פיסול חיות מקרמיקה: סוסי ענק בהודו
כמו כולם גם אני טיילתי בהודו, לא היה אז טלפון חכם, ולא לקחתי איתי מצלמה. כל מה שנשאר זה הזיכרון.
וזה טוב וזה רע. הזיכרון כמו שאנו יודעים מתעתע ומורכב , לא חזרתי להודו.
אני לא רוצה לחזור לשום מקום- אני לא רוצה לגלות שהוא לא היה קיים, או שהאני ההוא , כבר לא קיים.
אבל סוסי הענק נשארו בזיכרוני, ובציור ורישום על דפים שסחבתי איתי.
וכיוון שזיכרונות לעתים הם צלקת מגרדת חיפשתי עדויות לכך שאותה תחושה שחוויתי אז -לא קשורה
רק לילד בן העשרים אחרי צבא שהייתי-אלא שאומנם היה שם משהו אמתיי במציאות.
בשיחה עם רון דה בואה שבא ללמד ציור בארץ בקיץ 2000, הוא הראה לי
תיעוד של תהליך הפיסול בחמר.
בכפרים הטמילים בדרום הודו ישנה מסורת עתיקה של פיסול סוסי טרקוטה ענקיים,
סוסים אלה בגובה של עד 5מ' הם הישג טכני ואומנותי יוצא דופן.
השיטה בה נבנים ונשרפים סוסי ענק אלה היא יוצאת דופן במורכבותה.
חלקם של הסוסים הפזורים היום בסביבות העיר
אמנות זו של עבודה בחימר למטרות פולחניות (שהוחלפה בהודו בשנים האחרונות בפיסול בבטון)
היא על סף גוויעה ורק במספר כפרים נידחים(למשלPuthur) עדיין נשמרת מסורת זו.
הפיסול נעשה בדרך שבה כל העבודה מתבצעת באתר הבניה.
לחימר המקומי מוסיפים גבעולי קש (גבעולי אורז)
למטרות חוזק קונסטרוקטיבי, תחילה נבנות הרגליים בתהליך האורך שלושה ימים
(הצוות הוא בן חמישה אנשים)לאחר שהן מתקשות ומסוגלות לשאת את מבנה הגשר מעליהן
-מוקם האחרון.
בימים הבאים מוסיפים שכבת חימר על החלקים הבסיסים המשמשת לכיור הדמויות,
מוטות במבוק מוצבים כתמיכות בתוך ומחוץ לסוס כדי לתמוך ולחזק אותו.
לבסוף שריפה במקום,הגוף נעטף בענפים וזרדים וסביבו מוקם מעטפת עשויה חמר
לשמש כתנור.(כל התהליך אורך שבועיים).
על החימר מצוירים מוטיבים הודיים דתיים
באדיבות -רון דה בואה(Ron du Bois) מאונברסיטת אוקלהומה סטייט