פיסול רמת גן, חוג, קורס, לימודים, סדנה

החוג לפיסול ברמת גן-ה"סדנה לאמנות"

עברנו לסטודיו גדול ברחוב בית אלפא 13.-תל אביב על גבול רמת גן.

החלה ההרשמה המוקדמת לשנת 2025/6- הלימודים השנה יחלו בנובמבר. קורסי פיסול למבוגרים ברמת גן, וסדנאות פיסול .( חוגי הפיסול ואמנות לנוער וילדים) , וקורסי פיסול לילדים ונוער ברמת גן,

קבוצות פיסול חדשות יתקיימו בימי חמישי בוקר -10.00 עד 12.30 וערב 20.00 עד 22.30 . הקבוצות הישנות ימשיכו בפעילותן כרגיל.

המחיר במסגרת סדנה שנתית (10 חודשים-פעם בשבוע)-הינו 680 שח' לחודש (אפליקציית תשלום דרך הוראת קבע)-התשלום כולל חומרים וכלים.

הרשמה לפעילות כרוכה בתשלום מקדמת רישום של 200 שח' -שלא תוחזר במידה והתלמיד יבטל את השתתפותו. . מספר המקומות הפנויים מוגבל.

ההרשמה נסגרה

התהליך היצירתי:

אנחנו מציעים גישה עם דגשים שונים לפיסול:

# התמקדות בתהליך היצירתי, -שוב ושוב מראים מחקרים שהיכולת להיות ב"כאן ועכשיו" של התהליך

מאפשרת להגיע למרחק גדול יותר ולעומק רב יותר מהתמקדות בתוצאות.

# דיאלוג, מפגש-לא לימוד על פי תכנית לימודים נוקשה.

לימוד פיסול ואמנות בכלל הם פעולה של אינטראקציה. תקשורת. של שני בני אדם לפחות

(גם לקבוצה יש חשיבות)-המביאים את עצמם למגע דרך עבודה משותפת,

. דרך היכולת להבין זה את זה בכמה מישורים.

# גיוון,-שימוש בכמה שפות פיסוליות ואמנותיות ?(אני מתעקש ללמד ציור ופיסול וגם לגעת בצילום).

פתרונות יצירתיים עובדים כפי שמטפורה עובדת בשפה: היכולת לעבור למרחב אחר של התייחסות.

לדרך אחרת של חשיבה. באמנות זה מרכיב מרכזי.

# פרדוקסים, סתירות, מתח- החלפת תפיסה של איזון בתפיסה של מתח דינמי.

# מרחב של חוסר ודאות-של אי ידיעה-עבודה בפיסול ובאמנות בכלל חייבת לכלול בתוכה את "אי הידיעה".

לדעת הכל על מה שאתה עומד ליצור - לדעת הכל על עצמך- זה להרוג את המרחב היצירתי.

# הרס,-הפחד לקלקל ולהרוס הוא אחד החסמים היצירתיים הגדולים.

מחקרים על יצירתיות מראים שמה שמאפיין אמנים הממשיכים ליצור

זו הנכונות למרוד בעצמם-למרוד בהישג שלהם, יצירתיות היא מחזוריות של הרס ובניה.

# התמסרות-היכולת להיכנע לתהליך , לפסל, לחומר- לא לשלוט בו.

"המרחק הנכון"-להיכנס ולצאת, להחליף נקודת מבט, להתרחק ולהתקרב.

דברים שרואים מכאן לא רואים משם,

# הנכונות לגמגם, למעוד ללמוד, לקחת סיכון- איך אפשר ללמוד משהו חדש בלי זה?,

איך אפשר לעשות משהו חדש בלי זה?

זכות הגמגום

על נושאים אלו ועוד תוכלו ללמוד במאמרים באתר

אבל עכשיו לחלק מהטכניקות והחומרים בהם אנו עושים שימוש:

"הרעיון שהעתיד בלתי ניתן לחיזוי, בלתי נתפס ומעורער כל יום יום על ידי הקלות שבה העבר ניתן להסבר"- דניאל כהנמן.

