פיסול מופשט-פרק 2


קיצור תולדות הפיסול המופשט-המשך

רישום בחלל, פיסול קינטי.

שפתו של הפיסול האבסטרקטי, המופשט -בשנות העשרים המאוחרות של המאה העשרים עשתה שימוש בתבליטים תלת ממדיים בחלל, חיבור בן חפצים שנאספו, הפשטות גאומטריות ופיגורטיביות, וניסויים ב"יש ואין" בתחושת המלאות והריקנות של החלל. הפוטוריסטים האיטלקיים אף ניסו להעביר באמצעות פיסול- תנועה.


אומברטו בוצ'וני-ניסיון להעביר בפיסול תנועה.

דרך אחרת ישירה יותר לעסוק בתנועה בפיסול היה הפיסול הקינטי שראשיתו באלכסנדר קלדר והמרצדות שלו.

קלדר שהיה מהנדס מכונות בהכשרתו, למד אמנות בגיל מאוחר, ועבודותיו הראשונות היו צעצועים מכניים, מאוחר יותר החל לעבוד בפיסול בחוטי ברזל שאותו תאר כ"רישום בחלל". ב1930 כשהחל להוסיף חלקים נעים לפסלים שלו מרסל דושמפ -כינה אותם "מוביילים". עבודותיו של קלדר השפיעו על אמנים בתחום הפיסול הקינטי כז'אן טינגלי אבל לא פחות מכך הובילו לעבודות הרישום בחלל של "גגו"-(גרטרוד לואיז גולדשמידט)-בשנות השישים.

הפיסול הקינטי המשיך  והופיע בצורות שונות, מזרקת אגם בכיכר דיזינגוף היא אולי העבודה הידועה בתחום בישראל. כיוונים אחרים היו פיסול אינטראקטיבי המגיב לצופה בתנועה או פסלים מתוחכמים המשלבים מנועים, הנעה על ידי רוח, שמש, מים וטכניקות הנדסיות ופיסוליות מורכבות. ראו סרטון בתחתית הדף.


.אלכסנדר קלדר-מובייל

אלכסנדר קלדר-פיסול בחוטי ברזל-הקרקס

ז'אן טינגלי-"המכונה"-פיסול קינטי

 גגו-רישום בחלל


שילוב ואיסוף:

ב1950 ובשנות בשישים ,בעקבות רעיונותיהם החלוציים של דושמפ ופיקאסו -הרעיון של חיבור של חפצים שנמצאו ברחוב, של העברת החפץ מהרחוב אל המוזיאון והפיכתו לבעל משמעות חדשה-קיבל רוח גבית מתרבות הפופ שהחלה לצמוח, כמו גם מתפיסות המרד כנגד הצריכה והייצור ההמוני. האמן המולטי דיציפלינרי רוברט ראושנברג, חיבר בן הרעיונות של פיקאסו ודושמפ ויצר פסלים בשם "חיבורים" (Combines), אסמבלז' שנוצר מפסולת רחוב ותעשיה. (בארץ דן בן אמוץ אימץ רעיונות אלו ויצר עבודות דומות)

1955, 2018 Robert Rauschenberg Foundation-מונוגרם-רוברט ראושנברג.

בפריס במקביל האמן הקונספטואלי ארמן, ממייסדי זרם הראליזם החדש בצרפת (Nouveau Realists), משתמש ברעיונות דומים ליצירת סדרת עבודות הנקראת "הצטברות" (Accumulations) . הוא אוסף פריטים רבים של אותו אובייקט ומחבר ביניהם בצורות שונות, ריתוך , יציקה, תפירה וכדומה, עלי ידי איסוף פריטי "רדימייד" וחיבור בניהם בצורה חדשה הוא יוצר עבודות אבסטרקטיות, המשנות את המשמעות הקודמת של האובייקט ומקנה לו משמעות חדשה, סימבולית ואישית.


ארמן יציקת עפרונות צבעוניים באפוקסי שקוף (זה המקום לציין שהסדנה לאמנות מעבירה סדנאות אפוקסי וקורסי אפוקסי בכל הרמות ומציעה אפוקסי למכירה.)

ארמן-הצטברות-רנו מס' 106-Accumulation Renault No.106, 1967, Arman

חומרים ותהליכים.

בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים הפיסול האבסטרקטי התאפיין  בתנועה של התרכזות באספקטים הפורמליים של העבודה כמרד בדרמה ובאמוציות של האמנות שקדמה. פסלים כגון אווה הסה (Eva Hesse)  ודונלד ג'וד (Donald Judd) התמקדו בחומר עצמו, ולמדו לא פעם חומרים חדשניים, כלטקס , פיברגלס,  אפוקסי  וכדומה.

 

אווה הסה , Repetition Nineteen III, 1968,פיברגלס ופוליאסטר

דונלד ג'וד, ללא שם, פליז , פרספקס צבעוני. 1973, Donald Judd

כיום נדמה לי שגבולות המושגים פיסול , ציור, פיסול מופשט, מייצג, הפכו נוזליים מאוד. במובנים רבים המופשט הוא הריאליסטי החדש. הגדרת המציאות והאובייקט כבר לא ברורים כבעבר. מאגר הדימויים האמנותיים פעמים רבות מתייחס ונעוץ בתוך האמנות עצמה ולא מתעסק במציאות.