעים עיסוק במראה ובתמונות עצמיות. אצל Grijalva, ממד הראוותנות כמעט אינו נבדל בין המינים. במחקר על פרסום תמונות עצמיות (Sorokowski ועמיתיו, 2015) נשים פרסמו יותר, אבל אצלן הפרסום כמעט לא היה קשור לרמת הנרקיסיזם; אצל גברים הוא היה קשור.
הדמות של פרויד והמושג המשתנה — Freud, 1914; Philipson, 1985; Lunbeck, 2014. את הספירה של Philipson, שלפיה מתוך 29 מקרי המקרה של קרנברג וקוהוט רק חמישה היו נשים, אימתנו דרך מחקרים המצטטים אותה ולא מתוך המקרים עצמם. הטענה שהקריטריונים והשאלונים נבנו סביב דמות גרנדיוזית היא פרשנות היסטורית, לא ממצא מדוד. היא נוגעת לשאלה אילו תכונות נחשבו לנרקיסיזם, ולא לשאלה אם השאלונים מודדים נשים וגברים באופן שונה: בדיקת הטיית המדידה של Grijalva לא מצאה שה־NPI מודד אותם באופן שונה.
ניסויי האבחון — Green ועמיתיה, 2023; Green ועמיתיה, 2025. שניהם מבוססים על תיאורי מקרה דמיוניים. הם מראים שהמין של המטופל יכול להשפיע על אבחנה כשהתמונה אינה חד־משמעית, אך אינם מודדים את שכיחות ההטיה במרפאות.
שכיחות. סקירה שיטתית (Dhawan ועמיתיו, 2010) מצאה בשבעה מחקרים שכיחות ממוצעת של כ־1% להפרעת אישיות נרקיסיסטית, בטווח של 0% עד 6.2%. הגבוה שבהם, סקר NESARC האמריקאי (Stinson ועמיתיו, 2008), מצא שכיחות לאורך החיים של 7.7% אצל גברים ו־4.8% אצל נשים. שכיחות לאורך החיים בראיון מחקרי אינה זהה לשיעור האבחונים בפועל.
מחקרי Green: מן הנתונים אל הכותרת — Green ועמיתיה, 2020, 2024; Green ו־Hart, 2024. שני המאמרים האקדמיים מדווחים על מדגם זהה בגודלו ובהרכבו: 328 משתתפים, 176 נשים ו־152 גברים, באותם כלי מדידה. סביר שמדובר באותו מאגר נתונים, אף שהמאמרים אינם מציינים זאת, ולכן אין לספור אותם כשחזורים בלתי תלויים. ב־2024, בהשוואת ממוצעים לא נמצא הבדל מגדרי בנרקיסיזם גרנדיוזי; „גברים גבוהים יותר” מופיע רק במודלים שמנכים את הנרקיסיזם הפגיע. כלי המדידה לאלימות פיזית ומינית הראה מהימנות נמוכה (α=0.69), והדיווחים רטרוספקטיביים. בכתבה פופולרית של החוקרות מאותה שנה נכתב שנרקיסיזם הוא „מגיפה מודרנית” ושנשים נרקיסיסטיות מסוכנות ואלימות כמו גברים, אף שמחקר על שלושה דורות של סטודנטים (Wetzel ועמיתיה, 2017) מצא דווקא ירידה קטנה ברמת הנרקיסיזם. זו דוגמה לאופן שבו ממצא מתחדד בכל שלב בדרך אל הקורא.
כשהדמות נכנסת לכותרת — Blinkhorn, Lyons & Almond, 2015. מחקר על 329 משתתפים, שבחן את הקשר בין נרקיסיזם לבין כפייה מינית אצל נשים וגברים, נקרא „The ultimate femme fatale?”. הנרקיסיזם נמדד בו בשאלון של נרקיסיזם גרנדיוזי. הכותרת מראה כיצד דמות תרבותית נכנסת אל השפה שבה מוצגים ממצאים מדעיים. היא אינה מוכיחה שהדימוי עיצב את המחקר עצמו.
