מעבר לסדר וכללים: ג'ורדן פיטרסון והפסיכולוגיה של הוודאות
כבר כתבתי לא פעם שאני מאמין בפרדוקסים וסתירות — שזו השקפתי על המורכבות של החיים והקיום האנושי בתוך המציאות.
"אני מאמין שלאמת יש רק פן אחד — זו של סתירה אלימה."— ג'ורג' באטאיי
אנו כבני אדם מחפשים באופן מתמיד מערכת קוהרנטית של אמונות ותפיסות — הן לגבי עצמנו והן לגבי המציאות. המפגש בין שתי המציאויות הללו יוצר לא פעם משבר נפשי, כשאיננו מצליחים לשקם או ליצור מחדש מבנה משמעות קוהרנטי לקיום שלנו מול המציאות.
מאידך, אותו מתח של סתירות פנימיות הוא גם המרכיב היצירתי בתוכנו. יצירתיות בנויה על מתחים הנובעים מ"דברים שלא מתיישבים" זה עם זה. וזה נכון לגבי המדע, האמנות והחיים האישיים שלנו.
פרק 1
למה ג'ורדן פיטרסון הפך לתופעה
ג'ורדן פיטרסון הוא פסיכולוג קליני ופרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת טורונטו, אבל מעבר לזה הוא גם סוג של גורו, תופעה תרבותית ופרדוקס מהלך.
קל לשנוא אותו בשל התפיסות החד־משמעיות שלו. מי כותב ספר כמו "12 כללים לחיים" — "שמטרתו לסייע לאנשים ברחבי העולם להכניס סדר בחייהם בתוך עולם כאוטי ולא צפוי" — הכולל הנחיות חד־משמעיות כמו: זוג שלא עושה סקס לפחות פעם בשבוע צריך לשאול את עצמו שאלות על מערכת היחסים שלו?
"מסתבר שסוג מפחיד של כאוס יכול לארוב מאחורי חזית של סדר — ובכל זאת, עמוק בתוך הכאוס מסתתר סוג מפחיד עוד יותר של סדר."— דאגלס ר. הופשטטר, נושאים מטאמאגיים: חיפוש אחר מהות הנפש והדפוס. פסיכולוגים רחובות על הפחד מכאוס והפחד העמוק יותר מגילוי סדר הסותר אותנו.
אבל פיטרסון מעניין כיוון שלמרות האיכות היודעת־כול של נאומי ההטפה שלו, יש בו גם קול של פסיכולוג קליני מוכשר שיש לו מה להגיד. הוא מעניין גם כיוון שהוא אדם ממשי — ואני חושד גם מורכב — ששמע את צחוק הגורל וראה כיצד מערכת הכללים והאמונות שלו מתפרקת מול המציאות.
פרק 2
כשהחיים שוברים את מערכת הכללים
רק שלוש שנים עוברות בין ספרו 12 כללים לחיים (2018), שזכה להצלחה מטורפת, לספרו להיות אדם — 12 כללים נוספים לחיים. בשלוש השנים שחלפו בין הספרים, עברו פיטרסון ומשפחתו תקופה ארוכה של בעיות בריאות המפורטות בהקדמה: אשתו חלתה בסרטן כליות ונלחמה על חייה; הוא עצמו סבל מתסמונת גמילה קשה מתרופות נגד דיכאון וחרדה וטופל ברוסיה, שם לקה גם בדלקת ריאות עד כדי מצב בו היה מורדם ומונשם.
"איני מאמין בכך ומעולם לא האמנתי, כי לא ניתן להקיף את חוויית החיים ולתאר אותה במידה נאותה דרך הסיפור על האסון שהשגת בעמל רב — בהכרת הסיפור המלא טמונים כוחות מבריאים. חוסר המזל הוא רק מחציתה המרירה של מעשיית הקיום. יש להביא בחשבון גם את הפן ההרואי של הגאולה, את אצילות הרוח האנושית הנדרשת לשאת באחריות."— ג'ורדן פיטרסון, מתוך ההקדמה ללהיות אדם
זה לב המאמר: רגע שבו מבנה השליטה שמישהו בנה ולימד מתפרק על עצמו.
