פול בלום: עונג, מוסר ורגש.

"אהבה היא הגזמה גסה של ההבדלים בין אדם אחד לכל אחד אחר."-איך העונג עובד-פול בלום.

פול בלום הוא פסיכולוג ומדען קוגניטיבי בעל שם שמחקרו מתמקד בהצטלבות של קוגניציה, מוסר ורגש אנושיים. הוא פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת ייל ופרסם מספר ספרים ועבודות מחקר משפיעות בתחום הפסיכולוגיה.

בדף האישי שלו ב"ייל" הוא כותב:

"אני מתעניין בהתפתחות ובאופי ההבנה ההגיונית שלנו את עצמנו ואנשים אחרים. חלק גדול מהמחקר שלי בוחן את הפסיכולוגיה המוסרית - התבוננות במוסר אצל תינוקות, את האינטואיציות המתפתחות שלנו לגבי אחריות מוסרית, והתפקיד שממלאים כעס, גועל ואמפתיה בחיינו המוסריים. פרויקטים מתמשכים אחרים חוקרים את אמונותיהם של ילדים ומבוגרים לגבי גורל ורצון חופשי; הקשר בין חשיבה על אוכלוסיות וחשיבה על תוחלת חיים; הפסיכולוגיה של אתאיסטים; ודואליזם הגיוני. ואני תמיד מעורב באיזשהו מחקר הנוגע להנאה, במיוחד ההנאה שאנו מקבלים מסיפורת. רוב הפרויקטים הללו הם ביוזמת סטודנטים לתארים מתקדמים, וכל העבודה במעבדה שלי היא בינתחומית מאוד, ועוסקת בתיאוריה ומחקר מתחומים כמו פסיכולוגיה קוגניטיבית, חברתית והתפתחותית, תיאוריה אבולוציונית, כלכלה התנהגותית ופילוסופיה."

'היד הנעלמה' של השוויון"

"אורח החיים השוויוני של ציידים-לקטים, קיים מכיוון שלפרטים בכל חברה שהיא- אכפת מאוד ממעמד. אנשים בחברות האלה בסופו של דבר שווים בערכם מכיוון שכולם נאבקים להבטיח שאף אחד לא יקבל יותר מדי כוח עליו או עליה. זו 'היד הנעלמה' של השוויון".- פול בלום, רק תינוקות: מקורות הטוב והרע. אחת התרומות המשמעותיות ביותר של פול בלום כאמור היא מחקריו על טבעו של המוסר האנושי. בספרו "Just Babies: The Origins of Good and Evil", פול בלום בוחן את השאלה כיצד בני אדם מפתחים חוש מוסר. בלום טוען שבניגוד לאמונה הרווחת, ההיגיון המוסרי שלנו אינו תוצר של תרבות או חינוך, אלא יכולת מולדת שמתגלה בשלב מוקדם בחיים.

התפתחות מוסרית:

המחקר של בלום על ההתפתחות המוסרית של תינוקות הראה שגם לילדים צעירים מאוד יש חוש מוסר בסיסי. לדוגמה, הוא גילה שתינוקות עד גיל חצי שנה מעדיפים לצפות בסצנות שבהן דמות אחת עוזרת לדמות אחרת ולא בסצנות שבהן דמות אחת מעכבת אחרת. בלום טוען שהעדפה זו מעידה על כך שלתינוקות יש תחושת צדק ואמפתיה מולדת.

מחקרו של בלום על התפתחותם המוסרית של תינוקות מצביע גם על כך שהחוש המוסרי שלנו אינו מבוסס על כללים פשוטים ואוניברסליים, אלא על רשת מורכבת של רמזים חברתיים ורגשיים. הוא מצא שתינוקות נוטים יותר לעזור למישהו שעזר להם בעבר, ופחות נוטים לעזור למי שהפריע להם בעבר. זה לטענתו -מצביע על כך שהחוש המוסרי שלנו מושפע מגורמים כמו הדדיות והכרת תודה.

בלום גם בוחן את השאלה האם החוש המוסרי שלנו מושפע מאמונותינו הדתיות. הוא טוען שבעוד שדת בהחלט יכולה למלא תפקיד בעיצוב האמונות המוסריות שלנו, היא לא הגורם היחיד. בלום מציע שהחוש המוסרי שלנו הוא ברובו מולד, ושהדת פשוט מספקת מסגרת לביטוי וחיזוק האמונות המוסריות המולדות הללו.