הפגיעה — Oliver ועמיתיה, 2024; Archer, 2000; UNODC, 2019. אצל Oliver: פגיעה דיגיטלית r=0.22, פגיעה פסיכולוגית r=0.18, ושתיהן חזקות מובהקות מן הקשר לאלימות פיזית, שלא היה מובהק. הקשר לנרקיסיזם פגיע (r=0.25) היה חזק יותר מאשר לגרנדיוזי (r=0.11). המגדר לא מיתן את הקשר באופן מובהק. לפי מגדר: נשים r=0.14, גברים r=0.15, p=0.851, על בסיס 11 ו־14 מדגמים בלבד ועם הטרוגניות גבוהה; היעדר הבדל מובהק אינו הוכחה לשוויון. אלימות פיזית: r=0.06, p=0.057. ההטרוגניות הכוללת גבוהה (I²=86%), והמדדים מבוססים על דיווח עצמי ועל כלים שונים. אצל Archer: d=−0.05 לכיוון נשים במעשי תוקפנות פיזית, במדגמים מערביים ובשאלוני מעשים (CTS), שאינם מודדים הקשר, פחד או שליטה; 62% מן הנפגעים היו נשים. נתון האו״ם (82%) מתייחס לרצח בידי בן או בת זוג בלבד, בשנת 2017.
נשואים טריים — Lavner ועמיתיו, 2016. 146 זוגות, שש מדידות לאורך ארבע שנים. נרקיסיזם כולל וזכאות וניצול של הנשים ניבאו את שיפוע איכות הנישואים אצל שני בני הזוג; לנרקיסיזם של הגברים היו השפעות מעטות.
מה הנרקיסיזם עושה לאדם עצמו — Sedikides ועמיתיו, 2004, 2024; Miller ועמיתיו, 2011. המטא־אנליזה מ־2024 כללה מחקרי חתך ואורך ומדדים של רווחה הדונית ואאודמונית. נרקיסיזם גרנדיוזי נקשר לרווחה גבוהה יותר ונרקיסיזם פגיע לנמוכה יותר; שני הקשרים חדלו להיות מובהקים לאחר בקרה על הערכה עצמית. הקשר הגרנדיוזי היה חזק יותר בארצות אינדיבידואליסטיות, ממצא ברמת מדינות ולא מנגנון אצל אדם מסוים. מטא־אנליזה תלת־רמתית מאוחרת יותר (Hou ועמיתיו) לא מצאה שהאינדיבידואליזם משנה את הקשרים באופן משמעותי. Miller ועמיתיו מצאו שנרקיסיזם גרנדיוזי ופגיע נבדלים כמעט בכל מדד: הגרנדיוזי נקשר להערכה עצמית גבוהה, והפגיע להערכה עצמית נמוכה ולמצוקה. רווחה מדווחת אינה מודדת את המחיר שהאדם משלם ביחסים, וגם אינה מודדת את המחיר שמשלמים אחרים. הקשר בין המצוקה של האדם לבין הפגיעה בבן הזוג נגזר מהשוואת ממצאים נפרדים, ולא נבדק ישירות.
המעבר לאימהות — Talmon, Finzi-Dottan ו־Ginzburg, 2021. 385 נשים ישראליות, שגויסו בפורומים מקוונים להיריון ולאימהות, נבדקו בהיריון ובחודש השני אחרי הלידה. הנרקיסיזם נמדד בהיריון והרווחה הנפשית אחרי הלידה; המשתנים המתווכים (חוויית הגוף, המסוגלות האימהית, ההתקשרות לתינוק) נמדדו בזמנים שונים, ולא כולם באותו מסלול סטטיסטי. כל הנתונים מדיווח עצמי, ומדובר במודל תיווך תצפיתי ולא בהוכחה סיבתית.
הערצה ויריבות — Back ועמיתיו, 2013; Wurst ועמיתיו, 2017. ההבחנה בין הערצה ליריבות נבחנה בזוגיות בשבעה מחקרים עם 3,560 משתתפים. החזרה לפיפ ואסטלה במאמר היא מהלך ספרותי, לא ראיה לכך ששני המרכיבים התקיימו בדמות.
