נרקיסיזם קהילתי: למי טוב האדם הטוב?

מה קורה כשאדם רואה בעצמו מיטיב יוצא דופן? האם הוא באמת עוזר יותר, וכיצד הרצון בהכרה יכול להפוך נתינה למקור של משמעות, קשרים, מעמד וכוח?

בסדרה „המשרד” עומד על שולחנו של מייקל סקוט ספל שעליו כתוב „World's Best Boss” — הבוס הטוב בעולם. את הספל הוא קנה לעצמו.

מייקל רוצה להיות מנהל טוב, ואולי יותר מכך, הוא רוצה שעובדיו יאהבו אותו ויחשבו שהוא מנהל טוב. הוא מארגן מסיבות, מבקש ליצור תחושה של משפחה, מתעניין בחייהם של עובדיו ומשתדל להיות נוכח ברגעים החשובים להם. הוא גם פולש לחייהם, מתקשה לראות מתי הם נבוכים ממנו, ומעמיד את הצורך שלו באהבה ובהכרה מעל לצרכים שלהם.

לא כל הדאגה שלו מזויפת. ולא כל מה שהוא עושה בשם הדאגה הזאת מועיל.

הספל מצחיק מפני שהוא נושא הכרה שאמורה הייתה להגיע מאחרים, אבל מייקל העניק אותה לעצמו. ובכל זאת, הוא אינו רק אדם שמתיימר להיות אהוב. יש רגעים שבהם עובדיו באמת אוהבים אותו, ויש מעשים שלו שמצדיקים את אהבתם.

מה קורה כאשר להיות אדם טוב נעשה לדמות שדרכה הוא מבין את עצמו ואת יחסיו עם אחרים? הוא אינו רק רוצה לעזור, אלא זקוק לראות בעצמו אדם מיטיב באופן יוצא דופן — ולכך שאחרים יראו אותו כך? האם הדימוי הזה גורם לו לעשות יותר טוב, או שהוא עלול לעמוד בדרכו לראות מה האחר באמת צריך? ומה קורה כאשר האנשים שלהם הוא מבקש להיטיב אינם מזהים אותו בדמות הזאת, או אינם רוצים את הטוב שהוא מציע?

הפסיכולוגיה נתנה לצורה מסוימת של האדרת העצמי באמצעות הטוב שם: נרקיסיזם קהילתי.

כיצד אפשר להיות טוב מאחרים באמצעות היותך טוב?

אנחנו רגילים לזהות נרקיסיזם עם אדם שמייחס לעצמו יכולת יוצאת דופן, כוח, הצלחה או חשיבות. הוא רוצה להיות החכם ביותר, המוצלח ביותר, מי שכולם מבחינים בו.

אבל יש דרכים אחרות להיות יוצא דופן בעיני עצמך. להיות מוסרי יותר מאחרים, נדיב יותר, אמפתי יותר, מסור יותר לטובת הכלל. לא העשיר ביותר או החזק ביותר. להיות האדם הטוב ביותר.

בשנת 2012 הציעו Jochen Gebauer ועמיתיו את המושג „נרקיסיזם קהילתי” (Communal Narcissism). הם הבחינו בין נרקיסיזם המבטא גדלות בתחומים של יכולת, הישג וסמכות, לבין נרקיסיזם שבו תחושת הגדלות מתבטאת בתחומי הדאגה לאחרים, החמימות והמוסריות.

בשני המקרים עשויים להופיע צורך בהערכה, תחושת זכאות וחשיבות עצמית מופרזת. אבל הדרך שבה האדם מבקש לבסס את גדולתו שונה.

אחד מפריטי השאלון שפיתחו החוקרים הוא „אני האדם הכי עוזר שאני מכיר”. פריטים אחרים עוסקים ביכולת יוצאת דופן להקשיב, לדאוג לאחרים או להשפיע לטובה על העולם.

הצורך להיות משמעותי בחייהם של אחרים אינו נרקיסיסטי כשלעצמו. הוא נחקר גם תחת המושג Mattering — התחושה שאנחנו חשובים לאחרים ושאנחנו מוסיפים ערך לחייהם. יש הבדל בין הרצון להיות חשוב למישהו לבין הצורך להיות חשוב יותר מכולם; בין הידיעה שעזרתי לאדם לבין הצורך לראות בעצמי אדם שעוזר יותר מאחרים. נרקיסיזם קהילתי אינו עצם הצורך להיות נחוץ או מוערך, אלא צורה של האדרת העצמי שבה הטוב שאני עושה, או מאמין שאני עושה, נעשה ראיה לגדולתי.

אבל כיצד מבחינים בין הטוב שאדם עושה לבין הגדלות שהוא מייחס לעצמו באמצעותו?

