לימודי ציור ורישום: על הציפייה

יש לדאלי ציור שכבר הפך דימוי שחוק, אישה עומדת ליד חלון ומחכה.

דאלי  מצייר יותר מידי פרטים, זו תמיד הבעיה אתו,  הוא מוסיף -ים. האישה עומדת בגבה אלינו, בגבה אל החדר, היא כביכול בפנים אבל היא לא.

היא גם לא בחוץ ,אין לה את החדר ואין לה את החוץ. היא כלואה באמצע, דקה כזכוכית. לכן לא צריך ים, כל מה שצריך זה אופק, קו, " שם" שהוא הניגוד לכאן,

 למקד איליו את המבט. הים הוא ניצב בסרט הזה. אפשר לפטר אותו.

"עד בוש"

"מדוע הציפייה מביישת? מדוע תחוב התותב המכוער של הבושה בתוך ההמתנה בעברית, ורק בעברית? למי מחכים....

למי ולמה שזקוקים לו עד כלות. כדי שתתקיים ציפייה צריך להיות "עד כלות" אין ציפייה ראויה לשמה בלי "עד כלות", 

בלי רעב.  ציפייה מעצם טיבה היא מצב של רעב: לך תגיד משהו למישהו רעב. הוא כה חד צדדי הרעב, יש לו צד אחד ורק אחד, זה של הרעב.

החור.

רעבונו של המצפה הוא חד צדדי וגם מדויק: רק מישהו מסוים מאוד או משהו מסוים מאוד יכולים להשביע אותו....המצפה כמו שהוא רעב, איננו לחלוטין רעב.

שהרי הוא בררני, הוא פוסל כל אחד וכל דבר שאינם האחד והדבר ההוא....

המצפה מכוח רעבונו העצום, בררנותו הבלתי נלאית, חד צדדיותו, אי נכונותו לכל פשרה, הוא האדם שמסרב להתנחם, אין לו נחמה. אין לו ברירה של נחמה.

המצפה הוא מי שאין לו ברירה.....

המצפה באיזשהו אופן, חדל או כמעט חדל מלהשתתף בחיים, בהיסטוריה, הוא מוציא את עצמו, לפחות חלקית,  מחוץ להיסטוריה, מחוץ לזמנם של כל האנשים, הזמן של האדם המצפה

הוא זמן של חולים ....

הוא מאוין ומתאיין, הוא חוליית מעבר. בדרך לאן? אל האבדן שלא רוצים להכיר בו. אובדן "עד בוש", אפילו אם יופיע מי שאמור להופיע, הדבר הנורא כבר אירע: הבושה.

"העד" ב"עד בוש" מותח יחידת זמן או דרך שאורכה לא מוגדר ושבסיומה מאבדים : תמיד מאבדים, לא מוצאים."

רונית מטלון- "עד בוש"

פיסול בעיסת נייר ראש העין

פיסול בנייר ועיסת נייר

קורסי פיסול בחימר תל אביב

סדנת פיסול בחימר

קורסי פיסול למבוגרים תל אביב

פיסול בטכניקה מעורבת -חוג פיסול שוהם

לימוד פיסול ראש העין

קורסי פיסול בבטון ראש העין

חדווה פרץ-חוג פיסול רחובות

קורס ציור ראשון לציון

עידית יחזקאל -חוג ציור ראשון לציון

חוג ציור שוהם

בני אלוני -חוג ציור שוהם