נוירופידבק ו־ADHD — לחיות עם הפרעת קשב ולמצוא דרכים אחרות לפעול
הפרעת קשב אינה רק קושי להתרכז. היא יכולה להיות דרך אחרת לחוות את העולם: עולם שבו דברים מסוימים מושכים אותנו בעוצמה עצומה, ואחרים אינם מצליחים להחזיק את הקשב שלנו גם כאשר אנחנו יודעים עד כמה הם חשובים.
אנשים עם ADHD מכירים היטב את הפער שבין מה שהם מסוגלים לעשות לבין מה שהם מצליחים לעשות בפועל. אדם יכול להיות מוכשר, סקרן, יצירתי ובעל יכולות גבוהות, ובכל זאת להיכשל שוב ושוב במשימות פשוטות לכאורה. הוא יכול להשקיע שעות בעניין שמרתק אותו ולא להצליח להתחיל מטלה שתדרוש ממנו עשר דקות.
המחיר אינו רק בלימודים או בעבודה. הוא מופיע בתחושת הערך העצמי, ביחסים, בהתמודדות עם תסכול ובמאמץ הנדרש כדי לנהל את החיים.
טיפול בהפרעת קשב אינו צריך לעסוק רק בשיפור הריכוז. הוא יכול לעזור לאדם למצוא דרכים לפעול עם המבנה הייחודי שלו, לצמצם את המחירים שהוא משלם עליו ולפתח יכולות שאינן זמינות לו די הצורך.
נוירופידבק הוא אחת האפשרויות שנחקרו בהקשר הזה. באמצעות משוב מפעילות המוח הוא מציע סוג של אימון שאינו מבוסס על ניסיון מודע להתרכז טוב יותר.
בעבודתי אני משלב נוירופידבק בתוך פסיכותרפיה כאשר אני חושב שההתנסות הזאת יכולה להוסיף דרך עבודה מתאימה.
לחיות עם ADHD — מבט אישי
כמי שבעצמו סובל (או נהנה) מהפרעת קשב, וכאב לילדים שהתמודדו עם לא מעט צלקות במערכת הלימודים והמשיכו לתארים מתקדמים, אני נזהר מאוד בהמלצותיי.
החוויה של חיים עם הפרעת קשב היא חוויית מציאות אחרת, שקשה לתאר לאדם שאינו מכיר אותה.
מחסומים בלתי נראים, גם עבור האדם עצמו, פועלים במציאות הזו ומונעים ממך ללכת בקווים ישרים אל המטרות שלך.
עולם הרגשות הוא סוג של רכבת הרים, הנעה בין התלהבות ותשוקה גדולה לבין אובדן עניין, דכדוך ולעיתים דיכאון. הרעש הרגשי מחריש האוזניים הוא פס הקול של החיים, ועם רעש מתמיד כזה גם משימות פשוטות עלולות להפוך לבלתי אפשריות.
הפרעת קשב יכולה להשפיע באופן הרסני על הזוגיות.
שכחה חוזרת, התחייבויות שלא קוימו, קושי להתארגן, תגובות מהירות או התמסרות לעניין אחד תוך הזנחת דברים אחרים יכולים להתפרש כחוסר אכפתיות. אדם עשוי לאהוב את בן זוגו מאוד ובכל זאת לפגוע בו שוב ושוב בדרכים שאינו מצליח למנוע.
וכאשר הדברים חוזרים, מתפתח סיפור נוסף. האדם כבר אינו מתמודד רק עם קושי בקשב או בוויסות. הוא מתחיל לראות את עצמו דרך האכזבה של האחרים: לא אחראי, לא מתחשב, מי שאי אפשר לסמוך עליו.
אבל זה רק חלק מן התמונה.
ADHD יכולה להיות כרוכה גם בהתלהבות, בחיפוש אחר חידוש, במעברים מהירים בין רעיונות וביכולת להתמסר בעוצמה לעניין שמושך אותנו. אין פירוש הדבר שהפרעת קשב היא יתרון יצירתי מוכח או שכל אדם עם ADHD הוא יצירתי במיוחד. אבל גם אין הצדקה לצמצם את האדם לרשימת הקשיים שבאמצעותם אובחן.
