סדר ושבירתו באמנות
אנחנו נוטים לחשוב על סדר וכאוס כהפכים. אבל באמנות, בלמידה ובחיים עצמם, העניין אינו נמצא באחד מהם — אלא במתח ביניהם. מעט מדי סדר יוצר בלבול. יותר מדי סדר יוצר קיפאון. האמנות מתקיימת באזור הביניים: במקום שבו יש מבנה, אבל הוא אינו סגור; במקום שבו מופיע דפוס, אבל הוא עדיין יכול להישבר.
"התפקיד הביולוגי של אמנות, הוא במילים אחרות, זה של חזרה להצגה, אימון בהתעמלות מנטלית המגדיל את הסובלנות שלנו לבלתי צפוי"— ארנסט גומבריך
קראו גם: התהליך היצירתי.
עניין כמתח בין סדר לשבירתו
"כשאנחנו בוחנים את ההבדל בין הסדיר והמסודר ללא סדיר — בסופו של דבר נבחין בעובדה הבסיסית של החוויה האסתטית: העובדה שההנאה נמצאת היכן שהוא בין שעמום לבלבול"— ארנסט גומבריך, תחושת הסדר
יותר מדי סדר — ואנחנו מאבדים עניין. יותר מדי בלגן — ואנחנו לא מצליחים להיאחז בכלום. זה העיקרון של אמנות פלסטית, של אמנות בכלל, וכנראה גם של החיים.
כאוס היה חוק הטבע; סדר היה חלומו של האדם.— הנרי אדמס
סדר, אנטרופיה והצורך האנושי להחזיק צורה
כמה מילים על סדר בהקשר של אמנות ובכלל. כמה מילים בעצם על חוסר סדר, כאוס ואנטרופיה. הטבע בנוי על יחסים בין סדר לאי־סדר. אפילו כיוון הזמן מסומן בתנועה בין סדר לאנטרופיה.
ב־1850 מפרסם קלאוזיוס עבודה בפיזיקה תאורטית בשם "הכוח המניע של החום", המסבירה את ההתחממות כתנועה מסדר אל חוסר סדר. מאוחר יותר הוא מנסח עקרון כללי: היקום נע מסדר אל חוסר סדר. זה כיוון הזמן.
הכל מתפורר בסופו של דבר. הכל אובד. זה לא רק קהלת שמתבכיין — זה חוק טבע. זה עיקרון של הביולוגיה שלנו כמו של היקום: הגנים שלנו עם השנים יוצרים מוטציות, העצמות שלנו נעשות פריכות, העור מאבד את גמישותו, הזיכרון כבר לא מה שהיה.
ותראו אותנו: אנחנו צריכים ומעריכים חוק וסדר, סימטריה, דפוסים, היגיון ויכולת לצפות את העתיד. ובו בזמן אנחנו מדברים בהתלהבות על חופש, ספונטניות, רצון חופשי, חידוש, שינוי.
אנחנו צריכים את הגזעי אבל מדברים על כמה יפים הם בני התערובת. אנחנו מוקירים את הנקי והטהור, את הצלילים המובנים של המוזיקה של באך או את הקצב החזרתי של מוזיקת הטרנס, ובו בזמן צריכים את החופש והאלתור של הג'אז.
"לא צריך לעשות סדר בעולם. העולם הוא סדר. עלינו לתאם את עצמנו יחד אל תוך הסדר הזה"— הנרי מילר
הפסיכולוגיה של המתח בין סדר לכאוס
"כל אמנות היא גירוש שדים. גם אני מצייר חלומות וחזיונות; החלומות והחזיונות של זמני. ציור הוא המאמץ ליצור סדר; סדר בעצמך. יש בי הרבה כאוס, יש הרבה כאוס בזמננו"— אוטו דיקס
בסדנה לתהליכים יצירתיים אנחנו מעריכים את אלה שיצאו מהריבוע, ששברו את החוקים. אנחנו לוקחים קורסים שילמדו אותנו איך לצאת מהאוטומטיות של התגובות, להיות יצירתיים, לחיות באמת. החופש נמצא מחוץ לגבולות, בפראי, בבלתי ניתן לשליטה.