מנכ"ליות ומנכ"לים — Kraft, 2022. מטא־אנליזה של 68 מחקרים באמצעות מודל משוואות מבניות. זהו מודל תיווך סטטיסטי מנתוני מחקרים שונים, לא ניסוי. מספר המנכ"ליות במחקרים קטן בהרבה ממספר המנכ"לים, וברוב המחקרים הנרקיסיזם נמדד מבחוץ, במדדים עקיפים (בולטות בדוחות ובהודעות לעיתונות, שימוש בגוף ראשון, פער שכר). הסבר אפשרי אחד, שלא נבדק: נשים שמגיעות לצמרת עוברות סינון חריף יותר, ולכן אינן מדגם מייצג של נשים בעלות תכונות נרקיסיסטיות.
מקורות מרכזיים
- Grijalva, E., et al. (2015). Gender differences in narcissism: A meta-analytic review. Psychological Bulletin, 141(2), 261–310. https://doi.org/10.1037/a0038231
- Weidmann, R., Chopik, W. J., et al. (2023). Age and gender differences in narcissism: A comprehensive study across eight measures and over 250,000 participants. Journal of Personality and Social Psychology, 124(6), 1277–1298. https://doi.org/10.1037/pspp0000463
- Freud, S. (1914). On Narcissism: An Introduction. Standard Edition, 14.
- Philipson, I. (1985). Gender and narcissism. Psychology of Women Quarterly, 9(2), 213–228.
- Lunbeck, E. (2014). The Americanization of Narcissism. Harvard University Press.
- Green, A., MacLean, R., & Charles, K. (2023). Clinician perception of pathological narcissism in females: A vignette-based study. Frontiers in Psychology, 14, 1090746. https://doi.org/10.3389/fpsyg.2023.1090746
- Green, A., Day, N., Hart, C., et al. (2025). Gender bias in assessing narcissistic personality: Exploring the utility of the ICD-11 dimensional model. British Journal of Clinical Psychology, 64(2). https://openaccess.city.ac.uk/id/eprint/33572/
- Downing, L. (2019). Selfish Women. Routledge.
- Malkin, C. (2015). Rethinking Narcissism. Harper Wave.
- Oliver, E., Coates, A., Bennett, J. M., & Willis, M. L. (2024). Narcissism and intimate partner violence: A systematic review and meta-analysis. Trauma, Violence, & Abuse, 25(3), 1871–1884. https://pmc.ncbi.nlm.nih.gov/articles/PMC11155208/
- Green, A., MacLean, R., & Charles, K. (2020). Unmasking gender differences in narcissism within intimate partner violence. Personality and Individual Differences, 167, 110247.
- Green, A., Hart, C. M., Day, N., MacLean, R., & Charles, K. (2024). Gendering narcissism: Different roots and different routes to intimate partner violence. Sex Roles, 90, 723–741. https://doi.org/10.1007/s11199-024-01471-4
- Green, A., Charles, K., & MacLean, R. (2019). Perceptions of female narcissism in intimate partner violence: A thematic analysis. Qualitative Methods in Psychology Bulletin, 28, 13–27.
- Lavner, J. A., Lamkin, J., Miller, J. D., Campbell, W. K., & Karney, B. R. (2016). Narcissism and newlywed marriage. Personality Disorders: Theory, Research, and Treatment. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/26098378/
- Sorokowski, P., et al. (2015). Selfie posting behaviors are associated with narcissism among men. Personality and Individual Differences, 85, 123–127.
- Dhawan, N., Kunik, M. E., Oldham, J., & Coverdale, J. (2010). Prevalence and treatment of narcissistic personality disorder in the community: A systematic review. Comprehensive Psychiatry, 51(4), 333–339.
