פיסול גבעתיים, חוג , קורסים, לימודים וסדנה

חוג הפיסול בגבעתיים של "הסדנה לתהליכים יצירתיים"

עברנו לסטודיו גדול ברחוב בית אלפא 13.-תל אביב על גבול גבעתיים.

החלה ההרשמה המוקדמת לשנת 2025/6- הלימודים השנה יחלו בנובמבר. קורסי פיסול למבוגרים בגבעתיים, וסדנאות פיסול .( חוגי הפיסול ואמנות לנוער וילדים) ,  וקורסי פיסול לילדים ונוער בגבעתיים, 

קבוצות פיסול  חדשות יתקיימו בימי חמישי בוקר -10.00 עד 12.30 וערב 20.00 עד 22.30 . הקבוצות הישנות ימשיכו בפעילותן כרגיל.

המחיר במסגרת סדנה שנתית (10 חודשים-פעם בשבוע)-הינו 680 שח' לחודש (אפליקציית תשלום דרך הוראת קבע)-התשלום כולל חומרים וכלים. 

הרשמה לפעילות כרוכה בתשלום מקדמת רישום של 200 שח' -שלא תוחזר במידה והתלמיד יבטל את השתתפותו. . מספר המקומות הפנויים מוגבל. 

ההרשמה נסגרה.

מה מייחד אותנו

מצד אחד, אנו מציעים מגוון רחב של התמחויות וטכניקות מורכבות בתחום הפיסול, ברמה מקצועית שאי אפשר למצוא במקום אחר, ומצד אחר- דגש על מעשה האמנות כתהליך נפשי ותודעתי.

התהליך:

 #  התמקדות בתהליך היצירתי, -שוב ושוב מראים מחקרים שהיכולת להיות ב"כאן ועכשיו" של התהליך

מאפשרת להגיע למרחק גדול יותר ולעומק רב יותר מהתמקדות בתוצאות.

  # דיאלוג, מפגש-לא לימוד על פי תכנית לימודים נוקשה.

 לימוד פיסול ואמנות  בכלל הם פעולה של אינטראקציה. תקשורת. של שני בני אדם לפחות

(גם לקבוצה יש חשיבות)-המביאים את עצמם למגע דרך עבודה משותפת,

. דרך היכולת להבין זה את זה בכמה מישורים.

    # גיוון,-שימוש בכמה שפות פיסוליות ואמנותיות ?(אני מתעקש ללמד ציור ופיסול וגם לגעת בצילום).

פתרונות יצירתיים עובדים כפי שמטפורה עובדת בשפה: היכולת לעבור למרחב אחר של התייחסות.

לדרך אחרת של חשיבה. באמנות זה מרכיב מרכזי.

   # פרדוקסים, סתירות, מתח-  החלפת תפיסה של איזון  בתפיסה של מתח דינמי.

   # מרחב של חוסר ודאות-של אי ידיעה-עבודה בפיסול ובאמנות בכלל חייבת לכלול בתוכה את "אי הידיעה".

לדעת הכל על מה שאתה עומד ליצור - לדעת הכל על עצמך- זה להרוג את המרחב היצירתי.

  #  הרס,-הפחד לקלקל ולהרוס הוא אחד החסמים היצירתיים הגדולים.

 מחקרים על יצירתיות מראים שמה שמאפיין אמנים הממשיכים ליצור

זו הנכונות למרוד בעצמם-למרוד בהישג שלהם, יצירתיות היא מחזוריות של הרס ובניה.

   # התמסרות-היכולת להיכנע לתהליך , לפסל, לחומר- לא לשלוט בו.

     "המרחק הנכון"-להיכנס ולצאת, להחליף נקודת מבט,  להתרחק ולהתקרב.

דברים שרואים מכאן לא רואים משם,

#  הנכונות לגמגם, למעוד ללמוד, לקחת סיכון- איך אפשר ללמוד משהו חדש בלי זה?,

איך אפשר לעשות משהו חדש בלי זה?