פרק 3
למה אנשים נאחזים באידיאולוגיות
"הסדר שמוחנו מדמיין הוא כמו רשת, או כמו סולם, שנבנה כדי להשיג משהו. אבל אחר כך אתה חייב לזרוק את הסולם, כי אתה מגלה שגם אם זה היה שימושי, הוא היה חסר משמעות."— אומברטו אקו, שם הוורד. פסיכולוג רחובות על שימוש בסדר ככלי עבודה המאפשר לזנוח אותו.
כלל מספר 6, במסגרת 12 הכללים החדשים לחיים שפיטרסון מציע, מנוסח כך: "היפטרו מאידיאולוגיות. הן נראות כמו הדרך הקלה למציאת משמעות, אבל הן מסוכנות."
זהו פרק שלם נגד אידיאולוגיות — פמיניזם, אנטי־קפיטליזם, קיימות, בעצם כל דבר שמסתיים באיזם — המצהיר שהחיים מורכבים מכדי להיות מתוארים במסגרות אינטלקטואליות כאלה. (הערה קטנה לסדר היום: יש תנועה אקדמית המוקדשת לספקנות כלפי נרטיבים היסטוריים גדולים. היא נקראת פוסט־מודרניזם. לפיטרסון גרסה 0.1 היה חשבון נוקב איתה. במסגרת אותה התחשבנות הוא תהה על הפרדוקס הרעיוני שבאידאולוגיה שהיא נגד אידאולוגיות.)
פרק זה מסתיים בייעוץ לקוראים לעשות סדר בחייהם לפני שהם מנסים לשנות את העולם.
פיטרסון 0.2 אומר שבני אדם נוטים הרבה יותר להתחבר לאידיאולוגיה נוקשה מאשר לנווט בעולם הלא ממופה והמורכב.
פרק 4
הפסיכולוגיה של להיות צודק
"החיים באמת מסובכים. אנחנו מוקפים בבעיות שגודלן עולה על יכולת המורכבות החישובית שלנו, עד כדי כך שלעתים קרובות אנחנו אפילו לא יודעים מה הבעיה בפועל."— ג'ורדן פיטרסון
למשל — כשאתה קונה רכב, איזו בעיה אתה פותר? על איזה צורך הוא נועד לענות? סטטוס? פתרון כלכלי? צורך מעשי? יציאה לעבודה? מה עם פליטות פחמן שהולכות להרוס את כדור הארץ? כל אלה נושאים שצריך לכאורה לשקול, וסביר שיש נושאים רבים אחרים שאתה אפילו לא באמת מודע אליהם. וזוהי החלטה יחסית פשוטה מול מורכבות הבעיות הגדולות בחיים.
"סדר והפשטה הם הצעדים הראשונים לקראת שליטה בנושא."— תומס מאן. פסיכולוג תל אביב על הדרך לעשיית סדר באמצעות הפשטות, ההופכות נושאים מורכבים לפשוטים יותר.
