נוירופידבק לטיפול בחרדה — כשהעולם הופך למקום מאיים

חרדה היא הליכה תמידית על קרח דק המאיים להישבר בכל רגע.

האדם החרד אינו חושב רק על הסכנה. הוא חי בציפייה לה. הוא יכול לצאת לעבודה, לנהל שיחה, לבלות עם חברים ולתפקד היטב, ובכל זאת להרגיש שמשהו עומד לקרות. שעליו להישאר ערני, לבדוק, להתכונן, לא לתת לשום דבר להפתיע אותו.

איור של מוח אדום עטוף בחוטי תיל דוקרניים על רקע אפור בהיר

החרדה אינה חייבת להיות קשורה לאיום ממשי. היא יכולה להתעורר דווקא כשהכול נראה בסדר. אדם יכול לשבת בביתו, מוקף באנשים שהוא אוהב, ולהרגיש כאילו חייו עומדים להתפרק.

עבור מי שלא חווה חרדה בעוצמה כזאת, קשה להבין עד כמה היא ממשית. אדם תחת חרדה יכול להרגיש את עצמו כפצוע דקירה המדמם למוות — הנלחם על חייו. מבחוץ אין פצע, אבל מבפנים מתרחש מאבק מתמיד.

והמחיר אינו רק הפחד. החרדה משנה בהדרגה את גבולות החיים. אנחנו מתחילים להימנע ממקומות, מאנשים, מהחלטות ומאפשרויות שבעבר היו פתוחות בפנינו. גם כשאיננו נמנעים מהן, אנחנו עלולים לשלם מחיר עצום כדי לעשות דברים הנראים לאחרים פשוטים.

טיפול בחרדה אינו עוסק רק בהפחתת תחושת הפחד. הוא מבקש גם להחזיר לאדם חלק מן החופש שהחרדה לקחה ממנו.

נוירופידבק הוא אחת הדרכים שבהן אפשר לנסות לעבוד על תהליכים הקשורים לעוררות ולוויסות. בניגוד לעבודה המבוססת על שיחה בלבד, הוא משתמש במשוב בזמן אמת מפעילות המוח כדי ליצור אפשרות ללמידה שאינה מחייבת שליטה מודעת בתהליך.

אני משלב נוירופידבק בפסיכותרפיה כאשר אני חושב שיש מקום להוסיף דרך עבודה כזאת.

כשהחרדה משתלטת על החיים

חרדה אינה חוויה אחת.

יש אנשים שהחרדה שלהם מתבטאת במחשבות בלתי פוסקות על מה שעלול להשתבש. אצל אחרים היא מופיעה בגוף: דופק מואץ, לחץ בחזה, מתח שרירים, סחרחורת, בחילה או תחושה שקשה לנשום.

יש מי שחווים התקפי חרדה עזים, ויש מי שחיים בדריכות מתמשכת, שאינה מגיעה לשיא דרמטי אבל גם אינה מרפה.

החרדה יכולה להופיע ביחסים זוגיים, בעבודה, במצבים חברתיים, סביב הבריאות או דווקא בשעות שבהן האדם נשאר לבדו עם מחשבותיו.

אחד הדברים המשותפים לחוויות הללו הוא הקושי להרגיש בטוח.

אנחנו רגילים לחשוב על ביטחון כתוצאה של ידיעה: אם נדע שאין סכנה, נוכל להירגע. אבל האדם החרד יכול לדעת היטב שאין סכנה מידית, ובכל זאת להרגיש מאוים.

הוא יכול לדעת שבדיקותיו הרפואיות תקינות ולהמשיך לחשוש שמשהו חמור מתרחש בגופו. הוא יכול להבין שבן זוגו אוהב אותו ולהמשיך לצפות לנטישה. הוא יכול לדעת שאין סיבה ממשית להיכשל, אבל להתייחס לכל פעולה כאילו היא מבחן שעלול להסתיים באסון.

כך נוצר פער בין מה שאנחנו יודעים לבין מה שאנחנו מסוגלים להרגיש.

הפער הזה הוא אחד הדברים שמקשים כל כך על החיים עם חרדה. הוא גם מסביר מדוע עצות כמו „תירגע”, „תחשוב חיובי” או „אין לך ממה לפחד” אינן מועילות בהכרח.