טכניקות ונושאים עיקריים בהם נעסוק

פיסול ברשת מתכת

לימודי פיסול בבטון רמת גן

פיסול בבטון במגוון טכניקות

סדנאות פיסול בחוט ברזל וברזל

פיסול פיגורטיבי בחימר

קרמיקה ופיסול קרמי

פיסול בטכניקות מעורבות

שימוש באפוקסי בפיסול

פיסול סביבתי

פיסול בעיסת נייר

טכניקות של יציקה

פיסול בחומרים גמישים ורכים

אפוקסי לעץ

עבודות עץ עם אפוקסי- אנו מציעים סדנאות אפוקסי ברמות שונות ואפוקסי במחיר זול למכירה.

שולחן אפוקסי ועץ

הנשמה היצירתית: רולאן בארת' והפסיכולוגיה של יצירת משמעות

"אדם מתחיל שוב מידי יום, למרות כל מה שהוא יודע, כנגד כל מה שהוא יודע"- Emil Cioran

כפסיכולוג בתל אביב המלמד פיסול וציור, תמיד האמנתי שיצירתיות אינה רק מיומנות אלא ביטוי חיוני של הנפש- דרך לארוג משמעות אל תוך הקיום. מעטים ההוגים שמנסחים את הקשר הזה בין יצירתיות, משמעות והעצמי בצורה פרובוקטיבית יותר מרולאן בארת', התיאורטיקן והפילוסוף הספרותי הצרפתי. רעיונותיו - על יצירתיות, "מותו של המחבר" והנאת הטקסט - מציעים תובנות עמוקות לפסיכולוגיה, לאמנות ולמרחב שבו הם מצטלבים.

מותו של המחבר ולידת העצמי היצירתי

בחיבורו פורץ הדרך "מותו של המחבר" (1967), בארת' פירק את המיתוס של הגאון האמנותי הבודד, וטען שמשמעותה של יצירה אינה מוכתבת על ידי יוצרה אלא צצה במפגש בין הטקסט (או יצירת האמנות) לקהל שלה. "לידת הקורא חייבת להיות במחיר מותו של המחבר" כתב.

עבור הטיפול הפסיכולוגי, זה מהפכני ומפחיד כאחת. האם עלינו להטיל ספק במשמעות כאבו של המטופל? האם מותו של המחבר הוא מותו ורמיסתו של הסובייקט הדובר? אני מעדיף לראות ברעיון זה דרך להעשיר את עבודתי ידי הדגשת תפקידו של הצופה או הקורא ביצירת משמעות. בארת' טוען שאין מבנה משמעות אחד פעולת היצירה אינה עוסקת בהעברת מסר קבוע, או פענוח מבנה נפשי אובייקטיבי אלא בפתיחת דיאלוג - כזה שנוצר בתודעת המשתתפים בדיאלוג בתהליך מתמיד ודינמי. בפרקטיקה הטיפולית שלי, אני רואה זאת ללא הרף: מטופל מצייר מערבולת מופשטת של צבעים, ורק מאוחר יותר, במעשה ההתבוננות, המשמעות הרגשית מתגלה ומשתנה באופן מתמיד על פי נקודת מבט והפרספקטיבה שלו עצמו במשך השנים. . ה"מחבר" (העצמי המודע והשולט) זז הצידה, והלא מודע מדבר, הלא מודע במובן הפרוידייני, אבל גם הלא מודע גם במובן של אי הידיעה, של קבלת העצמי כתעלומה מתמדת המתחמקת מהגדרה אחת ומסרבת להיכלא בתוכה.

