הדיאלוג הפנימי-קורס באמנות וציור.

"חשיבה היא שיחה של שניים באחד, דיאלוג חרישי ביני ובן עצמי, מצב זה של שנים באחד מחייב יכולת לראות את העולם מפרספקטיבה של אדם אחר. "  חנה ארנדט-"חיי מחשבה".

..יש לנו מערכת יחסים בתוך עצמנו... העולם הבן אישי חשוב, אבל לא חשוב לדעתי כמו העולם הפנימי. איזו מערכת יחסים יש לנו עם עצמנו? איזו סוג של שיחה יש לנו עם עצמנו?..."החיים הפנימיים שלנו הם הדבר החשוב ביותר שיש לנו"-כריסטופר בולאס -כאב נפשי.

Morimura Yasumasa -הדיאלוג הפנימי עם פרידה קאלו

אורי דושי- פיסול בברזל

אנחנו מדברים עם עצמנו כל הזמן, לפעמים יותר מידי, עד התשה, עד שיש לנו צורך לכבות את עצמנו.  הדיאלוג הפנימי הזה, יותר מדיאלוג,  הרב שיח בן כל הקולות בפנים.  הוא עצם תהליך החשיבה וההרגשה.  זהו הפס קול של חיינו, אנשים משמעותיים מקבלים קולות בפנים. אהבה, פרידה, כאב, שמחה גדולה, יוצרים קולות חדשים או מחזירים קולות מהעבר. גם מרקם וטמפרטורת השיחה הפנימית מושפעת ממה שקורה סביבנו. ויכוחים בעולם נגררים פנימה, אל תוך הדיאלוג הפנימי.  יש תהליך מתמיד של השפעה וויסות של הפנים את החוץ והחוץ את הפנים. טראומות הן הרס של השיחה והחדר בן היא מתקיימת- כמו כדור ברזל ענקי ששובר את הקיר. השיחה כבר לא אמינה, לא מצליחה ליצור מציאות פנימית יציבה, אנחנו לא מאמינים לעצמנו. כבר לא שיחה, רעש מחריש אוזניים מהחוץ גובר על הקולות.

 בספר "הקולות שבפנים"-חוקר צ׳ארלס פרניהו את מורכבות השיחה הפנימית והמחשבה. השיחה הפנימית נוצרת במקביל לרכישת השפה על ידי הילד, או ליתר דיוק-למידת השפה החברתית. הרעיון הוצג לראשונה על ידי הפסיכולוג הרוסי יהודי, לב ויגוצקי, ב1920; שהבחין שכשילדים לומדים לדבר עם אחרים, הם לומדים לדבר עם עצמם, תחילה בקול רם, ולבסוף בתוך ראשם.  הדיבור הפנימי אומר פרניהו אינו נתון במגבלות הדיבור הקולי, הוא מתרחש עד פי עשר מהר יותר ועם זאת הוא שומר על מבנה של דיאלוג בעולם החיצוני. כפי שלשיח בעולם החיצוני יש תפקידים רבים -כך גם לדיאלוג הפנימי יש תפקידים רבים; מוטיבציה, ויסות וניהול עצמי, ביטוי עצמי רגשי, תובנה, דמיון, חשיבה לוגית ועוד.

 מוחנו מכיל נקודות מבט רבות והן מתווכחות ונושאות ונותנות זו עם זו. " אנחנו עשויים ממקטעים, אין באמת אחדות של העצמי. אנחנו שבורים לרסיסים, נאבקים ליצור אשליה של אחידות ושלמות מרגע לרגע."  לדיבור הפנימי יש תפקיד הן ביצירת הרציפות והשמירה על שלמות נפשית והן בהבניית הדמוקרטיה הפנימית, המתח והסתירה בן הקולות השונים, המאפשרים יצירתיות ושינוים פנימיים.

אנחנו משמשים בשיחה הפנימית כדי להרהר בעבר ויש לו תפקיד בדמיון וביצירת מציאויות חלופיות. פס הקול הפנימי נושא איתנו את האנשים המשמעותיים לנו בכל מקום ובכל זמן. בעתות של מצוקה הדיאלוג הפנימי מתגבר ועולה אל פני השטח. מדיטציות ותפיסות מזרחיות אחרות מנסות להפסיק את הדיאלוג והפיצול הפנימי, וטוענות שהתוצאה היא סוג של נירוונה או שקט פנימי (תמיד טוב שיש כפתור ווליום). ויש גם אנשים, מתברר, שנטולי דיבור פנימי. 

