לימוד אמנות -להקשיב וללמד

"הבעיה הקשה עם תקשורת היא שאיננו מקשיבים כדי להבין. אנו מקשיבים כדי לענות. כשאנו מקשיבים עם סקרנות, איננו מקשיבים כדי לענות. אנו מקשיבים למה שמאחורי המילים. " רוי טי בנט-פסיכותרפיה

"אנחנו לא רואים את הדברים כמו שהם, אנחנו רואים אותם כפי שאנחנו" -אניס אין

יש מתח מתמיד עבורי כמורה לאמנות בן שתי עמדות סותרות-בן ללמד ובן להקשיב,

בן סוג של פסיביות דרוכה, מצפה- לבן  אקטיביות של הוראה, של לימוד דרכי ביטוי-טכניקות.

(הקשבה היא אולי הפסיביות האקטיבית ביותר שאני מכיר, יש תהליך מתמיד של עיבוד אצל המקשיב,

ומאמץ רגשי להיות נוכח באמת בדיאלוג, תהליך שמשמעותו הרגשית לדובר ולמקשיב עצומה.

 להקשיב זו עבודה קשה רגשית. שבה המקשיב מכניס דברים פנימה ומעכל אותם, הקשבה

היא תהליך למידה  מתמיד של המקשיב למה זה להיות מי שאינו, מה זה להיות מי שהוא מקשיב לו..)

מאידך ללמד נכון מחייב גם סוג של פרדוקס אקטיבי -אקטיביות קשובה : קשובה לקצב, וליכולת של

התלמיד לעבד ולהפנים את החומר הניתן, קשובה למקום הרגשי של האחר ברגע נתון,

קשובה גם למצב הרגשי שלי ולמה שאוכל לתת עכשיו , למפגש האפשרי בינינו..

לימוד ציור בראשון לציון

אדי פרנס-חוגי ציור ראשון לציון

הוראת אמנות , לימוד פיסול, לימוד ציור- שונה מכל הוראה אחרת כיוון שמטרה שלה היא ביטוי רגשי של עולם פנימי.

קל להחטיא את מה שאמור להיות דיאלוג ולאנוס דרכי ביטוי, ותכנים שמזייפים עבור התלמיד.

קל להרוס. הלוואי ויכולתי להימנע מזה בכלל, אני חושב שזה בלתי אפשרי. אפשר רק שוב ושוב לנסות לתקן

"לא כל תקשורת היא עדות ליחסים אמתיים. ההבחנה הזו היא מהותית להכרה בכוח הכפול של המדיום —

לבנות ולהרוס את תחושת ההוויה האותנטית. לדוגמה, הליך רכישת השפה עלול להפוך לתהליך של דיכוי מוחלט של

ההבעה הסובייקטיבית הטהורה. משמעותה העמוקה של ההצהרה היא בעובדה שיש מציאות נפשית, שהיא מחוץ למדיום"

ד, ויניקוט.

"הניתוח הצליח אבל החולה מת"  כל כך קל להרוג את החולה תוך קריסה לאחד הקטבים של המתח הזה,

אם אהיה רק אוזן,  אם אתן לתלמיד רק לבטא את עצמו , זו לא תהיה שיחה , אלא מונולוג שבו אני רק קהל

(נכון קהל זה דבר חשוב אבל -כמו במופע סטנדאפ ההופעה עלולה להתדרדר מהר מאוד להתפרעות נרקיסיסטי),

ואם אתמקד רק בתוצאה כפי שעושים בתי הספר לאמנות-יש סיכוי גדול שנחמיץ את המשמעות הרגשית של יצירתיות,

את הפנים שקודם לחוץ. 

"חיי ממש כולם-מפגש"

"הרוח מופיעה אל האדם כאשר הוא עונה ל"אתה" שלו. האדם מדבר בלשונות רבות – לשונות של שפה,

של אומנות, של מעשה – אבל הרוח אחת היא כאשר האדם עונה ל"אתה" שמציץ מבין החרכים וקורא לו מן המסתור"

חוגי ציור למבוגרים ברחובות

שרית- ציור בטכניקה מעורבת -רחובות

מרטין בובר

"אני צריך להעביר לאחר(ים) את שאני יוצר במחשבותיי"

Berenstein, 2007

בסופו של דבר זה העניין-המפגש שבן שני אנשים, חלק ממנו הוא אמנם ידע שמועבר,

אבל ההבדל המהותי  בן הוראת אמנות, הוראת ציור ו לימוד פיסול,וכל  לבן הוראה מסוג אחר

היא שציור ופיסול הן שפות טבעיות, הן אופני ביטוי שהיו כאן לפני, הן אופני ביטוי טבעיים של

העולם הפנימי של הילד, והן יצירתיות מטבען, .

הפחד להרוס צריך להנחות מורה לאמנות לא פחות מהרצון לבנות. ועם זה חדוות ההרס היא

משהו שחשוב ללמד ,היא חלק מהותי מעבודת האמנות, היא חלק מהותי מהשחרור

(לכן בעיני מחלקות האמנות של מוסדות ההשכלה הגבוהה אינן מקומות ללימוד אמנות,

הם עושים משהו אחר שם, משהו שקשור במיון, ודירוג, בשיפוט ערך,  בראיה החברתית של

יצירות אמנות, בכלכלה של האמנות. נכון ולא נכון, טוב או לא טוב ,יפה או לא יפה,

אלו מושגים חשובים אבל חיצוניים , הם קשורים לביקורת האמנות -לא לאמנות, והם 

תמיד קשורים בהקשר תרבותי וחברתי נלמד,  ולא פעם מלמדים אותנו, זה כמה הם

מגוחכים, ולא יכולים להישפט בזמנם שלהם.) כשמלמדים ילדים אמנות העולם הפנימי

נמצא בהשיג יש, דרקונים ונסיכות, פיות מפלצות,  ככל שמתבגרים העולם הפנימי פחות נגיש,

ולפעמים או בדרך כלל המורה לאמנות צריך להעביר תהליך מתסכל של אי נתינת פתרונות.

חוג ציור רחובות

ציור תלת ממידי של תנועה, אורית כהן חוג ציור רחובות , ציור על רשת וקנבס

חוגי פיסול רחובות

ידיים ביציקת גבס-תבנית אלג'ינט-יואל מרכוס

סדנת פיסול למבוגרים רחובות

חוגי אמנות למבוגרים

סטפני