לימודי יציקת אפוקסי: מדריך ערבוב, הוצאת בועות ועבודה נכונה

במדריך זה נלמד על היסודות לעבודה נכונה עם אפוקסי, החל מערבוב מדויק ועד לטיפול בבועות והבנת תכונות החומר. בסרטון מעלה נוכל לראות הדגמה מעשית.

1. ערבוב ויחסים נכונים: היסוד של כל יציקת אפוקסי

ערבוב נכון הוא הבסיס לכל עבודה עם אפוקסי. למרות שזה נשמע פשוט, טעויות בערבוב הן הגורם העיקרי לכישלון פרויקטים רבים.

ניתן לערבב אפוקסי ביד או באמצעים חשמליים כמו מיקסר או מקדחה. אם אתם מערבבים ביד, הקפידו על ערבוב יסודי של לפחות שלוש דקות. אם אתם משתמשים בכלי חשמלי, חשוב לערבב במהירות נמוכה כדי למנוע הקצפה ויצירת שכבה לבנה (ניתן להתגבר על קצף עדין על ידי השקעת הכלי עם האפוקסי במים חמים).

יחסי ערבוב: חברות שונות מייצרות קיטים עם יחסי ערבוב שונים, ולעיתים לאותה חברה יש מספר חומרים עם יחסים שונים. תמיד בדקו את ההוראות על האריזה בקפדנות. יש לשים לב גם שיחסי הערבוב על פי נפח ועל פי משקל יכולים להיות שונים. בשרף האפוקסי למכירה שלנו – תוצרת Olin גרמניה ו-KUKDO קוריאה – היחס על פי משקל הוא 50 גרם מקשה על כל 100 גרם בסיס. לעומת זאת, על פי נפח היחס הוא 60% מקשה על 100% נפח בסיס.

טיפ למדידה: אם אתם עובדים על פי נפח, קנו כוסות וכלים חד פעמיים למדידה בחנויות אפייה או בחנויות לכלים חד פעמיים. אל תתפתו לכלי מדידה רב פעמיים או לכלים ייעודיים יקרים. אפוקסי קשה לנקות (בעזרת אציטון), ולכן כלים חד פעמיים חוסכים זמן וכסף. משקלים שאפוקסי מטפטף עליהם נוטים להתקלקל במהירות, כך שלעבודה בכמויות גדולות עדיף לעבור למדידה על פי נפח.

(אנו מוכרים אפוקסי מהחברות המובילות בעולם: "קקדו" קוריאה, ו"אולין" גרמניה – במחירים נוחים. לפרטים נוספים לחצו: אפוקסי מחיר. להרשמה לסדנאות אפוקסי לחצו: כאן.)

כוסות מדידה חד פעמיות לאפוקסי-בן שישה לשמונה שקלים לחבילה של עשרה.

2. סטייה מיחסי הערבוב המומלצים: השפעות ותוצאות

באופן עקרוני, לא מומלץ לסטות מיחסי הערבוב המומלצים לאפוקסי, במיוחד בתחילת ההתנסות עם החומר. כל שינוי ביחס בין השרף (Resin) למקשה (Hardener) עלול לפגוע בריאקציה הכימית, ובכך לפגוע בתוצאה הסופית: שקיפות, קשיות, הדבקה, ואורך חיי היצירה. עם זאת, אם יש לכם חשד לטעות במדידה, עדיף שהסטייה תהיה של עודף מקשה ולא עודף שרף.

(עם זאת, סדנאות לתהליכים יצירתיים עוסקות כשמן ביצירתיות, ואני בעד טעויות יצירתיות ואומץ "להרוס". הפרעת הקשב שלי גורמת לי למרוד בכל סוג של הוראות יצרן. לכן, אל תפחדו לעשות ניסויים וללכת לאיבוד, לפעמים תגלו את אמריקה!).

2.1. מה קורה כשסוטים מהיחס?

• סטייה עם עודף מקשה (Hardener):

  • תוצאה: האפוקסי יתקשה מהר יותר, אך הוא עלול להיות שביר, גמיש, פחות מבריק או צהבהב. לעיתים יישאר דביק על פני השטח. במקרה קיצוני, יתחמם מאוד בזמן העבודה (תופעת אקסותרם) ואף עלול לבעבע.

  • למה? עודף מקשה מעלה את קצב הריאקציה הכימית, אך משאיר עודפי מולקולות בלתי מגיבות, מה שמוביל לתוצר בלתי יציב.