ובו בזמן אנחנו מנסים לשלוט בהפרעת הקשב שלנו, לחסוך לפנסיה, לתכנן את העתיד.
לא פעם החשש מהסדר הוא החשש מלראות, מלחדד ולהבין. הסדר הופך את מה שאנו מנסים לטשטש — לנמצא. לסדר זה להעלות על פני השטח. זה להגיד את מה שאנו מנסים להתחמק ממנו.
לפעמים עדיף לא ללבוש משקפיים. לפעמים עדיף למלא את הראש באדי אלכוהול וסמים. מי רוצה לראות את הלכלוך, את הפצע, את השבר?
המודעות לסדר, חיפוש הסדירות, הדפוס, הטקסטורה — קשורים לעצם קיומנו והישרדותנו. כציידים וניצודים ביער או בסוואנה. שינוי בסדר, שקט פתאומי או רעש, דפוס שהופרע או משתנה — יכולים לסמן נחש, טורף או מזון. הם יכולים להיות ההבדל בין חיים למוות.
זיהוי דפוסים של עקבות הוא מה שהופך אותנו לציידים טובים, בין אם מדובר במדבר ובין אם מדובר בשוק המניות.
"הנוסחה המקודשת של הפוזיטיביזם: אהבה כעיקרון, הסדר כיסוד, והתקדמות כמטרה"— אוגוסט קומטה
יצירתיות וסדר
היחסים בין סדר לכאוטיות, היחסים בין סדר ויצירתיות, הם כמו כל מבנה של תכונות אנושיות: מורכבים ופרדוקסליים.
ברזולוציה גדולה הסדר מגלה כאוטיות נוראית. מה שנראה כמו תמונה חדה בשחור־לבן הופך לאוסף פיקסלים אפורים ומטושטשים.
חוקי הטבע של ניוטון ואינשטיין — הדטרמיניסטיים והלכאורה מוחלטים — הופכים בגדלים התת־אטומיים לתורת הקוונטים הבלתי אפשרית, שבה דברים יכולים להיות ולא להיות במקביל.
מאידך, סדר אובססיבי יכול להפוך לסוג של אמנות יצירתית — כמו כל אובססיה או טירוף.
יאיוי קוסמה, אמנית הנקודות היפנית, מנסה להשליט סדר בכאוטיות, אבל הסדר עצמו מתגלה כבעל איכות של סיפור הזייתי וסוריאליסטי.
אולי זה חלק מאותו פרדוקס הנמצא במהות הסדר: מי שכמהה לסדר, מי שמנסה להשליט סדר, רואה בכל מקום את חוסר הסדר — את הכאוס שבולע את הסדר.
OCD היא למעשה מודעות עמוקה לכאוטיות של הכל; ניהול של מלחמה אבודה מראש.
הסדר הוא לעולם זמני. הוא לעולם ארגון המשאיר עובדות מחוצה לו, לכלוך בצדדים, עובדות שעם הזמן יחייבו סדר חדש — כפי שהסביר תומס קון בהמבנה של מהפכות מדעיות.
"הסדר שהמוח שלנו מדמיין הוא כמו רשת, או כמו סולם, שנבנה כדי להשיג משהו. אבל אחר כך אתה חייב לזרוק את הסולם, כי אתה מגלה שגם אם זה היה שימושי, זה היה חסר משמעות"— אומברטו אקו, שם הוורד
עשיית סדר היא אחד המקצועות שלעולם יידרשו: מדענים, פועלי ניקיון, מטפלים בנפש ומרי קונדו המעצבנת שעושה מזה מיליונים. עשיית סדר היא תמיד הפשטה, התעלמות מהמורכבות הנוראית והפרדוקסלית של המציאות.
יצירתיות תמיד נכרכה במפתיע, באקראי, בחדש, במה שהפסיכולוגים קוראים "חשיבה מסועפת" בניגוד לחשיבה לינארית.
