ציור מופשט, ציור אבסטרקטי -קורסים, חוגים, סדנאות
ציור מופשט, ציור אבסטרקטי -קורסים, חוגים, סדנאות לימודים.
ציור מופשט הוא סגנון אמנות שצמח החל מתחילת המאה ה-20 ומאופיין בשימוש בצורות, צבעים וקווים שאינם ייצוגיים על מנת ליצור אמנות נקיה מכל התייחסות מפורשת לעולם האמיתי. בניגוד לציור הייצוגי המסורתי, שמטרתו לתאר אובייקטים או סצנות שניתן לזהות, ציור מופשט עוסק בעיקר במשחק הגומלין של צורה, צבע ומרקם.
שורשיו של הציור המופשט המודרני בתחילת המאה ה-20, עם תנועות כמו קוביזם ופוביזם, שביקשו לשבור את המושגים המסורתיים של צורה ופרספקטיבה. עם זאת, הופעתו של האקספרסיוניזם המופשט בשנות ה-40 וה-50 היא שבאמת הביאה את הציור המופשט לחזית עולם האמנות. אמנים כמו ג'קסון פולוק, מארק רותקו ווילם דה קונינג יצרו יצירות שאופיינו במשיכות המכחול האקספרסיביות שלהם, בצבעים חיים ובקומפוזיציות ספונטניות.
מאז, הציור המופשט המודרני המשיך להתפתח ולהתרחב, עם תנועות וסגנונות חדשים שצצו לאורך המחצית השנייה של המאה ה-20 ועד ה-21. כמה דוגמאות בולטות כוללות מינימליזם, המתאפיין בשימוש בצורות גיאומטריות פשוטות ובערכות צבעים מונוכרומטיות; ניאו-אקספרסיוניזם, שחזר על סגנון המחוות של האקספרסיוניזם המופשט אך עם התמקדות מחודשת בסובייקטיביות של האמן הבודד; והפשטה פוסט-ציורית, שביקשה לעבור מעבר לעיסוק ברגש של תנועות מופשטות קודמות ובמקום זאת להדגיש את האיכויות הצורניות של היצירה.
אחד המאפיינים המרכזיים של הציור המופשט המודרני הוא התמקדותו בתהליך היצירה. אמנים מופשטים רבים עוסקים יותר באקט הפיזי של תהליך הציור מאשר במוצר המוגמר, ועבודותיהם מציגות לעתים קרובות את הסימנים והמחוות של תהליך יצירתם. ניתן לראות זאת בטפטופים ובנתזים של ציוריו של פולוק, למשל, או במשטחים המחוספסים והמרקמים של הקנבסים של דה קונינג.
היבט חשוב נוסף של ציור מופשט מודרני הוא השימוש שלו בצבע. אמנים מופשטים רבים משתמשים בצבע לא רק כאמצעי ליצירת עניין ויזואלי, אלא גם כדרך להעברת רגשות ומצב רוח. הצבעים הנועזים והתוססים של ציורי שדה הצבע של רותקו, למשל, נועדו לעורר תחושה של התעלות ורוחניות, בעוד שהגוונים הקרירים והמושלמים של הבדים של אגנס מרטין נועדו ליצור תחושה של רוגע מדיטטיבי.