השאלונים של Gebauer מודדים בעיקר את האופן שבו אנשים מתארים את עצמם. הם יכולים לזהות תחושת גדלות בתחום הנתינה, אבל אינם מגלים ישירות מה מניע כל מעשה. אדם שמצהיר שהוא עוזר יותר מכולם עשוי להגזים בהערכת מעשיו. מכאן עדיין לא נובע שהוא עוזר רק כדי שיעריצו אותו.

ההבדל בין תיאור עצמי לבין מניע אינו קטן. הוא ההבדל בין דבר שאנחנו יכולים למדוד לבין הסבר שאנחנו מציעים למה שאינו גלוי לנו.

האם האדם הטוב באמת טוב יותר?

באחד ממחקריו של Gebauer השתתפו 106 סטודנטים שעבדו בקבוצות והעריכו זה את זה. ככל שציונם בנרקיסיזם קהילתי היה גבוה יותר, כך הם תיארו את עצמם כחמים ומתחשבים יותר — אבל חבריהם לקבוצה נטו לדרג אותם דווקא כפחות חמים ומתחשבים בהשוואה לסטודנטים אחרים. הקשר השלילי בהערכות החברים נמצא גם במדידה נוספת, כעבור שבעה שבועות.

ב־2019 הרחיבו Andreas Nehrlich ועמיתיו את הבדיקה בשני מחקרים שכללו 688 ו־336 משתתפים. הם השוו בין הערכת האדם את מידת העזרה והנתינה שלו לבין התנהגות שנמדדה במחקר והערכות של אנשים שהכירו אותו. נרקיסיזם קהילתי נקשר לתפיסה עצמית גבוהה של נדיבות ועזרה, אך לא ליתרון מקביל במדדים האחרים. החוקרים מצאו גם שהפער בין התפיסה העצמית לבין המדדים האחרים היה גדול במיוחד בקרב בעלי נרקיסיזם קהילתי גבוה.

הממצא אינו שהם אינם עוזרים, אלא שהם מייחסים לעצמם יתרון מוסרי שהמחקר אינו מוצא לו ביטוי מקביל בהתנהגות. לעומת זאת, נרקיסיזם הממוקד בהישגים ובעליונות אישית נקשר לפחות פרו־חברתיות, אבל לא לאותה הפרזה בהערכת הנדיבות העצמית. אצל האחד תחושת הגדלות אינה מחייבת להיות אדם מיטיב; אצל האחר, האמונה שהוא מיטיב באופן יוצא דופן היא חלק מן הגדלות עצמה.

מחקר של Yang ועמיתיו מ־2018 הוסיף ממד נוסף. המשתתפים התבקשו להציע חלוקת כסף או להחליט אם לקבל חלוקה שהציע אדם אחר. בעלי ציונים גבוהים בנרקיסיזם קהילתי לא הציעו חלוקות שוויוניות יותר ולא נטו יותר לדחות הצעות בלתי הוגנות. ובכל זאת, הם תיארו את עצמם כאלטרואיסטיים יותר, ייחסו חשיבות רבה יותר להוגנות ודיווחו על זעם רב יותר לנוכח אי־צדק.

בניסוי נוסף נמצאה אצלם גם תגובה מוחית מוגברת להצעות בלתי שוויוניות, במדידת EEG. החוקרים פירשו אותה כרגישות מוגברת לאי־הוגנות, אף שהמדידה אינה מאפשרת לדעת מה בדיוק הרגישו.

כלומר, אין מדובר רק באנשים שאומרים שהם מוסריים יותר מכפי שמעשיהם מעידים. גם החשיבות שהם מייחסים לצדק והתגובה שלהם לאי־הוגנות אינן מלוות בהכרח בהתנהגות הוגנת יותר. הרגישות יכולה להיות ממשית, גם כשהיא אינה מתורגמת למעשה.

ב־2023 ביקשו Marta Rogoza ועמיתיה לברר אם אפשר להבחין בין שני דברים שהשאלון עשוי לערבב: נטייה לחמימות ולדאגה לאחרים, והאדרת העצמי באמצעות התכונות האלה.

הם בדקו מה הקשר בין נרקיסיזם קהילתי לבין התנהגות ויחסים כאשר מביאים בחשבון את מידת הקהילתיות הרגילה של האדם. לאחר הבקרה הסטטיסטית נמצא שככל שציון הנרקיסיזם הקהילתי היה גבוה יותר, כך המשתתפים נטו לתרום פחות כסף, להיות פחות נעימים ביחסים ולזכות לפחות אהדה מאחרים.