התיאוריה הפסיכודינמית שבה בדרך כלל עושים שימוש בפיענוח אמנות, רואה את היצירה כמשטח השלכתי לרגשות נסתרים. אבל בארת' דוחף אותנו רחוק יותר: המשמעות אינה מוסתרת או ניסתרת אלא לא קבועה, חיה במעשה הפרשנות. בטיפול היצירתי לעומת הטיפול באמנות, משמעות הדבר היא שאנחנו לא "מפענחים" את עבודתו של המטופל כמו פאזל; אנחנו נותנים לה לנשום, להשתנות ולגלות את עצמה לאורך זמן. יותר מכך אין משמעות אובייקטיבית או פרשנות נכונה בטיפול-הדיאלוג והמפגש בין שני אנשים הוא שיוצר משמעות סובייקטיבית.

משליטה מחברית לגילוי טיפולי

במובנים רבים בארת' ב -"מות המחבר" (1967) מתכתב עם מה שיעקובסון מתאר כ"פונקציה הרפרנציאלית" ומשקפת את תפיסתו של קרל רוג'רס כי "שינוי טיפולי מתרחש כאשר חוויה פרטית הופכת ניתנת להתייחסות פומבית". האמן-מטופל, כמו הקורא של בארת', הופך גם ליוצר וגם לפרשן של משמעות.

הנאת הטקסט ושמחת התהליך

בספרו"הנאת הטקסט" , בארת' (1973) מבחין בין שני סוגי קריאה: "plaisir" (הנאה), ההנאה הנוחה מסיפורים מוכרים, ו-"jouissance" (אושר), הקרע האקסטטי והמערער של המשמעות. האחרון הוא המקום שבו מתרחשת טרנספורמציה אמיתית - המקום שבו השפה (או האמנות) נפתחת ומפתיעה אותנו.

בתהליך היצירתי נוכל לכנות זאת "זרימה" או "חוויית שיא", אך המסגור של בארת' חתרני יותר. "Jouissance" אינו רק שקיעה במשימה; זהו הריגוש של אובדן עצמי במעשה היצירתי, שבו הגבולות בין עצמי לעבודה מתמוססים. זהו סוג של חווית פלסטיות מוחית המתרחשת לפעמים במדיטציה או בחוויות פסיכודליות מעין אפשרות של התחלה מחדש של הזהות. כמובן שזה תהליך הכלוא בזמן וברגע ולפעמים דומה שמשמעותו לא חורגת מהיצירה האמנותית. אלא כשאנו כפסיכולוגים בתל אביב מסתכלים בחשיבות שיוצרים נותנים לעבודתם היצירתית (ואני לא מדבר רק על יוצרים מקצועיים אלא גם על חובבים בחוג ציור וחוגי הפיסול) -אנו מגלים שאותו ריגוש של התהליך היצירתי הוא למעשה הריגוש של יצירת העצמי. זו לא רק יצירה שיש בה שליטה וסוכנות למרות שאלו חשובות מאוד והן דרך לקחת בעלות על עצמי רחב יותר, אלא גם צורה של עקיפת הצנזורה הפנימית. ה"הנאה" של האמנות אינה רק בשליטה אלא בכניעה והתמסרות.

בטיפול הפסיכולוגי, זה קריטי. כל כך הרבה סבל נובע מנרטיבים נוקשים, או מידיעת יתר והחנקת אפשרות של אי ידיעה . כל כך הרבה סבל נובע מאי קבלה עצמית. יצירתיות, על פי בארת', מציעה דרך מוצא: על ידי עיסוק ב"הנאה", אנו משבשים את הסיפורים שנוצרו בעבר ומציצים לאפשרויות חדשות.

מיתולוגיות והסיפורים שאנו חיים לפיהם

מוקדם יותר בקריירה שלו, בארת' כתב את "מיתולוגיות" (1957), ובו ניתח כיצד תרבות הופכת היסטוריה ל"טבע" - וכיצד מבנים חברתיים (תפקידי מגדר, זהות לאומית, אפילו מחלות נפש) ממוסגרים כאמיתות בלתי נמנעות. שיטתו הייתה סמיוטית: הוא הראה כיצד דימויים, פרסומות וטקסים מקודדים אידיאולוגיה.