• סטייה עם עודף שרף (Resin):

  • תוצאה: האפוקסי לא יתקשה כראוי או יישאר ג'לי דביק גם אחרי ימים. הוא ייטה לאגור אבק וכתמים, עלול לפתח עכירות או בועות בפנים, ויפגע בחוזק המכני של היציקה.

  • למה? עודף שרף פירושו שאין מספיק מקשה שיתחבר עם כל שרשראות הפולימר, ונוצרים אזורים לא מגיבים שנותרים רכים.

2.2. מה כן אפשרי?

סטיות מינוריות בלבד (עד 1%-5%): בחלק מהמקרים, במיוחד אם מערבבים לפי נפח ולא משקל, טעות קטנה נחשבת לנסבלת. חומרים איכותיים עם סובלנות רחבה (כמו אלו של Olin ו-KUKDO) עשויים להתמודד עם סטייה קלה. אבל אסור לבנות על זה. תמיד יש לבדוק את הוראות היצרן. לדוגמה, יש מוצרים ביחס 2:1 או 1:1 – אסור לבלבל ביניהם.

טבלת השפעות של סטייה מיחס ערבוב אפוקסי:

2.3. למה אנשים מנסים לשנות את היחס, ולמה לא כדאי?

• כדי להשיג התקשות מהירה יותר: לא מומלץ. עדיף לבחור אפוקסי מהיר מלכתחילה.

• כדי לקבל מרקם יותר גמיש: גם כאן עדיף לרכוש אפוקסי גמיש ייעודי (Flexible Casting Resin) ולא לשנות את היחסים.

• כדי להתמודד עם קור/לחות: שוב, שינוי יחס אינו הפתרון. במקום זה יש לחמם את האפוקסי או את סביבת העבודה.

טיפ מקצועי: אם אתם רוצים לשנות תכונות של אפוקסי – אל תשחקו עם היחס. שנו את תנאי העבודה:

• טמפרטורה: חממו מעט את הנוזלים (למשל במים חמים).

• שכבות: צקו שכבות דקות יותר (שפחות נוטות להתחמם ולהיסדק).

• תבנית: השתמשו בתבנית פתוחה ומאווררת.

3. השפעת עובי שכבת היציקה על מהירות ההתקשות ותכונות האפוקסי

עובי שכבת היציקה משפיע בצורה קריטית על קצב ההתקשות, פיזור חום, ועל התכונות המכאניות והאופטיות של האפוקסי.

3.1. מהירות התקשות (Curing Time)

אפוקסי מתקשה בתגובה כימית איזותרמית (פולטת חום). ככל שעובי השכבה עולה, פיזור החום קטן, והחום "נלכד" בתוך הבלוק, מה שגורם להאצה דרמטית בזמן ההתקשות ועלול אף לגרום ל"רתיחה פנימית" של האפוקסי.

3.2. סכנות מעובי גבוה (Overheating, Exothermic Runaway)

ככל שהשכבה עבה יותר, האפוקסי מייצר יותר חום, שיכול להגיע ל-80–120 מעלות צלזיוס. חום זה עלול לגרום ל:

• קצף פנימי, בועות, עיוותים, ולעיתים אף הקצפה ונפיחות ("Boil up").

• האובייקט עלול להתעוות או אף להיסדק/להתבקע.

פתרון:

• בצעו יציקה בשלבים – למשל, שכבות של 1–2 ס"מ עם המתנה בין שכבות.

• השתמשו באפוקסי ייעודי ליציקות עמוקות (Deep Pour Resin) – שמיועד לשכבות עבות ומפזר חום טוב יותר.

3.3. השפעת עובי השכבה על תכונות האפוקסי

מעבר למהירות ההתקשות, עובי השכבה יכול להשפיע גם על התכונות הפיזיות והאסתטיות של האפוקסי המוגמר:

• הצהבה (Yellowing): חום גבוה מאיץ את תהליך ההצהבה של האפוקסי. ביציקות עבות שבהן נוצר חום רב, תהליך ההצהבה יכול להיות מהיר ובולט יותר.

• סדקים ושברים (Cracking and Fractures): כאשר האפוקסי מתחמם יתר על המידה ומתקשה מהר מדי, הוא עלול להתכווץ באופן לא אחיד, מה שיוביל להיווצרות מתחים פנימיים וסדקים, במיוחד ביציקות גדולות ועמוקות.