כאן מתחילה אחת השאלות המורכבות של הטיפול: מה אנחנו רוצים לשנות, ומה אנחנו רוצים לשמר?
הפרעת קשב בעולם שמצפה מאיתנו לפעול בקווים ישרים
אחד הדברים הכואבים בחיים עם ADHD הוא הפער בין מה שהעולם דורש לבין הדרך שבה הקשב, המוטיבציה והרגשות שלנו פועלים.
בית הספר בנוי סביב יכולת לשבת, להקשיב, להתמיד ולהשלים משימות בזמן. עולם העבודה מצפה לניהול זמן, לעמידה בלוחות זמנים וליכולת לעבור בין מטלות בהתאם לדרישות חיצוניות. גם מערכות יחסים דורשות התמדה, קשב וזיכרון של התחייבויות.
אלה אינן דרישות שרירותיות. בלעדיהן קשה לקיים חיים משותפים.
אבל כאשר אדם מתקשה לעמוד בהן, ההסבר שמציעים לו הוא לעיתים קרובות שעליו להתאמץ יותר, להפעיל משמעת עצמית או פשוט להחליט להשתנות.
וכאן נמצא אחד המאפיינים המתסכלים של הפרעת קשב: האדם אינו בהכרח חסר רצון. הוא יכול לרצות מאוד לעשות דבר מה, ובכל זאת לא להצליח לגייס את עצמו לפעולה.
העובדה שהוא מצליח במצבים אחרים יכולה להחמיר את חוסר ההבנה. אם הצליח לעבוד שעות על פרויקט שמעניין אותו, מדוע אינו מצליח לבצע משימה קצרה ומשעממת?
הוא עצמו אינו תמיד יודע לענות.
עם השנים, ההאשמות החיצוניות עלולות להפוך לקול פנימי קבוע. הקושי אינו מסתיים בפעולה שלא נעשתה. הוא ממשיך בתחושה שיש משהו פגום באדם עצמו.
התנועה לגיוון נוירולוגי מבקשת להבחין בין שונות לבין פגם. מה ששונה מן המקובל אינו בהכרח נחות ממנו.
אבל הכרה בשונות אינה מבטלת את המחיר שאדם משלם עליה.
אין סתירה הכרחית בין הרצון לקבל את עצמנו לבין הרצון לשנות קשיים שמגבילים את חיינו. השאלה היא כיצד לעשות זאת בלי להפוך את האדם כולו לבעיה שיש לתקן.
מה אנחנו מבקשים להשיג בטיפול בהפרעת קשב?
אנשים פונים לטיפול עם מטרות שונות.
אחד רוצה להצליח להתחיל עבודה בלי לדחות אותה במשך שעות. אחרת מבקשת להפחית את ההתפרצויות שפוגעות ביחסיה. אדם נוסף רוצה להצליח לנהל את זמנו בלי שכל יום יהפוך למאבק מתיש.
יש מי שמבקשים לשפר את הקשב ואת יכולת ההתמדה. אחרים רוצים להתמודד עם הקושי לשאת שעמום, עם המרדף אחר גירויים חדשים או עם התחושה שהם אינם מצליחים לעצור גם כאשר הם מותשים.
אלה מטרות טיפוליות ממשיות. שיפור בהן יכול לשנות חיים.
אבל בעיניי חשוב להוסיף עליהן גם שאלה אחרת: האם האדם מסוגל לפעול בלי לחיות במאבק מתמיד בעצמו?
כאשר אדם מצליח להשתמש בכוחות שלו בלי להרגיש שכל דבר דורש ממנו להילחם בטבעו, כאשר הוא מסוגל לקחת אחריות על מעשיו בלי לפרש כל כישלון כהוכחה לחוסר ערכו, נפתח מרחב רחב יותר לשינוי.
העבודה יכולה לכלול הבנה של הקושי, פיתוח דרכי פעולה, שינוי של הרגלים ושל הסביבה, עבודה על יחסים ועל תחושת הערך העצמי, ולעיתים גם התערבויות נוספות.
