ציור יבנה, חוג, סדנה, קורסים


חוג לציור ביבנה נמצא בגבתון- מרחק של רבע שעה.

הגישה שאנו מציעים ללימוד ציור ואמנות בכלל-שונה מממוסדות אחרים, אנחנו מתמקדים בתהליך היצירתי ובמפגש ודיאלוג רגשי בן המורה לצייר. הייתי שמח מאוד אם תקראו את המאמרים  -אולי נתאים לכם.

עוד על הפעילות שלנו:

חוגי ציור,

ולאינדקס נושאים ומאמרים אודות לימוד ציור כאן

להלן חלק מהטכניקות אותן אנו מציעים
ציור בשמן גישה ישירה -אורלי

חוג ציור יבנה

חוג ציור למבוגרים יבנה

לימוד ציור יבנה

לימודי ציור-יבנה

סדנת ציור יבנה

ציור ורישום יבנה

ציור לימודים יבנה

קורס רישום יבנה

חוג ציור ביבנה

כולנו בורחים מאסון שכבר קרה( ויניקוט,מקרתי ואחרים) אנחנו  מציירים ומפסלים   בעזרת  מראה כשפנינו מופנות אחורה(אני לא זוכר מי-אבל הדימוי הזה נגע בי),הרבה פעמים אני מרגיש כמו במערבולת המים באמבטיה -הוציאו לי את הפקק אני עם הגב אל העולם ,בבריחה מתמדת ממה שמעכב אותי לצאת כבר מכאן.

זה לא המסיבה שלנו(אהוד בנאי)

"ההישג שבדיכאון"(סימן רשום -ויניקוט),התחושה שמה שזה עושה לך זה להפסיק לברוח,להסתובב ולהסתכל במה שאתה בורח ממנו .את השלווה וההשלמה עם הכאב.(הפחד, מהפחד גרוע בהרבה ממה שתמצא מאחוריו-זה מה שהבטיחו לנו,לכן הקמנו מדינה). כמובן יתכן שהפחד שלך הוא אהבה ואינטימיות.(יש ויכוח אם גן עדן והגיהינום חולקים גדר משוטפת,או שזה בעצם אותו סניף של מקדונלד) המינגווי,הספרות האקזיסטיאליסטית הבינה את זה(דיראס- הירושימה אהובתי),צריבה תודעתית. ככה אני חושב על "פילם נואר"-הגיבור יעשה הכל

להימנע מלעמוד בפני המצב המכאיב  שבו הוא פתוח לאהבה-שבו האהבה של הגיבורה באמת יכולה לגעת בו.(זו האירוניה זה סרט מתח אבל הרוצח הרבה פחות מפחיד מהגיבורה היפה)אין לו סיכוי להיות ראוי פנימית לאהבתה. (אי אפשר לפסל ברחובות),

האהבה  האינטימית נשארת המבחן העליון שמגלה את ערוותו,סדו מזוכיזם,.(זה לא מיקרי שחלק גדול מגיבוריו של המינגווי אימפוטנטים  וגיבוריו של קאמי -סכיזואידים)"קשה למרביתנו לשאת את הידיעה שאוהבים אותנו"

(ויליאנט).הפער בן הפנים והחוץ מזין כמה מעבודות האומנות הפלסטית הטובות. האהבה  האינטימית נשארת המבחן העליון שמגלה את ערוותו,סדו מזוכיזם,.(זה לא מיקרי שחלק גדול מגיבוריו של המינגווי אימפוטנטים  וגיבוריו של קאמי -סכיזואידים)"קשה למרביתנו לשאת את הידיעה שאוהבים אותנו"ביותר שראיתי בשנים האחרונות. ציור ופיסול(yue minjun(.העול

שמטיל עלינו החוץ כשהוא תובע מאיתנו להיות "אך שמח".אני זוכר את המיאוס שעלה בי בגיל ההתבגרות כשקראתי את "איך לרכוש ידידם והשפעה בחברה"של דייל קרנגי-את תחושת הניכור מול החיוך המלאכותי שביקשו ממני ללבוש על פני (והבטיחו לי שהוא יגיע ללב").השיווק האגרסיבי של  דימוי האושר (בדומה למראה הנשי) גורם לי  מין תגובה אנורקסית.

התרבות האמריקנית שבה החיוך צחור השיניים  הוא מחלה מפחידה הרבה יותר משפעת החזירים יצרה את "חלון פנורמי" של יטס שבה הגיבורים נשלטים על ידי דמוי אושר חיצוניים ומנותקים(אבל את בורוז,(יש לנו עוד קודם,אם להיות כנים את שלוש אחיות של ציכוב-ומאדם בוברי של פלובר).ציור רחובות בגשם.