פיסול חולון — חוג, סדנה, לימודי פיסול וסטודיו
חוג פיסול בחולון — תהליך, הבשלה וטרנספורמציות שקטות
אנחנו רגילים לחשוב על יצירה כעל פעולה.
אדם מחליט ליצור פסל. יש לו רעיון. הוא בוחר חומר. הוא מפעיל טכניקה. הוא מתקדם אל תוצאה.
זהו דימוי פעולה מוכר מאוד: קודם יש מטרה, אחר כך יש תכנית, אחר כך יש ביצוע. כאילו המציאות היא חומר ניטרלי שמחכה שנכפה עליו צורה. כאילו השאלה המרכזית היא תמיד מה אני רוצה לעשות, וכיצד אגרום לחומר לציית לרצון הזה.
אבל פיסול מלמד מהר מאוד שדברים אינם מתרחשים כך.
החומר אינו ניטרלי. הזמן אינו ניטרלי. הידיים אינן רק מבצעות. החלל אינו רק מקום ריק שבו מציבים אובייקט. והצורה אינה תמיד דבר שמגיע מן הראש אל החומר.
לפעמים הצורה אינה נולדת מפעולה חזיתית, אלא מתוך תהליך. מתוך סדרה של שינויים קטנים, כמעט בלתי נראים. מתוך לחות שיורדת. מתוך משקל שמצטבר. מתוך חומר שמתחיל להחזיק או לקרוס. מתוך יד שמפסיקה להפעיל כוח ומתחילה לקרוא את המצב. מתוך החלטה לא לגעת. מתוך המתנה. מתוך שינוי קטן בתנאים.
חוג הפיסול בחולון נבנה סביב המחשבה הזו: פיסול אינו רק יצירת אובייקט. הוא כניסה לתהליך שבו חומר, זמן, גוף, חלל, התנגדות, שבר והבשלה עובדים יחד. התוצר חשוב, אבל הוא אינו כל הסיפור. לעיתים הדבר העמוק ביותר בפיסול אינו מה שהחלטנו ליצור, אלא מה שהלך ונוצר כאשר למדנו לקרוא את המצב.
פעולה, מודל ותוצאה
פרנסואה ז׳וליאן מציע הבחנה חשובה בין שתי דרכים לחשוב על פעולה.
בדרך אחת, המוכרת לנו מאוד, האדם מתחיל ממודל. יש אידיאל, דימוי, תכנית, יעד. הפעולה היא הניסיון להעביר את המודל אל המציאות. במובן הזה, המציאות נתפסת כמשהו שיש להתגבר עליו: החומר מתנגד, ולכן צריך להפעיל עליו כוח; הזמן מפריע, ולכן צריך לזרז; המורכבות מבלבלת, ולכן צריך לפשט; השבר מאיים, ולכן צריך לתקן.
זו תפיסה חזקה מאוד, ולפעמים גם הכרחית. אי אפשר לעבוד בלי כוונה, בלי ידע, בלי טכניקה, בלי החלטה. אבל כאשר זו הדרך היחידה שבה אנחנו חושבים על יצירה, משהו נסגר. החומר הופך למכשול. התהליך הופך לעיכוב. הטעות הופכת לכישלון. והעבודה נמדדת רק לפי השאלה אם היא הגיעה אל הדימוי שהיה בראש.
ז׳וליאן מציע דרך אחרת: לא להתחיל רק מן המודל, אלא מן המצב.
מה כבר פועל כאן? אילו כוחות קיימים? מהי הנטייה של החומר? מהו הפוטנציאל של הסיטואציה? מה מבשיל, גם אם עדיין אינו נראה? מה יקרה אם לא ננסה לכפות תוצאה, אלא נבנה תנאים שבהם משהו יוכל להופיע?
זהו שינוי עמוק. האדם אינו נעלם, אבל הוא מפסיק להיות השליט היחיד של התהליך. הוא נעשה קורא של מצב, מטה של כוחות, יוצר של תנאים.
פוטנציאל המצב
אחד הרעיונות המרכזיים אצל ז׳וליאן הוא שהמצב עצמו נושא פוטנציאל. לא רק האדם פועל; גם הסיטואציה בנויה באופן מסוים, נוטה לכיוונים מסוימים, מחזיקה אפשרויות מסוימות וחוסמת אחרות.
בפיסול, זה ברור מאוד.