נוירופידבק הוא אחת האפשרויות שאפשר לבחון בתוך התהליך הזה.
כיצד פועל נוירופידבק?
נוירופידבק הוא סוג של ביופידבק המבוסס על מדידת פעילות מוחית ומתן משוב בזמן אמת.
באימון המבוסס על EEG מצמידים חיישנים לקרקפת. המערכת קולטת אותות חשמליים ומתרגמת מאפיינים שלהם לשינויים בתמונה, בסרט או בצלילים.
כך נוצר קשר בין הפעילות הנמדדת לבין המשוב שהאדם מקבל.
הרעיון שבבסיס השיטה הוא שמשוב חוזר עשוי לאפשר למערכת העצבים ללמוד ולשנות דפוסים מסוימים של פעילות.
בתחום ADHD פותחו פרוטוקולים המתמקדים במדדים שונים של פעילות מוחית, בין היתר בתהליכים הקשורים לעוררות, לקשב ולוויסות.
אחד הדברים המעניינים באימון הוא שאין צורך שהאדם ינסה לשלוט במודע בגלי המוח שלו.
הוא אינו נדרש להכריח את עצמו להתרכז, לגלות כיצד לגרום למערכת להגיב או לנסות להגיע בכוח למצב מסוים. באימון שאני משתמש בו ההנחיה היא בדרך כלל להימנע מניסיון כזה ולאפשר להתנסות להתרחש.
יש בכך אפשרות מסקרנת במיוחד עבור אנשים שחלק גדול מחייהם מלווה בדרישה חוזרת להתרכז, להתאמץ ולהפעיל יותר כוח רצון.
הנוירופידבק אינו מציע עוד תרגיל שבו צריך להצליח להיות קשוב. הוא מציע התנסות במשוב ובתהליכי למידה שאינם תלויים בהכרח במאמץ מודע.
השאלה אם ההתנסות הזאת מביאה לשיפור מתמשך בקשב ובתפקוד היא שאלה שנבדקה במחקרים, והתשובה עליה מורכבת.
האם נוירופידבק עוזר ל־ADHD? מה אומרים המחקרים?
ADHD הוא אחד התחומים שנחקרו בהיקף הגדול ביותר בנוירופידבק.
סקירה של Arns ועמיתיו מ־2020 קבעה שפרוטוקולים סטנדרטיים של נוירופידבק הם טיפול מבוסס היטב ל־ADHD בילדים, עם גודל אפקט בינוני עד גדול. בין 32% ל־47% מן הילדים הגיעו להפוגה בתסמינים, והשיפור נשמר במעקב של חצי שנה עד שנה.
התמונה במחקר אינה אחידה. במטא־אנליזה של Westwood ועמיתיו ב־JAMA Psychiatry, שכללה 38 ניסויים אקראיים, נמצא יתרון קטן לפרוטוקולים הסטנדרטיים, אך לא יתרון משמעותי כאשר בוחנים את כלל השיטות יחד, במדידות שנועדו לצמצם הטיות.
למטא־אנליזה של Westwood ועמיתיו, 2025
אבל יש להבחין בין שאלת יעילותו כטיפול עצמאי לבין השאלה מה ניתן להוסיף באמצעותו לתהליך פסיכותרפויטי.
לצד המחקרים על נוירופידבק בפני עצמו קיימת גם כתיבה קלינית על שילובו בפסיכותרפיה. Wijnen ועמיתיה הציגו ב־2014 נתוני מעקב ראשוניים מטיפול משולב באנשים עם קשיי קשב, וב־2015 פרסמה Katherine Leddick פרק מקצועי על שילוב נוירופידבק בפסיכותרפיה פסיכואנליטית.
אלה אינם מחקרים המוכיחים את יתרונו של השילוב עבור ADHD, אך הם מעידים על הניסיון המקצועי לפתח דרכי עבודה שבהן הנוירופידבק אינו עומד לבדו.
מבחינתי, נוירופידבק הוא אפשרות שאפשר לשקול בתוך פסיכותרפיה, לא הבטחה לפתרון של הפרעת הקשב ולא תחליף מוכח לטיפולים אחרים.
