ציור, תמרה דה למפיקה, מריו ורגס יוסה,


כיצד הציור והאמנות הפלסטית משפיעה על הספרות ,
שני סופרים כותבים על ציירת -למפיקה.

חוג ציור תל אביב

Jesse Draxler

מריו ורגס יוסה-הרומנטיקן.-"הוא החל להתענג על כל העניין, אבל מבלי שיהיה לגמרי מודע לכך, כבר מצאו ידיו את מה שחיפש מאז התחיל בסריקתו את המדף: קטלוג הרטרוספקטיבה שהרויאל אקדמי ערך לתמרה דה למפיקה, ממאי עד אוגוסט 2004:תערוכה שביקר בה בפעם האחרונה שהיה באנגליה. שם בחלק הפנימי של קדמת מכנסיו, הוא חש שמץ של דגדוג מעורר באשכיו, ובו בזמן התגשות, כיסופים והודיה. כעת נוסף על הדגדוג חש צריבה קלה בקצה הזין. עם הספר בידיו הוא התרווח בכורסת הקריאה והדליק את המנורה שאורה אפשר לו ליהנות מהרפרודוקציות על שפע פרטיהן. בידיו הייתה זכוכית מגדלת.

חוג ציור למבוגרים בתל אביב

"האם נכון שאפרה של האמנית הפולנייה-רוסייה תמרה דה למפיקה הושלך ממסוק, על פי בקשתה האחרונה, על ידי ביתה קיזט, ללוע הר הגעש המקסיקני פופוקטפטל? דרך מפוארת, מזעזעת מרהיבה, להיפרד מהעולם. האישה הזו כפי שמעידות עבודותיה, לא רק ידעה לצייר אלא גם לחוות עונג. היא רשמה ביד אמן תשוקה מתפרצת ובד ובד קפואה של הדמויות הערומות , הגמישות, המפותלות, הפקועות, השופעות, ששזפו עיניו בזו אחר זו."

"קצב, רפאלה היפה, מירטו, הדוגמנית, העצב, חמש החביבות עליו. מי אמר שאר דקו וארוטיות לא הולכים יחד?

בשנות העשרים והשלושים גדשה האמנית הפולנייה רוסייה-על גבותיה העשויות בקפידה, עיניה הבוערות והרעבתניות, פיה החושני וידיה הגסות-את בדיה בשפע של זימה,קפואה רק למראית עין, משום שבעיני רוחו של צופה ערני ורגיש, היעדר התנועה של הדמויות על הבד-משל היו פסלים,-נעלם והן נמלאות חיים, מתמזגות זו בזו, מסתערות אחת על השנייה, מתלטפות, מתפתלות זו בזו,אוהבות ומתענגות ללא בושה. כמה יפה, נהדר, מעורר חושים הוא מראן של הנשים האמיתות והנשים פרי הדמיון שציירה תמרה למפיקה בפריז, במילאנו, בניו יורק, בהוליווד ובקוארנבאקה, המקום שאיליו פרשה לפני מותה. תפוחות, בשרניות, שופעות, אלגנטיות, הן הציגו לראווה את טבוריהן המשולשים, שהיו חביבים במיוחד על תמרה, בדומה להשראה ששאבה מהירכיים השופעות, העסיסיות, של האריסטוקרטיות המופקרות שאותן הפשיטה כדי להעלות עליהן, תאוות בשרים מחוצפת."

חוג ציור למבוגרים תל אביב

@rebeccagreenillustration.

"היא העניקה נופך של כבוד ומוניטין לנטייה הלסבית ולסגנון א-לה גרסון, הוא חשב, ובזכותה הם נעשו מקובלים והפכו לחלק מחיי החברה, משהציגה אותם בסלוני פריז וניו יורק.

לא פלא שהיא הטריפה את געתו של גבריאלה ד'אנוציו. הוא ניסה לאנוס אותה בביתו בוויטרואלה, באגם גארדה, לשם הביא אותה בתירוץ של ציור דיוקן שלו, אבל למעשה היה מוטרף מתשוקה לבעול אותה."

מריו ורגס יוסה-הרומנטיקן.

"הכאב החד הזה, יהפך לכאב כרוני, כרוני משמעו שהוא יימשך גם אם לא יהיה קבוע.

אולי זה אומר שלא תמותי מזה. לא תפטרי ממנו, אך גם לא תמותי. לא תחושי בו בכל רגע, אך לא ירחק היום עד הביקור הבא שלו. ואת תלמדי כמה תחבולות כדי להמתיק אותו או לסלק אותו, ואת תנסי לא להרוס את מה שעלה לך בכאב רב כל כך."

אליס מונרו,-הבנות נשארות.



"התהום מעוררת משיכה, לפעמים בלי שנהיה מודעים למשיכה הזאת. יש אנשים שאותם היא מושכת כמגנט. אלה שיכולים להציץ, להביט מטה ולחוש שהם מסוגלים לקפוץ. אני אחת מאלה. אני מסוגלת לקפוץ אל תוך הריק, ליפול כדי להיות-בסוף חופשיה,, גם אם מדובר בחופש חסר תכלית, בחופש שלא יתקיים לאחר מכן. חופשיה רק כל עוד נמשכת הנפילה"

קלאודיה פיניירו-מזל קטן-הלוואי ותקראי את זה, כל כך טוב