גוש חימר רטוב אינו מציע את אותן אפשרויות כמו חימר שהתייבש מעט. גבס נוזלי אינו אותו חומר כמו גבס ברגע שבו הוא מתחיל להתחמם ולהתקשות. בטון רטוב אינו אותו מצב כמו בטון שכבר נכנס לתהליך התקשות. רשת מתכת אינה מציעה מסה אלא קו, חלל, שקיפות והתנגדות. חוט ברזל זוכר כיפוף. נייר זוכר קיפול וקריעה. עץ זוכר סיב, כיוון, פציעה ולחות.
לכן השאלה אינה רק “מה אני רוצה לעשות בחומר הזה?”. השאלה היא גם: מה החומר הזה כבר מאפשר עכשיו?
המילה “עכשיו” חשובה. כי מצב משתנה. אותו חומר, באותו יום, אחרי שעה, אחרי לילה, אחרי שבוע — אינו בדיוק אותו חומר. תהליך פיסולי הוא עבודה בתוך מצב משתנה, לא על חומר קבוע.
הפיסול מתחיל כאשר אנחנו לומדים לקרוא את הפוטנציאל של הרגע החומרי.
טרנספורמציות שקטות
ז׳וליאן מדבר על טרנספורמציות שקטות: שינויים שמתרחשים מבלי להכריז על עצמם. הם אינם מופיעים כאירוע דרמטי. אין להם בהכרח התחלה ברורה. הם פועלים בהדרגה, מתחת לסף ההבחנה, עד שיום אחד אנחנו מגלים שהמצב כבר אחר.
אנחנו לא רואים אדם מזדקן מרגע לרגע. אנחנו לא רואים אהבה הופכת לאדישות בכל שנייה. אנחנו לא רואים את האביב מגיע כפעולה אחת. אנחנו לא רואים בדיוק מתי חומר עובר ממצב פתוח למצב סגור.
אנחנו מבחינים בשינוי כאשר הוא כבר נעשה גלוי. אבל השינוי עצמו פעל זמן רב קודם.
בפיסול, זהו ידע יומיומי.
החימר מתייבש עוד לפני שאנחנו קוראים לזה “יבש”. הגבס מתחיל להתקשות לפני שהוא נראה קשה. הבטון ממשיך להשתנות אחרי שהפסקנו לגעת בו. פסל שנראה תקוע עשוי להשתנות משום שהמבט שלנו השתנה לאחר שהייה. רעיון שנראה חלש יכול להבשיל דרך חזרה, ניסוי, כישלון, עיכוב ושינוי קטן בתנאים.
התהליך אינו תמיד נראה בזמן שהוא קורה. וזה חלק מן הקושי. אנחנו אוהבים אירועים. אנחנו אוהבים לומר: כאן קרה השינוי. כאן הבנתי. כאן החלטתי. כאן הפסל נולד. אבל פעמים רבות מה שנראה כ“רגע” הוא רק הנקודה שבה שינוי שקט נעשה נראה.
בחוג הפיסול בחולון, ננסה לפתח קשב לשינויים האלה. לא רק לרגע שבו הפסל “מצליח”, אלא למה שהלך והשתנה לפני כן: בחומר, ביד, במבט, בקצב, ביחס לטעות, ביכולת להמתין.
פעולה עקיפה
יעילות עקיפה אינה פסיביות.
זו אולי הטעות הגדולה ביותר בהבנת ז׳וליאן. פעולה עקיפה אינה ישיבה בצד ואמונה שהדברים יקרו מעצמם. היא דורשת רגישות גבוהה יותר מפעולה ישירה. צריך לקרוא את המצב, לזהות איפה יש פוטנציאל, להבין איפה פעולה חזקה תייצר התנגדות, ואיפה שינוי קטן בתנאים יאפשר למשהו להיפתח.
בפיסול זה קורה כל הזמן.
כאשר חומר קורס, לא תמיד נכון להוסיף עוד תמיכה בדיוק במקום הקריסה. לפעמים צריך לשנות את מרכז הכובד. כאשר פסל נראה כבד מדי, לא תמיד צריך להסיר חומר מן המקום הכבד. לפעמים צריך לפתוח חלל במקום אחר. כאשר דמות אינה עומדת, לא תמיד צריך לתקן את הרגליים. לפעמים צריך להבין את כל מערכת המשקל. כאשר עבודה נעשית סגורה מדי, לא תמיד צריך “לשחרר” אותה באופן ישיר. לפעמים שינוי חומר, שינוי קנה מידה, שינוי מרחק או שינוי כלי יפתחו אותה יותר מכל הוראה. כאשר תלמיד מפחד להרוס, לא תמיד יעזור לומר לו “אל תפחד”. לפעמים צריך ליצור תרגיל שבו ההרס אינו אסון אלא תנאי עבודה.