אחת ההתערבויות היצירתיות האהובות עלי היא "קלפי ההטיה" של פיטר שמידט ובריאן אינו. אלו הן התערבויות בתהליך היצירתי על ידי יצירת פרדוקסים וחוסר סדר מחודש — או חיפוש סדר אחר.
התערבויות כגון: "התייחס אל הטעות ככוונה נסתרת" או: "הסתכל בפרטים המביכים ביותר ואז הגדל אותם". המטרה של הקלפים היא לשבור הרגלים, לא לראות במובן מאליו — מובן מאליו.
להקת קולדפליי, דיוויד בואי ואחרים ידועים בשימוש בטכניקה הזו ביצירת המוזיקה שלהם.
יצירתיות מקושרת לסובלנות לכאוטיות ונכונות לחוסר סדר — אבל כדי להוציא אותה לפועל, לא פעם נדרשת יכולת לסדר אותה, לערוך ולמיין.
"כתוב שיכור, ערוך פיכח"— המינגווי, והתאבד
אמנות, פיסול, ציור, שירה, פרוזה ומוזיקה הן תמיד מערכת יחסים בין ההרמוני לדיסוננס, בין ביטחון לחוסר ביטחון, בין היכולת לצפות את העתיד לידיעה שאי אפשר, בין הרצון לשלוט בכל לבין הוויתור וההתמסרות.
כאשר הסדר הופך לכלא
"הגלגלים הופעלו, ויש להם קצב משלהם, שאליו אנחנו... נידונים. כל מהלך מוכתב על ידי הקודם — זאת המשמעות של סדר. אם נתחיל לגלות שזה שרירותי, זה יהיה רק הרס: לפחות, הבה נקווה שכן. כי אם במקרה היינו מגלים, או אפילו חושדים, שהספונטניות שלנו היא חלק מהסדר שלהם, היינו יודעים שהלכנו לאיבוד. סיני משושלת ט'אנג — ולפי הגדרה זו גם פילוסוף — חלם שהוא פרפר, ומאותו רגע הוא אף פעם לא היה בטוח לגמרי שהוא לא פרפר שחולם שהוא פילוסוף סיני. אני מקנא בו; האבטחה הכפולה."— טום סטופארד, רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים
איסוף, שליטה והחרדה מפני כאוס
"יש אנשים כמו סניור ג'וסה בכל מקום, שממלאים את זמנם, או מה שהם מאמינים שהוא זמנם הפנוי, על ידי איסוף בולים, מטבעות, מדליות, אגרטלים, גלויות, קופסאות גפרורים, ספרים, שעונים, חולצות ספורט, חתימות, אבנים, פסלוני חימר, פחיות משקה ריקות, מלאכים קטנים, קקטוסים, תכניות אופרה, מצתים, עטים, ינשופים, תיבות נגינה, בקבוקים, עצי בונסאי, ציורים, ספלים, מקטרות, אובליסקים מזכוכית, ברווזים מקרמיקה, צעצועים ישנים, מסכות קרנבל, וכנראה שהם עושים זאת מתוך משהו שאנחנו יכולים לכנות חרדה מטאפיזית, אולי בגלל שהם לא יכולים לשאת את הרעיון של הכאוס כשליט היחיד של היקום, וזו הסיבה, תוך שימוש בכוחותיהם המוגבלים וללא עזרה אלוהית, הם מנסים לכפות סדר על העולם, ולזמן קצר הם מנהלים אותו, אבל רק כל עוד הם שם כדי להגן על האוסף שלהם, כי בבוא היום צריך יהיה לפזר אותו, והיום הזה תמיד מגיע, או עם מותם או כשהאספן הופך עייף, הכל חוזר להתחלה שלו, הכל חוזר לכאוס."— חוסה סאראמאגו, כל השמות
כאן הסדר אינו רק אסתטי. הוא הופך להגנה נפשית. ניסיון להחזיק משהו מול הידיעה שכל מבנה זמני, שכל אוסף יתפזר, שכל צורה תחזור בסופו של דבר אל הכאוס.