"הדרך שבה אנשים מגנים על עצמם מהמורכבות הזו היא על ידי הזדהות פחות או יותר שרירותית עם מערכת דעות, ואז היצמדות לדברים האלה כמו לדבק. אנשים מתבצרים בתוך מבצרי ידע. הם מאוד טריטוריאליים לגבי המבנים האידיאולוגיים שלהם. והם אוהבים להיות שם עם חבורה של אנשים אחרים שחושבים כמוהם."— ג'ורדן פיטרסון
"כל אחד צריך ידע ודעות. השאלה היא איזו גישה יש לך לגבי הידע הזה. גישה אחת היא: 'טוב, אני מתאר לעצמי שאני יודע כמה דברים שימושיים. אבל אם אסתום את הפה ואקשיב, אולי אלמד עוד כמה דברים שימושיים'. אבל גישה אחרת, ונפוצה יותר, היא: 'לעזאזל, עדיף לי להיות צודק, כי העולם הוא מקום מורכב, ואם אני לא צודק, אני דפוק.' להיות 'צודק' זה כמו לכלוא את עצמך בתוך מבצר. אולי תרעב שם, אבל אתה בטוח."— ג'ורדן פיטרסון
הצורך "להיות צודק" מתעצם גם בגלל הצורך התמידי שלנו לאזן את הסתירות הפנימיות שאנו חווים מול המציאות, ומשום שזה גם משחזר תבניות אבולוציוניות־פרימיטיביות שבהן אנו מעורבים בסכסוך היררכי של פרימטים.
פרק 5
תאי תהודה ורשתות חברתיות
איכות זו של הרשתות החברתיות מוצגת במאמר תחת השם "מדוע 10 השנים האחרונות של החיים האמריקאים היו טיפשיות במיוחד" — מאת הפסיכולוג החברתי ג'ונתן היידט. במאמר הוא כותב:
"זמן קצר לאחר שכפתור ה'אהבתי' שלה התחיל לייצר נתונים לגבי מה הכי 'מעסיק' את המשתמשים שלה, פייסבוק פיתחה אלגוריתמים כדי להביא לכל משתמש את התוכן שסביר להניח שיגרום ל'אהבתי' או אינטראקציה אחרת, בסופו של דבר כולל גם את ה'שיתוף'. מחקר מאוחר יותר הראה שפוסטים שמעוררים רגשות — במיוחד כעס על קבוצות חוץ — הם בעלי הסיכוי הגבוה ביותר לשיתוף.
כפסיכולוג חברתי שחוקר רגש, מוסר ופוליטיקה, ראיתי גם את זה קורה. הפלטפורמות שהותאמו לאחרונה תוכננו בצורה כמעט מושלמת כדי להוציא את האני הכי מוסרני והכי פחות רפלקטיבי שלנו. עוצמת הזעם הייתה מזעזעת."— ג'ונתן היידט
למען ההגינות, יש יתרון אבולוציוני לנטייה שלנו להצטרף לאחרים בעלי דעות דומות. זה עוזר לנו ליצור ולהצטרף לפעולה משותפת למען מטרה משותפת. אם קבוצה מאמינה שצריך להציל את חוף הים, סביר יותר שנצטרף כדי לנקות אותו. הבעיה מתעוררת כאשר אנו הולכים אחר הדחף הזה רחוק מדי, לתוך צורך נוקשה שהשקפה של הקבוצה שלנו תהיה ההשקפה ה"נכונה" היחידה.
פרק 6
ללמוד ללכת לאיבוד
"יש לי כישרון לסדר ותשוקה לכאוס."— ליי ברדוגו, שלטון הזאבים. פסיכולוגים תל אביב על הצורך שלנו בשבירת הסדר כסוג של חופש. החופש שוכן במקום בו הסדר עדיין לא נעשה.
"כשאתה מתחיל להטיל ספק בהנחות היסוד שלך לגבי טבע העולם, אתה מגיע למקום שאתה לא כל כך מבין. וכשאתה במקום הזה — אותו לא כל כך מבין — ובכן, אתה צריך לבטוח בעצמך שתוכל למצוא את הדרך שלך. ואתה לא תבטח בעצמך אלא אם למדת איך ללכת לאיבוד לפעמים. מה שקורה לאנשים זה בדיוק מה שאלכסנדר סולז'ניצין אמר שקורה להם: הם מוחקים את יכולתם לפעול בשטח מחוץ לתחום הוודאות שלהם, כי הם חסרי ביטחון ביכולתם לחשוב בצורה עצמאית."— ג'ורדן פיטרסון
פרק 7
הפיתוי הטוטליטרי
במילים אחרות, יש לנו מניעים רבים להתקרב לפינה כזו או אחרת ולהישאר שם, ככל שהמציאות הופכת מורכבת יותר וקצב השינויים מואץ. הוויכוח שנושא אופי רגשי אלים בין מתנגדי החיסונים לתומכי החיסונים הוא דוגמה לכך. שני הצדדים מתבצרים בעמדות ההולכות ומקצינות וקובעות אידאולוגיות רחבות יותר.