זכות הגמגום

על נושאים אלו ועוד תוכלו ללמוד במאמרים באתר 

טכניקות ונושאים עיקריים בהם נעסוק

יציקות בחומרים מתקדמים

פיסול בבטון בטכניקות שונות

יציקות בטון וחומרים צמנטיים

פיסול בחוטי ברזל

פיסול בחימר וקרמיקה

פיסול בחימר עם אפוקסי

עבודות עץ עם אפוקסי- אנו מציעים סדנאות אפוקסי ברמות שונות-כמו גם אפוקסי במחיר הוגן למכירה.

פיסול ברשת מתכת

פיסול בעיסת נייר

יציקות אפוקסי שקוף וחומרים אקריליים

פיסול בסיליקון

יציקות פוליאוריטן גמיש ופיסול בבד,

ועוד הרבה הרבה חומרים וטכניקות,

וכמובן הרבה שילובים בן טכניקות .

קרמיקה ופיסול בחוט ברזל. קורס פיסול קרמי גבעתיים.

גרהרד ריכטר במוזאון היהודי -עבודות שהוקדשו למחנה ההשמדה בירקנאו. "אל תנסה להיות מקורי, עבוד פשוט, שפר את הטכניקה. ואם יש משהו בך הוא יצא החוצה."-מטיס

דלתות לנשמה: מורקמי, ריאליזם קסום ופסיכולוגיה של יצירתיות.

אני אוהב את הארוקי מורקמי. השפה הפשוטה שלו היא הסוואה וכיסוי לתהום. הוא מצליח לעורר בי תזוזות נפשיות. אני מרגיש  את התהום שלו מדברת עם שלי. בספריו האחרונים מסתכל מורקמי בתהליך היצירה ומנסה לצייר אספקטים שונים שלו. כך הוא כותב בסופר כמקצוע,  על הרגע בו החליט להפוך ליוצר באמצע צפייה במשחק בייסבול: 'קול מחיאות כפיים פזורות נשמע מסביב. באותו רגע , ללא שום בסיס או הקשר הגיוני, חשבתי לעצמי, " אני יודע, אני יכול לכתוב רומן." 
אני עדיין זוכר בבירור את התחושה שלי אז. כאילו משהו קליל נשר מן השמים, ואני קלטתי אותו בשתי ידי בדיוק רב. מדוע הדבר הדבר הזה נשר במקרה דווקא לתוך ידי, איני יודע. ולא ידעתי אז… זה היה, איך לומר, מעין הארה. המילה באנגלית היא EPIPHANY. ביפנית זה נהיה מסובך. משהו כמו"ביטוי מפתיע של מהות", "תפיסה אינטואיטיבית של אמת". אם לומר בפשטות זה היה משהו כזה. יום אחד משהו מופיע לנגד עיניך ומצב הדברים משתנה.' 
יש משהו בתיאור היומרני והתלוש של ההחלטה להפוך לסופר, שקולע בעיני לאחת הדרכים שבה אמנים הופכים אמנים.  זוהי פעולה של לקיחת בעלות יומרנית על העתיד שלך לכאורה ללא בסיס עובדתי.  אבל זו גם פעולה של קבלה של מין חסד  שנובע מחוץ לך. מעין התמסרות או כניעה לבשורה הרודפת אותך בדמות חוסר נחת בדומה ליונה הנביא הבורח מיעודו. לעיתים רחוקות זהו תהליך פשוט וחסר ספקות כמו שמתאר אותו מוראקמי, לרוב רובנו נחוש כמתחזים זמן רב ואולי לתמיד.   
את הציור העמוק ביותר של התהליך היצירתי אני מוצא בהרג קומנדטורה,  סיפורו הסוריאליסטי של הארוקי מורקמי על אמן דיוקנאות שנקלע לעולם של מטפורות מסתוריות, מערות נסתרות ורעיונות מגולמים גופנית. 