הדיאלוג הפנימי (והחיצוני) -הכרחי לגדילה הנפשית, הוא מתפקד כמערכת עיכול פנימית . תרפיות למינן עוסקות בניסיון השפעה על הדיאלוג הפנימי-לעתים דרך מבנים צורניים (כמו למשל הרחבת השפה או שינוי שלה) ולעתים דרך משמעויות ותוכן (דרך הכנסת קול המטפל אל השיחה הפנימית).(אולי עלינו לחשוב על טיפול אישי כטיפול משפחתי, ללמוד להקשיב לאחר, להזדהות עם נקודת המבט שלו, אבל גם לשנות מקצב, לדבר בחדר אחר, לגעת תוך כדי שיחה, לצאת לטיול ברגל יחד.). גם החלקים הלא מודעים משתתפים בשיחה ומשפיעים על עיצוב וטמפרטורת הדיאלוג, הצבעים והתכנים בצורות שאנו לא תמיד מבינים, או מוכנים להבין.

אמנות מאפשרת להרחיב את השפה ואת אפשרויות השפה של השיחה הפנימית, אנחנו מדברים בידיים, או דרך ציור בצבע ופיסול בחימר, או דרך תנועת הגוף או באמצעות מוזיקה, אנו עוקפים את מערכת הצנזורה המילולית ומבינים מה אמרנו בדיעבד. אנחנו מוצאים דלתות חדשות, מרתפים ועליות גג שלא ידענו עליהם. אבל יותר מזה, האמנות מאפשרת לנו להפוך את הדיאלוג הפנימי לדיאלוג  עם אובייקט, אנחנו מחצינים את השיחה הפנימית- האמנות שיצרנו מדברת איתנו. אנחנו שעל הבד אומרים לעצמנו משהו שלא ידענו. אנחנו מקרבים ומרחיקים את הציור, אנחנו יכולים למצוא את המרחק הנכון מעצמנו. 

 "החפצה עצמית כניכור עצמי, ובמובן מסוים כהתגברות על העצמי. על ידי הקרנה שלי החוצה (על ידי מיקום של עצמי מחוץ לעצמי), אני משיג את האפשרות להשיג דיאלוג אותנטי עם עצמי."(Bakhtin 1986, p. 122).

היצירה האמנותית היא יותר מהוצאה אקספרסיבית של הקולות, היא מחייבת סוג של מבנה או תסריט וריקוד מורכב של פנים וחוץ. היא לוקחת בחשבון את הצופה או הקורא אבל גם עוסקת בחופש היצירתי, במרכיב המרד ואי ההסתגלות החיובית, כמו גם חוסר האחריות המאפשרת ביטוי יצירתי אותנטי.   גרט ביסטה (Gert Biesta)- מדבר על הדיאלוג האמנותי בפנים כמודל להתבגרות -דרך היחסים המורכבים שבן הילד הפנימי לבוגר הפנימי. "שביל הביניים בן הרס העולם והרס העצמי" (Biesta (2017b, 2018, p.16).

העיסוק באמנות הוא אם כך דרך להפגיש את הדיאלוג הפנימי עם הדיאלוג בעולם החיצוני, לחפש דרך של קיום הדדי ומתח נכון בניהם. , "אמנות היא דרך לחקור את הנוף הפנימי שלנו" (Eisner 2002, p. 11). אמנות מחייבת סובלנות לכאוס ואי בהירות ומשתמשת בהם. הדיאלוג הפנימי באמנות משתף באופן מלא ומורכב יותר את הלא מודע ונותן לו קול. ניתן לדבר על תפקידים ויכולות רבות אחרות של הביטוי האמנותי דרך מושג הדיאלוג הפנימי, וכמובן אמנים שונים וסוגי אמנות שונים, מותחים לכיוונים רבים וסותרים את השיחה הפנימית.

"לאמנים רבים יש סוג של טראומה שאותה הם מנסים להבין."(Christian Boltanski, p. 68).

ליאו פלב- דיאלוג פנימי, שמן על בד, קורס ציור תל אביב.

"אני מעתיקה נורמות קיימות, מגדילה אותן וממקמת אותן בהקשר אחר, כך שנוכל לשהות מעט עם משהו שאנו בדרך כלל מתעלמים ממנו." (Tinkebell, p. 55).