הממצא הזה אינו אומר שכל אדם בעל נרקיסיזם קהילתי גבוה הוא פחות נדיב או פחות אהוד. ללא ההפרדה הסטטיסטית, חלק מן הקשרים השליליים לא הופיעו. אבל הוא מצביע על אפשרות חשובה: הנטייה לדאוג לאחרים והנטייה לראות בעצמך אדם מיטיב באופן יוצא דופן עשויות להתקיים יחד, בלי שהן קשורות באותו אופן להתנהגות וליחסים.

ארבעת המחקרים אינם מודדים בדיוק את אותו הדבר, אבל יחד הם מצביעים על כיוון: ככל שאדם רואה בעצמו מיטיב יוצא דופן, אין פירוש הדבר שהוא מיטיב יותר בפועל. במחקרים מסוימים, האנשים סביבו אף חווים אותו כפחות מתחשב, וכשמבחינים סטטיסטית בין קהילתיות רגילה לבין האדרה עצמית, מתגלים קשרים גם לפחות נדיבות ולאהדה נמוכה יותר.

זו לא הוכחה שהנתינה היא הצגה או שהאדם אינו מאמין בטוב שהוא מייחס לעצמו. הבעיה אינה בהכרח שהטוב מזויף, אלא שהאמונה בגדולתו של האדם כמיטיב אינה ערובה לטוב שהוא עושה.

אבל אם הדימוי העצמי אינו מבטיח התנהגות מיטיבה, האם הוא יכול דווקא להניע אותה? ומה משתנה כשהעולם מעניק לאדם הכרה על הטוב שהוא מייחס לעצמו?

מה קורה כשהטוב זוכה לקהל?

„הנותן צדקה לעניים ולא ידע למי נתן ולא ידע העני ממי לקח, שהרי זו מצוה לשמה”, כתב הרמב״ם בהלכות מתנות עניים.

אפשר לעשות מעשה מועיל בלי שאיש ידע מי עשה אותו. אפשר גם לעשות אותו כששמך יופיע על שלט, בתמונה, ברשימת התורמים או בפרסום ברשת. המעשה עשוי להיות זהה. התנאים שבהם הוא נעשה שונים.

ב־2018 פרסם Iman Naderi סדרה של חמישה מחקרים על נרקיסיזם קהילתי והתנהגות סביבתית. המשתתפים בעלי הציונים הגבוהים תפסו את עצמם כאנשים הדואגים במיוחד לסביבה, אך הדיווחים האלה לא לוו באופן עקבי בהתנהגות סביבתית תואמת. התמונה השתנתה כאשר נבחנו התנאים: נראות ציבורית של המוצר או המעשה, וכן תועלת חברתית שהאדם ציפה להפיק ממנו, נקשרו לנטייה גבוהה יותר לפעול למען הסביבה. כאשר פעולה סביבתית נתפסה כמחייבת הקרבה של אינטרס אישי, הנטייה נחלשה.

ההכרה אינה רק פרס שמגיע אחרי המעשה. היא יכולה להיות חלק מן התנאים שבהם המעשה נעשה. ואם אדם בוחר במוצר שפגיעתו הסביבתית קטנה יותר משום שאחרים יראו אותו משתמש בו, התוצאה הסביבתית אינה מתבטלת בשל המניע החברתי. אבל גם לא כל פעולה שמספקת מוניטין של מוסריות מועילה בהכרח. ייתכן שהיא שטחית, וייתכן שתוחלף בהתנהגות אחרת כאשר כבר לא יהיה קהל.

כך משתנה השאלה. במקום לחפש את הנרקיסיזם בתוך האדם, כאילו הוא הסיבה הנסתרת שמסבירה את הכול, אפשר לבחון גם את העולם שבו הוא פועל. אם החברה מתגמלת נדיבות גלויה, הרצון בהכרה יכול להניע נדיבות, כפי שראינו בדף עבור מי הנרקיסיזם הוא הפרעה?, שם העולם מתגמל את מי שמבקש להיראות. אם אין תגמול כזה, אותו אדם עשוי לנהוג אחרת. אלא שהקהל אינו רק מי שמוחא כפיים. נתינה יכולה ליצור הון חברתי: קשרים, אמון, גישה למשאבים ומעמד בקהילה. אלה אינם רק תגמולים על מעשים טובים, אלא מקורות ממשיים של כוח והשפעה. אדם שמארגן מבצעי התרמה, מתנדב או מקים מיזם חברתי עשוי להפוך באמצעותם לדמות מרכזית, כזו שאנשים פונים אליה ושביכולתה לגייס אחרים לפעולה.