כפסיכולוג, אני רואה זאת מדי יום. ה"מיתוסים" של התרבות שלנו - גבריות מול נשיות, פרודוקטיביות שווה לערך, רגשות הם חולשות, טיפול הוא ל"חולים" - מעצבים את האופן שבו אנשים תופסים את עצמם. יצירתיות מאפשרת לשנות את כיוון הפעולה. לא רק המציאות החיצונית היא שיוצרת אותנו אלא ביכולתנו לשנות את המציאות. תנועת המחאה הנשית האמנות היא אחת הדוגמאות לכך, אך למעשה כל אמן וכל זרם אמנותי שינה במידה זו או אחרת את תפיסת המציאות ולו רק לזמן קצר. קולאז' העשוי גזרי מגזינים יכול לחשוף את האבסורד של סטנדרטים של יופי; דיוקן עצמי שמגזים בפגמים נתפסים יכול ללעוג לעריצות של שיפוט עצמי.

בסדנאות שלנו, אני שואלים את מבטו הביקורתי של בארת', ובוחנים כיצד נרטיבים תרבותיים מבנים אותנו, ואז יוצרים אמנות שמשבשת אותם. סטודנט צייר "אבחנה" כמפלצת עם רגליים מתפוררות; אחר כתב מכתב לחרדה שלו בצורת אגדה. כמו בארת', אנחנו מקלפים את שכבות המשמעות כדי לחשוף את המבנה- ולכן את הגמישות - של עולמנו הפנימי. התהליך היצירתי מספק את מה שמיטשל מכנה "מערכת התייחסות חלופית" - דרך להחצין ובכך להגדיר מחדש את תפיסות העצמי המזיקות לנו.

הניטרלי והמרחב שמעבר לחשיבה בינארית

בסוף הקריירה שלו, בארת' חקר את מושג ה"ניטרלי" - מרחב של התנגדות לבינאריות נוקשות (טוב/רע, גברי/נשי, שפוי/משוגע). עבורו, הנייטרלי לא היה אדישות אלא קרקע ביניים פורייה ומעורפלת שבה המשמעות יכולה להתרבות.

כאן נפגשות פסיכולוגיה ואמנות בצורה החשובה ביותר לטעמי. חלקו הגדול של הטיפול הפסיכולוגי לכוד בתוך החשיבה הבינארית וכל כך הרבה סבל נובע מכך: אני בריא או חולה, חזק או חלש, אמן או מתחזה. יצירתיות משגשגת בניטרלי. אנחנו תמיד גם וגם.

תפיסת ה"ניטרלי" של בארת' - אותו מרחב פורה שמעבר לניגודים בינאריים - מוצאת את מקבילתה הקלינית בתפיסת "הפער התייחסותי" של מיטשל, המרחב הדו-משמעי בין חוויה לייצוג שבו מתרחשת טרנספורמציה. באזור לימינלי זה, מטופלים יכולים להחזיק ברגשות סותרים (צער/שמחה, כעס/אהבה) ללא פתרון מוקדם.

פרדוקסים וסתירות הן ליבה היצירתי של האמנות. ציור המצליח להחזיק סתירה בין כאב לשלווה , שיר ששומר על מתח בין תקווה לאובדן- צורות אמנותיות אלו מגלמות את מה שמיטשל מתאר כ"הכוח הטיפולי של עמימות מתמשכת". הן מאפשרות למטופלים להתקיים במה שבארת' כינה "השעיית הפרדיגמות", אותו מרחב מכריע שבו משמעויות ישנות מתמוססות וחדשות יכולות לצוץ.

הנשמה היצירתית: רולאן בארת', משמעות רפרנציאלית ופסיכולוגיה של טרנספורמציה אמנותית.

