חוגים לילדים :מה קורה ליצירתיות כשאנחנו מתבגרים?

חוגי אמנות לנוער

חוגים לילדים :מה קורה ליצירתיות כשאנחנו מתבגרים?

כמי שמלמד ילדים אמנות, , ולא פעם מלווה אותם שנים ארוכות גם כבוגרים,אני תמיד עומד  קצת נדהם מול

איזו נפילה חדה ביצירתיות המתרחשת בכיתה א',וממשיכה לאורך החיים.  פתאום לומדים לצייר כמו שצריך ,

להשאר בתוך הקווים, פתאום העולם הפנימי נזנח לטובת התאמה לעולם החיצוני,  יש נכון ולא נכון.

אני זוכר את עצמי כילד מרים חפצים מהרצפה בעזרת כפות הרגליים, ממצמץ בעיניים שעות כדי לבדוק

אם לא רואים מפלצות או פיות בדרך זו,(רואים). שתי לחיצות על גוש פלסטלינה הספיקו כדי לפסל ממנו

פיל שיכל לבלוע נמלים - שאף אחד לא ראה מלבדי,

 הסתכלתי  במבוגרים ותהיתי איפה נמצא הרגע הזה שבו אתה מאבד את גמישות כפות הרגליים.

איפה מתרחש אובדן האפשרויות, מתי אתה מתקבע כמבוגר?, המוח שלך והגוף שלך מפסיקים לחלום.

מתי אתה מסתכל באדם שהולך על חבל ומפסיק להודיע גם אני יכול.

מחקר חדש שפורסם ממש בימים אלה בניו יורק טיימס  עוסק בשאלה זו בשני היבטים, פתרון בעיות פיזיות,

ופתרון בעיות חברתיות.

המסקנות בפתרון בעיה פיזית מאשרות את התחושה שיש לרבים- ילדים בגיל טרום בית ספר הם היצירתיים ביותר.

אחריהם מגיעים ילדים בגיל בית ספר, ישנה נפילת יצירתיות חדה בגיל ההתבגרות והתשובות של המבוגרים הן הקונבציונליות ביותר.

בתחום הבעיה החברתית התוצאות מעט שונות, היצירתיים ביותר היו שוב- ילדי טרום בית ספר, אבל את המקום ה

שני תפסו יחד ילדי בית הספר והמבוגרים. כנראה שמתבגרים הם קבוצה שסובלת מלחצים חברתיים כבדים ,לא בכדי שיעור ההתאבדות בקרבם עקב בעיות חברתיות הוא הגבוה ביותר.

מדוע יצירתיות דועכת בדרך כלל עם הגיל, ומה מייחד את אלה שממשיכים להיות יצירתיים?

אחד ההסברים הוא העובדה שככול שאנו מתבגרים אנחנו יודעים יותר, (על היכולת- לא לדעת , כתבתי הרבה במקומות אחרים,

ההשעיה של הידיעה, היא מרכיב מהותי בכל תהליך יצירתי-או לעניין זה בכל הקשבה). לידע יש כמובן צד חשוב, ידע הוא יתרון

הישרדותי. אבל ידע הוא גם משהו ששייך לעבר. הוא לא פעם חוסם את האפשרות לראות דרכים  חדשות.

עורכי המחקר(Allison Gopnik and Tom Griffiths), עושים אבחנה בן גילוי, ולבן ניצול ידע, כמבוגרים אנו מנצלים

בדרך כלל את הידע שיש לנו, אנחנו מקטלגים ומוצאים מצבים דומים, ומשתמשים בידע הקיים כדי לפתור את המצב החדש.

זה יעיל והגיוני- ילדים מתחילים מאפס כל בעיה, הכל פתוח בפניהם,גם מה שלא הגיוני.

(והנה עוד סיבה לאבדן יצירתיות ככל שאנחנו מתבגרים אנחנו פוחדים יותר מנפילות, כישלונות וכ' אנחנו מאבדים

את האומץ, בואו נגיד את האמת, בכל זאת הכל אצלנו מתאחה לאט יותר, גם הלב).

בני האדם ככלל הם המין עם תקופת ההתבגרות הארוכה ביותר,עם תקופת התלות בהורים הארוכה ביותר.

כשבוחנים הבדלים בן תרבויות, ככל שתרבות מאפשרת ילדות ארוכה יותר, כך היא מאפשרת יצירתיות גדולה

יותר, ותרבות מורכבת יותר. בעצם צריך לזכור שמושג הילד בתרבות המערבית הוא חדש למדי וחופף למהפכה המדעית,

והתעשייתית, עד המאה ה18, לא התייחסו אל ילדים כבעלי צרכים אחרים ממבוגרים. זהו רעיון חדש למדי  

שאותו אנחנו עוד מפתחים ומאריכים. ("הילד בן 30 יש לו חום גבוה")

יש עוד מרכיב באבדן היצירתיות והוא כרוך בהשלמה עם עצמך. מי לא רוצה להיות סוף סוף שלם עם עצמו,

אולם כמו שמציין רונלד בריטון ב"אמונה ודמיון", , כשצייר מגיע אל השלמה עם עצמו הוא מפסיק לצייר,

השלמה היא סוג של מוות יצירתי,וכמו שאמרו הטוקיניגהדס-"גן עדן הוא מקום בו שום דבר אף פעם, לא קורה",
Heaven is a place
A place where nothing
Nothing ever happens

When this kiss is over
It will start again
It will not be any different
It will be exactly the same

אי נחת היא מרכיב חיוני ביצירתיות,  בכל זאת להיכשל זה לא קל, כשאני בוחן אמנים שהמשיכו להיות יצירתיים בגיל מאוחר,

לכולם יש מרכיב של מרד בעצמם. פיקאסו המציא את עצמו מחדש שוב ושוב, חיים גורי המבוגר מורד בחיים גורי הצעיר,

חווה אלברשטיין מרשה לעצמה להיות מרירה  ולעסוק באבל ואובדן, לנפץ את ההרמוניה המוזיקלית של שיריה הישנים, ולהתחיל

לכתוב ולהלחין בעצמה. אנתוני גרומלי לומד לפסל מחדש בגיל 75, וממציא את מחדש את המרחב הפיסולי.

בכלל כל אותן תכונות שאנו נוטים לראות כחיוביות בבגרות : יציבות ,עקביות , מיקוד,  אחריות וכ' עומדות במתח מול היצירתיות

(אני אוהב את ההגדרה של יעקב אגמון לאמנות-"אמנות היא חוסר אחריות")

" בכל אדם שעבר את גיל השמונים אתה מבין את הביטוי "גבורות". איני מתכוון לאלה הסובלים מירידת כושר המחשבה

דווקא אלא לאלה שמחשבתם ורוחם איתם - גם ביניהם רק לעתים רחוקות אתה פוגש רוח שניצלה היטב את רבות השנים

והלכה וגדלה ככל שראתה עוד. העניין אינו כרוך רק בעצם קיומם הבריא של כישורי התודעה. הרי יש ראשים מבריקים

שרוחם נקרשת כבר בגיל ארבעים או חמישים וגם אם הם מסגלים שינויים או סגנונות חדשים אתה חש היטב שרק מבחוץ הצטבעו.

העניין טמון כנראה בגדילה שאינה נעצרת. בצורך לגדול, ולא פחות מכך - בהסכמה לגדול. 

אריאל הירשפלד כותב על חיים 


חוגי ציור לנוער

חוגים לילדים ונוער

סדנאות לילדים ונוער

ורד גרזנשטיין

חוג ציור לילדים ונוער

מיקי-חוג ציור לילדים ונוער