• בועות (Bubbles): חום גבוה מפחית את צמיגות האפוקסי ומאפשר לבועות לעלות. עם זאת, אם התגובה מהירה מדי, האפוקסי עלול להתקשות לפני שכל הבועות הספיקו לעלות, ו"לכלא" אותן בתוכו. חום מוגבר גם יכול לגרום לשחרור גזים מחומרים נקבוביים (כמו עץ), מה שיוביל לבועות נוספות.

• גימור פני השטח (Surface Finish): ביציקות עבות מאוד, חום יתר עלול לגרום ל"בעירה" קלה של פני השטח, ליצירת קרום מחוספס או שינוי צבע מקומי.

• קשיות ועמידות: חום קיצוני מדי עלול לפגוע במבנה הפולימרי של האפוקסי ולהפוך אותו לשביר יותר או לפחות עמיד בפני שחיקה לאורך זמן.

• "Pot Life" (זמן עבודה): זמן העבודה של האפוקסי מתקצר באופן דרמטי ככל שמסת האפוקסי המעורבבת גדלה, כיוון שהחום יצטבר במהירות ויקצר את זמן העבודה.

  ספסל אפוקסי , עבודה בשכבות ראו: אפוקסי: טכניקות צבע מתקדמות

3.4. השפעה על צבע ופיגמנטים

בשכבות עבות:

• צבעים כהים עלולים להיראות עמוקים מדי (כמעט שחורים).

• פיגמנטים שקועים עלולים לשקוע למטה לפני שהאפוקסי מתקשה.

• יציקות צבעוניות בעומק מחייבות שימוש בפיגמנטים כבדים/צפים, ערבוב מתמשך או אפקטים בשלבים.

3.5. המלצות וטיפים פרקטיים

• לעולם אל תיצקו שכבה עבה בבת אחת עם אפוקסי רגיל.

• אל תחממו אפוקסי תוך כדי יציקה עבה (זה מחריף את ההתחממות הפנימית).

• אם רוצים קובייה שקופה בעובי 10 ס”מ, צקו ב־3–4 שלבים של 2–3 ס”מ כל אחד, עם המתנה של 6–10 שעות בין השכבות.

• ליציקה בעובי מעל 5 ס”מ, בחרו Epoxy Deep Casting המיועד לעובי של עד 10–15 ס"מ.

• לאפקט "נהר" או יציקות שולחן – אל תעברו את 2 ס”מ ביציקה אחת, אלא אם כן מדובר באפוקסי ייעודי.

4. הצהבת אפוקסי: גורמים ומניעה

בעבר, ההבנה הרווחת הייתה שקרני UV (אולטרה סגול) מהשמש הן האשם המרכזי בהצהבת אפוקסי. מחקרים עכשוויים מראים כי התהליך הבסיסי הגורם לשינוי הצבע הוא למעשה תגובה כימית של האפוקסי עם חמצן מהאוויר (התחמצנות). חשיפה ל-UV יכולה להאיץ במידה קטנה מאוד תהליכי התחמצנות ולתרום להצהבה. כל סוגי האפוקסי מצהיבים לאורך זמן.

4.1. ממצאי מחקרים מרכזיים

מחקרים מראים שהצהבה נגרמת בעיקר מחמצון רדיקלי – ולא מקרינת UV באופן ישיר. נוצרות קבוצות כימיות חדשות (כרומופוריות) שמשנות את קליטת האור ויוצרות גוון צהבהב. המחקרים מצביעים על כך ש:

• חום גבוה (הזדקנות תרמית) הוא טריגר חזק להצהבה.

• איטום אוויר (Air Isolation) – נמצא כפתרון היעיל ביותר להאטת ההצהבה!

• שרפי ויניל-אסטר נמצאו עמידים יותר מהאפוקסי בפני הצהבה.

• נוגדי חמצון וסופגי UV שנוספים לאפוקסי לא היו אפקטיביים משמעותית במניעת הצהבה.

המסקנה המעשית: לא ה-UV פוגע! חום, אוויר ולחות הם טריגרים חזקים להתיישנות השרף.

4.2. השלכות מעשיות עבור יוצקי אפוקסי

• אל תסתמכו על "UV protection": אל תשלמו יותר על אפוקסי המבטיח הגנה מלאה מהצהבה.

• היזהרו מחימום יתר: חימום יתר בזמן עבודה (לדוגמה, עם מבער) עלול לזרז תגובות חמצון.