נושא חשוב נוסף ב "רק תינוקות" הוא הרעיון שהחוש המוסרי אינו מוגבל לבני אדם, אלא קיים גם בבעלי חיים אחרים. בלום מצטט מחקר המראה שבעלי חיים רבים, כולל פרימטים, כלבים ואפילו חולדות, מפגינים התנהגויות המצביעות על תחושה מולדת של הוגנות וצדק. הוא מציע שהחוש המוסרי שלנו אינו ייחודי לבני אדם, אלא תוצר של ההיסטוריה האבולוציונית שלנו.

"שעמום הוא סימן לכך שצרכים לא נענים. זהו אות שהסביבה שלך לא מעניינת, מגוונת ומחדשת. כשם שכאב הכוויה אומר לנו היכן הנזק ומניע אותנו להגיב כראוי, השעמום מניע אותנו לחפש גירוי אינטלקטואלי ומגע חברתי, ללמוד ולעסוק ולפעול. לחיות בלי שעמום תהיה קללה".- פול בלום, הנקודה המתוקה: הנאות הסבל והחיפוש אחר משמעות.

איך העונג עובד:

תחום נוסף במחקר של בלום הוא הפסיכולוגיה של הנאה ואושר. בספרו "איך העונג עובד", ("How Pleasure Works"), פול בלום חוקר את טבעם של הנאה ואושר, וטוען שאלו לא רק נושאים הנובעים מגירוי חושי, אלא חוויה פסיכולוגית מורכבת המתעצבת על ידי מגוון גורמים, כולל הציפיות שלנו, זיכרונות והקשר חברתי.

בלום טוען שהנאה היא לא רק תגובה ישירה לגירוי מסוים. במקום זאת, זוהי חוויה פסיכולוגית המושפעת מחוויות העבר שלנו, מהציפיות שלנו ומההקשר החברתי שלנו. לדוגמה, בלום מציע שלעתים קרובות אנו מוצאים הנאה בדברים שמזכירים לנו את חוויות העבר שלנו, כמו הטעם של מאכל מסוים שנהנינו ממנו בילדותנו. בלום גם בוחן את הרעיון שהציפיות שלנו ממלאות תפקיד מכריע בעיצוב חווית ההנאה שלנו. הוא מציע שלעתים קרובות אנו מוצאים הנאה בדברים העונים על הציפיות שלנו או מתכתבים איתן , בעוד שאנו עלולים להתאכזב או אפילו לחוש סלידה מדברים שאינם עומדים בציפיותינו. לדוגמה, אם אנו מצפים שארוחה מסוימת תהיה טעימה על סמך המוניטין של המסעדה, אנו עשויים ליהנות ממנה יותר מאשר אם לא היו לנו ציפיות כלל.

בנוסף, בלום מציע שההקשר החברתי שלנו יכול לעצב גם את חווית ההנאה שלנו. הוא טוען שההנאה שלנו מושפעת לעתים קרובות מנוכחותם של אחרים, ושאנו עשויים ליהנות ממשהו יותר אם נתפוס זאת כחוויה משותפת. לדוגמה, אנו עשויים ליהנות יותר מקונצרט מסוים אם אנו מוקפים באנשים אחרים שגם נהנים ממנו. (מה שיכול להסביר את החשיבות של צילומים שלנו נהנים, אוכלים, יוצאים לחופשה -באינסטגרם ). למחקר של בלום יש השלכות חשובות להבנת תפקיד הצרכנות והחומרנות בחברה המודרנית. הוא טוען שאנשים רבים רודפים אחר רכוש וחוויות חומריות בניסיון למקסם את ההנאה, אך המרדף זה מוביל לרוב לאכזבה ואומללות. במקום זאת, בלום מציע שעלינו להתמקד בטיפוח מערכות יחסים עמוקות ומשמעותיות עם אחרים, שלטענתו הם המקור האמתי לאושר ולהגשמה.

,"איך עובד עונג" הוא חקירה מעוררת מחשבה של הטבע המורכב של הנאה ואושר. על ידי בחינת הגורמים השונים המעצבים את חווית ההנאה שלנו, בלום מאתגר את ההנחות שלנו לגבי מה שעושה אותנו מאושרים ומציעה דרכים חדשות לחשוב כיצד נוכל למצוא הגשמה בחיינו.

