קורס ציור למתקדמים -לואי סוטר

האמנות האניגמטית של לואי ג'יי סוטר: מסע של כישרון אדיר בחושך 

כפסיכולוג בתל אביב -הדרך בה אמנות יכולה להפוך סבל למדיום יצירתי בעל משמעות לא רק לאדם עצמו אלא לחברה ולתרבות- תמיד ריתקה אותי. ערכו של השיגעון לשפיות- ערכם של התועים לאלו שנשארו בדרכים הסלולות-הן כמה מהשאלות שהגדירו את הטרגדיה ואת האדם המורד. 

לואי ג'יי סוטר, שם נרדף לרוח האקספרסיוניזם בסצנת האמנות של המאה ה-20,  יצר סיפור חיים שעדיין מהדד עמוקות בתחומי הספרות, המחשבה והאמנות הפלסטית המודרנית.

סטור-שהיה לא רק צייר מוכשר אלא גם מוזיקאי רציני-נולד בשנת 1871 בשוויץ.  מסעו של סוטר באמנות היה סוער  ויוצא דופן.  האמנות שלו, עדות למצוקות חייו שלו, הייתה קשורה עמוקות לחוויותיו, למאבקיו ולנקודת המבט הייחודית שלו על העולם. יצירתו של סוטר היא ביטוי של רגש גולמי, ספונטניות, ולעתים קרובות, אימה קיומית.

השנים הראשונות והרקע האקדמי

לואי ג'יי סוטר החל את מסעו האמנותי עם בסיס איתן באמנות אקדמית. סוטר, שהוכשר כאדריכל בפוליטכניון לוזאן ולאחר מכן התעמק בציור באקדמיה לאמנויות יפות בבריסל, היה ידוע בתחילה בגישתו הקונבנציונלית לצורה ובדיוק הקפדני שלו. יצירותיו המוקדמות שהציגו את כישרונו, הוגדרו דרך הטכניקה המעודנת שלהן והושפעו מאוד מהריאליזם האקדמי. האווירה המוזיקלית בה גדל השפיעה עליו , וב-1892 הוא החליט על קריירה במוזיקה. הוא עבר לבריסל שם הפך לתלמידו של הכנר, יוג'ין יאסה, בקונסרבטוריון המלכותי. בעודו שם, הוא התאהב באחת התלמידות האחרות של יאסה; צעירה אמריקאית בשם מאדג' פורסמן (1870–1965). זמן קצר לאחר מכן הם התארסו. בהמשך עבר לארצות הברית והקים וניהל את המחלקה לאמנויות יפות בקולג' קולורדו.

טרגדיה ושינוי

כפסיכולוגים בתל אביב ראינו לא פעם כיצד  מצוקות החיים או מתנות החיים- יכולות לשנות בצורה דרמטית את מסלולו של אדם.  דרכו האמנותית של סוטר השתנתה באופן דרמטי בעקבות שורה של קשיים אישיים, שכללו גירושים קשים מאשתו, בעיות בריאות, חיכוך כואב במציאות, כמו גם קשיים במערכות היחסים שלו עם הסובבים אותו. הוא עזב את ארצות הברית וחזר לאירופה.  סגנון הציור שלו החל להשתנות, ושיקף את המהומה ואת החושך שהעיב על חייו. יצירותיו מתקופה זו החלו לגלם סגנון אקספרסיוניסטי יותר, עם הופעתה העדינה  של האיכות הרודפנית המסוייטת שתהיה בולטת יותר ביצירותיו המאוחרות.

קריירה מוזיקלית 

ב1907, הוא הרגיש טוב מספיק כדי להתחיל בקריירה מוזיקלית. הוא השיג תפקיד ככינור הראשון של תזמורת תיאטר דה ז'נבה, אך עזב לאחר "חילוקי דעות אמנותיים". בשנה שלאחר מכן, הוא עבר לנגן בתזמורת הסימפונית של לוזאן וב-1915 בתזמורת של ז'נבה. עם זאת, הבעיות הנפשיות  נמשכו והחמירו, ב1918 הוא ניגן בהרכבים קטנים בחדרי תה ובאתרי נופש תיירותיים. במהלך תקופה זו, הוא צבר מוניטין של " מטורף" וכנראה סבל מדיכאון כרוני . ב 1922, חזר למורגס שם הוא חי בעזרת תמיכה כספית מאחיו. בסופו של דבר, הוא הועבר לאפוטרופסות ונשלח לבית אבות בגרוס-דה-ווד.

מהפכה בסגנון: טכניקת ציור באצבעות

מרכיב חיוני שמייחד את סוטר היה החיבור המהפכני שלו עם טכניקת הציור באצבעות, הוא ויתר על השימוש המסורתי במכחולים.  אצבעותיו של סוטר הפכו לכלים האינטימיים שבאמצעותם העביר את הכאוס הפנימי שלו אל הבד. גישה חדשנית זו אפשרה ביטוי מוגבר של רגש וספונטניות, תוך שבירת שלשלאות של נורמות אמנותיות קונבנציונליות. עבודתיו  נעשו נועזות יותר, והציורים שלו החלו להעביר הילה ערטילאית וחידתית.