• הבנה מציאותית: מעשית, אנחנו לא יכולים למנוע לחלוטין התחמצנות ולהשתמש בוואקום או באטמוספרה סגורה. הגישה שלי היא שיש לקבל את תופעת ההצהבה ולהשתמש בה כחלק מתכונות החומר. תוספת פיגמנטים, ולו בכמות קטנה, מטשטשת את ההצהבה ואפילו יכולה "לעבוד איתה". חישבו על זה כמו ציור שבו אתם מערבבים עם כל צבע – גם צהוב.

5. התיישנות אפוקסי לא מעורבב (חיי מדף)

אפוקסי מגיע תמיד כשני רכיבים נפרדים: רזין (הבסיס – Epoxy Resin) ומקשה (Hardener, לרוב מבוסס על אמינים). כאשר הם אינם מעורבבים, הם יציבים הרבה יותר מאשר אחרי ערבוב, אך אינם חסינים להתיישנות. כל אחד מהם מגיב לאורך זמן לאוויר, לחות, חום ואור – ומפתח תכונות לא רצויות.

5.1. תהליכי ההתיישנות ומה קורה בפועל:

• בצד של הרזין:

  • עלול להסמיך (increased viscosity) או להפוך לעכור/חלבי.

  • חשיפה לאור ואוויר גורמת לתחילת התחמצנות – מה שיוביל להצהבה עתידית גם אחרי ערבוב תקין.

  • עלול לשקוע – פיגמנטים, תוספים או מייצבים יכולים לשקוע ולהפר את האיזון של החומר.

  • עם הזמן, צלילות החומר נפגעת – אפילו אם הוא עדיין "פעיל".

• בצד של המקשה:

  • הרבה יותר רגיש!

  • נספגת בו לחות מהאוויר, כי מקשים מבוססי אמין הם היגרוסקופיים (אוהבי מים).

  • חשיפה ללחות מובילה לתגובת צד מוקדמת: נוצרים גבישים, גושים, שינוי צבע (חום או ירקרק).

  • מקשה שהתיישן עלול להוביל לבעיות קשות כמו: התקשות לא שלמה, בועות מרובות, פני שטח דביקים או רכים.

5.2. חיי מדף ממוצעים:

שימו לב: תוקף זה תקף רק כאשר הבקבוקים סגורים היטב ונשמרים בסביבה קרירה, יבשה ומוצלת (ללא שמש ישירה!).

5.3. האם אפשר "להציל" אפוקסי ישן?

• רזין שהתעכר או הסמיך: ניתן לעיתים להחזיר לו שקיפות בעזרת חימום עדין (מים חמים ב-40–50 מעלות), אבל אם יש סימנים של תגובה מוקדמת – עדיף להימנע משימוש.

• מקשה ישן: אם ריחו השתנה, או שיש בו גבישים/עכירות – אין להשתמש. מקשה שהתיישן הוא הגורם העיקרי לכישלונות בייצור.

5.4. המלצות לאחסון ושימוש:

• סמנו את התאריך על כל מיכל מיד לאחר הפתיחה.

• אחסנו תמיד באטימה מלאה ובסביבה יבשה – לא ליד מקור חום/שמש.

• אל תערבבו "מקשה חדש" עם "רזין ישן מאוד" – גם אם הם מאותה חברה.

• בדיקת מבחנה קטנה (יציקה של 10 מ"ל) לפני פרויקטים גדולים – חובה אם עבר זמן מה מאז השימוש האחרון.

• הימנעו ממדידה על פי נפח אם האפוקסי שינה צמיגות – כי זה מעוות את היחסים האמיתיים.

6. הוצאת בועות: שיטות, יתרונות וחסרונות

הוצאת בועות היא שלב קריטי להשגת גימור חלק וצלול באפוקסי. ישנן מספר שיטות יעילות, שלכל אחת יתרונות ומגבלות.

שימוש בברנר על יציקת אפוקסי, יש לא להגזים ולשרוף את משטח

6.1. שימוש במבער (ברנר)

שימוש במבער (ברנר) על בסיס גז, מהסוג בו משתמשים במטבח ל"פלמבה", הוא שיטה פופולרית ויעילה להוצאת בועות. עלותו לרוב נמוכה (עד 70 ש"ח כולל בלון). ניתן לקנות מבערים בסוכנויות גז, חנויות כלי עבודה וציוד מחנאות. לעבודות קטנות ומדויקות כמו תכשיטים, ניתן להשתמש בברנר עט קטן.

