"כל עוד בלבב"
הפרדוכסליות של התקווה היא דבר ידוע,עם הזמן כולנו מכירים את הצורך להכחיד תקוות מסוימות כדי להתחיל לחיות וכולנו מכירים את התקוות שלא הצלחנו להכחיד ושעולות שוב ושוב כמו עשבי פרא ומנתקות לנו את הבית מהיסודות,וכן- תקוות מסוימות הצילו את חיינ ו(או השאירו אותנו בחיים כשהכל נראה חסר תקווה).(כן אני מכיר את האבחנות בן תקווה לתקווה- המנסות לעשות סדר ,אבל אני אוהב הרבה יותר לבחון באצבעות מרוגשות את חרב הפיפיות הזו(הסכין היחידה ששוה שתהיה לך בבית) -כי הרי המדיום הוא המסר-והרבה יותר מעניין (ואולי גם נכון) לחשוב על המתח שיש בתקווה בן הרסנות ובן חיים כמו בכל דבר ששווה משהו,אין אף קוטב שנותן תשובה חד משמעית ,אין דרך -יש סבך.
"כאשר בשלהי ימיהם יביטו מרבית האנשים לאחור, יגלו כי חייהם עברו עליהם כביכול בינתיים. הם יופתעו להיווכח כי הדבר שהניחו לו לחמוק מבין ידיהם, בלא הנאה, היה חייהם וכך מי שהלך שולל אחר התקווה, מחולל ישר אל זרועות המוות."
"מעל לכל יש לכלות את התקווה בלבם של בני אדם. ייאוש שליו הוא החוכמה עצמה."
- אלפרד דה ויני
"לדעת בוריס,התהליך האנליטי מייצג את הוויתור על התקווה ואת תחילתו של משבר יאוש.תשוקה וסיפוק אמיתיים יהפכו לאפשרייים רק בעבור מי שיצלח את המשב ר הזה"מיטשל-הדאלקטיקה של התקווה(התקווה כרגרסייה)
התקווה היא שיגעוננו הגדול מכל.
- אלפרד דה ויני
"תתחיל לחיות, או תתחיל למות"(חומות של שתיקה-טים רובינס)
אני רואה עתה, שאי אפשר להתחמק לצמיתות מן התקווה, ויש בידה לתקוף אפילו את המבקשים להשתחרר ממנה.
- אלבר קאמי
אין בכוחו של אדם לעקור מתוך ליבו את התקווה לעתיד טוב יותר.
- ז'בוטינסקי
"ניתן לראות באנליזות של מבוגרים וילדים כאחד,כי כאשר חווים את הדיכאון בצורה מלאה ,עולים ומבצבצים רגשות של תקווה"מלאני קלייין1975)
אין תרופה הדומה לתקווה; אין תמריץ כה גדול ולא מרענן כה חזק כמו הציפייה למשהו מחר.
"פרידמן(1988)טוען כי תמיד היה פרדוקס מרכזי נטוע בלב ליבו של התהליך הפסיכואנליטי.תקוותיו של המטופל.....התקוות הגלומות בהעברה מעניקות לאנליטקאי את הבמה הדרושה לו כדי לבצע את עבודתו,אך היעד העיקרי של העבודה הוא פירוק אותה במה.זהו אכן פרדוקס." מיטשל הדיאלאקטיקה של התקווה
"זה על בריחה מכלא? אולי כדאי שנשים עותק גם במדור ההשכלה." ~ על הספר הרוזן ממנטה כריסטו, בעת סידור הספרייה(חומות של תקווה
נוסטלגיה היא התרפקות על העבר, כשם שהתקווה היא התרפקות על העתיד.
- עמליה כהנא-כרמון
