פיסול פתח תקווה: חוג, קורסים, סדנה ולימודים

מה מייחד אותנו

מצד אחד, אנו מציעים מגוון רחב של התמחויות וטכניקות מורכבות בתחום הפיסול, ברמה מקצועית שאי אפשר למצוא במקום אחר, ומצד אחר- דגש על מעשה האמנות כתהליך נפשי ותודעתי.

טכניקות ונושאים עיקריים בהם נעסוק

הסדנה לתהליכים יצירתיים מציעה מגוון שאין כמוהו של טכניקות, חומרים ודרכים לפסל.

מפיסול בחימר וקרמיקה ועד לפיסול בבטון, מקורס יציקות אפוקסי ועד לפיסול ברשת ופיסול בחוט ברזל.

פיסול סביבתי בגדול ופיסול זעיר-המשמש לתכשיטים וכמובן היכולת לשלב חומרים שונים וטכניקות שונות באותו פסל.

במהלך 25 שנות עבודה פיתחנו בסדנה שיטת לימוד ייחודית המאזנת בין הצד החוויתי-יצירתי של האומנות ובין ידע ומיומנות.

וזה לא פשוט למצוא את האיזון הזה... ואולי בעצם אין כאן איזון, אלא מתח - תנועה מתמדת.

הוראת אמנות עבורי היא היכולת  לעזור ולעורר את תהליך הגילוי, במסע היצירתי. להיות במקום שלך, לעסוק בחומרים שלך, זה לא עניין של כישרון, זה קשור יותר לתשוקה, לאהבה של מה שאת/ה עושה. אם זה קיים- תמצא/י את הדרך.

אני מנסה לתת את הכלים הטכניים והרגשיים לכך. הנה מבחר קטן מהטכניקות בהן ניגע: 

פיסול סביבתי מבטון

חוגי פיסול בטון על רשת מתכת

סדנת פיסול בטון ופוליסטירן

 קורס יציקות בטון

 סדנאות יציקה תוך שימוש באבקת שיש

חוגי פיסול ברשת מתכת

קורסי פיסול בחימר וקרמיקה 

טכניקות משולבות -פיסול חוטי ברזל וחימר

פיסול בעיסת נייר

סדנת פיסול פורטרט

פיסול בנייר בטכניקות מורכבות תוך התמקדות בטקסטורות

קורסי אפוקסי

קורסי פיסול בחוט ברזל

לימוד פיסול בסיליקון

סדנת פיסול רך-בד, סיבים, ספוג, ועוד

אפוקסי לעץ-שולחן אפוקסי- אנו מקיימים קורסי אפוקסי ייחודיים ומוכרים אפוקסי נוזלי לעץ במחיר זול.

התהליך היצירתי:

"אמנות היא מערכת העושה שימוש בתמונות, בכדי ליצור, אנו שואבים מהבאר הפנימית שלנו . באר פנימית זו, המאגר אמנותי, היא במיטבה כאגם שופע דגה ....כאמנים, עלינו להבין שחובתנו לתחזק סביבת אמנות זו, אם לא נקדיש לכך תשומת לב תיבש תתנוון ותיחסם יצירתנו." ג'וליה קמרון-דרך האמן.

יש איכות מיתולוגית לאמנות וליצירה. יש לנו אמונה שהשראה זו איזו נגיעה אלוהית, שרק בודדים ונבחרים מסוגלים ליצור. אני חושב שזו יכולת טבעית, כמו היכולת לדבר, אין אדם שזה לא חלק ממאגר היכולות שלו. יש משהו בתרבות העכשווית שגורם לפסיביות , או לאימוץ נקודת מבט חיצונית ונלמדת על איך להיות פעילים, ומה זו יצירתיות נכונה. יצירתיות היא במידה רבה היכולת לאמץ נקודת מבט פנימית ולא חיצונית.