נזקים משימוש יתר במבער באפוקסי:

כיצד להשתמש במבער בצורה בטוחה וחכמה:

מתי לא להשתמש במבער?

• ביציקות עבות מ-3 ס"מ – הסיכון לסדיקה עולה.

• ביציקות עם פרחים מיובשים, בד, נייר – להבה ישירה עלולה להשחיר או לשרוף.

• כשעובדים עם צבעים רגישים לחום – כגון אלכוהול אינק או דיו.

לסיכום: שימוש במבער להוצאת בועות הוא שיטה יעילה – אך הוא חרב פיפיות. חימום מדויק וקצר יכול להוציא בועות ולהחליק את פני השטח, אבל חימום יתר עלול לפגום ביציקה, לשנות צבע, ליצור סדקים ואף לפגוע בבטיחות.

ברנר עט קטן לעבודות מדויקות

6.2. שימוש באקדח חום

אפשרות נוספת להוצאת בועות היא בעזרת אקדח חום חשמלי.

השוואה מול מבער:

חשוב: כמו במבער, גם באקדח חום חשוב לא לחמם יתר על המידה את שרף האפוקסי, שכן עלול להיווצר קרום דק ומחוספס (כמו קרום על חלב) מחימום יתר. הדרך הנכונה היא לכוון את זרם החום מעל שכבת השרף בלי שתיגע בו לשניות מעטות.

גם באקדח חום חשוב לא לחמם יתר על המידה את שרף האפוקסי, שכן עלול להיווצר קרום דק ומחוספס (כמו קרום על חלב) מחימום יתר.

6.3. ריסוס ספריי מבוסס אלכוהול

ניתן לרסס את פני האפוקסי הנוזלי באלכוהול איזופרופיל (Isopropyl Alcohol) או בספריי מבוסס אלכוהול כדי להסיר בועות אוויר קטנות – אך חשוב להבין את היתרונות, המגבלות והסיכונים של שיטה זו.

כיצד ריסוס באלכוהול פועל?

כאשר מרססים שכבה דקה מאוד של אלכוהול איזופרופיל (בין 70%–99%) על פני השטח של אפוקסי טרי:

• האלכוהול שובר את מתח הפנים של שכבת האפוקסי.

• זה מסייע לבועות האוויר הזעירות (Microscopic bubbles) לעלות ולתפוג במהירות.

• מתאים במיוחד ליציקות דקות (תכשיטים, שולחנות קטנים, יציקה שטוחה).

יתרונות:

מגבלות וסכנות:

• אסור לרסס כמויות גדולות – אלכוהול עלול להידבק לשכבת האפוקסי ולהשאיר סימני עכירות או גרגרים.

• שימוש יתר יכול לגרום לפגמים בשכבה העליונה – כמו כתמים מט או שכבת שומן.

• אסור להשתמש באלכוהול ריחני, צבעוני או תעשייתי רגיל – רק אלכוהול איזופרופיל טהור (99% רצוי).

• אין לערבב אלכוהול לתוך האפוקסי – רק לריסוס קל על פני השטח.

• אין להשתמש אם יש פיגמנטים אלכוהוליים או צבעי דיו – הם עלולים להינמס מחדש ולהישבר.

המלצות לשימוש בטוח:

6.4. השרייה במים חמים

השרייה במים חמים לפני המזיגה מפחיתה צמיגות ומסייעת להוצאת בועות מראש (ראו גם סעיף 1).

7. סוגי בועות ביציקת אפוקסי

ביציקות אפוקסי ניתן להבחין בכמה סוגי בועות, שכל אחת מהן נובעת ממקור שונה, מתנהגת אחרת, ומצריכה טיפול שונה. הבנה של סוגי הבועות תאפשר לכם למנוע כשלים אסתטיים ומבניים ולשפר את איכות התוצאה:

7.1. בועות מיקרוסקופיות (Micro Bubbles)

• מה זה: בועות זעירות מאוד, לרוב לא נראות מיד, אלא רק לאחר התקשות – גורמות ל"עכירות" או לתחושת "ערפל" ביציקה.

• נגרמות מ: ערבוב מהיר מדי (ביד או במיקסר), לחות באוויר או על החומרים, ערבוב לא מספיק, הכנסת אוויר בשלב המזיגה.