"מכחישי החיסונים רצו להפנות עורף למדינה, למדע, לחברה כולה. הקורונה הייתה רק תירוץ."— תומר פרסיקו, במאמר בהארץ
"כל סדר הוא פעולת איזון של הפחד שלנו כשאנו עומדים על סף התהום."— ולטר בנימין, הארות: מסות והרהורים. פסיכולוגים בתל אביב על עשיית סדר כפעולה המונעת על ידי חרדה בפני הכאוס המאיים לטרוף אותנו.
יש סכנה בכניעה לנוחות של ודאות אידיאולוגית ולהנאה שב"להיות צודק". מזהיר פיטרסון: "מסתבר שרוב קבוצות הדעות הן כלים די בוטים. הם לא באמת נועדו להציע פתרון בעיות מפורט ומורכב שיסייע לך בחיים." תפיסת עולם, במילים אחרות, יכולה להפריע לראות בבהירות, או לראות דרכים ואפשרויות יצירתיות ובלתי שגרתיות שעשויות להתקיים. בנוסף, ככל שאנו מבלים יותר זמן במבצרים האידיאולוגיים שלנו, אומר פיטרסון, כך נהיה פחות מסוגלים לעזוב אותם אי פעם.
ככל שהעולם משתנה והופך מורכב יותר, יש פחות מקומות ומצבים שבהם אלו שנמצאים בפינות אידיאולוגיות נוקשות — משני צדי הוויכוח — יכולים להרגיש בנוח או "צודקים" לחלוטין, מה שדוחק אותם יותר ויותר לפינה. והסכנות של תהליך זה הן של חיפוש אחר מנהיגים חזקים או אידאולוגיות המתיימרות לפתור את הבעיות כולן. זהו נושאו של החיבור הקלאסי הבריחה מהחופש, שכתב אריך פרום ב-1941 על המשיכה של הטוטליטריות, לאחר שצפה בעליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה שנפגעה כלכלית.
"העובדה שאנשים נוטים לכיוון טוטליטריות היא בעיה איומה ורצחנית. מיליוני אנשים מתו במאה ה-20 כי אנשים היו צריכים להיות צודקים. זה נורא. זו ללא ספק הבעיה הגרועה ביותר שיש לנו."— ג'ורדן פיטרסון
בני אדם, אומר פיטרסון, הם הרבה יותר חזקים ממה שאנשים מבינים — אם הם מוכנים להוות דוגמה. הוא מצביע על אלכסנדר סולז'ניצין, שכתב בארכיפלג גולאג שאדם אחד שיפסיק לשקר יכול להפיל את העריצות.
"אתה מבין שאנשים אוהבים להישאר בטריטוריה הקטנה שלהם, אבל יש תמיד מרחב מחוץ לה שלא מופה. הדבר הבא שאתה עושה הוא להראות לאנשים איך ללכת בשטח לא ממופה. לחיות כך יש יותר השפעה ממה שאנשים מבינים. גנדי היה דוגמה טובה. ואצלב האוול בצ'כוסלובקיה. מנדלה בדרום אפריקה. סולז'ניצין ברוסיה. מה שאתה עושה זה לחיות את חייך מחוץ לאידיאולוגיה. זו התשובה הנכונה."— ג'ורדן פיטרסון
פרק 8
הגבול בין סדר לכאוס
"חוקיות הדואליות הבסיסית הזו צריכה להיות מאוזנת: רגל אחת נטועה היטב בסדר ובביטחון, והשנייה בכאוס, אפשרות, צמיחה והרפתקה. כשהחיים מתגלים לפתע כאינטנסיביים, סוחפים ובעלי משמעות; כשהזמן עובר ואתה כל כך שקוע במה שאתה עושה עד שאתה לא שם לב — זה שם. ואז אתה נמצא בדיוק על הגבול בין סדר לכאוס."— ג'ורדן ב. פיטרסון, 12 כללים לחיים: תרופה נגד כאוס. פסיכולוגים רמת גן על המתח בין סדר לכאוס כעיקרון ארגון של החיים.