זו יעילות עקיפה: לא לתקוף את הבעיה בחזית, אלא לשנות את המערך שבו היא מתקיימת.
המעשה העמוק אינו תמיד לעשות יותר. לפעמים הוא לעשות אחרת. לפעמים הוא לעשות פחות. לפעמים הוא להמתין. לפעמים הוא להזיז נקודה אחת כך שכל השדה ישתנה.
תהליך כהבשלה, לא כרצף של שלבים
יש דרך שטחית לדבר על תהליך: שלב ראשון, שלב שני, שלב שלישי, תוצר. זו אינה תפיסת התהליך שמעניינת אותי.
תהליך אינו רק סדר פעולות. תהליך הוא שינוי מתמשך של מצב.
בתחילת העבודה, חומר מסוים, רעיון מסוים ואדם מסוים נפגשים. אבל אחרי כמה דקות, המצב כבר אחר. החומר השתנה. היד השתנתה. היחס לרעיון השתנה. עבודה שנראתה ברורה נעשתה מעורפלת. עבודה שנראתה מקרית התחילה לגלות כיוון. משהו שנחשב טעות החל להחזיק חיים.
תהליך הוא לא הדרך מן הרעיון אל התוצאה. תהליך הוא הדרך שבה הרעיון עצמו משתנה כאשר הוא פוגש חומר.
במובן הזה, הפיסול אינו ביצוע של מחשבה קיימת. הוא אחד המקומות שבהם מחשבה נוצרת.
חולון — עיר של תפרים, חומר ותהליכי שינוי
חולון מתאימה לדף כזה משום שאפשר לחשוב עליה כעיר של תפרים: בין מגורים לתעשייה, בין בית למלאכה, בין תכנון לבין שימוש, בין חומרי בנייה לבין חיים יומיומיים, בין עיצוב לבין עבודה, בין שכונה לבין אזור מלאכה.
יש בחולון משהו שאינו מבקש להיות נשגב. חומרי החיים קרובים לפני השטח: בטון, מתכת, גדרות, קירות, חצרות, מדרכות, חנויות, מבנים, פלסטיק, עץ, תיקונים, סימני שימוש, צבע שנוסף על צבע, שכבות של תכנון ושכבות של חיים בפועל.
זהו מרחב מתאים לפיסול כתהליך. לא פיסול שמתחיל רק מן האובייקט היפה, אלא פיסול שמקשיב לחומרים של בנייה, תיקון, שימוש, שחיקה, חיבור, פירוק והבשלה.
חולון מזמינה אותנו לשאול: איך חומר יומיומי מקבל נוכחות? איך שארית הופכת לצורה? איך תהליך של בנייה, תיקון והתבלות נעשה מקור אמנותי? איך עיר הבנויה מחומרים פשוטים יכולה ללמד אותנו על פיסול עמוק יותר מאובייקט מלוטש?
לא כל שינוי צריך להיראות כמו פריצה
בעולם האמנות, כמו בעולם הטיפול והחינוך, יש משיכה חזקה לרגעי פריצה: רגע שבו משהו “נפתח”, רגע של הבנה, רגע של הצלחה, רגע שבו העבודה פתאום נראית טוב.
אבל ז׳וליאן מאפשר לחשוב אחרת. אולי רגע הפריצה הוא לא המקור של השינוי, אלא רק הופעתו המאוחרת. אולי השינוי האמיתי התרחש במשך זמן רב — דרך חזרות קטנות, היסוסים, טעויות, שהיות, שינויים כמעט בלתי נראים.
זה משנה את היחס שלנו ללמידה.
אם אנחנו מחפשים רק פריצות, אנחנו עלולים לא לראות את מה שבאמת מתפתח. תלמיד שמפסיק להיבהל מן החומר. תלמיד שמוכן להמתין. תלמיד שמתחיל לראות חלל ולא רק גוש. תלמיד שמפסיק לתקן מהר מדי. תלמיד שמוכן לפרק צורה מוקדמת. תלמיד שמתחיל לשאול מה המצב מציע, ולא רק מה הוא רוצה ממנו.
אלה אינם תמיד רגעים דרמטיים. אבל הם שינוי עמוק.
