האמנות היא סיפור, גם המציאות היא סיפור. אנחנו חייבים סיפור כדי להבין את העולם. גם חוסר הפשר הוא סוג של עלילה, עלילה מרירה, מרד. איננו מקבלים את סיפור איוב בשלוות נפש, איננו מקבלים את אדישות ואקראיות היקום, אנחנו חייבים סיבות. גם המדע הוא ניסיון להתמודד עם אותו חוסר אונים מול החוויה הכאוטית של היקום. הסיפורים שהמדע ממציא נקראים תאוריות. הן אינן שונות מהותית מהסיפורים שהמצאנו על באבא יגה במערה ליד האש.

האהבה היא דליפת אנרגיה, צילומים שמספרים סיפור הם אלה שאני אוהב. 

כמו שאהבתי להציץ דרך חלונות לבתים של אחרים כשעדיין גרנו בתל אביב, הופר צייר סצנות כאלה , הצייר כמציצן, גם היצקוק בחלון.

 זה לא שאני רוצה להציץ, המראה גונב אותי, עיני נודדות לשם, נשימתי נודדת לשם. אתה לא יכול לא להציץ בחיים של אחרים, בסיפור של אחרים. הסקרנות הורגת את החתול.

האדם כמספר סיפורים , העין והמוח כמחברי עלילות, אנחנו מספרים את הסיפור שלנו, אנחנו מחברים סיפור של אחרים מול הסיפור שלנו, כמה הם אומללים, כמה הם מאושרים, כמה יש להם כל מה שלנו אין.

הנטייה לייחס לעצמי שליטה, כפי שאומר הפסיכולוג החברתי והפסיכותרפיסט האמריקאי דן וגנר, היא תכונה אישיותית שלאחדים יש ולאחרים אין. קיימת הבחנה מוכחת במחקר בין בני אדם בעלי "רגש של בעלות יצירתית" על מחשבותיהם, לבין אחרים, כמוני, שאין להם רגש כזה – אנשים שמרגישים כי מחשבות הם דברים שפשוט קורים. ייתכן שאפשר לקשר זאת להבחנה בין מי שחש כי הוא מַבְנֶה את עצמו למי שלא, אבל בכל מקרה, חוויית ההבניה העצמית והבעלות היצירתית-העצמית נראית אמתית למדי. אך אני סקפטי לגבי קיומה בפועל של בעלות יצירתית – תהליך הגדרה עצמית כלשהו, המתקיים בתוך או באמצעות החיים, ואפשר לדמותו לכתיבה של החיים.-גיילון סטרוסון.

סטפן מולינקס טוען:

"ההקלה המאנית המגיעה מהפנטזיה בה אנו יכולים בחיתוך אחד לנתק את  שלשלאות העבר ולהתרומם כמו פניקס, חופשיים מהיסטוריה, היא באופן כללי על גבול אי השפיות. אנו רוצים להאמין שניתן להימלט מהמגבלות האינסופיות של כוח המשיכה, ולעוף מעל גגות בנינים גבוהים. "אני חופשי-פקקקקק".

אבל כולנו יודעים שזה אפשרי, מעבר למקום חדש, סביבה אחרת, כתה אחרת, ארץ חדשה. מאפשרים לנו ליצור גרסה חדשה של עצמנו. או למסגר מחדש את הגרסה הישנה. הברווזון המכוער מגלה שהוא ברבור. יותר מכך יש באמירה של מולניקס את גרעין המחלה ממנה סובלת הפסיכותרפיה הפסיכולוגית באופן כללי.  אי הבחנה במציאות החיצונית. מגוחך שתחום שהגדיר את בוחן המציאות כמרכיב מרכזי בבריאות הנפשית- מתעקש לראות בה כסוג של תפאורה לדרמה הפנימית של הנפש ולא כשחקן מרכזי.

יש לי נטייה לספר את החיים של אחרים עבורם, במיוחד את אלו שלך

גרסה מטיבה יותר. עקביות שאת לא רואה, הגיון פנימי, את גרועה בלהיות בעד עצמך, אני אתקן את זה. אני אספר את החיים שלך טוב. אין לקולונל מי שיכתוב לו מכתבים, גם לך אין. 

Catherine Rocke: v האדמה מתחת

אפוקסי לעץ-הסדנה לאמנות מציעה קורסי אפוקסי ואפוקסי למכירה -ראה אפוקסי לעץ מחיר