האם אנו מביטים בעצמנו מבפנים או מבחוץ? האם יש פנים וחוץ?

 יצירתיות היא לא רק מעשה של ביטוי עצמי - היא שַׁעַר אל הלא נודע. באמצעות ציור, בדידות והקשבה עמוקה מוצא עצמו הגיבור חסר השם של מורקמי (כי אין לנו באמת שם לעצמנו בעולם הפנימי כילדים, אנחנו רק עיניים)  נמשך לעולם נפשי ומטפיזי שבו הגבולות בין דמיון למציאות מתמוססים. כפסיכולוג בתל אביב המלמד אמנות ורואה ביצירתיות את המפתח לעצמי, אני מוצא בריאליזם הקסום של מורקמי דימוי ומטאפורה עמוקה לחיים הפנימיים של הנפש - כזו המשקפת את התהליכים הטיפוליים והאמנותיים כאחד.

חשיבת החלום של אוגדן וההיגיון הלא מודע של הבריאה

תומאס אוגדן, בהתבסס על עבודתם של פרויד, קליין וביון, מציע שחלימה אינה רק משהו שאנו עושים בלילה - זוהי תהליך פסיכולוגי מתמשך המבנה את חוויית המציאות שלנו. "חשיבת חלום" היא דרכה של התודעה לעבד חוויה רגשית גולמית לחשוב מחשבה בלתי ניתנת לחשיבה ולהפוך אותה למשהו נסבל, משהו משמעותי. כאשר תהליך זה נכשל (כמו בטראומה או דיסוציאציה חמורה), השאריות הרגשיות הלא מעובדות מתבטאות כסימפטומים - סיוטים, חרדה או תחושת חוסר מציאות.

בהרג קומנדטורה הצייר נמשך לנרטיב דמוי חלום שבו דמות מסתורית דורשת דיוקן. תרחיש זה אינו אקראי; זוהי דרכה של הנפש לעבד דרך משהו לא פתור. אוגדן עשוי לומר שהמפקד הוא "לא ניתן לחשיבה ולידיעה" - אמת רגשית שטרם נתפסה באופן מודע אך מתעקשת על ביטוי. פעולת הציור הופכת לדרכו של האמן לחלום את עצמו לקיום, לעבד את מה שהיה בעבר בלתי ניתן לתיאור.

בעבודתי הקלינית, אני רואה זאת ללא הרף.  אנו מציירים או מפסלים את עצמנו כדמויות חסרות פנים,  שוב ושוב - לא בגלל חוסר מיומנות טכנית, אלא בגלל שחלק בנו מסרב להיראות. אנחנו כותבים את הפואטיקה של ההיעדר כדי לתאר טראומה שעדיין איננו יכולים לנקוב בשמה.  אלו הן פעולות של חשיבת חלום- ניסיונות להפוך את הלא מודע למודע, לתת צורה לחסר הצורה.

ריאליזם קסום כחלום ער

הריאליזם הקסום של מורקמי פועל כמו חשיבת החלום של אוגדן: הוא משבש את הנרטיב הליניארי לטובת לוגיקה אסוציאטיבית, שבה לולאות זמן, חפצים מדברים ודמויות משנות זהויות ללא הסבר. זה לא סתם סוריאליזם אסתטי; זוהי הלוגיקה של הלא מודע שנשפכת אל החיים הערים.

חשבו כיצד חלומות מתפקדים: בית ילדות עשוי להופיע באזור מלחמה; אדם אהוב שאבד עשוי לדבר בחידות. אין צורך בהסבר מכיוון שבחלום, האמת הרגשית היא מה שחשוב. הסיפורת של מורקמי פועלת באותו אופן - הדמויות שלו מקבלות את הלא רציונלי מכיוון שברמה מסוימת, זה "מרגיש" אמיתי יותר מ"המציאות".