בנרקיסיזם קהילתי, האפשרות הזאת מעניינת במיוחד. האדם אינו מבקש בהכרח להיתפס כחזק או כמוצלח ביותר; הוא מבקש להיתפס כמיטיב יוצא דופן. אבל גם הדימוי הזה יכול להעניק כוח. מחקרים על נרקיסיזם בכלל מצאו שבעלי נרקיסיזם גבוה נוטים יותר להגיע לעמדות מנהיגות, גם אם אינם מנהיגים טובים יותר. מחקר על נרקיסיזם קהילתי מצא קשר חזק במיוחד לצורך באישור ובתגובות ברשתות החברתיות. עדיין לא הוכח שבעלי נרקיסיזם קהילתי מצליחים יותר מאחרים להפוך את ההכרה הזאת לקשרים ולהשפעה.

השאלה אינה רק אם הנתינה מספקת לאדם תחושת גדלות, אלא כיצד היא עשויה להעניק לו כוח ממשי. אין צורך להניח שהקשרים נוצרו מתוך תכנון מראש, או שהנתינה הייתה מזויפת. הנתינה יכולה להיטיב עם האחר ובאותו זמן לחזק את מעמדו של הנותן. וככל שמעמדו מתחזק, הוא עשוי לקבל אפשרויות נוספות לעזור — וגם להשפיע על אחרים.

ומי שתופס מקום חדש בעולם עשוי להשתנות בעקבותיו.

כשהעזרה נעשית תפקיד, והתנדבות נעשית זהות

התנדבות מעניינת במיוחד משום שהיא אינה מבטיחה תגמול כספי, אבל יכולה לספק משמעות, שייכות, הכרת תודה, קשרים ותחושת נחיצות.

ב־2022 בדקו Stephanie Freis ו־Amy Brunell כיצד סוגים שונים של נרקיסיזם נקשרו לעזרה בתקופת סגרי הקורונה. במחקר השתתפו 229 אנשים, מהם 151 דיווחו שסייעו לאחרים. בעלי נרקיסיזם קהילתי גבוה דיווחו על מגוון רחב יותר של פעולות עזרה ועל יותר שעות עזרה. כאשר נשאלו מדוע עזרו, המניעים שלהם נקשרו לדאגה לאחרים ולהנאה מן האתגר שבעזרה, ולא לקידום עצמי. אבל אף אחד מן המניעים האלה לא הסביר את מספר שעות העזרה. החוקרות מצאו גם שמי שעזר במגוון רחב של דרכים נטה לספר על כך יותר לאחרים, ושהסיפור נקשר לתחושת גדלות רגעית גבוהה יותר.

כל הנתונים במחקר הזה הם דיווח עצמי, אבל הוא פותח אפשרות: האדם אינו רק עוזר כדי להרגיש חשוב. העזרה עצמה, והסיפור שהוא מספר עליה, יכולים להשתתף בעיצוב התחושה הזאת. אדם עשוי להתנדב משום שאכפת לו מאחרים, ובאמצעות ההתנדבות להרגיש שהוא טוב יותר מאחרים. אין הכרח שהמניע השני יבטל את הראשון, או שהראשון יגן עליו מפני השני.

הדברים אינם מוגבלים להתנדבות. במחקר שפרסמה Anne Fennimore ב־2021 נמצא קשר חיובי בין נרקיסיזם קהילתי לבין מוטיבציה לשירות הציבור, ודרכה קשר עקיף לתעסוקה במגזר ללא כוונת רווח. המחקר מציע שהשאיפה לשרת אחרים ותחושת חשיבות עצמית קהילתית יכולות להשתתף באותה מערכת מוטיבציונית.

בהוראה, ברפואה, בטיפול נפשי, בעבודה סוציאלית ובמנהיגות חברתית, עצם התפקיד מעניק לאדם אפשרות להיות נחוץ לאחרים. הוא גם מעניק לו מעמד מקצועי, סמכות, ולעיתים גישה למקומות האינטימיים והפגיעים ביותר בחייהם.

אלא שמקצוע העזרה אינו רק במה שעליה האדם מבטא תכונות שכבר קיימות בו. המפגש עם אחרים יכול גם לשנות אותו. מורה עשוי להיכנס לכיתה מתוך רצון להיות דמות משמעותית, ולגלות שתלמידיו אינם רוצים את מה שהוא מבקש להעניק להם. מטפל יכול להרגיש שעזר לאדם להשתנות, ולשמוע מן המטופל שההבנה הזאת מחמיצה את מה שקרה לו.

ברגע כזה נפתחת שאלה שאינה נוגעת רק למניע המקורי לבחור במקצוע: האם האדם מסוגל לאפשר למי שהוא עוזר לו לשנות גם את תפיסתו העצמית כמיטיב? אפשר להיאחז בדימוי של מי שתמיד יודע מה טוב לאחר. אפשר גם לתת למפגש לערער את הידיעה הזאת.