נוירופידבק או טיפול תרופתי?
אני עצמי משתמש בתרופות לטיפול בהפרעת הקשב שלי, ואינני רואה סיבה להציג טיפול תרופתי כאויב או כפתרון נחות.
עבור אנשים רבים תרופות לטיפול ב־ADHD מאפשרות שינוי משמעותי בקשב, בהתארגנות, בשליטה בדחפים וביכולת לפעול. יעילותן בהפחתת תסמיני הליבה של ADHD מבוססת במחקרים בהיקף גדול יותר מזה הקיים עבור נוירופידבק.
אבל השאלה אינה מסתיימת ביעילות הממוצעת.
יש אנשים שהתרופות מועילות להם מאוד, ואחרים שמתקשים למצוא את המינון המתאים, מתמודדים עם תופעות לוואי או מרגישים שהשינוי משפיע גם על חלקים בחוויה שלהם שאינם רוצים לאבד.
יש מי שמרגישים שבעזרת התרופה הם מצליחים סוף סוף להיות מי שהם רוצים להיות. ויש מי שמרגישים שהתרופה מסייעת להם לתפקד, אבל משנה את האופן שבו הם חווים חיוניות, ספונטניות או עניין.
אי אפשר לבטל אף אחת מן החוויות האלה באמצעות אמירה כללית על יעילות.
מבחינתי, אין צורך לבחור בין הכרה ביעילותן של תרופות לבין חיפוש דרכי עבודה נוספות.
נוירופידבק יכול להיבחן כאפשרות נוספת במסגרת טיפול, אך אין להציג אותו כתחליף תרופתי בעל יעילות מוכחת באותה מידה. החלטות על נטילת תרופות או שינוי שלהן מתקבלות בליווי הרופא המטפל.
מדוע אני משלב נוירופידבק בפסיכותרפיה?
אני עוסק בפסיכותרפיה למעלה משלושים וחמש שנים. הניסיון שלי עם ADHD, האישי והמקצועי, לימד אותי שהקשיים אינם מסתיימים במקום שבו מסתיימת רשימת התסמינים.
אדם המתמודד עם הפרעת קשב אינו מגיע לטיפול רק משום שהוא מתקשה להתרכז. הוא עשוי להגיע לאחר שנים של כישלונות, מאבקים עם הסביבה, תחושת החמצה או יחסים שנפגעו.
גם כאשר אנחנו מצליחים לשפר תפקוד מסוים, נשארת עבודה שקשורה לדרך שבה האדם למד לראות את עצמו.
אדם שגדל בתחושה שהוא עצלן או חסר אחריות אינו משתחרר בהכרח מן התחושה הזאת ברגע שהצליח להתארגן טוב יותר. וגם בן זוג שנפגע במשך שנים מהבטחות שלא קוימו אינו משנה מיד את ציפיותיו כאשר מתחולל שיפור.
הפסיכותרפיה מאפשרת להתייחס למכלול הזה, ולא רק לשאלה אם האדם מצליח להתרכז יותר.
אני משלב נוירופידבק כאשר אני חושב שיש מקום להוסיף לעבודה התנסות שאינה מבוססת רק על שיחה, הבנה או ניסיון מכוון לשנות התנהגות.
אימוני הנוירופידבק מתקיימים בדרך כלל בפגישות נפרדות מן הפגישות הפסיכותרפויטיות, בגלל הזמן הנדרש להכנת האימון. במקרים מסוימים אפשר לשלב את שתי צורות העבודה באותה פגישה.
אבל אלה אינם שני טיפולים עצמאיים. הם חלק מאותו תהליך פסיכותרפויטי.
אין צורך שהמטופל ינסה לשלוט במשוב באופן מודע, וגם אין הכרח לפרש כל מה שמתרחש במהלך האימון.
אני אינני מציע נוירופידבק עצמאי. אני מציע פסיכותרפיה שבמסגרתה אפשר להשתמש גם בנוירופידבק, כאשר יש סיבה מקצועית לעשות זאת.
נוירופידבק ופסיכותרפיה — מדוע לשלב ביניהם?