יציבות איננה נוקשות
"חוסר הסדר טבוע ביציבות. אדם בן התרבות לא מבין מהי יציבות. הוא מבלבל אותה עם נוקשות. המנהיגים הפוליטיים, הכלכליים והחברתיים שלנו מזילים ריר על מושג היציבות ללא הרף. זו המילה האהובה עליהם, לצד 'כוח'. 'צריך לייצב את המצב הפוליטי בדרום מזרח אסיה, צריך לייצב את ייצור וצריכת הנפט, צריך לייצב את ההתנגדות של הסטודנטים לממשלה' וכן הלאה.
יציבות מבחינתם פירושה סדר, אחידות, שליטה. וזו תפיסה מוטעית למחצה ועלולה להביא לרצח עם. לא משנה כמה ביסודיות הם שולטים במערכת, אי סדר תמיד דולף לתוכה. ואז המנהלים של המערכת נכנסים לפאניקה, ממהרים לסתום את הדליפה ומשתדלים להדק את הבקרות. לכן, הטוטליטריות צומחת ברשעות ובהיקף. נקודת העיוורון היא שקשיחות אינה זהה ליציבות בכלל.
יציבות אמתית נוצרת כאשר הסדר המשוער וחוסר הסדר המשוער מאוזנים. מערכת יציבה באמת מצפה לבלתי צפוי, מצפה לפריעת הסדר, מחכה להשתנות."— טום רובינס
זו אולי אחת הנקודות החשובות בדף: סדר חי איננו סדר נוקשה. סדר חי הוא מערכת שמסוגלת להיפגע, להשתנות, לספוג הפרעה — ועדיין להישאר מערכת.
מיתוסים, משמעות והצורך להסביר את העולם
"כי מה הם מיתוסים אם לא הטלת סדר על תופעות שאין להן סדר בפני עצמן? וכל המיתוסים, ככל שיהיו שונים ממערכות פילוסופיות ותיאוריות מדעיות, חולקים זאת איתם, כשהם שוללים את עקרון האקראיות בעולם."— סטניסלב לם, הייקאסל: זיכרון
"עמוק בלא־מודע האנושי נמצא צורך נרחב ביקום הגיוני בעל משמעות. אבל היקום האמיתי הוא תמיד צעד אחד מעבר להיגיון."— פרנק הרברט, חולית
כאן נסגר המעגל: האדם זקוק לסדר לא מפני שהעולם מסודר, אלא מפני שהוא אינו יכול לשאת עולם שאין בו משמעות. אבל אמנות טובה אינה רק מרגיעה את הצורך הזה — היא גם מערערת אותו.
סיכום: אמנות כיכולת לשהות במתח
הבעיה איננה כיצד ליצור סדר. הבעיה איננה כיצד להשתחרר ממנו. הקושי הוא להישאר באזור שבו הסדר מתחיל להיסדק, אבל עדיין לא מתמוטט.
זהו האזור שבו נוצרת למידה. זהו האזור שבו נוצרת אמנות. וזהו לעיתים גם האזור שבו מתרחש שינוי נפשי.
אמנות אינה רק יצירת צורה. היא אימון ביכולת להיות עם צורה שנשברת.
לעיון נוסף
- "אמנות" מאת קלייב בל — טקסט קלאסי הבוחן את הרעיון של חוויה אסתטית וכיצד דפוסים וסידורים מסוימים מעוררים תחושות של הנאה וסיפוק.
- "הישרדות היפה: אמנות, מדע ואבולוציה" מאת דוד רוטנברג — חוקר את יחסי הגומלין בין כאוס לסדר בדיסציפלינות אמנותיות שונות.
- "הסדר הנסתר של האמנות: מחקר בפסיכולוגיה של הדמיון האמנותי" מאת אנטון ארנצוויג — מתעמק בתהליכים הפסיכולוגיים מאחורי היצירה האמנותית.
אודותי
שלום, שמי זיו אייל. אני פסיכותרפיסט, אמן פעיל ומלמד אמנות כבר למעלה מ-30 שנה. בעל תואר שני באמנות (MFA) מאוניברסיטת קורנל בניו יורק, וחבר באיגוד הפסיכולוגים האמריקאי (APA).
שליחת הודעה