ראיון בתוכנית בוקר: ציור וחלומות

 ציור וחלומות משתמשים בשפה דומה.

"בספר פירוש החלום כתב פרויד: "על השאלה אם ניתן להביא כל חלום לכלל פירוש יש להשיב בשלילה...גם בחלומות שפורשו בצורה הטובה ביותר יש להשאיר לעיתים קרובות מקום אחד בעלטה". משמעות היא משהו שאנו מוצאים ובוראים. לעולם אין היא מושלמת. תמיד יהיו בה חורים. אין תמימות דעים בקרב המדענים מדוע אנו ישנים ולמה אנחנו חולמים. איש אינו יודע בוודאות. חוקרי שינה מסכימים שמה שכינה פרויד "שרידי היום" (Tagereste) אכן מופיעים בחלומותנו. רבים, לא כולם, מסכימים שחלומות בדרך כלל רגשניים יותר מחיי הערות. ידוע שהחלקים הביצועיים של המוח המבקרים את תנועתנו כשאנו ערים (בקליפה הקדם מצחית) אינם פעילים כשאנו ישנים וחולמים. זה זמן רב כמה מדענים סבורים שהשינה עוזרת לגבש  את הזכרונות, אבל אחרים חולקים עליהם. אין תמימות דעים אם לחלומות משמעות כל עיקר. המדענים אף חלוקים בשאלה אילו חלקים במוח פעילים ואלו אינם פעילים, ואין הסכמה אפילו על הגדרת הפעילות. בניגוד למה שהיה מקובל בעבר, ידוע עכשיו שיש חלומות רע"מ (ריצודי עיניים מהירים, REM) ויש חלומות נטולי רע"מ. הקשר הישיר שהיה קיים בעבר בין תנועות עיניים מהירות ובין חלומות שוב אינו תקף. יש חוקרים שקבעו שחלומות הן מין פליטה כאוטית, מאגר של פסולת נטחנת והולכת שאינו כרוך בתיפקודים עילאיים יותר.  ומעצם טבעם החלומות אינם יכולים להכיל או לגלות רעיונות מורכבים. אלן הובסון מחוקרי החלומות הבולטים ביותר ואנטי פרוידיאני מושבע, דוגל בהשערת " ההפעלה והסינתזה"של החלום, ולפיה הגשרון שבגזע המוח, חלק מהמוח העתיק במובן האבולוציוני, הוא גורם מכריע בחלימה. לדברי הובסון ועמיתו רובט מקארלי, לחלומות "אין תוכן רעיוני רצוני ורגשי" הובסון אף טוען בתוקף שלעלילות החלום אין סדר לכיד ואין הן מערבות את המודעות העצמית. בניסוי אחד לקח הובסון דוחות חלימה, פרק אותם למרכיביהם וביקש מהנבדקים לשוב ולהרכיבם בסדר הנכון: התברר שזו משימה קשה מאוד.

אני לוקחת את החלום שלי בתור דוגמה ושואלת: האם האבחנה של הרופא על הסרטן שלי אינה חייבת לבוא לפני הנסיעה במכונית, שבמהלכה אני מהרהרת באבחנה? האין זה סוג של היגיון סיפורי? נפשי החולמת בראה נרטיב של פגישה שנודעו לי בה בשורות איוב, ולאחריה עצב שנבע מן הבשורות האלה עצמן. ועל אף שלא ידעתי שאני חולמת האם אין בחלומי צורה של מודעות עצמית? הלא אותה עצמיות הרהרה על ספרים אחרונים ועל קץ החיים. האומנם אין בחלום הזה רעיונות דחוסים ותוכן רגשי ראשוני? האם אני חולמת יוצאת דופן וחלומותי חסרי תקדים בתולדות העולם? אני מפקפקת בכך, מדובר בתאוריה המתעלמת מן העובדות שאינן מתיישבות אתה. 