כפסיכולוג ומורה לאמנות כאחד, אני פועל בצומת שבו ביטוי יצירתי פוגש טרנספורמציה טיפולית. גישתי מושפעת עם מה ש"תיאוריית הטיפול הרפרנציאלית" של ג'ון מיטשל מזהה ככוח הריפוי של ייצוג סמלי - התהליך שבו חוויות פנימיות מוצאות צורה חיצונית ובכך הופכות לזמינות לחשיבה ושינוי. התיאוריות הסמיוטיות של רולאן בארת' משלימות באופן יוצא דופן פרספקטיבה זו, ומציעות מסגרת מתוחכמת להבנת האופן שבו יצירתיות מסייעת לצמיחה פסיכולוגית באמצעות יצירת משמעות.

כותב מיטשל, "הפעולה הרפרנציאלית יוצרת מערכת יחסים חדשה בין עצמי לחוויה". כאשר מטופלים אמנים ותךמידי אמנות עוסקים במה שבארת' היה מכנה יצירה מלאת התענגות, הם לא רק מבטאים רגשות קיימים, אלא משנים באופן פעיל את מערכת היחסים שלהם לרגשות אלה באמצעות המדיום האמנותי.

יצירתיות כאלכימיה התייחסותית

שילוב הסמיוטיקה של בארת' עם התיאוריה הרפרנציאלית של מיטשל חושף את יצירתיות כיותר מביטוי עצמי גרידא- זהו תהליך דינמי של אלכימיה פסיכולוגית. כל פעולה אמנותית יוצרת את מה שמיטשל מכנה "מטריצת רפרנציאלית חדשה", תוך הגשמת חזונו של בארת' לגבי משמעות המתחדשת באופן מתמיד באמצעות פרשנות.

כמטפלים ומורי אמנות, אנו מקלים על מה שניתן לכנות התענגות רפרנציאלית - אותם רגעים פורצי דרך שבהם מטופלים מאבדים ומוצאים את עצמם בו זמנית במעשים יצירתיים. במונחים של בארת', הם הופכים גם למחברים וגם לקוראים של חווייתם; במסגרת הרעיונות הטיפוליים של מיטשל, הם מפתחים רפרנציאליות סמליות חדשות להבנת חייהם. תהליך כפול זה - של פירוק נרטיבים מגבילים תוך בניית נרטיבים מעצימים - נמצא בלב הטרנספורמציה האמנותית והטיפולית כאחד.

זרם התודעה:

ומכאן לאמנות בעולם:

איתי אוהלי- שימוש בבזלת

פיסול בבד ואור: yasuaki onishi

פיסול בבד ואור: yasuaki onishi
אלקטרה: "אני מבקשת רק את הדבר הזה, תן לי להשתגע בדרך שלי" -אלקטרה-ספוקלס
פיסול בבד ואור: yasuaki onishi
"שורשי השירה הם שתיקה ופצע." -Paisley Rekdal, from “Nightingale: A Gloss,” The American Poetry Review

קורסי פיסול: Cristina Cordova. "אין לנו חופש מהמציאות, יש לנו חופש לעמוד מול המציאות"-ויקטור פרנקל

Cristina Cordova "להיות טיפש, אנוכי ובעל בריאות טובה- אלה שלושת התנאים לאושר -אם הטיפשות לקויה-הכל אבוד."-פלובר.
סרגי אספוב- פיסול קרמי

Irina Zaytceva-פיסול בקרמיקה

Irina Zaytceva-פיסול בקרמיקה.

"אני עייפה מלהיות -אדם טוב יותר. הבנתי מוקדם שמה שהחל כפחד נורא והתבגר להיות נרקיסיזם מוסרי

יכול להיות למעשה צמיחה אנושית" לואיס גלוק(משוררת אמריקאית יהודיה-ילידת1943)

Gijs Bakker-פיסול נשי כביקורת חברתית