נינה לוי (ברוקלין) משתמשת  בטכניקות פיסול

היפר-ראליסטיות (היא מפסלת  ביציקות פיברגלס צבוע)

 כאן מתוך סדרה נפלאה העוסקת בהורות.

גרוסמן כותב היכן שהוא על אימהות ו'

אי- מהות'-על הדמיון המילולי,  על ההכלה

המילולית.  התחושה של נשים בשלב מסוים- האימהות גוזלת מהן משהו,

יוצרת חלל ריק בתוכן, לא כל אשה, לא כל הזמן.    אבל מותר לדבר על זה...

אני זוכר את התחושה, כשהלכתי ברחוב והסתכלתי בחלונות ראווה

והבנתי שאני מסתכל בכל (הנה אני מחפש ורודים  וטורקיזים ובובות

מעניינות, והמשכי שיחות שלנו על רפונזל, ואיך עיוורים מרגישים) -

דרך העניים של סהר, הבת שלי, לא דרך העיניים שלי - באותו רגע

הייתה בזה (לצד תחושת המלאות והעומק, כאילו צמח בי רחם תמידי

, המילה 'זיבורית' - עולה במוחי -  אותה משקולת שהיו מטעינים

על ספינות כדי ליצבן) - גם תחושת אובדן, כמעט חרדה

(שכמובן לאחר מכן מתפוגגת)על התנוונות של חלקים בתוכי.

קרא עוד פיסול המשך.