מאמר על הנושא זה מאת אנטי רוונסאו מתכתב פרויד כבר בכותרתו: "פרשנות חוזרת של חלומות: השערה אבולוציונית על תפקיד החלימה". בניגוד לכמה חוקרים רוונסאו מביא "הוכחות חותכות" שתוכן החלומות משקף את "בעיותיו הרגשיות של החולם" . דומה שהחלום שלי הוא דוגמה מובהקת של האמת הזו. ואולם כדי להעמיד טיעון אבולוציוני שהחלימה היא תפקוד ישן של המוח, שחלומותנו המלאים הסתירות  הם מין שטח אימונים של הנפש שהיא מתכוננת בו לקראת התמודדות עם הסכנות, רוונסאו טוען שהסיבה העיקרית "שאיננו חולמים על כתיבה, קריאה וחשבון היא כנראה שכל אלה הם תפקודים תרבותיים מאוחרים שעדיין לא השתלבו במבנה הקוגניטיבי שלנו".  אבל לפי השערתו של רוונסאו  עולה שאני יצור מפותח יותר מרוב בני האדם, מפני שאני חולמת על כתיבה וקריאה כל העת. כל כמה שמפתה ומחמיא  לחשוב שאני מקדימה את האנושות בסולם האבולוציה, בעיני הדבר מפוקפק. הקלדה על המחשב שלי, קריאת ספרים, מציאת מכתבים וטקסטים אחרים ושמיעת מילים רבות משמעות, שלא פעם הן בגדר התגלות לכאורה, כל אלה ממלאים תפקיד חשוב בחיי החלום שלי. יהיו כישורי בפתרון  חלומות אשר יהיו, חלום הסרטן היה לי בין השאר, תשובה על שירו של רתקה, "דממה" שקראתי באותו יום. עד שחזרתי וקראתי את השיר אחרי החלום לא שמתי לב באיזו מידה מילותיו נוגעות לחיי האישיים: לא רק "מפלט", "לב דואב" ו"צוואר" מופעים בו אלא גם רעד. בלי לקבל אישור מאת המורה הערה שבכיתת הלימוד, נטל חלק אחר בתוכי את לשונו של המשורר ושזר אותה בתבנית חדשה בחלום...     

אבל מי הוא החולם בחלום, ה"אני" שמהלך ומדבר ונוסע במכוניות בלילה? האם זה אותו אני של אור היום?האם זה אני אחר? האם יש ליצור הלילי ההוזה הזה משהו מועיל לומר לי? חלומות הם חלק מתודעתנו , אבל לא תודעתנו הערה. שטף הגרויים המתמיד שאנו מופצצים בו בשעות היום אינו קיים בלילה. והנפש מייצרת חומרי הזיה שלה בתור פיצוי חלקי על מה שאבד ונעלם. פעמים רבות המעברים בחלום חדים ואלימים-אין לי מושג למשל איך נכנסתי למכונית של הנזיר. חוקי הפיזיקה אינם פועלים בעולם המקביל הזה...נראה לי שחלימה היא צורת חשיבה אחרת, מוחשית יותר, חסכונית יותר, חזותית יותר, ופעמים רבות רגשנית יותר מן החשיבה של שעות היום, ובכל זאת היא חשיבה על מאורעות היום. וגם אם החלפתי את מיני או גידלתי פרווה או ריחפתי באוויר, הדיבור בגוף ראשון בחלום שייך לי, "אני" הוא החולם שלי." -סירי הוסטוט-'האישה הרועדת או תולדות העצבים שלי'.

חלומות וציורים משתמשים באותה שפה- השפה הוויזואלית, ולא רק כאמצעי טכני ,אלא גם כצורת חשיבה שאינה פועלת על פי ההיגיון המציאותי והמילולי של ההסבר, העקביות והסיבתיות . הציור הפיסול והאמנות בכלל (ובעיקר השירה), מאפשרים להשתמש בצורות חשיבה לא רציונליות  ולא לינאריות או עם רציונל שונה. חלימה, ציור, ואמנות משתמשות בדמיון. הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו ביטא זאת כך: "כל פעולה של דמיון שואבת מהחלום... החלום הוא התנאי הראשוני לאפשרות הקיום שלה." . המשך כאן