כפסיכולוגים בתל אביב, אנו מזהים את זה כאותו מנגנון המאפשר לניצולי טראומה לגשת לזיכרונות קבורים דרך אמנות. חיילים פוסט טראומטיים מציירים שדה קרב כמערבולות אדומות מופשטות - לא תיאור מילולי, אלא תיאור רגשי. הציור "חולם" את הטראומה לצורה חדשה, מה שמאפשר להתמודד איתה. באופן דומה, בטיפול הפסיכולוגי, אני מעודד מטופלים לשחרר את הריאליזם ולאמץ ביטוי סמלי.

יצירתיות כמערכת העיכול של הנפש

אוגדן, בהשפעת וילפרד ביון, מתאר לעתים קרובות את הנפש ככזו שצריכה "לעכל" חוויה, ומציע את הטיפול כמערכת עיכול משותפת.  כאשר רגש מכריע מדי, הנפש אינה יכולה לעבד אותו, ומשאירה אותו תקוע כמו מזון לא מעוכל. חלומות - ובהרחבה, פעולות יצירתיות - משמשים כדרך של הנפש לפרק את הגושים הרגשיים הגולמיים הללו למשהו שמיש.

הצייר של מורקמי אינו מבין מדוע עליו לצייר את המפקד, כשם שכולנו עשויים לא להבין מדוע אנו נמשכים לתמונות או נושאים מסוימים באמנות. אבל הכפייה, או הגירוי, או הרעב קיימים משום שהנפש צריכה אותם. תהליך היצירה, במובן זה, אינו עוסק ביצירת משהו יפה - הוא עוסק בהישרדות. הוא הדרך שלנו לחיות בדיוק כמו נשימה או אכילה, זו הדרך להפוך את החוץ לפנים, ויותר מכך למזון.

זו הסיבה שאני מלמד אמנות ועוסק ביצירתיות  לצד הפסיכותרפיה. הדף הריק ממילים, גוש החימר, הבד הריק - אלה אינם רק חומרים או כלי עבודה; הם כלים ל"עיכול פסיכולוגי". כאשר אדם מפסל את צערו או מצייר את זעמו, הוא אינו רק יוצר אמנות - הוא חולם בזמן שהוא ער, הופך את הבלתי נתפס למשהו שהוא יכול להחזיק בידיו.

האנליטיקאי כאמן, האמן כחולם

הסיפורת של מורקמי, הפסיכואנליזה של אוגדן והתהליך היצירתי בפסיכותרפיה כולם מתכנסים לאמת אחת: "המוח מדבר בסמלים לפני שהוא מדבר במילים". הריגת המפקד אינה רק נקודת עלילה - זהו אירוע נפשי, רגע שבו הלא מודע כופה את עצמו לנראות.

כפסיכולוג, אני לא רואה בפרשנות העבר את מרכז הטיפול - אני עוזר למטופלים "לחלום את עצמם מחדש" באמצעות אמנות. כמורה, אני לא רק מלמד טכניקה - אני מזמין תלמידים להיכנע לחוסר הרציונלי, לבטוח בהיגיון של עולמם הפנימי.

בסופו של דבר, יצירתיות היא הדבר הקרוב ביותר שיש לנו לשפה משותפת בין המודע ללא מודע. הריאליזם הקסום של מורקמי, החשיבה החלומית של אוגדן ומעשה יצירת האמנות, כולם מעידים על אותה אמת עמוקה: אנחנו לא רק יוצרים כדי לבטא את עצמנו - אנחנו יוצרים כדי להתקיים בכלל.