התנגדות אינה תמיד דבר שיש לנצח
כאשר חומר מתנגד, אפשר לפרש זאת כבעיה: צריך כוח גדול יותר, כלי מתאים יותר, טכניקה טובה יותר. לפעמים זה נכון. אבל לפעמים ההתנגדות אינה מכשול אלא מידע.
החומר אומר, לא במילים אלא בפעולה: כאן הוא אינו יכול להחזיק. כאן הלחץ גדול מדי. כאן צריך להמתין. כאן הכיוון שגוי. כאן יש אפשרות אחרת.
פעולה ישירה מדי מתעלמת מן המידע הזה. היא מתייחסת להתנגדות כאל אויב. פעולה עקיפה מקשיבה להתנגדות כחלק מן המצב.
זה נכון גם נפשית. כאשר אדם מתנגד, לא תמיד נכון לשבור את ההתנגדות. לפעמים ההתנגדות שומרת על משהו. לפעמים היא מצביעה על כך שתנאי המפגש אינם מתאימים. לפעמים שינוי לא יתרחש אם נתקוף אותה, אלא רק אם ניצור תנאים שבהם היא כבר לא תצטרך להחזיק באותה צורה.
בפיסול אפשר ללמוד זאת בגוף. החומר מלמד שהשינוי העמוק אינו תמיד ניצחון על התנגדות, אלא קריאה מדויקת שלה.
השבר כטרנספורמציה שקטה שהפכה גלויה
שבר נראה כמו אירוע.
הפסל נפל. החומר נסדק. החיבור נפתח. הצורה קרסה.
אבל לעיתים השבר הוא רק הרגע שבו תהליך שקט נעשה גלוי. החומר כבר היה חלש. המבנה כבר לא החזיק. המשקל כבר פעל. הלחות כבר השתנתה. הפער בין הצורה הרצויה לבין יכולת החומר כבר הלך וגדל.
השבר אינו תמיד הפתעה. לפעמים הוא תוצאה של תהליך שלא ראינו.
וזה הופך אותו לחשוב. במקום לראות בשבר רק כישלון, אפשר לשאול: איזה שינוי כבר פעל כאן? מה השבר מגלה על המבנה? על החומר? על הרצון שלנו? על הכוח שהפעלנו? על מה שלא רצינו לראות?
לא כל שבר צריך להישאר. לא כל שבר הוא עמוק. אבל כל שבר הוא מידע. לפעמים הוא הרגע שבו התהליך מסיר את המסכה.
לא לכפות משמעות מוקדם מדי
גם כאן ז׳וליאן מתחבר לאופן שבו אני חושב על אמנות וטיפול. אנחנו ממהרים לתת משמעות. לומר מה זה מסמל, מה זה אומר, מה זה מגלה. אבל לעיתים המשמעות מגיעה מוקדם מדי וסוגרת את התהליך.
בפיסול, לפעמים צריך קודם להישאר עם חומר. עם משקל. עם פני שטח. עם חלל. עם חיבור. עם ריק. עם שבר. עם התנגדות. לא להפוך מיד כל דבר למטאפורה.
המשמעות יכולה לבוא אחר כך. או לא. לפעמים היא תופיע לא כמשפט אלא כצורה. לפעמים העבודה תדע משהו שהמילים עדיין אינן יודעות.
זהו חלק מן העומק של תהליך: הוא מאפשר לדברים להשתנות לפני שהם מקבלים שם.
מורה כמי שקורא מצב
בתפיסה הזו, תפקיד המורה משתנה.
המורה אינו רק מי שמוסר טכניקות. הוא אינו רק מי שמתקן. הוא גם אינו מי שמשאיר את התלמיד לבדו בשם “חופש”.
המורה הוא מי שקורא מצב.
הוא רואה מתי דרושה טכניקה ומתי הטכניקה הפכה למסתור. מתי דרושה התערבות ומתי צריך להמתין. מתי החומר עומד לקרוס ומתי הקריסה דווקא יכולה ללמד. מתי תלמיד צריך תמיכה ומתי התמיכה תחליש את העבודה. מתי הצורה מבשילה ומתי היא נכפית מוקדם מדי. מתי צריך להסיט את השאלה במקום לענות עליה.
הוראה כזו אינה פחות פעילה. היא פעילה בצורה אחרת. היא אינה פועלת תמיד בחזית. היא משנה תנאים, פותחת אפשרויות, מזהה פוטנציאל, מלווה הבשלה.