זהו, למעשה, סיכום הדף כולו: לא לבחור בין סדר לכאוס. לעמוד על הגבול ביניהם.
פרק 9
המחיר של הפיכה לגורו
במאמר ביקורתי על פיטרסון באטלנטיק כותבת הלן לואיס:
"לחשוב שפיטרסון פופולרי למרות הסתירות והחולשות האנושיות שלו — הדברים המטריפים את מבקריו — זו טעות: הוא פופולרי בגללם.
בדור שאיבד את אמונתו בדת ובפוליטיקה, הוא אחת הדמויות הבולטות הבודדות שמוכנות להתמודד עם השאלות הבסיסיות ביותר של הקיום: מה הטעם להיות בחיים? איזה סוג של מסע אישי מעניק לקיום שלנו משמעות? הוא, במובנים רבים, אנטי־תרבותי. הוא לא מציע דרכים להתעשר מהר, או טכניקות להשגת בחורה. הוא לא ליברטיני או אנטי־ליברטיני. הוא מבטיח שהחיים הם מאבק, אבל שבסופו של דבר הם משתלמים.
עם זאת, הכתרתו של פיטרסון כגורו הייתה כרוכה במחיר אישי גדול — משקולת של סבל שלא היית מאחל לאף אחד. זה הפך אותו לעשיר ומפורסם, אבל לא מאושר."— הלן לואיס, The Atlantic
"אנחנו מתחרים על תשומת הלב, אישית, חברתית וכלכלית. לשום מטבע אין ערך העולה עליו."— ג'ורדן פיטרסון, מעבר לסדר
אבל תשומת הלב היא סם מסוכן: ככל שאנו מקבלים יותר, כך אנו רוצים יותר. זה הפרס הגדול ביותר של מלחמת התרבות. וזה הצעיד את ג'ורדן פיטרסון למסע שהפך פרופסור מכובד אך אלמוני לאיש החגור במיטת בית חולים רוסי, קורע את הצינורות מזרועותיו, נואש.
סיום
"הסדר שמצאתי היה סדר של חוסר הסדר."— ויליאם סרויאן. פסיכולוגים ראשון לציון על חיפוש סדר כחיפוש משמעות, ועל אובדן סדר כסוג של ייאוש.
"עמוק בלא־מודע האנושי נמצא צורך נרחב ביקום הגיוני שיש לו משמעות. אבל היקום האמיתי הוא תמיד צעד אחד מעבר להיגיון."— פרנק הרברט, חולית. פסיכולוג ביבנה על הפרדוקס של הצורך האנושי בסדר והמתח שלו עם המציאות.
וזהו אולי הסיכום האמיתי: לא להתנתק מהצורך לסדר, ולא להיכנע לו. ללמוד לחיות במתח.
קריאה נוספת: דף הצומת: סדר וכאוס — פסיכולוגיה, מדע ואמנות, סדר ושבירתו באמנות, מקריות ואקראיות באמנות.
אודותי
שלום, שמי זיו אייל. אני פסיכותרפיסט, אמן פעיל ומלמד אמנות כבר למעלה מ-30 שנה. בעל תואר שני באמנות (MFA) מאוניברסיטת קורנל בניו יורק, וחבר באיגוד הפסיכולוגים האמריקאי (APA).
שליחת הודעה