כיתת אמן: רמברנדט

"לדברי אלפרס, ”המציא“ רמברנדט את העצמי המודרני — העצמי כפנימיות אין–סופית, ועל כן, תמיד יהא כל תיאור, מיפוי וייצוג של הפנימיות הזאת לוקה בחסר. מבחינה זו, המציא רמברנדט את העצמי הקשה כל כך למחשבה."-ד"ר איתמר לוי-פרוטוקולאז'.

לימודי אמנות רחובות

"עכשיו רמברנדט," אמרה אמא." כולם אומרים שהציור הזה עוסק בתבונה ונאורות,

שחר המחקר המדעי וכל זה, אבל אותי מפחידים הנימוסים והרשמיות שלהם כשהם מתגודדים

סביב המשטח כמו ליד שולחן אוכל במסיבת קוקטייל. אם כי-"היא הצביעה-"רואה את שני החברה

המבולבלים כאן מאחור? הם לא מסתכלים על הגופה-הם מסתכלים עלינו. עליך ועלי. כאילו הם

רואים אותנו עומדים כאן לפניהם, שני אנשים מהעתיד. מבוהלים. מה אתם עושים כאן?

מאוד נטורליסטי אבל אז" היא עקבה באצבעה אחרי הגופה, באוויר-"הגופה לא מצוירת

באופן טבעי בכלל, אם מסתכלים מקרוב. הבוהק שלה לא טבעי, אתה רואה? כמעט כמו נתיחה

של חיזר, רואה איך היא מאירה את הפנים של האנשים שמסתכלים עליה? כאילו היא זורחת

ממקור אור עצמאי. הוא מצייר את זה במין איכות רדיו אקטיבית כי הוא רוצה למשוך אליה

את העין-לגרום לגופה להסתער עלינו. וכאן" היא הצביעה על היד פשוטת העור-"רואה איך

הוא מושך את תשומת הלב אליה כשהוא מצייר אותה גדולה כל כך, לגמרי לא פרופורציונלית לשאר הגוף?

הוא אפילו סובב אותה ככה שהאגודל נמצא בצד הלא נכון, אתה רואה? טוב הוא לא עשה את זה בטעות.

היד פשוטת העור-אנחנו רואים את זה מיד, משהוא מאוד לא בסדר-אבל באמצעות היפוך האגודל

הוא גורם לה להראות עוד יותר לא בסדר, הרושם הזה נחרט בתת התודעה שלנו גם אם אנחנו

לא יכולים להצביע על זה בדיוק, משהו מאוד משובש, לא תקין"

דונה טארט-"החוחית"