מה לומדים בחוג?
בחוג הפיסול בחולון נלמד עבודה בחומרים מגוונים: חימר, גבס, בטון, רשת מתכת, חוטי ברזל, נייר, עיסת נייר, בדים, חומרים מעורבים, טקסטורות, יציקות, שלדים, חיבורים, פני שטח, מלא וריק, קומפוזיציה תלת־ממדית והצבה בחלל.
אבל כל חומר יילמד גם כצורת תהליך:
חימר — חומר של שינוי, מגע, לחות, קריסה ותיקון. גבס — חומר של זמן קצר, התקשות, פני שטח והחלטה. בטון — חומר של משקל, תבנית, הבשלה והתחייבות. רשת מתכת — חומר של קו, חלל, שקיפות ומבנה. חוטי ברזל — חומר של תנועה, כיפוף וזיכרון של כוח. נייר ועיסת נייר — חומרים של שכבה, קריעה, סיבים, עדינות ובנייה איטית. חומרים מעורבים — מפגש בין נטיות שונות, התנגדויות שונות וזמנים שונים.
הטכניקה חשובה. אבל היא אינה מתכון. היא דרך להעמיק את היכולת לקרוא מצב, לעבוד עם חומר, לזהות פוטנציאל, להחזיק תהליך ולאפשר לצורה להבשיל.
למי מתאים החוג?
חוג הפיסול בחולון מתאים למתחילים ולמתקדמים. אין צורך בידע קודם. אפשר להגיע מתוך רצון ללמוד פיסול, מתוך אהבה לחומר, מתוך סקרנות לעבודה תלת־ממדית, או מתוך רצון להיכנס לתהליך יצירתי שאינו מסתפק בתוצאה מהירה.
העבודה נעשית בקבוצה קטנה, עם ליווי אישי. כל משתתף יכול לעבוד בקצב שלו, לבחור חומרים ונושאים שמעניינים אותו, ולפתח בהדרגה שפה אישית.
זהו חוג למי שמוכן ללמוד טכניקה, אבל גם לחשוב על תהליך. למי שמוכן לעבוד עם חומר, זמן, התנגדות, שבר, המתנה והבשלה. למי שמבין שפיסול אינו רק פעולה שמייצרת צורה, אלא דרך שבה צורה מופיעה מתוך מצב משתנה.
תהליך כדרך לחשוב שינוי
בסופו של דבר, חוג הפיסול בחולון מציע לא רק לימוד פיסול, אלא דרך לחשוב על שינוי.
לא כל שינוי נולד מכוח. לא כל שינוי מתחיל בהחלטה. לא כל שינוי נראה בזמן שהוא קורה. לא כל פעולה עמוקה היא פעולה חזיתית. לא כל המתנה היא פסיביות. לא כל שבר הוא כישלון. לא כל צורה צריכה להיכפות מבחוץ.
לפעמים הצורה מופיעה כאשר קוראים נכון את המצב. לפעמים העבודה משתנה כאשר משנים תנאי מפגש קטנים. לפעמים החומר כבר פועל, ואנחנו צריכים ללמוד להקשיב לו. לפעמים התהליך עמוק יותר מן התוצאה שניסינו להשיג.
פיסול, במובן הזה, הוא אמנות של הבשלה. אמנות של חומר בזמן. אמנות של פעולה עקיפה. אמנות של טרנספורמציות שקטות.
זו ההזמנה של חוג הפיסול בחולון: להיכנס לתהליך שבו חומר, ידיים, גוף, חלל וזמן מתחילים לעבוד יחד — לא כדי לבצע רעיון מוכן, אלא כדי לגלות כיצד צורה יכולה להופיע מתוך הפוטנציאל שכבר נמצא במצב.
הקבוצות שלנו כרגע מלאות. לכניסה לרשימת המתנה ניתן לשלוח פרטים.
מה מייחד אותנו
מצד אחד, אנו מציעים מגוון רחב של התמחויות וטכניקות מורכבות בתחום הפיסול, ברמה מקצועית שאי אפשר למצוא במקום אחר. מצד שני — דגש על מעשה האמנות כתהליך נפשי ותודעתי. במהלך 25 שנות עבודה פיתחנו בסדנה שיטת לימוד ייחודית המאזנת בין הצד החוויתי-יצירתי של האמנות לבין ידע ומיומנות. ואולי בעצם אין כאן איזון, אלא מתח — תנועה מתמדת.