אין עדיין בסיס לטעון שאחד המסלולים האלה אופייני דווקא לבעלי נרקיסיזם קהילתי. אבל זו דרך לבחון את התכונה כמשהו שמתקיים בתוך יחסים משתנים, ולא רק כתכונה שמסבירה אותם מבחוץ.

ומה קורה לאדם שמקבל את הטוב?

מספרים על אדם שהתגאה בכך שעזר לזקנה לחצות את הכביש. כששאלו אותו מדוע המעשה דרש מאמץ גדול כל כך, השיב: „כי היא בכלל לא רצתה לעבור”.

השאלה מי מגדיר מהי עזרה אינה מתעוררת רק אחרי המעשה; היא חלק מן המעשה עצמו. והיא נעשית קשה יותר דווקא כשהעזרה אכן מועילה. לפטרונות יש היגיון פשוט: אני יודע טוב ממך מה טוב עבורך. אין הכרח שהדאגה תהיה מזויפת, וגם לא שהתוצאה תהיה מזיקה. אבל כאשר טובתו של האחר מוגדרת בידי מי שעוזר לו, האחר עלול לאבד את סמכותו לקבוע מה נחוץ לו ומה הוא מוכן לקבל.

הפסיכולוג החברתי הישראלי אריה נדלר הציע ב־2002 לבחון עזרה גם כיחסי כוח. במחקריו על יחסים בין קבוצות הוא הבחין בין עזרה המעניקה פתרון ומשמרת תלות לבין עזרה המרחיבה את יכולתו של המקבל להתמודד בעצמו. אותו מעשה שנראה כמו נדיבות יכול לשמר פערי מעמד, ועזרה אחרת יכולה לצמצם אותם.

המחקר של נדלר אינו מחקר על נרקיסיזם קהילתי. הוא מאפשר לבחון דבר שהשאלונים על אישיות אינם מודדים: מה העזרה עושה ליחסים בין הנותן למקבל, ומה קורה ליכולתו של המקבל להחליט בעצמו.

במחקר על נרקיסיזם קהילתי יש סימנים לכך שתפיסה עצמית של נתינה אינה מספרת את כל הסיפור. במחקר של Christopher Barry ועמיתיו מ־2017 השתתפו 136 מתבגרים בני 16–19 שחיו במסגרת משותפת. נרקיסיזם קהילתי נקשר לדיווח עצמי גבוה יותר על התנהגות פרו־חברתית, אבל גם לדיווחים של עמיתים על תוקפנות. אין פירוש הדבר שהמתבגרים פגעו דווקא באנשים שלהם עזרו, או שהנתינה יצרה את התוקפנות. אבל הפער בין ההערכה העצמית לבין חווייתם של אחרים אינו מוגבל לשאלה כמה עזרה ניתנה.

גם הצופים הם חלק מהתמונה. הציבור יכול להעריך אדם על נדיבותו, והארגון יכול לתגמל אותו במעמד ובסמכות, גם אם מי שמקבל את העזרה חווה אותה כבלתי רצויה או כמגבילה. כך עשויה להיווצר מערכת שבה הצופים, הנותן והמקבל אינם מסכימים מהו המעשה הטוב שנעשה, אבל דווקא קהל הצופים הוא שמעניק לנותן את הכוח להמשיך בו.

קדוש או גיבור — איזה טוב האדם מבקש לגלם?

לא כל תחושת גדלות הקשורה בפעולה לטובת אחרים נראית אותו הדבר.

בשנת 2025 הציעו Magdalena Żemojtel-Piotrowska ועמיתיה להבחין בין שני ממדים של נרקיסיזם קהילתי: קדושה נרקיסיסטית וגבורה נרקיסיסטית.

הראשון מבוסס על תפיסה עצמית מופרזת של חמימות, אכפתיות ומוסריות. האדם רואה בעצמו אדם טוב באופן יוצא דופן.

השני מבוסס על תחושת חשיבות יוצאת דופן ביכולתו לשפר את העולם. האדם אינו רק מוסרי יותר מאחרים בעיני עצמו; הוא גם רואה בעצמו מי שמסוגל לחולל שינוי שאחרים אינם יכולים לחולל.

החוקרים בחנו את ההבחנה ב־11 מדגמים מפולין, שכללו 5,606 משתתפים. הם מצאו שבממד הקדושה ההאדרה העצמית התמקדה בתכונות קהילתיות, ואילו בממד הגבורה היא התבטאה גם בתכונות של יכולת והישג. ההבחנה עדיין חדשה, והחוקרים עצמם מציגים אותה כהצעה מושגית ומדידתית שיש להמשיך לבחון.