המסע היצירתי מתחיל לא בהצהרות גדולות, אלא בתנודה עדינה. כמו משיכת המכחול מהוססת ראשונה על בד ריק. הסדנה לתהליכים יצירתיים מזמינה אתכם לתבוע מחדש את האמן שבתוכנו, אותו ילד שובב, סקרן ויצירתי מטבעו- שאולי שכחנו מזמן.  העניין הוא לא בהכרח להפוך לאמן מקצועי, למרות שזה עשוי להיות תוצר לוואי מענג עבור חלקנו. זה משהו עמוק הרבה יותר: גילוי מחדש של האני האותנטי שלנו, פתיחת חסימות של ערוצים יצירתיים שחוויות החיים אולי חסמו, והתחברות לשמחה הטהורה של היצירתיות והדמיון.

בלב המסע הטרנספורמטיבי הזה נמצאים עקרונות פשוטים באופן מטעה אך יעילים מאוד. דפי בוקר, אותם שלושת דפי זרם התודעה שנכתבים דבר ראשון, לפני שהמבקר הפנימי מתעורר, הופכים לטקס הניקוי היומי שלנו.

הם לא נועדו להיות יצירות מופת, אלא מרחב בטוח לפרוק, לחלום, או פשוט להיכתב על הנייר. באמצעות תרגול עקבי זה, העומס המנטלי מתחיל להתפוגג, ומפנה מקום למרחב הפנימי של האינטואיציה שלנו ולרעיונות המתהווים הממתינים לצוף.

דייט (או מפגש) האמן, אותו טיול שבועי יחיד המוקדש לטיפוח האמן הפנימי שלנו, הוא אבן יסוד נוספת. מדובר במילוי הבאר היצירתית שלנו בחוויות שמשמחות ומעוררות בנו השראה, בין אם זה ביקור בחנות ייחודית, שיטוט במוזיאון או פשוט טיול בטבע. דייטים אלה אינם משימות שצריך לסמן לביצוע ברשימה, אלא מעשים של אהבה עצמית, המזכירים לנו שהרוח היצירתית שלנו ראויה לתשומת לב והזנה.

קמרון מנחה אותנו בעדינות לאורך שנים עשר שבועות, כל אחד מהם מתמקד בהיבט ספציפי של התאוששות יצירתית, החל משיקום תחושת הביטחון ועד לשיקום תחושת האוטונומיה. התרגילים, שנראים פשוטים לכאורה, נוגעים לעתים קרובות בפחדים עמוקים ואמונות מגבילות שהחזיקו אותנו בשבי. אנו מתעמתים עם הצנזור הפנימי שלנו, הקול השיפוטי שלוחש ספקות וחונק את הדחפים שלנו. אנו לומדים לזהות ולפרק את "חברי המשחק הרעילים" הללו - ההשפעות השליליות שמנקזות את האנרגיה היצירתית שלנו.

זה לא תמיד מסע נוח. תהיה התנגדות, ימים שבהם דפי הבוקר מרגישים כמו מטלה ודייט האמן מרגיש מפנק. אבל דווקא בדחיפה דרך רגעי ההתנגדות הללו מתרחשת צמיחה אמיתית. בהכרה בפחד והתמודדות עמו, אנו מתחילים לבנות אומץ יצירתי.

דרך האמן היא הזמנה לבטוח בתהליך, להיות עדינים עם עצמנו ולחגוג את הניצחונות הקטנים. מדובר בהכרה שיצירתיות אינה מתנה נדירה המוענקת למעטים נבחרים, אלא חלק אינהרנטי מהחוויה האנושית שלנו. מדובר במתן רשות לעצמנו לשחק, להתנסות, לעשות טעויות ולגלות את היופי הייחודי הטמון בכל אחד מאיתנו.

כשאנו מתחייבים לתהליכים יצירתיים אלו, משהו יוצא דופן מתחיל לקרות. העולם סביבנו נראה משובץ באפשרויות חדשות. רעיונות פורחים ביתר קלות. אנו מוצאים את עצמנו מעורבים יותר, חיים יותר. האמן שבפנים, שבעבר היה רדום, מתחיל להתמתח, לפהק ולהושיט יד לכלי הביטוי.