האם צריך להתאים את האדם לעולם, או גם את העולם לאדם?
זו אחת השאלות שאני חוזר אליהן בעבודה עם אנשים עם ADHD.
מצד אחד, יש קשיים ממשיים שאדם רוצה לשנות. הוא מבקש להצליח לעבוד, לנהל קשרים, לעמוד בהתחייבויות ולסיים דברים שהתחיל.
מצד אחר, החיים שלו אינם מתקיימים מחוץ לחברה. הדרישות של בית הספר, מקום העבודה והמשפחה משפיעות על מה שאנחנו מגדירים כקושי, על המחיר של הקושי ועל הדרך שבה האדם לומד להעריך את עצמו.
יש דרישות שאפשר לשנות בסביבה, ויש יכולות שכדאי לאדם לפתח. לעיתים שתי האפשרויות צריכות להתקיים יחד.
הטיפול אינו חייב לבחור בין קבלה של שונות נוירולוגית לבין הרצון לשפר תפקוד. הוא יכול לעזור להבחין בין חלקים בחיים שהאדם רוצה לשמר לבין קשיים שהוא אינו רוצה להמשיך לשלם את מחירם.
בעיניי, אחת האפשרויות החשובות היא שאדם יצליח להפסיק לראות את עצמו רק דרך מה שאינו מצליח לעשות.
לא משום שהקשיים ייעלמו בהכרח, אלא משום שניתן למצוא דרכים אחרות לפעול איתם, להתייחס אליהם ולבנות חיים שאינם מאורגנים סביב תחושת כישלון.
טיפול בהפרעות קשב בקליניקה ברחובות
העבודה מתחילה בפגישת היכרות שבה נבחן את הקשיים שמעסיקים אותך, את דרכי ההתמודדות שכבר ניסית ואת השינוי שהיית רוצה להשיג.
אין הנחה שכל אדם עם ADHD זקוק לנוירופידבק. נבחן אם נכון לשלב אותו במסגרת הפסיכותרפיה, או אם יש דרך עבודה אחרת שמתאימה יותר.
אני מציע טיפול פסיכותרפויטי בקליניקה שלי ברחובות, ובמסגרתו ניתן לשלב נוירופידבק.
אם הפרעת הקשב ממשיכה לגבות ממך מחיר בעבודה, ביחסים או בתחושה שלך לגבי עצמך, אפשר לפנות לפגישת היכרות ולבחון יחד אילו אפשרויות לשינוי עומדות בפנינו.
נוירופידבק — תהליך הטיפול והמחירים
לקריאה נוספת ומקורות
Arns, M., et al. (2020). Neurofeedback and Attention-Deficit/Hyperactivity-Disorder (ADHD) in Children: Rating the Evidence and Proposed Guidelines. Applied Psychophysiology and Biofeedback, 45(2), 39–48.
Westwood, S. J., et al. (2025). Neurofeedback for Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder: A Systematic Review and Meta-Analysis. JAMA Psychiatry, 82(2), 118–129.
https://doi.org/10.1001/jamapsychiatry.2024.3702
Cortese, S., et al. (2016). Neurofeedback for Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder: Meta-Analysis of Clinical and Neuropsychological Outcomes From Randomized Controlled Trials. Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, 55(6), 444–455.
https://doi.org/10.1016/j.jaac.2016.03.007
Wijnen, V., Lenders, P., & Du Jour, P. (2014). Longitudinal Effects of Combining Neurofeedback and Psychotherapy in Attention Disorders. תקציר כנס.
Leddick, K. (2015). Integrating Neurofeedback and Psychoanalytic Psychotherapy: A Nonlinear Dynamical Systems Approach to Mind and Brain. בתוך Relational Psychoanalysis and Psychotherapy Integration: An Evolving Synergy.
אודותי
שלום, שמי זיו אייל. אני פסיכולוג, פסיכותרפיסט, אמן ומורה לאמנות כבר למעלה מ-30 שנה. בעל תואר שני באמנות (MFA) מאוניברסיטת קורנל בניו יורק, וחבר באיגוד הפסיכולוגים האמריקאי (APA).
עוד עליי · שליחת הודעה