במחקר בין־לאומי שפורסם ב־2024, ובו יותר מ־15 אלף משתתפים מ־61 מדינות, התגלו הבדלים בין שני הממדים בתגובות למגפת הקורונה. קדושה נרקיסיסטית נקשרה ליותר התנהגויות מניעה מדווחות ולפחות אמונות רפואיות בלתי מבוססות. גבורה נרקיסיסטית, לעומתה, נקשרה ליותר אמונות קונספירטיביות, וכן ליותר אמונות רפואיות שגויות ולהתנהגויות אגירה. ובכל זאת, שני הממדים נקשרו גם ליותר דיווחים על מתן תמיכה רגשית לאחרים.

ההבדל בין הקדוש לגיבור אינו רק במה שהאדם מאמין על עצמו, אלא גם בתפקיד שהוא מבקש למלא כשהעולם נמצא במשבר. אצל האחד הגדלות קשורה להיותו אדם מוסרי ודואג; אצל האחר היא קשורה לתחושה שהוא מסוגל להתמודד עם סכנה שאחרים אינם מסוגלים להתמודד איתה. המחקר אינו מוכיח שתפיסות העצמי האלה גרמו להתנהגויות שנמדדו, אבל הוא מראה שהן נקשרות לדפוסים שונים של אמונות ופעולות.

הרצון לשנות את העולם אינו מוכיח גדלות נרקיסיסטית, כפי שאינו מוכיח יכולת ממשית לשנותו. גם ההבחנה בין קדושה לגבורה אינה פותרת את השאלה מה משתנה בעולם, לטובת מי ובאיזה מחיר.

אנחנו יכולים להעריך אדם על הנכונות שלו לפעול למען אחרים, ובכל זאת לבחון את האופן שבו הוא מבין את עצמו ואת המחיר שפעולתו גובה.

כשהטוב אינו מתקבל כטוב

מה קורה לאדם שבנה חלק מתחושת ערכו סביב העזרה לאחרים, כאשר התגובה שהוא מקבל אינה התגובה שציפה לה?

אדם מקדיש שנים להתנדבות ואינו זוכה להכרה. אדם אחר מגייס כסף למטרה חשובה ומגלה שמבקרים את דרכו. ומי שקיבל עזרה אומר לנותן: מה שעשית פגע בי.

אלה שלושה מצבים שונים. בראשון נשללת ההכרה. בשני מוטלת בספק הדרך. בשלישי מתערערת גם הידיעה של הנותן על משמעות מעשיו. הוא חשב שהיטיב עם האחר, והאחר מספר לו סיפור אחר.

מה קורה לתחושת הגדלות של אדם הרואה בעצמו מיטיב יוצא דופן כשהסיפור הזה מגיע אליו?

מחקרים על נרקיסיזם בכלל מצביעים על קשר בין פגיעה בהערכה העצמית לבין תגובות של כעס והתגוננות. אבל אין בידינו בסיס לקבוע שכך יגיב דווקא אדם בעל נרקיסיזם קהילתי. וחשוב מכך, התגוננות אינה האפשרות היחידה. ביקורת יכולה להביא גם לחשבון נפש ולשינוי.

טארה וינקלר הקימה בית יתומים בקמבודיה מתוך רצון לעזור לילדים. בהמשך גילתה שחלק מן הילדים כלל לא היו יתומים, ושהמערכת שבה פעלה הרחיקה ילדים ממשפחותיהם. היא שינתה את דרכה והחלה לפעול נגד מודל בתי היתומים שהיה בבסיס פעילותה.

אין סיבה לראות בווינקלר דוגמה לנרקיסיזם קהילתי. הסיפור שלה מציב שאלה אחרת: מה נדרש מאדם כדי להכיר בכך שמעשה שהיה מקור לגאווה ולמשמעות בחייו היה גם חלק מבעיה?

אבל גם כאן הדברים מסתבכים. אדם יכול להפוך את חשבון הנפש עצמו לסיפור חדש על גדולתו. קודם הייתי מי שהציל ילדים; עכשיו אני מי שהיה אמיץ מספיק להודות בטעות. האם זה מבטל את השינוי? לא בהכרח. ייתכן שאדם זקוק לסיפור חדש על עצמו כדי שיוכל להשתנות. השאלה היא אם הסיפור החדש נשאר פתוח למה שעוד אינו יודע.

כאן אני רוצה לחזור אל המושג נרקיסיזם קהילתי, אבל לשאול עליו שאלה שהמחקרים שסקרנו עדיין אינם משיבים עליה.

