מה שחסר לנו זה לגעת. להוריד את הכפפות. לצאת מהבידוד. אני חושב שלקורסי וידאו לפיסול יש ערך רב, הם מלמדים טכניקה , דרך אחת לגשת לפיסול. ישנם קורסי אונליין לפיסול במגוון גדול של תחומים. אני מציע דבר מה אחר. שיעור פיסול שבו אנו רואים זה את פניו של זה, את הידיים, את מה שנוצר. אנחנו מדברים כדי לגעת.
תפיסה שבה הטכניקה (שחשובה), היא רק אחד המרכיבים בלימוד פיסול אונליין, ולא דווקא המרכיב החשוב ביותר.
טכניקה היא דבר שמפתחים תוך כדי עבודה. לעתים הטכניקה חשובה במישור של ביטחון הפסיכולוגי יותר מהמישור המעשי. היא מגדירה כללים, מדרגות, עושה סדר, מפשטת. אלו לא נושאים שיש להקל בהם ראש. כולנו צריכים דרך , ביטחון בתחילת הדרך.
אבל מה שאנו מחפשים באמנות ולימוד אמנות הוא מעבר לכך. אנו מחפשים חוויה רגשית, תהליך רגשי.
הסדנה לאמנות מלמדת פיסול מקוון תוך שימוש בכלי העבודה ובטכניקות האנושיות הייחודיות ביותר- התהליך היצירתי ותקשורת -דיאלוג.
יש דבר מה פרדוקסלי בלימוד פיסול דרך וידאו צ'ט - מצד אחד המרחק, האם אפשר לגשר על המרחק?,
איך מלמדים לגעת בלי לגעת? פסל לעומת ציור הוא דבר מה תלת ממידי , תופס חלל, לא נקודת מבט אחת, אתה נע סביבו. איך נעים כשאין אפשרות לתנועה?. מצד שני יש אינטימיות מוזרה, הסרת מחסומים, אנחנו חודרים זה לפרטיות של זה,
מציצים זה לביתו של זה. זה לחלל של זה. חללים פרטיים, המרחק קורא לגשר על עצמו, יש חיפוש יצירתי מתמיד של הצדדים להראות, להדגים להסביר, ולתקשר.
נוצר חלל משותף
אורית דוז'י-פיסול בחימר
אני באמת מאמין שפיסול הוא מגע בחומר שיכול לגעת בנו, ולשחרר דברים שלא ידענו שיש לנו או בנו.
אנחנו נוגעים במה שנוגע בנו.
הדס דיאמונט -פיסול בבטון
שרון בן יהודה -פיסול בחוטי ברזל.