אנושיות וסבל

צלילה ללב יצירתו של סוטר חושפת אמן הקשור עמוק לסבל אנושי ולשאלות  קיומיות. האמנות שלו נדדה לעתים קרובות בין נושאים של מוות, בידוד ועומקים עמוקים של הסבל והרגש האנושי. הרישומים שלו כללו לעיתים קרובות- דמויות ופרצופים מעוותים, מוגזמים - והפכו למדיום רב עוצמה שדרכו הוא הקרין את הפחדים והתפיסות הפנימיות ביותר שלו.

מורשת והשפעה

למרות האופי הסוער של חייו ושל הקריירה שלו, לואי ג'יי סוטר הותיר אחריו מורשת שממשיכה להשפיע ולעורר השראה. החיבור שלו עם טכניקות לא שגרתיות ויכולתו לתרגם רגשות גולמיים ובלתי מסוננים על בד קנו לו מקום נערץ בהיסטוריה של האמנות המודרנית. יצירותיו זכו לשבחים בשל הייצוג האותנטי של המצב האנושי, והתפתחות  הסגנונית שלו סללה את הדרך לנרטיב אמנותי אקספרסיבי וטעון יותר מבחינה רגשית.

מסעו של לואי ג'יי סוטר באמנות הוא סאגה של  מסע בתוך החושך. יכולתו להפוך את המצוקה האישית הנפשית שלו למגע של גאונות אקספרסיבית הותירה חותם בל יימחה על עולם האמנות. ציוריו, חדורי עוצמה רגשית וגישה סגנונית מובהקת, ממשיכים לרתק את הקהל, ומאפשרים הצצה למוחו של אמן שחייו היו מרתקים וחידתיים כמו היצירות שיצר.

"...במרחק מאות קילומטרים משם, במוסד הפסיכיאטרי שלו בבַּלֶג השווייצרית, לואי סוטר צייר באצבעותיו את אחד מריקודיו האפלים על מפת נייר. בובות מפלצתיות ומסמרות שיער מרחפות באופק שמעליו מתגלגלת שמש שחורה. הן נמלטות לכל העברים, שלדים, רוחות רפאים מגיחים מן הערפל. סוטר המסכן. הוא שוהה כבר יותר מחמש עשרה שנים במוסד הזה, חמש עשרה שנים בהן הוא מצייר את ביעותיו על פיסות נייר זול ועל מעטפות משומשות שחילץ מפח האשפה. וברגע שבו גורלה של אירופה  מונח על הכף בברגהוף, דמויותיו הקטנות והקודרות, מתפתלות כמו חוטי תיל, נראו לי כמו רמז לבאות.

סוטר חזר הביתה אחרי שהות ממושכת בנכר, הרחק, הרחק מכאן, בקצה השני של העולם, במצב נפשי מעורער באופן מדאיג. אחר כך הוא התפרנס מכל הבא ליד. כנר שליווה בנגינתו ריקודי תה בעונת התיירות נאלץ לסחוב אחריו לכל מקום  מוניטין של מטורלל. בפניו הוטבעה מרה שחורה עמוקה. הוא אושפז במוסד הפסיכיאטרי של בלג. מזמן לזמן היה בורח; ואז היו מחזירים אותו, כחוש, כמעט מת מקור. למעלה בחדרו, הוא ערם רישום על רישום, ערימה אימתנית של סקיצות ובהן דמויות מעוותות שחורות, בעלי מום מפרכסים. גופו שלו היה עור ועצמות, תשוש מצעידות ארוכות בשדות. לחייו היו שקועות, חלולות, וכל שיניו נשרו. בסופו של דבר דלקת פרקים שעיקמה את כפות ידיו נטלה ממנו את היכולת להחזיק מכחול או עט, וב1937 בערך, כמעט עיוור, הוא התחיל לצייר באצבעות, טובל אותן בדיו. הוא כמעט בן שבעים. בתקופה הזו הוא צייר את היפות שביצירותיו: פלוגות של דמויות שחורות, מותססות, תזזיתיות כמו אשכולות של דם. או נחילי ארבה במעופם. והקדחנות הטרופה הזאת שכנה בתודעתו של לואי סוטר כמו דיבוק מבעית. אבל אם חושבים על מה שהתרחש באירופה סביבו, במרוצת השנים הארוכות שבהן היה סגור ומסוגר בבלג, ז'ורה. אפשר לומר שפלגי הגופים השחורים, המעוקלים, המעונים וזקורי הזרועות, אותן שרשרת של גוויות, מנבאים משהו. נדמה כי סטור המסכן, הכלוא בעוועי רוחו, לוכד באצבעותיו מבלי דעת את גסיסתו האטית של העולם הסובב אותו. נדמה כי סוטר הזקן מרקיד את העולם כולו לנגדו, את צללי הבלהות של העולם, מאחורי רכב קבורה עלוב. הכל כלה בלהבות ובעשן סמיך. הוא טובל את אצבעותיו המעוקלות בצנצנת הדיו הקטנה ומוסר לנו את האמת נטול החיים של זמנו: מחול מוות מזרה אימה." אריק ויאר-סדר יום.

"הסדנה לתהליכים יצירתיים" -היא מרכז לחוגי ואמנות וטיפול פסיכולוגי, המאגד מורים לאמנות בתחומים שונים, פסיכולוגים בתל אביב, פסיכולוגים ברחובות, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים-- המאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בבריאות הנפשית ובעצם תחושת החיות שלנו . אנו רואים ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו כבני אדם להתמודד עם המציאות- זו הפנימית וזו החיצונית.  "להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו." אנו מספקים גם שירותי נוירו-פידבק כטיפול משלים.