השאלונים בודקים עד כמה אדם מייחס לעצמו נדיבות, מוסריות ודאגה יוצאות דופן. הם יכולים לבחון את הפער בין התיאור העצמי שלו לבין האופן שבו אחרים מעריכים אותו. אבל מה קורה כאשר הפער הזה נעשה חלק מן היחסים עצמם? כאשר האחר אינו רק מדרג את האדם כפחות מתחשב, אלא אומר לו: אינך רואה מה אתה עושה לי.

האם הביקורת משנה את מה שהאדם יודע על עצמו, או שהיא הופכת מיד להסבר על האחר — על כפיות הטובה שלו, על חולשתו, על חוסר יכולתו להבין מה נחוץ לו?

ויש אפשרות קשה עוד יותר, שאינה כרוכה בביקורת או באכזבה. מה קורה כאשר העזרה מצליחה? כאשר תלמיד יכול להמשיך בלי מורו, כאשר מטופל מסיים טיפול, כאשר קהילה לומדת לפעול בלי מי שהקים עבורה את המפעל החברתי?

הצלחה כזאת יכולה להעניק לנותן סיפוק עמוק. אבל אם תחושת ערכו תלויה גם בהיותו נחוץ, היא יכולה לקחת ממנו דבר שהיה מרכזי בזהותו. האם הוא יכול לשמוח בהצלחתו של האחר גם כשההצלחה הזאת מצמצמת את מקומו בחייו?

הרמב״ם, שמיקם את הנתינה בסתר במעלה השנייה של הצדקה, הציב מעליה עזרה מסוג אחר: מתנה, הלוואה, שותפות או מציאת עבודה, „כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול”. המעלה העליונה אינה עצם הנדיבות, ואפילו לא הוויתור על ההכרה בה, אלא האפשרות שהעזרה תשנה את מצבו של המקבל עד שלא יזדקק עוד לצדקה.

אבל מה קורה כאשר מה שטוב למקבל אינו טוב באותה מידה לזהותו של הנותן?

אולי כאן נפתחת שאלה אחרת על הטוב. לא רק האם האדם עושה את מה שהוא מאמין שהוא עושה, אלא האם הוא יכול לאפשר למעשיו להגיע לתוצאה שאינה מחזקת עוד את הסיפור שהוא מספר על עצמו.

הוא יכול להעניק לאחר דבר בעל ערך, והאחר יכול לקבל אותו, לשנות אותו, לדחות אותו או להמשיך בלעדיו.

האם אדם יכול לשמוח בטוב שעשה גם כשמי שקיבל אותו כבר אינו זקוק לו?

על השאלה מתי נרקיסיזם הוא הפרעה, ועבור מי, כתבתי בדף עבור מי הנרקיסיזם הוא הפרעה?, ועל נרקיסיזם אצל נשים בדף אישה נרקיסיסטית: מי משתקפת במראה?.