האם אפשר להפסיק לנסות לשלוט בחרדה?

החרדה מעוררת בנו רצון עז לשלוט.

אנחנו מנסים לשלוט במחשבות, בתחושות הגוף, בתגובות של אנשים אחרים ובאפשרויות העתידיות. אנחנו בודקים אם אנחנו רגועים מספיק, אם הדופק חזר לקצב הרגיל, אם המחשבה המאיימת כבר נעלמה.

אבל ככל שאנחנו עוקבים יותר אחר החרדה, כך היא עלולה לתפוס מקום גדול יותר בחיינו.

אדם שחושש מהתקף חרדה מתחיל לבדוק שוב ושוב אם הוא עומד להגיע. מי שמתקשה להירדם מתחיל לפקח על השינה שלו. מי שפוחד לאבד שליטה מנסה לוודא בכל רגע שהוא עדיין שולט בעצמו.

הניסיון למנוע את החרדה נעשה לחלק מן החיים בצל החרדה.

אין פירוש הדבר שכל ניסיון לשלוט ברגשות הוא מזיק, או שהפתרון הוא פשוט לוותר על שליטה. יש הבדל בין היכולת לבחור כיצד לפעול לבין הניסיון לכפות על עצמנו להרגיש אחרת.

ההבדל הזה חשוב גם כאשר חושבים על נוירופידבק.

אחת התכונות של אימון הנוירופידבק שבו אני משתמש היא שהמטופל אינו נדרש למצוא דרך מודעת לשלוט בפעילות המוח שלו. אין צורך להתרכז בכוח, להירגע בכוח או לנסות לגלות כיצד לגרום למשוב להשתנות.

עבור אדם שחלק גדול מחייו הפך למאבק לשלוט במה שהוא מרגיש, עצם האפשרות להשתתף בהתנסות שאינה דורשת מאמץ כזה עשויה להיות בעלת משמעות.

זו אינה הבטחה לכך שהחרדה תיעלם. זו דרך נוספת להתנסות בלמידה ובשינוי, בלי להפוך גם אותם לעוד משימה שבה צריך להצליח.

מהו נוירופידבק, וכיצד הוא עשוי לעזור בחרדה?

נוירופידבק הוא סוג של ביופידבק המבוסס על מדידת פעילות מוחית ומתן משוב בזמן אמת.

בשיטות המבוססות על EEG מחברים חיישנים לקרקפת. החיישנים קולטים את הפעילות החשמלית של המוח, ומערכת מחשב מתרגמת מאפיינים שלה לשינויים בתמונה, בסרט או בצלילים.

כך מתקבל משוב הקשור לפעילות הנמדדת.

האימון מבוסס על האפשרות שמערכת העצבים יכולה ללמוד באמצעות משוב חוזר. המטרה היא לאפשר שינוי בדפוסי פעילות מסוימים, ובאמצעותם לבחון אם ניתן להשפיע גם על תהליכים הקשורים לעוררות ולוויסות.

העניין בנוירופידבק בהקשר של חרדה נובע מכך שחרדה אינה רק תוכן של מחשבות מפחידות. היא קשורה גם לדריכות, לציפייה מתמדת לאיום, לקשב המופנה לסכנה ולתגובות גופניות ורגשיות.

אימון הנוירופידבק מציע דרך לעבוד עם חלק מן התהליכים הללו בלי שהאדם יצטרך להסביר בכל רגע מה הוא מרגיש.

האימון מותאם לאדם, לקשייו ולתגובותיו לאורך התהליך.

לא מדובר בהעברת זרם חשמלי למוח. החיישנים קולטים את הפעילות הקיימת, והמשוב משתנה בהתאם לאותות הנמדדים.

השאלה החשובה היא כמובן לא רק אם אפשר לשנות פעילות מוחית, אלא אם האימון יכול לעזור לאדם לחיות עם פחות חרדה ויותר חופש. זו השאלה שנבדקת במחקר ובמהלך העבודה הטיפולית.

מה מצאו המחקרים על נוירופידבק וחרדה?

המחקר על נוירופידבק בחרדה נמשך כבר שנים רבות, ובחלק מן המחקרים נמצאו תוצאות מעודדות.