הוראת אמנות עבורי היא היכולת לעזור ולעורר את תהליך הגילוי במסע היצירתי. להיות במקום שלך, לעסוק בחומרים שלך — זה לא עניין של כישרון, זה קשור יותר לתשוקה, לאהבה של מה שאת/ה עושה. אם זה קיים — תמצא/י את הדרך. אני מנסה לתת את הכלים הטכניים והרגשיים לכך.
טכניקות ונושאים עיקריים בהם נעסוק
2
שילוב חומרים שקופים בפיסול
טכניקות מעורבות — חומרים מוצקים כחימר וקרמיקה עם חומרים שקופים.
לדף הטכניקה →
"הגודל של הפסל חשוב לי, כשאני מפסלת בני אדם, ולרוב זה מה שמעניין אותי, הגודל של הדמות הוא בעל משמעות." · "אם ציור עוסק בצבע, אז פיסול עוסק באנטומיה של הצורה" — אמרסון
"ההבדל בין ציור לפיסול עצום. לציור יש נקודת מבט קבועה. פסל נראה מכל צד שונה, אי אפשר להכתיב את נקודת המבט" — אורית
סדנה: פוליסטירן, פוליאוריטן וחומרים פלסטיים
פיסול בבד ופיסול קרמי
"במקום שבו החומר נגמר — האמנות מתחילה" (אתיני היג'דו)
"אני חושד שהאמת היא — שאנו מחכים, בניגוד לכל הסיכויים וההיגיון המציאותי, למשהו יוצא דופן שיקרה לנו" — חאלד חוסייני, ברבור שחור
Loretta Lux — גן הוורדים
Aris Moore — רישום וציור בצבעי עיפרון
Choi XooAng, מצב צמחי
"סוריאליזם הוא הרסני, אבל הוא הורס רק את האזיקים המגבילים את חזוננו" — סלוודור דאלי
Xie Lei
"כל דבר קיים, נולד ללא סיבה, מאריך את עצמו מתוך חולשה, ומת במקרה" — ז'אן פול סארטר
Margarita Sampson, תשוקה מדבקת — פיסול בד ועץ
"מה שהקפיא אותי הייתה העובדה שלא הייתה לי סיבה לזוז בכל כיוון שהוא. מה שהניע אותי דרך כל כך הרבה שנים ונקודות מתות הייתה סקרנות. עתה גם זו נעלמה" — קורט וונגוט
Alexander McQueen
"פצעים כאלה לא יחלימו, אבל איננו יכולים לשבת ולצפות בהם לנצח" — הרוקי מורקמי
Maarten Ceulemans
פיסול בבד — Mister Finch
"סופר שאינו כותב הוא מפלצת שמחזרת אחרי טירוף" — פרנץ קפקא
אנתוני גורמלי — מטריקס
Joel Morrison
Frédérique Lucien
Jessica Hans — פיסול בחימר
"לכל מילה יש השלכות. לכל שתיקה גם" — ז'אן פול סארטר
פסיכולוג ואמנות: "התחושה היחידה שאני זוכרת, היא ריקנות נוראית"
Tomasa Martin — רישום
Phil Bergerson — נפגשנו בתאונה, פסיכולוגיה יצירתית
Sylvie Guillot — פסטל יבש שחור וצבעי מים
"הלא נוחים" — kkstudio
Yo Akiyama
Yoan Capote, Casados, 2012
פיסול בחוטי ברזל — Angela Palmer, ראש סוס
Robert Bube
Jessica Drenk
Katie Lewis
לקריאה נוספת — חוגי פיסול וסדנאות
אנו מציעים גם חוגי פיסול כלליים, קרמיקה ולימוד חימר, סדנת פיסול במגוון חומרים, פיסול בחוט ברזל, ופיסול בבטון. בנוסף ניתן לקרוא על 10 הפסלים החשובים בעולם היום, על פיסול מופשט, ועל פיסול עכשווי בטכניקות מעורבות.
סטודיו נוסף שלנו פועל בתל אביב, בראש העין וברחובות.
שליחת הודעהאודותי
שלום, שמי זיו אייל. אני פסיכותרפיסט, אמן פעיל ומלמד אמנות כבר למעלה מ-30 שנה. בעל תואר שני באמנות (MFA) מאוניברסיטת קורנל בניו יורק, וחבר באיגוד הפסיכולוגים האמריקאי (APA).
שליחת הודעה