Jeff Muhs- פיסול בבטון וצינור גומי . "התרבות כולה קוראת לך למהר, בעוד שהאמנות אומרת לך-קח את הזמן. תמיד הקשב לאמנות" ג'ינוי דיאז

Marcel Walldorf -פיסול במדיה מעורבת . "אני לא אוהב את האמירה -נתתי את חיי לאמנות. אני חושב שנכון יותר להגיד שהאמנות נתנה לי חיים"

-פיסול-Jeff Muhs. "במובן העמוק ביותר-התהליך היצירתי ותהליך הריפוי נובעים מאותו מקור, כשאתה אמן אתה מרפא"

Yasauki Onishi-דבק, פלסטיק, חוט דייג. "האמת היא תמיד תהום, אתה מוכרח-כמו בברכת שחיה, להיות מוכן לקפוץ מהקרש הרוטט של התנסויות היום-יום הטריוויאליות, ולשקוע בעומקים, כדי לעלות שוב ,צוחק ונאבק לנשום -על פני המים המוארים -ההתנסות כפולה עכשיו של פני הדברים."-פרנץ קפקא.

Florian Raiss-יציקת ברונזה צבועה
"לאמן אסור לעולם להיות אסיר של עצמו, אסיר לסגנון, אסיר למוניטין, אסיר להצלחה."-הנרי מאטיס.

מרסלה קרדנס- יציקות אפוקסי. "הניגוד ההרמוני  בין הפלסטי לאורגני הוא אחד המאפיינים המעניינים ביותר של עבודתה של מרסלה קרדנס. השילוב של אלמנטים השייכים  לעולמות מנוגדים מאפשר לאמנית  ליצור יצירות שלא ניתן לקטלג על פי ההיגיון המסורתי. במובן זה, הפסלים והרישומים המרכיבים את סדרת  "מעבר" ו"דיסקציה  "  משיגים אובייקט או דימוי היברידי הפותח דלת להבנת מציאות אחרת שבה החי והסינטטי מתערבבים. באופן דומה, שני הפרויקטים הללו משקפים מעבר בעבודתה של האמנית, מפיגורטיבי למופשט, מבלי לאבד את הגישה הרב-תחומית הטבועה בעבודתה."

מרסלה קרדנס- יציקות אפוקסי. "האמן הוא מגלה ארצות"-הנרי מאטיס

-העבודות מכמירות הלב בפיסול וציור

Choi Xooang

"כדי לראות את עובדות העולם הזה בבהירות, עלייך לראות אותם דרך דמעות."

מרגרט אטווד

Carlos/Ishikawa, London

"החלום אינו מציל את העלמה"-לואיס גלוק

Rachel Howard -כלב מביט לאחור.
" אנשים הטוענים שהם רעים -לא גרועים בדרך כלל מרובנו... אלה אנשים הטוענים שהם טובים, או אלה 

הטוענים לעליונות מוסרית בדרך כלשהיא -שצריך לחשוש מהם."-Gregory Maguire

"לכן השחקן תמיד מעט רועד מפחד שאינו מספיק, או שהוא יותר מידי, או שהוא אינו בדיוק בצורה מגושמת האחר. באופן מתמיד הוא נוגע ביצור שבתוכו. זה מערב באופן חשאי -אהבה , נשואים בן השחקן לדמות שהוא משחק. כבוד הדדי.

האם אני מספיק אתה? ולא יותר מידי אתה?

האם אני אוהב אותך בצורה נכונה?"

Hélène Cixous, from Stigmata; Unmasked!

Ugo Rondinone

"זה המוות שאת נושאת בתוכך

אדום וכלוא, שגורם לעולם 

לזרוח עבורך כפי שלא עשה מעולם."

מרגרט אטווד- שירים נבחרים

Cornelia Parker- "לא מאיפה ולא לאן"
"אמנות קשה לא מפני שהיא רוצה להיות קשה, אלא מכיוון שהיא רוצה להיות אמנות." Donald Barthelme

Jacob Hashimoto-גל ענק-יציקת שברי זכוכית.

הישאר עסוק בהישרדות, חקה את העצים, למד להרפות כדי להחלים, ולמד ששום דבר לא נשאר אותו דבר לזמן ארוך. גם לא הכאב. כאב נפשי, שחרר אותו ותן לו לעבור, תן לו ללכת."

May Sarton, from Journal of a Solitude