פחד קהל




נדמה לי שרק בדיעבד נדע אם אנו חיים בעידן האינדיבדואליזם הקיצוני כפי שטוענים כמה

הוגים, או שמא בעידן מחיקת האינדיבידואליזם, השכפול , חכמת ההמונים, הנחיל.

אולי האינדיבדואליזם הזה שעליו מדברים הוא לא יותר מעוד מזימה של אנשי יחסי ציבור

שמשתמשים במונח כדי למכור לנו עוד מותג שיהפוך אותנו למיוחדים. אולי זה עוד משחק

מכור מראש שמרשים לנו לשחק בו כדי שתהיה לנו אשליה של בחירה חופשית.

מה שברור הוא שהאמנות העכשווית עוסקת בנושא, כבר שנים רבות .

צ'ארלי צ'אפלין בזמנים מודרניים, אנדי וורהול שעושה מניפולציות של

שיכפול ויחסי ציבור, וקובע שערך אומנותי שווה לערך שבו נמכרת יצירה.

ועוד רבים אחרים.

במובן מסוים לצייר או לפסל, ללמוד ציור או ללמוד פיסול-

זה אולי המעשה המרדני ביותר שניתן לעשות. להגדיר את עצמך מבפנים החוצה.

הסדנה לציורחוגי פיסול בראשון לציון

Do-Ho Suh מדי בית ספר-1997

Makoto Aida
"כשאנשים חושבים על התנהגות מתואמת של קבוצה הם נוטים לחשוב על קואופרטיביות, הדדיות

ואפילו סוג של סימפתיה קבוצתית, בארבה גילינו משהו אחר לגמרי. מסתבר שהמרחק הקבוע

בן חברי הקבוצה נשמר בגלל החשש מנגיסה על ידי השכנים."

פרופסור איאן קוזין ראיון עם סמדר רייספלד ,הארץ.

"המון מס 2" פיסול בפוליאסטר -Magdalena Abakanowicz

ב1992 כותב  ההיסטוריון כריסטופר בראונינג את "אנשים רגילים" על יחידה 101 שלOrdnungspolizei

שעסקה ברצח יהודים  בפולין.

נדמה לי ששם הספר אומר הכל, לא שטנים , לא מפלצות ,אנשים כמוני וכמוך יכולים בתנאים נתונים

לעשות את הזוועות הנוראיות ביותר , לחזור הביתה ולחשוב על עצמם כאנשים מוסריים.

האמנית האירנית Bita Fayyazi.

Frank Horvat פריז 1956

Claudia Rogge

Michael Schmidt

RICHARD STIPL

DO HO SUH, הפסל הדרום קוראני, שלא מפסיק לשאול שאלות על היחיד מול הקבוצה.