• השלכות: פוגעות בשקיפות ובברק של האפוקסי, אך לא מזיקות מבנית.

7.2. בועות שטח (Surface Bubbles)

• מה זה: בועות קטנות או בינוניות שמופיעות על פני השטח של היציקה לפני או אחרי התקשות חלקית.

• נגרמות מ: התחממות מהירה מדי (אקדח חום או טמפרטורת הסביבה), משיכה של אוויר מתוך חומר נקבובי (עץ, בד, חמרן), תנועת מזיגה לא אחידה.

• השלכות: משאירות שקעים או בליטות בשכבת הגמר, ומצריכות ליטוש ושכבת אפוקסי נוספת.

7.3. בועות כלואות (Trapped Bubbles)

• מה זה: בועות גדולות יחסית הכלואות בתוך שכבת האפוקסי. לרוב נגרמות במזיגה מעל חפצים תלת-ממדיים.

• נגרמות מ: לכידת אוויר מסביב לאובייקט (כמו פרח או פסלון), אפוקסי סמיך מדי שלא מאפשר לבועה להשתחרר.

• השלכות: פוגעות באסתטיקה ובאחידות, ולא תמיד ניתן להוציא אותן לאחר היציקה.

7.4. בועות תגובתיות (Reactive Bubbles)

• מה זה: בועות שנוצרות בגלל תגובה כימית בתוך האפוקסי (למשל עם מים, שמנים או צבעים לא מתאימים).

• נגרמות מ: שימוש בחומרי צבע לא תואמים (אקריליים, מבוססי מים), זיהום של אחד הרכיבים במים/אלכוהול/שומן, אחסון לא נכון של האפוקסי.

• השלכות: פגמים חמורים באחידות וביציבות, היציקה עלולה להיכשל או להתפרק.

7.5. בועות משטח תסיסה (Off-Gassing)

• מה זה: בועות שעולות לאט מהתשתית – לרוב כשמשתמשים באפוקסי על עץ או בטון.

• נגרמות מ: גזים שנפלטים מהעץ כתוצאה מהחום של האפוקסי, או תנועת לחות כלואה מהחומר כלפי מעלה.

• הפתרון: תמיד לאטום קודם עם שכבת "Seal Coat" – שכבת אפוקסי דקה שנמרחת על המשטח לפני יציקה עבה.

7.6. איך להימנע מבועות:

• ערבוב איטי ויסודי – 3–5 דקות.

• מזיגה בגובה נמוך ובתנועות איטיות.

• שימוש בברנר או אקדח חום בזהירות.

• חימום קל של האפוקסי לפני המזיגה (לא רותח).

• עבודה בחדר יבש, בטמפרטורה של 22–25°C.

• הכנת החומר מראש – כולל אטימה של משטחים נקבוביים.

8. שלבי ההתקשות של אפוקסי

התקשות האפוקסי היא תהליך כימי מורכב הנקרא פלמור, ומתרחש במספר שלבים ברורים, כאשר כל שלב משפיע על תכונות החומר:

• זמן עבודה (Pot Life): זהו השלב הראשון, שמתחיל מיד עם ערבוב השרף והמקשה. במהלך זמן זה, האפוקסי נשאר במצב נוזלי לחלוטין או צמיג מספיק כדי לעבוד איתו – למזוג, לערבב פיגמנטים, להוציא בועות וכדומה. אורך שלב זה משתנה מאוד בין סוגי אפוקסי שונים (מדקות בודדות ועד שעות), ומושפע רבות מטמפרטורת הסביבה ומכמות החומר המעורבב.

• שלב ג'ל (Gel Stage/Tacky Stage): לאחר שחולף זמן העבודה, האפוקסי מתחיל להתעבות במהירות והופך למעין ג'ל דביק וצמיגי במיוחד. בשלב זה, הוא כבר לא זורם בחופשיות ולא ניתן לעבוד איתו בקלות, אך הוא עדיין רך ודביק למגע. זהו שלב קריטי לביצוע יציקות רב-שכבתיות: אם שכבה נוספת נמזגת כשהשכבה התחתונה נמצאת בשלב הג'ל, השכבות יתחברו באופן כימי מושלם ללא צורך בליטוש ביניים.