- Stinson, F. S., et al. (2008). Prevalence, correlates, disability, and comorbidity of DSM-IV narcissistic personality disorder. Journal of Clinical Psychiatry, 69(7), 1033–1045. https://pmc.ncbi.nlm.nih.gov/articles/PMC2669224/
- Wetzel, E., et al. (2017). The narcissism epidemic is dead; long live the narcissism epidemic. Psychological Science, 28(12). https://doi.org/10.1177/0956797617724208
- Green, A., & Hart, C. (2024). Female narcissism and domestic abuse. PsyPost. https://www.psypost.org/female-narcissism-and-domestic-abuse-new-psychology-research-reveals-dangerous-tendencies
- Talmon, A., Finzi-Dottan, R., & Ginzburg, K. (2021). “I will love you (me) forever”: A longitudinal study of narcissism and emotional adjustment during the transition to motherhood. Personality Disorders: Theory, Research, and Treatment, 12, 534. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33030948/
- Andreas-Salomé, L. (1921). Narzißmus als Doppelrichtung. Imago, 7. https://www.gutenberg.org/ebooks/35636
- Mazin, V. The Femme Fatale – Lou Andreas-Salomé. European Journal of Psychoanalysis. https://www.journal-psychoanalysis.eu/articles/the-femme-fatale-lou-andreas-salome/
- Blinkhorn, V., Lyons, M., & Almond, L. (2015). The ultimate femme fatale? Narcissism predicts serious and aggressive sexually coercive behaviour in females. Personality and Individual Differences, 87, 219–223. https://doi.org/10.1016/j.paid.2015.08.001
- Dickens, C. (1861). Great Expectations, ch. 38. https://etc.usf.edu/lit2go/140/great-expectations/
- Miller, J. D., Lynam, D. R., Hyatt, C. S., & Campbell, W. K. (2017). Controversies in narcissism. Annual Review of Clinical Psychology, 13, 291–315. https://doi.org/10.1146/annurev-clinpsy-032816-045244
- Krizan, Z., & Herlache, A. D. (2018). The narcissism spectrum model. Personality and Social Psychology Review, 22(1), 3–31. https://doi.org/10.1177/1088868316685018
- Woolf, V. (1929). A Room of One's Own. Hogarth Press.
- Back, M. D., Küfner, A. C. P., Dufner, M., Gerlach, T. M., Rauthmann, J. F., & Denissen, J. J. A. (2013). Narcissistic admiration and rivalry: Disentangling the bright and dark sides of narcissism. Journal of Personality and Social Psychology, 105(6), 1013–1037.
- Wurst, S. N., Gerlach, T. M., Dufner, M., et al. (2017). Narcissism and romantic relationships: The differential impact of narcissistic admiration and rivalry. Journal of Personality and Social Psychology, 112(2), 280–306.
- Archer, J. (2000). Sex differences in aggression between heterosexual partners: A meta-analytic review. Psychological Bulletin, 126(5), 651–680.
- UNODC (2019). Global Study on Homicide: Gender-related killing of women and girls. United Nations Office on Drugs and Crime.
- Sedikides, C., Rudich, E. A., Gregg, A. P., Kumashiro, M., & Rusbult, C. (2004). Are normal narcissists psychologically healthy? Self-esteem matters. Journal of Personality and Social Psychology, 87(3), 400–416.
- Miller, J. D., Hoffman, B. J., Gaughan, E. T., Gentile, B., Maples, J., & Campbell, W. K. (2011). Grandiose and vulnerable narcissism: A nomological network analysis. Journal of Personality, 79(5), 1013–1042.
- Sedikides, C., Tang, Y., Liu, Y., de Boer, E., Assink, M., Thomaes, S., & Brummelman, E. (2024). Narcissism and wellbeing: A cross-cultural meta-analysis. Personality and Social Psychology Review. https://eprints.soton.ac.uk/497434
- Hou, R., Li, S., Miller, J. D., et al. (2025). Weapon or armor? Unpacking the paradox of narcissism and self-reported mental health through a three-level meta-analysis. Journal of Personality. https://ifp.nyu.edu/2025/journal-article-abstracts/jopy-70044/
- Kraft, P. (2022). The double-edged sword of CEO narcissism: A meta-analysis of innovation and firm performance implications. Journal of Product Innovation Management, 39(6).