"יש להבחין בן העובדה ובן האמת, באמת יש יסוד של גילוי, כשאומרים משהו אמתי, זה יותר מאשר

לציין משהו עובדתי עליו."

לוסיאן פרויד צייר אנשים, 

ובדרך כלל אנשים שהכיר,הוא בילה אתם חודשים ושנים תוך כדי ציור. שיחה, דיאלוג, מבחינתו הציור

הוא עבודה משותפת של הצייר והמודל.

"אני רוצה שהפורטרטים שלי יהיו של אנשים, לא דומים להם, לא כמו הסתכלות על האדם, אני רוצה שהם יהיו האדם"

לוסיאן פרויד צייר אנשים בדרך שאף אחד לא צייר לפניו, הוא צייר בדרך רווית סתירות פנימיות, בדרך בשרנית

 שחדרה פנימה-אל מהותו הפסיכולוגית של

האדם. בשכבות עבות של צבע, כשכל שכבה,שוברת, חותכת, מפסלת, סותרת את זו שקדמה לה.

"אני מתעניין בציור של אדם ממשי, לא ביצירת ציור עליהם, לא בשימוש בהם כדרך להגיע לאיזו מטרה חיצונית של אמנות,

עבורי שימוש באדם בצורה שהיא לא חלק ממנו-יהיה -לא נכון.

לוסיאן פרויד אמר שאין לו עניין באנשים -יש לו עניין בציור ורק בציור-הוא יצייר את עצמו למוות.

מנעד הצבעים שלו מוגבל-האוקר, החומים, מספר כחולים, אפורים ,לבן.

"לצבעים מלאים,רווים יש משמעות רגשית שאני מנסה להימנע ממנה"

כמו הציור שלו-האמירות שלו, האישיות שלו היו לבירנת של סתירות, הציור שלו הוא על האדם כמבוך.

"העבודה שלי היא לגמרי אוטוביוגרפית, היא עלי, ועל מה שסובב אותי"

"אופיו של האמן-לא צריך להיכנס לאמנות שלו."