מטא־אנליזה שפרסמו Russo ועמיתיו בשנת 2022 ב־Journal of Counseling & Development כללה 26 פרסומים מחקריים העוסקים בנוירופידבק ובתסמיני חרדה. החוקרים ניתחו בנפרד מחקרים שבהם נמדד שינוי לפני ואחרי טיפול ומחקרים שכללו קבוצות השוואה.

בשתי קבוצות המחקרים נמצאה ירידה בתסמיני חרדה בדיווח עצמי של המשתתפים, בגודל של כמעט סטיית תקן אחת. הממצאים תומכים באפשרות שנוירופידבק עשוי לסייע בהפחתת חרדה.

עם זאת, המחקרים נבדלו בשיטות ובאוכלוסיות, וחלקם כללו גם תסמינים הקשורים לטראומה. לכן אין להסיק מן התוצאה שכל פרוטוקול נוירופידבק יעיל באותה מידה לכל הפרעת חרדה.

למטא־אנליזה של Russo ועמיתיו, 2022

במחקר נוסף, שפורסם ב־2019 ב־Psychotherapy and Psychosomatics, בדקו Zhao ועמיתיו נוירופידבק המבוסס על fMRI בקרב 26 משתתפים בעלי רמות חרדה גבוהות. החוקרים מצאו שניתן להשפיע על קישוריות תפקודית בין אזורים מוחיים הקשורים לעיבוד רגשי, לצד ירידה במדדי חרדה מיד לאחר האימון. בבדיקה חוזרת השינוי בקישוריות נשמר, אך הירידה בחרדה כבר לא הייתה מובהקת.

זהו מחקר מעניין משום שהוא בוחן שינוי בפעילות מוחית ובחוויה הרגשית יחד. עם זאת, הוא נערך במערכת fMRI ובאוכלוסייה שאינה שקולה לקבוצה קלינית של מטופלים עם הפרעת חרדה מאובחנת.

למחקר של Zhao ועמיתיו, 2019

לא כל מחקר על נוירופידבק ב־fMRI או על ביופידבק אחר ניתן להכללה ישירה לנוירופידבק EEG.

המסקנה אינה שנוירופידבק הוא פתרון מוכח לכל חרדה, וגם לא שאין לו ערך. קיימות תוצאות חיוביות המצדיקות התייחסות רצינית לאפשרות הזאת, לצד שאלות מחקריות שעדיין פתוחות.

מה אנחנו מבקשים לשנות בטיפול בחרדה?

הפחתת תסמיני החרדה חשובה. אדם שסובל פחות מהתקפים, מצליח לישון טוב יותר או חי בפחות דריכות יכול לחוות שינוי משמעותי באיכות חייו.

אבל אני חושב על שינוי גם במונחים רחבים יותר.

מה קורה כאשר אדם יכול לחזור לנסוע בלי לתכנן מראש את כל דרכי המילוט? כאשר הוא יכול להיכנס למפגש חברתי בלי לבחון בכל רגע כיצד אחרים רואים אותו? כאשר הוא מסוגל לשאת אי־ודאות בלי להרגיש שהוא מוכרח לפתור אותה מיד?

ומה קורה כאשר הוא יכול להרפות מעט מן המאבק הבלתי פוסק בעצמו?

אלה אינן בהכרח תוצאות של נוירופידבק. אלה חלק מן המטרות שאפשר לעבוד עליהן בפסיכותרפיה, ובמקרים מתאימים לבחון אם הוספת נוירופידבק תורמת להשגתן.

לפעמים אדם מתחיל בטיפול משום שהוא רוצה שהחרדה תיפסק. בהמשך מתברר שהשאלה אינה רק כיצד להפסיק לפחד, אלא כיצד לחזור לחיות גם במציאות שלא ניתן לשלוט בה לחלוטין.

האפשרות הזאת חשובה בעיניי לא פחות מן השינוי במדד תסמינים מסוים.

מדוע אני משלב נוירופידבק בפסיכותרפיה?

אני עוסק בפסיכותרפיה למעלה משלושים וחמש שנים. במהלך השנים פגשתי אנשים שהבינו היטב את החרדה שלהם, ידעו לתאר את המקורות האפשריים שלה ואפילו יכלו לזהות כיצד היא משפיעה על התנהגותם — ובכל זאת המשיכו לחיות בתחושת איום.