."כאשר אמפתיה גורמת לנו לחוש כאב, התגובה היא לרוב רצון לברוח. ג'ונתן גלובר מספר על אישה שגרה ליד מחנות ההשמדה בגרמניה הנאצית ואשר יכלה לראות בקלות את הזוועות מביתה, כמו אסירים שנורו והושארו למות. היא כתבה מכתב כועס לשלטונות המחנה: "האדם לעתים קרובות אינו מסוגל לצפות בזוועות כאלו. אני בכל מקרה חולה ומראות כאלו תובעות ממני כל כך מאמץ נפשי שבטווח הארוך אני לא יכולה לשאת את זה. אני מבקשת דרכים אחרות לעשיית מעשים לא אנושיים כאלה, או לפחות שיעשו במקום שלא רואים זאת". היא בהחלט סבלה מלראות את הטיפול באסירים, אבל זה לא הניע אותה לרצות להציל אותם: היא תהיה מרוצה אם הסבל הזה יימשך מחוץ לטווח עיניה".- פול בלום, נגד אמפתיה: הטיעון לחמלה רציונלית.

אמפתיה וחמלה:

בלום גם ערך מחקר על אופי האמפתיה והחמלה. בספרו "Against Empaty: The Case for Rational Compassion", פול בלום מערער על התפיסה הרווחת לפיה אמפתיה נכונה ומועילה תמיד, בטענה שהיא עלולה להוביל לשיפוטים מוטעים ואף להזיק בנסיבות מסוימות. בלום מגדיר אמפתיה כיכולת להרגיש את רגשותיהם של אחרים ולהכניס את עצמו לנעליים שלהם. לטענתו, אמפתיה יכולה אמנם להועיל במצבים מסוימים, אבל היא גם יכולה להוביל להטיות וקבלת החלטות לא רציונלית. לדוגמה, הוא מציע שאמפתיה יכולה לגרום לנו להתמקד בדחוף במקום בחשוב - בסבל המיידי של אנשים, במקום בתמונה הרחבה יותר של איך לעזור למספר הגדול ביותר של אנשים נזקקים.

בלום טוען שמה שנדרש במקום זאת הוא "חמלה רציונלית", הכרוכה בגישה חסרת תשוקה ואנליטית יותר לעזור לאחרים. הוא מציע שחמלה רציונלית כרוכה בהסתכלות על ההקשר הרחב יותר של בעיה והתחשבות במספר נקודות מבט, במקום פשוט להסתמך על התגובה הרגשית של האדם. על ידי נקיטת גישה רציונלית יותר, בלום מציע שנוכל לקבל החלטות אפקטיביות ויעילות יותר לגבי איך לעזור לאחרים.

אחת הנקודות המרכזיות שבלום מעלה ב"נגד אמפתיה" היא שאמפתיה עלולה להוביל להטיות ולאפליה. הוא טוען שסביר יותר שנרגיש אמפתיה לאנשים הדומים לעצמנו, או שאנו תופסים כחלק מהקבוצה שלנו. זה יכול להוביל ליחס לא הוגן לאנשים ששונים מאתנו, או שאנו תופסים כחלק מקבוצת חוץ. בלום גם מרמז שאמפתיה יכולה להיות מתישה ועלולה להוביל לשחיקה. לטענתו, הרגשה מתמדת של הכאב והסבל של אחרים יכולה לגבות מחיר ברווחה הנפשית והרגשית של האדם. לעומת זאת, חמלה רציונלית מאפשרת לנו לעזור לזולת מבלי לחוות בהכרח את סבלם באותו אופן.

בלום טוען גם שניתן לתמרן ולנצל אמפתיה. הוא טוען שאנשים נוטים ויכולים להשתמש בפניות רגשיות כדי להשפיע על הדעות שלנו ולהשפיע על ההתנהגות שלנו, לעתים קרובות בדרכים שאינן לטובתנו. החמלה הרציונלית, לעומת זאת, מאפשרת לנו לקבל החלטות מושכלות ומושכלות יותר, מבלי להיות מושפע מפניות רגשיות. "נגד אמפתיה" הוא ביקורת מעוררת מחשבה על התפיסה הרווחת לפיה אמפתיה היא מרכיב יסודי וחיוני וחיובי תמיד בטבע האנושי . על ידי בחינת המלכודות הפוטנציאליות של אמפתיה ותמיכה בגישה רציונלית יותר לעזרה לזולת, בלום מאתגר את ההנחות שלנו לגבי המשמעות של חמלה ומציעה דרכים חדשות לחשוב כיצד אנו יכולים לעשות שינוי חיובי בעולם.

אודותי

שלום, שמי זיו אייל. אני פסיכותרפיסט, אמן פעיל ומלמד אמנות כבר למעלה מ-30 שנה. בעל תואר שני באמנות (MFA) מאוניברסיטת קורנל בניו יורק, וחבר באיגוד הפסיכולוגים האמריקאי (APA).