מקורות מחקריים

1. Gebauer, J. E., Sedikides, C., Verplanken, B., & Maio, G. R. (2012). Communal narcissism. Journal of Personality and Social Psychology, 103(5), 854–878. PubMed.
2. Nehrlich, A. D., Gebauer, J. E., Sedikides, C., & Schoel, C. (2019). Agentic narcissism, communal narcissism, and prosociality. Journal of Personality and Social Psychology, 117(1), 142–165. מאמר.
3. Yang, Z., et al. (2018). Communal narcissism: Social decisions and neurophysiological reactions. Journal of Research in Personality, 76, 64–73. מאמר.
4. Rogoza, M., Marchlewska, M., & Rogoza, R. (2023). Towards integration of communal narcissism within the structure of the narcissistic personality traits. Journal of Research in Personality, 102, 104316. מאמר.
5. Lynam, D. R., Hoyle, R. H., & Newman, J. P. (2006). The perils of partialling: Cautionary tales from aggression and psychopathy. Assessment, 13(3), 328–341. מאמר.
6. Prilleltensky, I. (2020). Mattering at the intersection of psychology, philosophy, and politics. American Journal of Community Psychology, 65(1–2), 16–34. מאמר.
7. Naderi, I. (2018). I'm nice, therefore I go green: An investigation of pro-environmentalism in communal narcissists. Journal of Environmental Psychology, 59, 54–64. מאמר.
8. Freis, S. D., & Brunell, A. B. (2022). Narcissistic motivations to help during the COVID-19 quarantine. Personality and Individual Differences, 194, 111623. מאמר מלא.
9. Brunell, A. B., et al. (2014). Narcissism and the motivation to engage in volunteerism. Current Psychology. מאמר.
10. Konrath, S., et al. (2016). The strategic helper: Narcissism and prosocial motives and behaviors. Current Psychology. מאמר.
11. Grijalva, E., Harms, P. D., Newman, D. A., Gaddis, B. H., & Fraley, R. C. (2015). Narcissism and leadership: A meta-analytic review of linear and nonlinear relationships. Personnel Psychology, 68(1), 1–47.
12. Clifton, A., Turkheimer, E., & Oltmanns, T. F. (2009). Personality disorder in social networks: Network position as a marker of interpersonal dysfunction. Social Networks, 31(1), 26–32. מאמר מלא.
13. Fennimore, A. K. (2021). Duplicitous Me: Communal narcissists and public service motivation. Public Personnel Management, 50(1), 25–55. מאמר.
14. Kristinsdottir, K. H., Gylfason, H. F., & Sigurvinsdottir, R. (2021). Narcissism and social media: The role of communal narcissism. International Journal of Environmental Research and Public Health, 18(19), 10106. מאמר מלא.
15. Kwiatkowska, M., et al. (2019). Narcissism and trust: Differential impact of agentic, antagonistic, and communal narcissism. Personality and Individual Differences. מאמר.
16. Nadler, A. (2002). Inter-group helping relations as power relations: Maintaining or challenging social dominance between groups through helping. Journal of Social Issues, 58(3), 487–502. מאמר.
17. Nadler, A., & Chernyak-Hai, L. (2014). Helping them stay where they are: Status effects on dependency/autonomy-oriented helping. Journal of Personality and Social Psychology, 106(1), 58–72.
18. Becker, J. C., Ksenofontov, I., Siem, B., & Love, A. (2019). Antecedents and consequences of autonomy- and dependency-oriented help toward refugees. European Journal of Social Psychology, 49(4), 831–838. מאמר.
19. Ahmed, A., & Seshu, M. (2012). “We have the right not to be ‘rescued’…”: When anti-trafficking programmes undermine the health and well-being of sex workers. Anti-Trafficking Review, 1. מאמר.
20. Barry, C. T., et al. (2017). Adolescent communal narcissism and peer perceptions. Journal of Personality, 85(6), 782–792. PubMed.
21. Besser, A., & Zeigler-Hill, V. (2024). Fragile egos and broken hearts: Narcissistic and borderline personality traits predict reactions to potential infidelity. International Journal of Environmental Research and Public Health, 21(10), 1272. מאמר.
22. Czarna, A. Z., et al. (2023). Narcissism predicts noise perception but not signal decoding in emotion. Scientific Reports. מאמר מלא.
23. Bushman, B. J., & Baumeister, R. F. (1998). Threatened egotism, narcissism, self-esteem, and direct and displaced aggression: Does self-love or self-hate lead to violence? Journal of Personality and Social Psychology, 75(1), 219–229.
24. Wang, Y., Hawk, S. T., & Wong, N. (2025). Narcissists facing social media feedback: Activated emotions and subsequent aggressive and prosocial behaviors. Aggressive Behavior, 51(3), e70032. מאמר מלא.
25. Shoikhedbrod, A., Struthers, C. W., Guilfoyle, J. R., van Monsjou, E., Halilova, J., & Saleemi, S. (2019). How, when, and why transgressors’ narcissism affects motivation to apologize (or not). Journal of Research in Personality, 78, 36–51.
26. Leniarska, M., Zajenkowski, M., Zeigler-Hill, V., Górniak, J., & Turek, A. (2024). You better not tell me I’m not intelligent! Grandiose narcissism and reaction to negative intelligence feedback. Personality and Individual Differences, 221, 112548.
27. Grapsas, S., Brummelman, E., Back, M. D., & Denissen, J. J. A. (2020). The “why” and “how” of narcissism: A process model of narcissistic status pursuit. Perspectives on Psychological Science, 15(1), 150–172. מאמר.
28. Żemojtel-Piotrowska, M., Sawicki, A., Piotrowski, J., Lifshin, U., Kretchner, M., Skowronski, J. J., Sedikides, C., Jonason, P. K., et al. (2024). Grandiose narcissism, unfounded beliefs, and behavioral reactions during the COVID-19 pandemic. Scientific Reports, 14, 17503.
29. Żemojtel-Piotrowska, M., et al. (2025). Re-assessing communal narcissism: The narcissistic sanctity and heroism concept. Journal of Research in Personality, 119, 104651. מאמר.

מקורות נוספים

• הרמב״ם, משנה תורה, הלכות מתנות עניים, פרק י, הלכות ז׳–ח׳. ספריא.
• Winkler, T., with Delacey, L. (2016). How (Not) to Start an Orphanage. Allen & Unwin.