ההבנה הזאת אינה מבטלת את ערכה של הפסיכותרפיה. להפך, היא אחת הסיבות לכך שאני חושב על טיפול כעל תהליך רחב יותר מהסבר או פרשנות.

נוירופידבק מאפשר לי להוסיף לעבודה התנסות מסוג אחר, שאינה מחייבת את האדם לנסות לשנות את תחושותיו באמצעות דיבור או מאמץ מודע.

אני איני מציע נוירופידבק כטיפול עצמאי. הוא אחד הכלים שבהם אני משתמש בתוך פסיכותרפיה, כאשר אני חושב שיש לכך מקום.

פגישות הנוירופידבק מתקיימות בדרך כלל בנפרד מן הפגישות הפסיכותרפויטיות, משום שהכנת המערכת וחיבור החיישנים דורשים זמן. במקרים מסוימים אפשר לשלב אימון ושיחה באותה פגישה.

ההפרדה בין הפגישות אינה הפרדה בין שני טיפולים. אני מכיר את האדם מתוך התהליך הפסיכותרפויטי, וההחלטות על האימון מתקבלות כחלק מן העבודה המשותפת.

הבחירה לשלב נוירופידבק אינה מבטיחה שהוא יועיל לכל אדם, אך היא מאפשרת לנו לבחון עוד דרך עבודה כאשר החרדה ממשיכה לצמצם את החיים.

להרחבה: מדוע אני משלב נוירופידבק ופסיכותרפיה?

איך מתחילים טיפול?

העבודה מתחילה בפגישת היכרות שבה אנחנו בוחנים את הקשיים שבגללם פניתם, את הדרכים שבהן ניסיתם להתמודד איתם ואת השינויים שאתם מבקשים להשיג.

לא כל אדם עם חרדה זקוק לנוירופידבק. יש טיפולים פסיכולוגיים ותרופתיים בעלי ביסוס מחקרי רחב, וההחלטה אם להוסיף נוירופידבק צריכה להתייחס למצבו של האדם ולצרכיו.

להרחבה: טיפול בהפרעות חרדה והתקפי פאניקה

אם נחליט שיש מקום לשלב אימון, נבחן כיצד לעשות זאת במסגרת הפסיכותרפיה. אין צורך להתחייב מראש לתהליך ארוך בלי להכיר את האדם ואת מטרות העבודה.

נוירופידבק EEG הוא אימון לא פולשני הנחשב בדרך כלל לבטוח. כאשר מתעוררת אי־נוחות, אפשר להתאים את אופן האימון לתגובת המטופל.

אפשר לקרוא עוד על תהליך האימון והמחירים.

מי מטפל?

הטיפול מתקיים בקליניקה שלי ברחובות.

אני פסיכותרפיסט, אמן ומורה לאמנות. לצד העבודה הטיפולית, העיסוק המתמשך שלי באמנות ובהוראתה משפיע על האופן שבו אני חושב על התנסות, למידה ושינוי. לא כל שינוי מתחיל בהסבר, ולא כל דרך עבודה מתאימה לכל אדם.

אני מבקש לפגוש את האדם מעבר לאבחנה, להבין כיצד החרדה מצמצמת את חייו, ולבחון יחד אילו דרכים יכולות לפתוח עבורו אפשרויות נוספות.

אם החרדה ממשיכה להכתיב את גבולות חייך, אפשר לפנות לפגישת היכרות ולבחון אם פסיכותרפיה המשלבת נוירופידבק מתאימה לך.

יצירת קשר


לקריאה נוספת ומקורות

כיצד אני עובדכיצד אני מלמדכיצד אני מטפל

אודותי

שמי זיו אייל, פסיכותרפיסט, אמן ומורה לאמנות, מייסד הסדנה לתהליכים יצירתיים. למעלה מ־35 שנה אני מפסל, מלמד ועוסק בפסיכותרפיה. אני בעל תואר שני באמנות (MFA) מאוניברסיטת קורנל וחבר באיגוד הפסיכולוגים האמריקאי (APA).

עוד עליי · שליחת הודעה