"הסדנה לתהליכים יצירתיים"

סדנה משפחתית

הפעילות המשפחתית המושלמת -סדנה משפחתית משותפת או פעילות אישית -יחד עם המשפחה באותה טכניקה, חומר או נושא על אותו שולחן, בתחום האמנות והאומנות.

מגוון של סדנאות משפחתיות, מגוון של נושאים וסדנאות קבוצתיות. ממוביילים תוך שימוש בחוטי ברזל ונייר, ועד לסדנאות קרמיקה ופיסול קרמי .

מסדנת יצירת תכשיטים בטכניקות שונות -ועד לפיסול בבטון . סדנאות ציור חד פעמיות, ועוד אפשרויות רבות.

זו לא רק העבודה, זו סוג התקשורת שנוצר מסביב לעבודה. הצחוק והחיוכים שנוצרים לכשנוצרת דינמיקה של יצירה-שבה מעיזים לבטא צדדים לא מוכרים בנו, ליד אחרים. יצירתיות מדבקת, כשאחד מעז, כשיש את האווירה הנכונה- כולם נסחפים פנימה. זה כמו רחבת ריקודים, בתחילה כולם מתביישים והרחבה ריקה. ואז הראשון עולה, בתנועות עצורות, ומזיז את עצמו, מודע מידי לעצמו ונוקשה. לאט לאט הוא משתחרר, ומישהו נוסף מתקנא בו ומצטרף. אנשים מגלים שזה מצליח להם. הם לא חשבו שזה יצליח. הם לא חשבו שייהנו מזה. הציור או הפסל, התכשיט, השולחן או העציץ. וזה יוצא ממש יפה, ולא רק יפה, יש כאן קפיצה אל תוך היצירתיות, האומץ והעזה להיות יצירתיים, להיות שונים. זה נעשה חשוב פתאום עבורך, לגמור את היצירה הזו כפי שרצית, לא חשבת שהיא תרתק אותך, תהיה לך חשובה , היא מפתיעה אותך.

וכמובן שהדינמיקה היצירתית הזו גם יוצרת גם פעילויות ותהליכים אחרים מסביב לשולחן, תקשורת אחרת. עזרה ההדדית, מי שטוב בדבר אחד, עוזר לאחרים, מראה לאחרים, תמיד יש את אלו שמפיקים סיפוק רב יותר מהעזרה לאחרים, מאשר מהריכוז בעצמם.

נוצרים גם תהליכים אחרים, צחוק ותקשורת משפחתית מפעם, מהימים שהיינו ילדים, ששיחקנו עם הילדים. אני חושב שבסדנאות האלו פותחים בצורה מטפורית, את חבילת הציורים מגן הילדים שאפסנו בשקיות בארון למעלה. את עצמנו ההם שציירו כילדים חופשיים או אנחנו שציירנו עם הילדים שלנו (הורות מאפשרת לגעת מחדש ממקום אחר בילדות שלנו-כפי כתב יפה, אהוד מנור-"זו ילדותי השנייה-איתך") . תקשורת שקרתה בפעם האחרונה שאפיתם עוגות יחד, או ציירתם ציור יחד, בגיל חמש.

ועוד דברים שאני רואה בפני ההורים שעובדים ליד הילדים הבוגרים: המפגש הזה באדם זר שפעם היה חלק ממך, שהכרת אותו בצורה אינטימית מאוד ופתאום את/ה רואה מבחוץ, יוצר משהו . אי אפשר לא להתפעל ממנו או ממנה יושב/ת מרוכז/ת בעבודה. יפה כל כך. (לי זה קורה גם ברחוב או במפגש חברתי מורחב, כשאני אוסף את הבנות שלי מתחנת הרכבת. יושב במכונית, ורואה אותן מתקרבות, ולרגע אני מסתכל בהן בעיניים של זר, מי הן הנשים היפות הללו, השלמות כל כך בעצמן, המתקרבות אלי? ולפעמים כשאני שומע אותן מדברות עם זרים מהצד: וחושב -מתי הן הפכו לבני אדם מורכבים כל כך?, מרשימות כל כך?, חכמות כל כך?, יודעות מה הן רוצות. איך כל הפגמים שלי הפכו אצלן למעלות?) .

גם הילדים מצליחים לעיתים לראות בהורים פנים חדשות בסדנאות האמנות הללו, היוצרות מטרות אחרות וכללים אחרים לעבודה. פנים ויכולות בהורים שהמציאות וחיי השגרה לא אפשרו להם לגלות. יצירתיות , צבעוניות, העזה , עומק, התרכזות בפרטים. ( זה התפקיד שלנו כמנחים ליצור את האווירה הנכונה המאפשרת ביטוי אחר של המשתתפים-וחלק מזה מתרחש מתוך מגע בסביבה האחרת הנוצרת בסטודיו, מוקפים בעבודות אמנות, גמורות למחצה) סביבה של אמנות המעירה את היצירתיות, שלא באה לידי ביטוי ביום יום, את האדם שמעבר להורה או לבן ולבת. הצצה אל תוך האדם החבוי בפנים ושלא ראינו עד כה.

אין ספק שסוג התקשורת והדינמיקות החברתיות שנוצרות בעקבות עבודת יצירה משותפת על שולחן אחד -שונות מארוחה משפחתית למשל. מעבר לעובדה שארוחות משפחתיות הן דבר מוכר (ונעים מאוד) , לעבודה על יצירה במקביל או יחד יש איכות ייחודית -היא חוויה מסוג אחר שתזכרו לזמן רב..