• שלב התקשות ראשוני (Cure to Touch): בשלב זה, האפוקסי מתקשה מספיק כך שאינו דביק למגע, אך הוא עדיין רך יחסית וניתן ללחיצה או לשריטה בקלות יחסית. מומלץ לא לגעת או להזיז את היציקה בשלב זה, מכיוון שניתן להשאיר עליה סימנים. זמן ההגעה לשלב זה יכול לנוע בין מספר שעות לכיום שלם.

• התקשות מלאה (Full Cure): זהו השלב הסופי והחשוב ביותר, שבו האפוקסי מגיע לקשיחותו ועמידותו המרביים. כל התגובות הכימיות הושלמו, והאפוקסי חזק, עמיד לשריטות, מים, כימיקלים וכדומה. שלב זה יכול לקחת בין מספר ימים ועד שבועות (בדרך כלל 3-7 ימים, אך לעיתים אף יותר), תלוי בסוג האפוקסי ובתנאי הסביבה. רק לאחר התקשות מלאה מומלץ לבצע ליטוש, קידוח או כל עיבוד מכני אחר של היצירה.

9. סוגי אפוקסי שונים ושימושיהם

שרף אפוקסי קיים במגוון רחב של הרכבים, שלכל אחד מהם תכונות ייחודיות המתאימות ליישומים שונים. הבחירה בסוג האפוקסי הנכון תלויה בעובי השכבה, תכונות רצויות (גמישות, שקיפות, עמידות), וייעוד העבודה.

• אפוקסי ליציקה (Casting Resin): בעל צמיגות נמוכה במיוחד, מיועד ליציקות עמוקות, שקופות ונקיות מבועות. מתאים לעבודות אמנות, תכשיטים, או שולחנות "נהר" עם עץ.

• אפוקסי לציפוי (Coating Resin): מיועד לשכבות דקות יחסית, לרוב שקוף, מבריק ומהיר התקשות. משמש לציפוי שולחנות, יצירת אפקט זכוכית, או כיסוי יצירות אמנות.

• אפוקסי תעשייתי: חזק מאוד, עמיד בפני חום, לחץ, וכימיקלים. נפוץ בהדבקות מבניות, בתחום הרכב, האווירונאוטיקה ואלקטרוניקה.

• אפוקסי לחיפוי רצפות (Flooring Epoxy): פורמולציה עבה, חזקה ועמידה במיוחד. משמשת ליצירת ריצוף חלק, עמיד בפני שחיקה, כתמים וכימיקלים. נפוץ במפעלים, מעבדות, חניונים, וגם בעיצוב פנים מודרני. ניתן לשלב בו פיגמנטים ליצירת גימור מטאלי, תלת-ממדי או בטון מבריק.

9.1. אפוקסי לפיברגלס ולסיבי פחמן (Laminating Epoxy Resins)

כאשר עובדים עם יריעות פיברגלס או סיבי פחמן  ליצירת צורות מבניות (structural shapes) – כגון חלקי סירות, רכבים, תבניות, חיפויי צנרת, כנפיים לרחפנים, או רכיבים הנדסיים – משתמשים לרוב באפוקסי למינציה (שרף אפוקסי תעשייתי לחיזוק מבני) בעל התכונות הבאות:

• צמיגות בינונית-נמוכה: כדי לחדור היטב לתוך סיבי הפיברגלס ולמלא את המיקרו-מרווחים. (אך לא נוזלי מדי כמו אפוקסי ליציקות).

• כושר הדבקה מעולה: האפוקסי חייב ליצור קשר כימי חזק עם סיבי הזכוכית וגם עם התשתית (עץ, מתכת, פלסטיק, פוליאוריתן).

• חוזק מבני גבוה: לאחר ההתקשות – עמיד בלחצים, עומסים ורטט. אידיאלי לתיקונים מבניים וליצירת חלקים פונקציונליים.

• עמידות לכימיקלים, מים, חום וקרני UV: במיוחד עבור שימושים ימיים או תעשייתיים.

• יכולת עבודה עם שכבות מרובות: האפוקסי צריך לאפשר למינציה – כלומר בניית שכבות פיברגלס אחת על השנייה מבלי להיחלש בין שכבות.

   אפוקסי לפיברגלס ולסיבי פחמן 

כללי בטיחות בעבודה עם אפוקסי:

הקפידו על כללי הבטיחות לעבודה עם אפוקסי: יש לעבוד בחלל מאוורר היטב, ולהשתמש בכפפות ואמצעי הגנה אישיים (כגון משקפי מגן ומסכה מתאימה).