קישוטים לקירות הבית-סוסים

שתי תערוכות ציור שסוסים במרכזם מוצגות עכשיו, 1000 סוסים, של האמן האוסטרלי ג'ון גולדוול

במוזיאון תל אביב, והליוטרופיון של תמר גטר בעין חרוד. בשתי התערוכות הסוס הוא דימוי,

בזו הראשונה של ג'ון גולדוול , יש עיסוק בסוס כמיתוס המקשר לתמות כגון גבריות, מלחמה, מוות,

וסכנה. ההקשר הוא הקרב ההיסטורי ב1917- בו הביס  חיל הפרשים האוסטרלי את הצבא התורכי-

בבאר שבע.

 כן, בית הקברות הקטן הירוק והמטופח-עם שורות המצבות הלבנות והגדר הרבועה מסביב

שהכריזה: המועדון סגור. שגרירות של כוכב אחר בשממה, ליד מגרש הכדורגל של הליגה לילדים,

לשם היו עפים הכדורים, שהשומר שגר שם היה מחרים.

אף פעם לא רכבתי על סוס, אבל הם ביקרו אותי בחלומות, (אני יודע, גם עוד אנשים). 

תמיד היו רחוקים, דמויים לעולם אחר, ל"עולם האחר"("חיי את חייך כאילו מישהו השאיר את השער פתוח").

הסוס , רכיבה על סוס, היא כנראה האפשרות המציאותית היחידה להפוך לבן כלאיים, חצי אדם חצי חיה, קנטור,

להתאחד עם אנרגיה ושרירים ,עם תנועה, עם עוצמה. הסוס הוא המכונית הפתוחה האדומה המקורית

עם הכביש הפתוח (יכולתי לכתוב אופנוע, אבל משום מה לחלומות שלי -לא נכנסו אופנועים, עד כדי כך

-לא הייתי נועז, רק מכוניות אדומות עם גג פתוח). הסוס הוא לחיות את החיים. חופש ויצריות. 

פעם -לפני שסיגריות וגבריות מחוספסת התגלו כמחוללי מחלות, איש המרלבורו -הפך נערים לגברים . 

רכב על סוס, לעשן סיגריה, עם המבט ההוא, העין המכווצת בגלל העשן.

  פעולה במקום מילים, פשטות וישירות. כוח. שמירת מרחק, תמצית של גבר מרוכזת,  גבר  כמו פעם.

(הייתי יכול להתעלל בכם-להעלות צילום של איש המרלבורו המקורי  בערוב ימיו , עם צינורות הנשמה,

גוסס בבית החולים מסרטן ריאות, אבל לפעמים המציאות קצת יותר מידי דידקטית עבורי),

בכל אופן האיש עם הסוס, היה אחד ממסעות הפרסום המוצלחים, אי פעם. מי לא חלם לרכב על הסוס.

בבית ספר יסודי בכיתה ד' -היינו צריכים לצייר סוס, ביקשתי מאימא שלי, הסוסים שאני ציירתי

כנראה היו חרא של סוסים, רציתי סוס עם קו גבול חד, ברור, סוס שנראה כמו סוס, -

לא הציור המהוסס שלי עם מליון המחיקות. סוס חמור. ההפך מאצילות.

 אני זוכר את המרירות שעלתה בי כשהתחילה לצייר, את הקווים הראשונים,(זה בכלל לא נראה כמו סוס),

היא הוסיפה עוד ועוד קווים,(אבל מתי מוחקים את הטעויות?), לאט עשרות קווי הסוסים הללו שאף אחד

מהם לא נראה בפני עצמו כמו הסוס שרציתי, הפכו יחד לסוס, סוס אמתי , דוהר, מלא תנועה. זה היה אחד

משעורי האמנות החשובים שקיבלתי בחיי, . מאז אני מקפיד להתחיל כל עבודה עם תחושת מרירות, אולי בסוף יצא סוס.

לצייר סוס, לפסל סוס-זה לתפוס את התנועה, לזה להתאחד עם התנועה.

"גטר מחלצת מן הסוס שאלה: כיצד לרשום הֶרֶף, רגע מהיר וחולף, שהוא חלק מתנועה –

כלומר לבצוע את התנועה לכדי רגע (אחד, מחותך) בלי לוותר על התנועתיות (השינוי, ההתפוגגות)?

לכאורה, תנועת הסוס נעצרת ברישום של הדימוי: לא את התהפכותו של הסוס אנחנו רואים, את גלגולו

מצד לצד על פני האדמה, אלא רק את שכיבתו על גבו, את היותו מוטל ארצה. אבל בחזרתו המופרזת

הדימוי מתפרק והופך לתנועה: מרוב סוסים רובצים במהופך כבר אין ממש סוס, רק תנועה של קווים,

קצב תזוזתה של היד הרושמת. הפעולה של הסוס מתגלגלת אל פעולתה של האמנית."

(שאול סתר-על התערוכה של תמר גטר)

נועה כיתה ח'- חוג ציור לנוער- בתהליך

"כל מה שאתה זקוק לו כדי להיות מאושר-זה אקדח, סוס טוב, ואישה טובה".(מרלבורו מאן)

רוזאן , עבודה בתהליך