זה לא פתרון מהיר, אלא נתיב טיפוס לעבר חיים יצירתיים ואותנטיים יותר. זהו מסע של גילוי עצמי, המודרך על ידי חוכמה עדינה וכלים מעשיים. זוהי הזמנה לחשוף את האמן שתמיד נועדתם להיות, לא למען תהילה או הון, אלא למען השמחה הפשוטה והעמוקה של היצירה עצמה. אז, קחו את העט שלכם, קבעו את פגישת האמן שלכם, ועשו את הצעד האמיץ הראשון. הקנבס מחכה.

התהליך היצירתי מאופיין בתנועה לא לינארית, צעד אחד קדימה, שני צעדים אחורה וצעדים לכל הכיוונים. צריך לקבל את זה .

גבולות הם פרדוקסליים, הם חשובים ומגנים על היצירתיות, הם מאפשרים חופש בתוך מסגרת ידועה.
ילדים יכולים להיות יצירתיים שהם מרגישים בטוחים. הם זקוקים לא פעם להבניה של האמנות. ושל היצירתיות.
מאידך אין יצירתיות אמיתית, אין אמנות אמיתית בלי ניסיון לשבור גבולות, לברוח מחוץ למבנה, להרוס אותו ולבנות אותו מחדש אחרת.

אמנות ויצירה הן תמיד קפיצות של אמונה, את עומדת בפני דף ריק, קנבס לבן, גוש חימר חסר צור, "אין ברירה עליך להיעזר במידה מסוימת של אמונה כדי להאמין שאת לא עושה טעות ,ואינך טיפשה. בסופו של דבר אי אפשר להיות רציונלי בלי אמונה"

יצירתיות היא נושא רציני, אבל גם משחק הוא נושא רציני, אנחנו זקוקים ברצינות ליכולת לשחק על מנת להיות יצירתיים לשחק עם רעיונות .

"במובנים מסוימים הורות- ההפיכה להורה , מלמדת על התהליך היצירתי ואולי היא גם הטיפול הפסיכולוגי והנפשי הטוב ביותר. היא מלמדת צניעות -צניעות בדרישות שלנו מאחרים ומעצמנו. אין לנו תשובות. יש לנו חרדות, אנחנו מתבלבלים בניהן. האין תשובות היא הצומת החשובה. כל יום שאנו עוברים הוא הפקדה בזיכרונות של ילדנו ,כדאי לוודא שאלו זיכרונות טובים".

הצד השני של פרפקציוניזם- פעמים רבות אינו באמת שאיפה לטוב ביותר, אלא ביטוי לשלילה עצמית. קול פנימי שאומר לנו ששום דבר שנעשה -לעולם לא יהיה טוב מספיק, שאין טעם להמשיך.

"אנשים נוטים להתמקד בחלומות גדולים ולהתעלם ולשכוח את התהליך. כהנמן מדבר על זה בהקשר של ההבדל בן האני החווה והאני הזוכר, הזיכרונות שלנו הם דימויים שלא פעם מנותקים מהאיכות היומיומית של העשייה"

תלמידים ממליצים:

"לפי ניסיוני -גרושים אורכים עשר שנים לפחות, אבל את שומעת אנשים מדברים על זה בקלילות. אותו דבר לגבי דיכאון, את צריכה משבר עמוק כדי להבין שאת באמת זקוקה לעזרה. דיכאון זה דבר מפחיד, זה הורג. ככה, בפשטות, מחלה הורגת. לי הסדנה עזרה לצאת מזה, עבודה מרגע לרגע, צעד אחרי צעד. זו כביכול שמורת טבע מחוץ לחיים האמיתיים , מחוץ למציאות. אבל הפיסול החזיר לי את האמון בעצמי." -נועה.